אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף כו:
נמי בגדולין הבאים לאחר מכאן עסקינן. בלשון פשיטות קאמר. דע"כ הוי הכי כמ"ש על התוס':
רש"י ד"ה לבתר דנפיק ר"פ וכו'. צ"ע אמאי לא פירש להיפך שר"פ אמר אמאי ל"א ליה לענין העצים שתוך ט"ז אמה הם שלו:
תד"ה עד דאמרי. והא דקאמר וכו'. לגרסתנו בגמרא ולא יכילי ליה י"ל דהיינו שכל העם אמרו לו שלא יקוץ ולא יכלו ליה. עד שאמרו להא דר"י. ואח"כ נצטער ר"פ על שלא א"ל כאן בתוך וכו'. לענין העצים שבתוך י"ו שהם לר"פ:
תד"ה אלא. כמו תנא סיפא אגב רישא. לכאורה י"ל דסיפא מוכחא דאיירי בבאין אח"כ. דאי מעיקרא ושייכי להדיוט למה לא נהנין ולמה יאסור זה של חבירו. כיון דהיניקה משל הדיוט היתה. אבל ברישא גם במעיקרא יש לאסור כמו מעין הבא בשל הקדש כיון שנמצא בשל הקדש. ומדסתם אין מועלין ע"כ גם בקודמין:
שם ד"ה גזלן. שקנאו ולא הוי גזלן. א"י מאי קשה ליה. נהי דצריך טעם גזלן לענין הבאה דברשות מביא אף בלא קנה קרקע כדלקמן פ"א. מ"מ לענין קריאה ל"ל להאי טעמא. כיון שלא קנה קרקע אינו קורא ולענין הבאה קיל הכא טפי דהכא בתערובות הוא ועיין ברמב"ם וראב"ד פ"ב מה' בכורים. ועולא נקיט מילתא פסיקתא דאינו מביא מטעם גזלן. ע' מ"א דבכורים וירוש' שם: