אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף מב:
גמ' א"ל להאי גיסא וכו'. ודאי מסתבר דטפי אורחייהו למיכל כל חד פלגא מג"ש מלכולה. רק משום דכדזבין כולה אורחא למיכתב שטרא ולהזהר בו. לפיכך א"ל לאידך גיסא. ולפ"ז לרבינא בלפלגא אין שום חזקה וכ"כ לדינא כה"פ:
רשב"ם ד"ה לומר שנוטל וכו'. נ"ל לשיטת רבינו דשמין את השבח כפי ששוה לקצור בשעתו היינו בעת העמדה בדין. ואם לא נגמרו הפירות אין אומרין נמתין עד שיגדלו כדין היורד ברשות ממש דהא אין שדה חבירו משועבדת לו. אבל בפירות גמורות דינו כיורד ברשות:
תוס' ד"ה שותף. כדאמר בסמוך. לפמ"ש ברשב"ם דאינו כיורד ברשות ממש דאינו נוטל רק בפרות גמורים, גם קושיתם מיושבת, דא"א לפרש דברי שמואל לענין שבח כיון דאינו ממש כיורד ברשות. ועוד נ"ל דלשון כיורד ברשות נראה כמו שאנו יודעין עכשיו שהוא יורד ברשות ול"ש חזקה. אבל אריס נהי דירד ברשות משעה ראשונה. כל שהחזיק ג"ב ואינו אריס של בתי אבות ל"א שנתן לו רשות כ"כ שלא כדרך העולם. ויש לו חזקה: