אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף מח.
גמ' ואמאי התם נמי וכו'. דס"ד דזוזי דמטו ליד גזלן מהני כיון שבעה"ב אנוס להסכים הוי כאנוס לתת מעות להגזלן. ומשני האמר רב וכו' וטעמא דלך חזוק לא הוי קנין. דהוא מוחזק בה בלא הסכמתו ע"י הגזלן:
שם ולשמואל דאמר וכו'. דלדידיה גם אחריות לא מהני רק במכר להלוקח מגזלן, דכיון שקבל עליו אחריות המעות הוה כקיבל ממנו מעות המכירה ונתן לגזלן והלוקח לא אנסו. אבל בגזלן לא מהני אחריות טפי ממעות:
שם מעות יש לו מא"ל. נראה דלא מקשה אלא לטעמא דר"ה דסבר דהוי ממש כמכר מרצונו משום כל דמזבין וכו' אבל לדידן דס"ל סברא הוא וכו' ל"ש בגזלן שלא הקנהו כלום דכבר גזלם וכמ"ש הרמב"ם ספ"ט מה' גזלה. ולפ"ז לא תקשה הלכתא אהלכתא. דקיי"ל הלכה כר"נ בדיני. וקיי"ל תלוהו זביניה זבינא. ועמ"ש לעיל ע' ע"ב בס"ד: