אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא קמא · דף נ:
גמ' להבלו ולא לחבטו. נראה למאי דקיי"ל כר"נ דהיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי לא נ"מ מידי בהך פלוגתא. דהחלל גרם שנחבט בקרקע. והוי כשורו שדחף לבור הפקר. ובאמת רב לא ס"ל כר"נ. וגם כת"ק נראה דלא ס"ל עיין לעיל כ"ח ובתוס' ד"ה ונישוף ותנא הוא ופליג. ושמואל כר"נ לקמן נ"ג. וא"כ בעשה תל ונפל ממנו מחייב אפילו אי הוה ס"ל בהך דהכא כרב. להכי אמר הכא גובה ר"ל שחפר סביב עד שנעשה גובה מקרקע עולם. דמשום ר"נ לחוד לא הוה מחייב. אף שהאויר שכנגד הגובה בא מחמת חפירתו מ"מ לא יחייבו שמואל משום דר"נ. דהוא סבר אויר אין בו ממש לחייבו אי לאו גזה"כ. ואין לך אלא חידושו כשעת מהבלא והכא ליכא הבלא. ורב דס"ל הכל דידיה מיקרי חייב לר"נ. ולא פטר לר"נ רק נפל מקול הכרייה לקמן נ"ג והכי קיי"ל. וכנים פסקי הרמב"ם: