אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף פב.
גמ' סבר ר"ז וכו'. נ"ל דלר"ז איירי ר"נ בלוקח לקוץ ותנא דקל משום דחופר ומשרש [משא"כ שאר אילנות דהסמוך לקרקע הוא למוכר וגם בארז לא פסיקא בכל מיניו] ואמר שאם אירע שהוציא גזע סמוך לדקל קודם שקצצו הוא למוכר דלוקח לא אסיק אדעתיה גזע דא"י לקיימו. ופריך ר"פ דאפילו שאר אילנות נמי כיון שא"י לקיים כדאמרי ר"נ ור"י לעיל. ומ"מ יש להם גזע. ומשני לר"ז שמ"מ קנאו להשהותו ה' שנים. שאין כאן חשש דמסקא ארעא וכו' כדלעיל עד שיחזיק ו' שנים. שנוכל לומר שאכלה ג"ש אחר הערלה שהנטיעה נכרת שילדה היא. ור"פ ס"ל דלאלתר צריך לקוץ ועיין בנ"י:
רשב"ם ד"ה אסוחי מסח. שמא ייבש וכו'. אינו מתקבל על דעתי שמספק יסיח דעתו בבירור:
שם ד"ה דזבין וכו'. צ"ע כיון שהקושיא משום דסתמא תנן. מאי משני בה' שנים הא סתמא בהכי לא איירי:
תוס' ד"ה מתקיף. ואין דרכם למות בה' שנים. צ"ע דא"כ גם בקונה לעולם אינו מסיח דעתו מה' שנים ראשונות: