אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בכורות · דף סה.
תד"ה והא דתניא. ואע"ג דאיכא בפסח וכו'. ר"ל ובכהאי גוונא הל"ל לבעל מותר הפסח חטא בשביל שיזכה חברך כי היכי דעברי כהני בעשה דמחו"כ בע"פ. אבל יש לחלק בין ודאי לספק:
תד"ה במעשר. חל עליו שם מעשר. רש"י מאן בזה. דא"כ כל מעשר בזה"ז למיתה אזל ול"ש להשמיענו ביצאו ב' וכו' דפשיטא דלא קיל מקדיש ב' ממקדיש א'. דיותר יש לחוש לתקלה במרובה מבמועט. לכן פירש דס"ל דמעשרין אף בזמן הזה. ולכן אין דינו במיתה כמקדיש אלא ברעיה בלבד. להכי קמ"ל ביצאו ב' דמשום השלמים ימות גם המעשר. ופריך מאי איריא ב' וכו'. עיין פירוש רש"י דה"ק לשמעינן בחד דהיינו בי"א לחוד. ומשני דה"א דמשום דלית ליה פסידא שהרי אם יפדה יוליך דמיו לים המלח אבל תרי וכו'. והתוספות ס"ל דאע"ג דאין מעשרין בזמן הזה לא דמו לשאר קדשים דמה"ת חייב מ"מ לעשר. א"נ משום דאיכא פסידא במעשר כנ"ל. וכ"ד הרמב"ם דמעשר בזה"ז דינו ברעיה: