אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף ח:
גמ' ואפילו בע"ש. דאינו כשומר אבידה דפטור מלמיתב פרוטה לעניא. דדברי קבלה אינן לגמרי כד"ת. וכ"ד המג"א סס"י רנ"א עיי"ש:
רש"י ד"ה הא הימוני מהימן וכו'. מדלא פירש גביה גופא דמתורת אמונה מהימן. ונ"מ לענין ב' אחין. נראה דס"ל דלענין שררה אין עושין ב' אחין. ורבי לגזברין מינה. וה"ה דאפילו חד ועובדא הוה הכי דהיה צריך ב' אנשים. וכ"ה בהדיא בירושלמי סוף פאה דאסור למנות שני אחין ולכן לא הביא הרמב"ם היתר ב' אחים דלא שרי אלא היכא דסגי נמי בחד. כנ"ל ברור:
תוס' ד"ה אכפיה. וכ"מ בירושלמי וכו'. אבל בבבלי לקמן פ"ט א' נראה דהתם נמי משום לאו הוא דכופין. ובעיקר דבריהם נלפע"ד דצדקה שאני דדרשינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה. ועשית אזהרה לב"ד. והארכתי במ"א בזה דקאי גם על צדקה שחייב לפי ערך עשרו ולא דוקא שנדר. ואף דאמרינן כל מצוה שמתן שכרה וכו' אין למדין מן הכללות: