אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
תזריע · חלק א
אשה כי תזריע כו'. מדרש: הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני (תהילים קל"ט, ה') אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות העוה"ז והעוה"ב הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני, ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך (פרשה י"ד, א').
הנה ביארו חז"ל אחור וקדם על עוה"ז ועוה"ב, והטעם בזה כי בהתבונן במקרא יש ויש הרבה מקראות אשר בחרו בלשון זה, כי המבקש דבר ורודף אחריו הלא הדבר לפניו כמו ואחר עיני הלך לבי (איוב ל"א, ז') ומי שעוזב דבר והולך ממנו הנה הדבר מאחריו כי השליך אותו אחרי גיוו, כמו ותשלך דברי אחריך (תהלים נ', י"ז) ובמשנה לפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה (פאה פ"ו) וכדומה הרבה. וא"כ יפה ביארו ז"ל מאמר אחור וקדם על ב' העולמות כי דרך השגת עוה"ב הוא רק אחר הבקשה והיגיעה כמאמר בקשו צדק בקשו ענוה (צפניה ב', ג') ונאמר נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז, י"ח). והעוה"ז הוא בהיפך כי כל מה שיתיגע האדם להשיגו עוד יותר יהיה נעזב ממנו, ולהיפך אם ירף ידו ממנו יתקיים בו מאמר חסד ואמת אל יעזבך (משלי ג', ג') כמו שהיה לאברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד, א'). והבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, ולא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא ולכן על דרך כלל נתנו סימן על העוה"ז מן הכבוד.
וזהו אחור וקדם צרתני כי האדם נוצר על דעת כן שיהיו פניו קדמה הוא העוה"ב וישם פניו להשיגו ולהגיעו כמאמר עיניך לנוכח יביטו כו' (משלי ד', כ"ה) ואחור הוא עוה"ז אשר האדם מצוה עליו לעזוב אותו אחריו ולהתרחק ממנו כמאמר אל תפנו אל האלילים (ויקרא י"ט, ד') רק שיהיה עוה"ז אחור מן האדם, ואם זכה אדם נוחל את שניהם העוה"ז והעוה"ב.
עוד יתכן בזה בהקדים מאמר מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו כו' וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח', ה'). באור זה כי כבר נתבאר אלינו מסוד חכמי התורה הק' כי כל היקום אשר תחת השמש, וכל הברואים וכל משפחות האדמה הם תלויים במעשה בני אדם, והם עולים ויורדים עמו. כמאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו', ה') כלומר כי מסבת קלקולו נתקלקלת כל הארץ, וכמו שכתבנו באורך על מקומו עיין שם, וכמאמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים ק"ז, ל"ד) וכמאמר הנזכר כל שתה תחת רגליו. וחז"ל אמרו בספר הזוהר (מקץ קצ"ה ב') על מאמר גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו'. וזה היה כללות מעשה המשכן והמקדש אשר נאמר עליו וזה שער השמים כי בו היינו ממשיכים השפע החיים והברכה על כל הנבראים.שפת היריעה
וזה מאמר אתה בחרתנו מכל העמים כו' לא שהכוונה להתפאר במה שלא בחר בהזולת רק בנו, כי אין זה תפארת לאדם להתפאר ע"י גנות חבירו. אבל הכוונה על דרך שר הגובה מס מתושבי עירו שלא יגבה מהם המס מכל אחד לבדו אבל יעשה ממונה על המס אחד או שנים אשר הם ישתדלו בזה לאסוף ולקבץ על יד מכל פרטי התושבים, והוא יבקש רק מיד הפקיד אשר הפקידו עליהם. וזהו אשר בחר בנו מכל עם וכמו שאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב').
ועל אופן זה נברא האדם מוכלל ומעוטר בחכמה ודעת להחכים ולהדריך את כלם כמאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים כו' (בראשית א', כ"ו) אשר מסבתו יהיה שלמות הנהגת כל הברואים או בהיפך יהיו יורדים בו, כי זאת לבד שלא ייטיב אותם אבל עוד זאת לו שיקלקל עצמו מהם ומהמונם בקחתו מהם ובהשתתפותו עמהם אל מה שאינו מוכרח לחיות נפשו. לכן אמר יתברך אל אדם כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך והזהרתיך להזהיר גם את אחרים שלא יאכלו ממנו ולא זאת לבד שלא תקנת להם אבל עוד קלקלת גם לעצמך, לכן ארורה האדמה בעבורך, שלא תקלקל אותך וכמו שכתבנו באורך בפרשת בראשית.
וזהו מה אנוש כי תזכרנו התפלא מאד על הפלגת חשיבות האדם בעיניו יתברך עד כי גם זאת בעיני יפלא, מה אנוש כי תבחר אותו להזהיר אותו משפטיך הטובים מה הוא ומה חייו אדם להבל דמה ואתה בטובך הגדלת חסדך עליו כי תזכרנו. ועוד לו גם זאת ובן אדם כי תפקדנו כי עשית אותו פקיד ונגיד על כל צבאות הבריאה וכבוד והדר תעטרהו עד כי כל שתה תחת רגליו. והנביא ע"ה ביאר עוד יותר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים כו' ויורנו מדרכיו (ישעיה ב', ב') והוראת מאמר נכון יהיה כו' על שלמות כוונת הבעל מלאכה כאשר נשלמה פעולת מלאכתו נכון כאשר היה עם לבבו, וכל עוד שאינו רואה הפעולה השלמה הנה מלאכתו חסרה כי עד עתה עוד לא בא העולם אל המדרגה המעולה הזאת שהבטיח הנביא ע"ה כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה י"א, ט') ועוד לא נתמלא רצון הבורא יתברך מבריאת העולם כאמרם ז"ל (במדרש אחרי) כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הוא לשמוח כו'.
עוד תשוב תראה כי כמו שאמרנו על הכלל כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו מכל צבאות הבריאה, כן אנחנו בינינו יש נבחרים שהם סגולת כל חמדת בית ישראל כמו משה רבינו ע"ה, שמואל ע"ה, זה שאמרו חז"ל אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג) ור"ל אצל משה כי באמת היראה היא דבר גדול מאד ועכ"ז בדורו של משה היה נקל להשיג היראה ע"י יראתו וקדושתו של משה כי היו מושפעים ומקבלים ממנו וממדרגתו.
ואני בהיותי בווילנא אצל מורי הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זי"ע שאלתי את פיו לאמר איזה דרך יבוא השפע ובאיזה אופן ישפיע הצדיק מיראתו גם לבני דורו. השיב לי משל לכלי גדול אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צד ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי גדול בלי הפסק בע"כ כאשר הכלי גדול נתמלא על כל גדותיו אז כל מה שתשפוך עוד יגיע אל הקטנים אשר אצלה, אבל כל עוד אשר היא בעצמה לא נתמלאה כש"כ שלא יגיע אל הסמוכים כל מאומה. וזהו מאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם (תהלים י"ז, י"ד) כי הם הסמוכים לו בקרוב יתר מאד וזהו מאמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (שם קי"ב, א') כלומר יותר מדי אז גבור בארץ יהיה זרעו כי ההשפעה הראשונה אשר תשטוף ותעבור ממנו תגיע לבניו כי המה הראשונים אצלו.שפת היריעה
ואם השפע תתפשט ותעבור עוד יותר ישפיע כ"כ עד כי גם דורו יהיה דור ישרים יבורך (מאמר יבורך מוסב על מאמר אשרי איש ירא את ה' כי בעבור זה יהיה מבורך אשר גבור בארץ יהיה זרעו ידורו יהיה דור ישרים) וזה ענין מאמר אכן חלינו הוא נשא כו' והוא מחולל מפשעינו כו' (ישעיה נ"ג, ד') אשר לכאורה איך יהיה קו המשפט לדון אותנו בעון אחרים. ולפי דברינו הדבר מובן מאד כי הדבר תלוי בנו כי אם היינו אנחנו מן העובדים השלמים ליראה את ה' עד בלי די היו גם הם מקבלים מיראתנו כמאמר ויראו ממך כלומר מסבתך.
וזהו מאמר המדרש (ריש רות) ויהי בימי שפוט השופטים (רות א', א') אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכים להשפט, והוא בנותן טעם למה נהיה כדבר הרעה זה אל השופטים אשר הדור שפטו את שופטיהם, אמר כי זה להם בעבור פחיתותם כי השופטים בעצמם צריכים להשפט וא"כ הם גרמו לעצמם שלא היו ממלאין את כליהם יראה וקדושה עד ישלימו גם בני דורם וכמו שנתבאר בקול יעקב (במקומו) וכמו שנבאר עוד אי"ה (בפרשת נצבים):
ומעתה ג' מדרגות יש בענין הזה, א'. המדרגה הנפלאה אשר ה' אלהינו דורש אותה והבטיח אותנו להגיע עדיה בימים העתידים שתהיה יראתנו גדולה כ"כ עד כי אחר אשר תמלא כלי נפשותנו הנה זרם מים כבירים שוטפים יעברו עוד אל חוץ ממנו עד כי יתקיים מאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כלומר כמו שהים ומלואו ירומם גליו אל חוץ ממנו. המדרגה הב' בהיות היראה מצומצמת רק לנפשותנו להספיק אל אל חיות ידינו וכל אשר חוץ ממנו ילך חשכים ואין נוגה לו. המדרגה השלישית היא פחותה מאד שלא זרחה שמש היראה רק בהשרידים בעם וראשי העדה ומנהיגיהם ולא מושפע מהם דבר אל ההמון וכש"כ אל המון לאומים והיא מדרגה שאין למטה ממנה.
והמשורר ע"ה דבר בקדשו על כל ג' מדרגות הנ"ל במאמר שלם מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כו' נגדה נא לכל עמו כו' עד כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם (תהלים קט"ז, י"ב). הנה הוא סופר ומונה המדרגות מלמטה למעלה ונותן תודה על כל אחת ואחת, כי הוא הרועה צאן קדשים מעולם ועד עולם כמאמר קול צמח איש צמח שמו הוא דוד בעצמו מבשר ואומר. וזהו מה אשיב לה' כקובל ואומר הה מה אשיב שולחי דבר כאשר אני על מדרגה פחותה, וכל תגמולוהי עלי לבדו ואין בכחי להשפיע לאחרים, והבטיח את נפשו לאמר כי כאשר יזכה לבוא למדרגה להשפיע לכל עדתו נדריו ישא ויבוא ביתו יתברך בעולות, וזהו נדרי לה' אשלם כאשר אזכה נגדה נא לכל עמו. ואח"כ היה כמבשר ואומר כי עוד ימים יבואו וימצו ישתו גם כל המון לאומים ממקור טובו ואמתו, וזהו - הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו כ"כ בתגבורת עד שיהיה ואמת ה' לעולם כולו.
ומעתה נבוא אל באור המאמר בנושא חדושנו אחור וקדם צרתנישפת היריעה זכה אדם נוחל ב' עולמות לא זכה כו'. אבל נקדים עוד מאמר אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהילים מ"ט, י"ג) (שבת קנ"א, ב').
וראוי לבאר מלת נמשל איככה ישמש הכתוב במלה זאת על הנדרס מן החיה, יותר מהצודק היה שיאמר נדרס או נטרף, אם לא כי יש במאמר זה כוונה אחרת בטעם מספיק על דבר ההזדמנות שתהיה חיה שולטת בהאדם שהוא נגד חק הבריאה שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (בראשית ט', ב'). והוא על דרך מאמר רז"ל במדרש הצדיקים לבם ברשותם הרשעים הם ברשות לבם (פ' נח) ר"ל כי האדם כולל ב' חלקים גוף מלמטה ונשמה מלמעלה, הצדיקים נשמתם ושכלם הוא המושל בהם ומנהיג אותם אחר עצתו א"כ הנשמה מושלת על כל חלקי הגוף, והרשעים בהיפך. והצדיק בצדקתו לא זאת לבד כי ישלוט על גופו אבל גם על כל חלקי הבריאה כמאמר מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כ"ג, ג') וזה כלל כי אם תראה חברת אנשים רבים עכ"ז המה מתנהגים רק ע"פ המושל.
ונמתיק הענין במשל לב' מלכים נלחמים זה עם זה למשל מדין ומואב עומדים מחנה מול מחנה, מערכה לקראת מערכה, ומשפט הלוחמים כי ישלחו בלילה מארב היינו שר חמשים עם חמשיו הולך על הדרכים סביב אולי יפגע בשונאיו וילכדהו בחרמו, וכאשר יפגע באנשי מחנהו לא יעשה לו כל מאומה, פעם הלכו מארב מדיינים ופגעו במואבים ועמדו עליהם להרוג אותם צעק אחד מהם ואמר אל תשלחו בי יד כי ממדין אני רק עתה אני עבד אצל מואב, אמר לו מה לי לתת לב על מולדתך שהוא מבית מדין אחר כי עתה עובד את שונאי נפשי ומחוייב אתה לעשות אך דבר פקודתם, ובודאי לזר תחשבני אם היית פוגע בי הלא את דמי שפכת ארצה וא"כ כמוני כמוך להרוג אותך.
הנמשל החיה מופקדת מחק הבריאה שיהיה מורא האדם עליה והנ"מ כאשר תפגע החיה באיש צדיק מושל אשר ממשלתו היא בנשמתו הטהורה שהיא שלטת על כל חלקי הבריאה אם כן גם על החיה תעלה ממשלתה, לא כן אם האדם לא הגיע למדרגה להיות מושל והוא רק נמשל היינו משועבד אל התאוה השולטת והמושלת עליו אז כל הברואים שלטים עליו כמאמר והיה כל מוצאי יהרגני, וגם החיה תשלוט בו, והאדם לא יוכל לטעון ולומר הלא אדם אנכי כי החיה אמריה תאמר מה לי בזה כי אתה אדם הלא כבר פשטת את כתנתך כתונת הפסים והורדת עדיך מעליך להיות אורח לחברה עם מעשה הבהמה והחיה אז המשפט שתמשול החיה בו. וזהו נמשל - היינו אם הנפש נמשל מן הגוף המושל עליה אז משפטו כמשפט הגוף שהוא מתולדתו כחומר הבהמה וצורתה, לכן נדמה אל החיה ג"כ כבהמה, והבן:
והנה רז"ל אמרו (אבות דר"נ פרק כ"א) שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש שאם ישן עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנא' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ו, י"ד). ואנחנו לא ידענו ענין המשל מה הוראתו ורמיזתו בהנמשל וכי לא מצא שלמה המלך ע"ה דבר המתהפך כ"א דלת, גם דברי המאמר בעצמם אם אינם רק להורות כי עבר זמן ק"ש לא חידש מאומה בבאור מוציאין את האדם מן העולם.
אבל לדעתי הנה חז"ל במאמרם זה באו להודיענו שורש הבטלה והפסדו כי מעוטו מחזיק המרובה כ"א היינו משכימים ומתפללין הלא נמצא יחל לבבנו ליראה את ה' הנכבד ולעבוד אותו בכל לב בכל עתות היום. כי האדם כאשר יעמוד בבקר יתן בלבו יראת ה' ראשית דעת, ויבלה שעה או שתים בעבודה, מה מאד יקל עליו עבודת כל היום כי צדק לפניו יהלך ולדרך הזה ישים פעמיו כל היום, ובהיפך אם כאשר יקום ממטתו יתחיל את היום בעניני עוה"ז אח"כ ילך שובב בדרך לבו כל היום כל עתיו ורגעיו והעמידה ממטתו היא תלויה במשכבו. כמו שכתבו חכמי האמת ע"ה כ"א ישן אדם מדברי תורה וקדושה נשמתו תעלה למעלה בהיכלי הצדיקים וקולטת מלמעלה רוח טהרה ובבואה אל הגוף תקיצהו תפרוש כנפיה תקחהו ותאמר לו קום נא הנה קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו', ואז הגוף מתעורר ומתמלא נעימות עוז ותעצומות, לא כן הסרוחים על מטתם, ואם כן כאשר יקיים האיש הישראלי בשכבך ובקומך קרוב שיטיב מעשיו כל היום.יריעות האהל
כלל הדברים כי אם אמנם מצוה עלינו להגות בתורה כל היום תמיד הנה חכמנו ז"ל בחרו להם בחכמתם הטהורה כל נתח טוב וערב, אשר לתורה לתורה, ואשר לעבודה לעבודה, עד שמצאנו ברז"ל (ברכות ה') אבא בנימין היה כל ימיו מצטער שתהיה תפלתו סמוך למטתו כדי לקרב השומר אל הנשמר. כי זאת תורת האדם לקרוא ק"ש בזמנה ושתהיה התפלה בזמנה הראוי ותיכף סמוך למטתו יזדרז לעבודת אלהיו כמשפט העבד הנאמן להשכים ולהעריב ולמהר את עצמו בזריזות נפלאה לקרוא ק"ש ולהתפלל ואז יקל עליו אח"כ עבודת כל היום.
וכי תאמר איככה נדע את הדבר הזה כי העבודה אשר על האדם בכל עתות היום תלוים בב' זמנים אלה בשכבך ובקומך, בוא נא אחי וראה כי רז"ל בחכמתם הטהורה ותבונתם הרחבה דלה דלו זאת מבאר מים עמוקים מדברי שלמה המלך ע"ה שאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ד, י"ד). כי הנה כאשר נשא עין להביט על המזוזות אשר השער והדלתות קבועות בהם הנה הדלת הולך וסובב על ב' הצירים אשר יתד אחד קבוע למטה ויתד אחד קבוע למעלה ועל ידי ב' הקצוות האלה תהיה תנועת כל הדלת לארכה ולרחבה, וזה כל גבורת הדלתות ותנועתם רק מן ההתחלה והגמר הנה מזה תוכל להאמין גודל כח המתחיל והגומר. וזהו כמו שהדלת תסוב על צירה לבד כן העצל על מטתו איך יתנהג בשכבו על מטתו, ואיך יתנהג בקומו ממטתו, על ב' הצירים האלה יהפוך ידו כל היום ג"כ, וא"כ יפה אמרו שאם יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנאמר הדלת תסוב על צירה כו'. זה שהתפאר יתברך ואמר אני הוא אני ראשון אף אני אחרון (ישעיה מ"ח, י"ב) כלומר הבט נא אל המתחיל ואל הגומר מי הוא אז תדע ובחנת מי הוא המלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, כי הוא יתברך בהיותו ראשון ואחרון הוא הוא המסבב את הכל. וזאת תפארת האדם שנאמר בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי חלק לו יתברך חלק יקר כזה שיהיה הוא מובחר הברואים סגולת כל הנמצאים שיהיה הוא המסבב והמניע כל חלקי הברואים אם להרע או להטיב, כמאמר הזוהר הנ"ל גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו' ולכן היתה בריאתו ג"כ בתחלת הבריאה ובסוף הבריאה. וזהו אחור וקדם צרתני כי מצד הגוף הוא אחור למעשה בראשית ומצד הנשמה הוא קדם גם למעשה יום ראשון (עיין במדרש בסמוך) ולכן אם האדם זכה נוחל שתי עולמות העוה"ז והעוה"ב כו', והבן:
עוד באור על מאמר זה תמצא בפרשת בראשית (על מאמר נעשה אדם) ע"ש: