אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא מציעא · דף צה.
גמ' כי כתיבא אם בעליו עמו וכו' ומ"מ פטירי על אבדה בבעלים אפילו למ"ד ד"ת כלשון ב"א ול"ל דיו ולא ילפינן ק"ו מגנבה לחייב בבעלים דכיון דחזינן דפטר קרא דשואל בבעלים ולא ילפינן ק"ו מש"ש שלב"ב, לית לן תו למילף ק"ו בבעלים משלא בבעלים:
תוס' ד"ה איתמר. פליגי רב ור"י וכו' ורב סבר לא לפני פניו וסבר (לעיל מ"א) דש"ש מש"ח לא ילפינן שכן משלם כפל וע"כ חיוב פשיעה דש"ש מגנבה ואבדה דגופיה ילפינן ופטור בבעלים דאית לן דיו ופשיעה בש"ח בבעלים נראה דפטור ג"כ. דבבעלים עבדינן שפיר ק"ו. מה ש"ש שנוטל שכר פטור ש"ח לכ"ש. דמכפל ל"ש למפרך אבבעלים. אבל א"א לומר כן דא"כ מאי פריך לעיל פ"א לר"פ אלא למ"ד וכו' דלמא ס"ל לר"פ כר"י דאינה משונה. אלא ודאי דבש"ח חייב גם לדידיה. וכדאסיק דש"ש הוי המ"ל דפשיעה הוה. אלא דא"צ לזה דמעיקרא אמר דפשע מצד ההכרח. ולזה כוון רש"י שם עיי"ש. ולקמן צ"ז פריך ארבא שפיר. דלא ס"ל כר"י לעיל: