אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בכורות · דף טו.
תוס' ד"ה מה צבי. לכדרב מרי וכו'. אבל בגמ' שם משמע בפשיטות קאמר לה ולא מיתורי דכל כה"ג ה"ל לפרושי. וגם לא אדע ל"ל יתורא להא. כיון דבקדשים אין פודין לחלב ואו"ב דאמעטו מאך אלא לבכורה ומתנות. ולעד"נ דתלתא צבי ואיל מידרשו לג' עניני. חד להוציאם מחומר קדשים להקישם לחולין [כדמפרש בספרי לפוטרם מחזה ושוק ואימוריו. וצריך צבי ואיל. דמצבי לחודיה נמעט רק מחזה ושוק שאינם בכל קדשים. ואע"ג דבפ' הזרוע אמר דל"צ למעוטי היינו בחולין גמורין. ור"א הקפר סבר דאי חילוק בין חו"ש לאימורין. אלא דצריך להקיש חולין להם לשחיטה וכ"ה בספרי התם להדיא] וחד להוציאם מחומר חולין להקישם לקדשים לבכורה ומתנות ופדיון פ"ח. וצריך צבי ואיל דמצבי לחודיה לא נדע מתנות דשוו בכל. והשלישי יצא ע"כ לדבר החדש לעשותו כב' מינים. ובלא מיעוטא דאך ה"א כיון דאימעטו מחומר חולין וקדשים ה"נ ממילי דנהיגי בחולין וקדשים כאו"ב. ואהכי אהני מיעוטא דאך: