אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף קיח:
גמ' זו נחלת אביהם. ר"ל אי הוה כתיב נתן תתן ה"א נחלת אביהן סתמא, השתא דכתיב בתוך אחי אביהן ידעינן אבי אביהן. אבל אביהן ממילא ידענא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה. אבל למ"ד לבאי הארץ כולי קרא קאי אאבי אביהן דנתינה אחת כתיבא. ודרשינן מאחוזת נחלה דמפסקא אאחא דאבא ותנינא מנתן תתן. שם מוחזקת היא. החזקה היתה בקבורת רחל. לפי שאבותינו הוכרחו לתת כסף עבור קבורה לבני הארץ. אבל קבורת רחל הרחק מן העיר וכוון בזה לחזוק בא"י. ויפורש היטב הפסוק ואני בבואי שאמר ליוסף בשעה שנתן לו הבכורה. שלא מצאתי במפרשים פירוש ע"ד הפשט. ועיין לעיל ק':
תד"ה שנאמר. לא ידע משה שדינו במיתה. אבל מצינו בת"כ סוף אמור דסתם הכי וסתם ספרא ר"י. ע"כ נ"נ דר"י סבר דכ"ז שלא הודיעוהו באיזה מיתה נידון בקלה. והא ל"ק היה לדונו בקלה ומה נסתפקו. דגה במגדף חבשוהו אף שלא ידעו שבמיתה הוא. דחשבו שמא תהיה הוראת שעה. ה"נ במקושש לר"י: