אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בכורות · רא"ש פרק ח
בפנים סימן ב' דמה ענין התם לפסוק כראב"א וכו'. עי' בשאילת שלום על השאילתות שהרבה להתפלא ע"ד רבינו אלה. ולפעד"נ ליישבם. דרבינו מפרש מ"ד מזהמין לעיל ומ"ד אין מזהמין כמ"ש בירושלמי ביבמות ובקדושין. דמר משוי לולד מזוהם ומר מכשירו לגמרי ולכו"ע ישראל הוא. ובלוים לוי הוא כדאמרינן בן בתך וכו' קרוי בנך. וא"כ הוי לוי גמור או לוי פסול. והכי הוא פשטא דגמרא. וא"כ פטור מטעם דהוה לוי. אבל התוס' לשיטתייהו דמפרשים מזהמין בנכרי ואין מזהמין בממזר. וע"כ דפטר ליה רק משום אמו. ומה שהקשה שם עוד דבכ"מ מצינו שדרך הגמ' לקבץ הלכות אף שאינן מענין אחד. נ"ל דאין זה רק בסתמא דגמרא. אבל שיאמר אדם אחד פרטי שני דברים שאינם ענין זה לזה לא שמעתי ולא מצאתי אף במקום אחד. וכמ"ש נכון הוא בס"ד. גם מצאתי בספר משכנות יעקב בשם הרמב"ן דמפר מזהמין לענין פגם כהונה. וכן מורגל לשון זה בירושלמי:
שם סימן ה' במעדני יו"ט ד"ה עד שיאמרו לו. כתב רש"י והכא ל"ש לומר וכו'. דברים הללו סותרין מ"ש דמתחלה וכו'. ולפי הנראה לי אין כאן סתירה אלא בנין. דע"כ אין צריך עדות גמורה: