אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף לג:
רשב"ם ד"ה האי אייתי סהדי עד יום מותם. לעיל ל"א בעובדא דרבה לכ"כ. ועמ"ש בדבור שאח"ז:
שם ד"ה אמר ר"ח מה לו לשקר. דמכחיש להו לסהדי מהימן. ע"ל בעובדא דרבה לא זכר זאת. ונ"ל דהתם מ"ל דס"ל כקושית הרשב"א בתוס' שם דמהימן לפרש דבריו. אבל ר"ח דאמר בעובדא דלקמיה הא דמהני מגו במקום פיו ה"נ בעדים. דבע"ד כק' עדים:
תוס' ד"ה ואי טעין וי"ל דאצטריך טעמא וכו'. כל דבריהם אר"ז ולא ארב יהודה דהתם הוי כגזלן. וע' בהגמי"י פי"ט מהלכות טו"נ:
באו"ד דאין זה מגו שהרי בא וכו'. צ"ע דהיה יכול לטעון ב' הטענות. ירדתי לפירות ואח"כ קניתי. ומ"מ לא יפסיד חזקתו אם יביא עדים על ג"ש. מגו דאי בעי אמר מתחלה קניתיה ובכה"ג מוכיח בתומים דיש מגו לחצי טענה מלקמן קל"ד ריש ע"ב. ולו"ד התומים נ"ל דהתם מטעמא אחרינא אתאן עלה. דכיון דאין דבריו מועילין רק לנכסים שכבר קנה הוי מגו מעליא. אבל הכא נהי דלא מהמנינן ליה אגוף ארעא. רוצה לטעון זכותו אולי ימצא עדי שקר או יגלגל עליו שבועה במשך הזמן וכה"ג:
שם ד"ה א"ה. אבל קרקע פשיטא וכו'. אבל צ"ע דמאי אמרינן ליה אחוי שטרך הא איהו אמר שאכלה ג"ש ותו לא מזדהר אינש בשטרא. וה"ל להימניה לענין שלא להוציא הפירות שכבר אכל משום סברא דלא חציף. ואולי גם אחר ג' דרך ב"א ליזהר. ומרע סברת לא חציף: