אור ברסלב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

תזריע

שמיני

חלק א

אשה כי תזריע כו'. מדרש: הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני (תהילים קל"ט, ה') אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות העוה"ז והעוה"ב הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני, ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך (פרשה י"ד, א').

הנה ביארו חז"ל אחור וקדם על עוה"ז ועוה"ב, והטעם בזה כי בהתבונן במקרא יש ויש הרבה מקראות אשר בחרו בלשון זה, כי המבקש דבר ורודף אחריו הלא הדבר לפניו כמו ואחר עיני הלך לבי (איוב ל"א, ז') ומי שעוזב דבר והולך ממנו הנה הדבר מאחריו כי השליך אותו אחרי גיוו, כמו ותשלך דברי אחריך (תהלים נ', י"ז) ובמשנה לפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה (פאה פ"ו) וכדומה הרבה. וא"כ יפה ביארו ז"ל מאמר אחור וקדם על ב' העולמות כי דרך השגת עוה"ב הוא רק אחר הבקשה והיגיעה כמאמר בקשו צדק בקשו ענוה (צפניה ב', ג') ונאמר נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז, י"ח). והעוה"ז הוא בהיפך כי כל מה שיתיגע האדם להשיגו עוד יותר יהיה נעזב ממנו, ולהיפך אם ירף ידו ממנו יתקיים בו מאמר חסד ואמת אל יעזבך (משלי ג', ג') כמו שהיה לאברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד, א'). והבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, ולא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא ולכן על דרך כלל נתנו סימן על העוה"ז מן הכבוד.

וזהו אחור וקדם צרתני כי האדם נוצר על דעת כן שיהיו פניו קדמה הוא העוה"ב וישם פניו להשיגו ולהגיעו כמאמר עיניך לנוכח יביטו כו' (משלי ד', כ"ה) ואחור הוא עוה"ז אשר האדם מצוה עליו לעזוב אותו אחריו ולהתרחק ממנו כמאמר אל תפנו אל האלילים (ויקרא י"ט, ד') רק שיהיה עוה"ז אחור מן האדם, ואם זכה אדם נוחל את שניהם העוה"ז והעוה"ב.

עוד יתכן בזה בהקדים מאמר מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו כו' וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח', ה'). באור זה כי כבר נתבאר אלינו מסוד חכמי התורה הק' כי כל היקום אשר תחת השמש, וכל הברואים וכל משפחות האדמה הם תלויים במעשה בני אדם, והם עולים ויורדים עמו. כמאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו', ה') כלומר כי מסבת קלקולו נתקלקלת כל הארץ, וכמו שכתבנו באורך על מקומו עיין שם, וכמאמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים ק"ז, ל"ד) וכמאמר הנזכר כל שתה תחת רגליו. וחז"ל אמרו בספר הזוהר (מקץ קצ"ה ב') על מאמר גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו'. וזה היה כללות מעשה המשכן והמקדש אשר נאמר עליו וזה שער השמים כי בו היינו ממשיכים השפע החיים והברכה על כל הנבראים.שפת היריעה

וזה מאמר אתה בחרתנו מכל העמים כו' לא שהכוונה להתפאר במה שלא בחר בהזולת רק בנו, כי אין זה תפארת לאדם להתפאר ע"י גנות חבירו. אבל הכוונה על דרך שר הגובה מס מתושבי עירו שלא יגבה מהם המס מכל אחד לבדו אבל יעשה ממונה על המס אחד או שנים אשר הם ישתדלו בזה לאסוף ולקבץ על יד מכל פרטי התושבים, והוא יבקש רק מיד הפקיד אשר הפקידו עליהם. וזהו אשר בחר בנו מכל עם וכמו שאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב').

ועל אופן זה נברא האדם מוכלל ומעוטר בחכמה ודעת להחכים ולהדריך את כלם כמאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים כו' (בראשית א', כ"ו) אשר מסבתו יהיה שלמות הנהגת כל הברואים או בהיפך יהיו יורדים בו, כי זאת לבד שלא ייטיב אותם אבל עוד זאת לו שיקלקל עצמו מהם ומהמונם בקחתו מהם ובהשתתפותו עמהם אל מה שאינו מוכרח לחיות נפשו. לכן אמר יתברך אל אדם כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך והזהרתיך להזהיר גם את אחרים שלא יאכלו ממנו ולא זאת לבד שלא תקנת להם אבל עוד קלקלת גם לעצמך, לכן ארורה האדמה בעבורך, שלא תקלקל אותך וכמו שכתבנו באורך בפרשת בראשית.

וזהו מה אנוש כי תזכרנו התפלא מאד על הפלגת חשיבות האדם בעיניו יתברך עד כי גם זאת בעיני יפלא, מה אנוש כי תבחר אותו להזהיר אותו משפטיך הטובים מה הוא ומה חייו אדם להבל דמה ואתה בטובך הגדלת חסדך עליו כי תזכרנו. ועוד לו גם זאת ובן אדם כי תפקדנו כי עשית אותו פקיד ונגיד על כל צבאות הבריאה וכבוד והדר תעטרהו עד כי כל שתה תחת רגליו. והנביא ע"ה ביאר עוד יותר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים כו' ויורנו מדרכיו (ישעיה ב', ב') והוראת מאמר נכון יהיה כו' על שלמות כוונת הבעל מלאכה כאשר נשלמה פעולת מלאכתו נכון כאשר היה עם לבבו, וכל עוד שאינו רואה הפעולה השלמה הנה מלאכתו חסרה כי עד עתה עוד לא בא העולם אל המדרגה המעולה הזאת שהבטיח הנביא ע"ה כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה י"א, ט') ועוד לא נתמלא רצון הבורא יתברך מבריאת העולם כאמרם ז"ל (במדרש אחרי) כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הוא לשמוח כו'.

עוד תשוב תראה כי כמו שאמרנו על הכלל כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו מכל צבאות הבריאה, כן אנחנו בינינו יש נבחרים שהם סגולת כל חמדת בית ישראל כמו משה רבינו ע"ה, שמואל ע"ה, זה שאמרו חז"ל אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג) ור"ל אצל משה כי באמת היראה היא דבר גדול מאד ועכ"ז בדורו של משה היה נקל להשיג היראה ע"י יראתו וקדושתו של משה כי היו מושפעים ומקבלים ממנו וממדרגתו.

ואני בהיותי בווילנא אצל מורי הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זי"ע שאלתי את פיו לאמר איזה דרך יבוא השפע ובאיזה אופן ישפיע הצדיק מיראתו גם לבני דורו. השיב לי משל לכלי גדול אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צד ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי גדול בלי הפסק בע"כ כאשר הכלי גדול נתמלא על כל גדותיו אז כל מה שתשפוך עוד יגיע אל הקטנים אשר אצלה, אבל כל עוד אשר היא בעצמה לא נתמלאה כש"כ שלא יגיע אל הסמוכים כל מאומה. וזהו מאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם (תהלים י"ז, י"ד) כי הם הסמוכים לו בקרוב יתר מאד וזהו מאמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (שם קי"ב, א') כלומר יותר מדי אז גבור בארץ יהיה זרעו כי ההשפעה הראשונה אשר תשטוף ותעבור ממנו תגיע לבניו כי המה הראשונים אצלו.שפת היריעה

ואם השפע תתפשט ותעבור עוד יותר ישפיע כ"כ עד כי גם דורו יהיה דור ישרים יבורך (מאמר יבורך מוסב על מאמר אשרי איש ירא את ה' כי בעבור זה יהיה מבורך אשר גבור בארץ יהיה זרעו ידורו יהיה דור ישרים) וזה ענין מאמר אכן חלינו הוא נשא כו' והוא מחולל מפשעינו כו' (ישעיה נ"ג, ד') אשר לכאורה איך יהיה קו המשפט לדון אותנו בעון אחרים. ולפי דברינו הדבר מובן מאד כי הדבר תלוי בנו כי אם היינו אנחנו מן העובדים השלמים ליראה את ה' עד בלי די היו גם הם מקבלים מיראתנו כמאמר ויראו ממך כלומר מסבתך.

וזהו מאמר המדרש (ריש רות) ויהי בימי שפוט השופטים (רות א', א') אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכים להשפט, והוא בנותן טעם למה נהיה כדבר הרעה זה אל השופטים אשר הדור שפטו את שופטיהם, אמר כי זה להם בעבור פחיתותם כי השופטים בעצמם צריכים להשפט וא"כ הם גרמו לעצמם שלא היו ממלאין את כליהם יראה וקדושה עד ישלימו גם בני דורם וכמו שנתבאר בקול יעקב (במקומו) וכמו שנבאר עוד אי"ה (בפרשת נצבים):

ומעתה ג' מדרגות יש בענין הזה, א'. המדרגה הנפלאה אשר ה' אלהינו דורש אותה והבטיח אותנו להגיע עדיה בימים העתידים שתהיה יראתנו גדולה כ"כ עד כי אחר אשר תמלא כלי נפשותנו הנה זרם מים כבירים שוטפים יעברו עוד אל חוץ ממנו עד כי יתקיים מאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כלומר כמו שהים ומלואו ירומם גליו אל חוץ ממנו. המדרגה הב' בהיות היראה מצומצמת רק לנפשותנו להספיק אל אל חיות ידינו וכל אשר חוץ ממנו ילך חשכים ואין נוגה לו. המדרגה השלישית היא פחותה מאד שלא זרחה שמש היראה רק בהשרידים בעם וראשי העדה ומנהיגיהם ולא מושפע מהם דבר אל ההמון וכש"כ אל המון לאומים והיא מדרגה שאין למטה ממנה.

והמשורר ע"ה דבר בקדשו על כל ג' מדרגות הנ"ל במאמר שלם מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כו' נגדה נא לכל עמו כו' עד כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם (תהלים קט"ז, י"ב). הנה הוא סופר ומונה המדרגות מלמטה למעלה ונותן תודה על כל אחת ואחת, כי הוא הרועה צאן קדשים מעולם ועד עולם כמאמר קול צמח איש צמח שמו הוא דוד בעצמו מבשר ואומר. וזהו מה אשיב לה' כקובל ואומר הה מה אשיב שולחי דבר כאשר אני על מדרגה פחותה, וכל תגמולוהי עלי לבדו ואין בכחי להשפיע לאחרים, והבטיח את נפשו לאמר כי כאשר יזכה לבוא למדרגה להשפיע לכל עדתו נדריו ישא ויבוא ביתו יתברך בעולות, וזהו נדרי לה' אשלם כאשר אזכה נגדה נא לכל עמו. ואח"כ היה כמבשר ואומר כי עוד ימים יבואו וימצו ישתו גם כל המון לאומים ממקור טובו ואמתו, וזהו - הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו כ"כ בתגבורת עד שיהיה ואמת ה' לעולם כולו.

ומעתה נבוא אל באור המאמר בנושא חדושנו אחור וקדם צרתנישפת היריעה זכה אדם נוחל ב' עולמות לא זכה כו'. אבל נקדים עוד מאמר אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהילים מ"ט, י"ג) (שבת קנ"א, ב').

וראוי לבאר מלת נמשל איככה ישמש הכתוב במלה זאת על הנדרס מן החיה, יותר מהצודק היה שיאמר נדרס או נטרף, אם לא כי יש במאמר זה כוונה אחרת בטעם מספיק על דבר ההזדמנות שתהיה חיה שולטת בהאדם שהוא נגד חק הבריאה שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (בראשית ט', ב'). והוא על דרך מאמר רז"ל במדרש הצדיקים לבם ברשותם הרשעים הם ברשות לבם (פ' נח) ר"ל כי האדם כולל ב' חלקים גוף מלמטה ונשמה מלמעלה, הצדיקים נשמתם ושכלם הוא המושל בהם ומנהיג אותם אחר עצתו א"כ הנשמה מושלת על כל חלקי הגוף, והרשעים בהיפך. והצדיק בצדקתו לא זאת לבד כי ישלוט על גופו אבל גם על כל חלקי הבריאה כמאמר מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כ"ג, ג') וזה כלל כי אם תראה חברת אנשים רבים עכ"ז המה מתנהגים רק ע"פ המושל.

ונמתיק הענין במשל לב' מלכים נלחמים זה עם זה למשל מדין ומואב עומדים מחנה מול מחנה, מערכה לקראת מערכה, ומשפט הלוחמים כי ישלחו בלילה מארב היינו שר חמשים עם חמשיו הולך על הדרכים סביב אולי יפגע בשונאיו וילכדהו בחרמו, וכאשר יפגע באנשי מחנהו לא יעשה לו כל מאומה, פעם הלכו מארב מדיינים ופגעו במואבים ועמדו עליהם להרוג אותם צעק אחד מהם ואמר אל תשלחו בי יד כי ממדין אני רק עתה אני עבד אצל מואב, אמר לו מה לי לתת לב על מולדתך שהוא מבית מדין אחר כי עתה עובד את שונאי נפשי ומחוייב אתה לעשות אך דבר פקודתם, ובודאי לזר תחשבני אם היית פוגע בי הלא את דמי שפכת ארצה וא"כ כמוני כמוך להרוג אותך.

הנמשל החיה מופקדת מחק הבריאה שיהיה מורא האדם עליה והנ"מ כאשר תפגע החיה באיש צדיק מושל אשר ממשלתו היא בנשמתו הטהורה שהיא שלטת על כל חלקי הבריאה אם כן גם על החיה תעלה ממשלתה, לא כן אם האדם לא הגיע למדרגה להיות מושל והוא רק נמשל היינו משועבד אל התאוה השולטת והמושלת עליו אז כל הברואים שלטים עליו כמאמר והיה כל מוצאי יהרגני, וגם החיה תשלוט בו, והאדם לא יוכל לטעון ולומר הלא אדם אנכי כי החיה אמריה תאמר מה לי בזה כי אתה אדם הלא כבר פשטת את כתנתך כתונת הפסים והורדת עדיך מעליך להיות אורח לחברה עם מעשה הבהמה והחיה אז המשפט שתמשול החיה בו. וזהו נמשל - היינו אם הנפש נמשל מן הגוף המושל עליה אז משפטו כמשפט הגוף שהוא מתולדתו כחומר הבהמה וצורתה, לכן נדמה אל החיה ג"כ כבהמה, והבן:

והנה רז"ל אמרו (אבות דר"נ פרק כ"א) שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש שאם ישן עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנא' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ו, י"ד). ואנחנו לא ידענו ענין המשל מה הוראתו ורמיזתו בהנמשל וכי לא מצא שלמה המלך ע"ה דבר המתהפך כ"א דלת, גם דברי המאמר בעצמם אם אינם רק להורות כי עבר זמן ק"ש לא חידש מאומה בבאור מוציאין את האדם מן העולם.

אבל לדעתי הנה חז"ל במאמרם זה באו להודיענו שורש הבטלה והפסדו כי מעוטו מחזיק המרובה כ"א היינו משכימים ומתפללין הלא נמצא יחל לבבנו ליראה את ה' הנכבד ולעבוד אותו בכל לב בכל עתות היום. כי האדם כאשר יעמוד בבקר יתן בלבו יראת ה' ראשית דעת, ויבלה שעה או שתים בעבודה, מה מאד יקל עליו עבודת כל היום כי צדק לפניו יהלך ולדרך הזה ישים פעמיו כל היום, ובהיפך אם כאשר יקום ממטתו יתחיל את היום בעניני עוה"ז אח"כ ילך שובב בדרך לבו כל היום כל עתיו ורגעיו והעמידה ממטתו היא תלויה במשכבו. כמו שכתבו חכמי האמת ע"ה כ"א ישן אדם מדברי תורה וקדושה נשמתו תעלה למעלה בהיכלי הצדיקים וקולטת מלמעלה רוח טהרה ובבואה אל הגוף תקיצהו תפרוש כנפיה תקחהו ותאמר לו קום נא הנה קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו', ואז הגוף מתעורר ומתמלא נעימות עוז ותעצומות, לא כן הסרוחים על מטתם, ואם כן כאשר יקיים האיש הישראלי בשכבך ובקומך קרוב שיטיב מעשיו כל היום.יריעות האהל

כלל הדברים כי אם אמנם מצוה עלינו להגות בתורה כל היום תמיד הנה חכמנו ז"ל בחרו להם בחכמתם הטהורה כל נתח טוב וערב, אשר לתורה לתורה, ואשר לעבודה לעבודה, עד שמצאנו ברז"ל (ברכות ה') אבא בנימין היה כל ימיו מצטער שתהיה תפלתו סמוך למטתו כדי לקרב השומר אל הנשמר. כי זאת תורת האדם לקרוא ק"ש בזמנה ושתהיה התפלה בזמנה הראוי ותיכף סמוך למטתו יזדרז לעבודת אלהיו כמשפט העבד הנאמן להשכים ולהעריב ולמהר את עצמו בזריזות נפלאה לקרוא ק"ש ולהתפלל ואז יקל עליו אח"כ עבודת כל היום.

וכי תאמר איככה נדע את הדבר הזה כי העבודה אשר על האדם בכל עתות היום תלוים בב' זמנים אלה בשכבך ובקומך, בוא נא אחי וראה כי רז"ל בחכמתם הטהורה ותבונתם הרחבה דלה דלו זאת מבאר מים עמוקים מדברי שלמה המלך ע"ה שאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ד, י"ד). כי הנה כאשר נשא עין להביט על המזוזות אשר השער והדלתות קבועות בהם הנה הדלת הולך וסובב על ב' הצירים אשר יתד אחד קבוע למטה ויתד אחד קבוע למעלה ועל ידי ב' הקצוות האלה תהיה תנועת כל הדלת לארכה ולרחבה, וזה כל גבורת הדלתות ותנועתם רק מן ההתחלה והגמר הנה מזה תוכל להאמין גודל כח המתחיל והגומר. וזהו כמו שהדלת תסוב על צירה לבד כן העצל על מטתו איך יתנהג בשכבו על מטתו, ואיך יתנהג בקומו ממטתו, על ב' הצירים האלה יהפוך ידו כל היום ג"כ, וא"כ יפה אמרו שאם יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנאמר הדלת תסוב על צירה כו'. זה שהתפאר יתברך ואמר אני הוא אני ראשון אף אני אחרון (ישעיה מ"ח, י"ב) כלומר הבט נא אל המתחיל ואל הגומר מי הוא אז תדע ובחנת מי הוא המלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, כי הוא יתברך בהיותו ראשון ואחרון הוא הוא המסבב את הכל. וזאת תפארת האדם שנאמר בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי חלק לו יתברך חלק יקר כזה שיהיה הוא מובחר הברואים סגולת כל הנמצאים שיהיה הוא המסבב והמניע כל חלקי הברואים אם להרע או להטיב, כמאמר הזוהר הנ"ל גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו' ולכן היתה בריאתו ג"כ בתחלת הבריאה ובסוף הבריאה. וזהו אחור וקדם צרתני כי מצד הגוף הוא אחור למעשה בראשית ומצד הנשמה הוא קדם גם למעשה יום ראשון (עיין במדרש בסמוך) ולכן אם האדם זכה נוחל שתי עולמות העוה"ז והעוה"ב כו', והבן:

עוד באור על מאמר זה תמצא בפרשת בראשית (על מאמר נעשה אדם) ע"ש:

חלק ב

ובסמוך: הדא הוא דכתיב אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב ל"ו, ב') א"ר מאיר הלשון הזה משמש שתי לשונות לשון שירה על שבחן של צדיקים לשון דבור על מפלתן של רשעים למרחוק על הרחוקים שנתקרבו אמר ר' נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק.

להבין זה נקדים מאמרם ז"ל (בילקוט תהלים צ"ב): להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (תהילים צ"ב, ג') מי גרם להם לישראל לבוא לידי שמחה, זו האמונה שהאמינו בהעוה"ז שכלו לילות. והמאמר חסר ביאור ואיככה יתייחס ענין זה למזמור שיר ליום השבת!

אמנם דע כי האף אמנם מצות שבת כבדה על האדם לשמור את יום השבת ככל חקותיו ומשפטיו, עכ"ז לא תוהו צוה אותנו בוראנו יתברך לשמור את יום השבת כי מאחר שצוה אותנו על שמירתו בע"כ כי אפשר ביד האדם לשמרו כמאמר לא נפלאת היא ממך כו' (דברים ל', י"א) ונאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו', ג'). בלתי כי צריך האדם להקדים לעצמו ב' הקדמות, א'. לדעת ולהאמין כי הטוב וההצלחה בעושר וקנינים לא יגיענו בסבת יגיעתו ושקידתו ורדיפתו אחריהם כ"א מחסד ה' עליו, ואין מעצור לה' מהושיע ברב עסק או מעט. וכאשר יקבע האדם זאת בנפשו ויאמין בה אמונת אומן יבחר לנפשו המנוחה הרבה יותר מן העבודה כ"א חפץ בו ה' להצליחו תבוא אליו הברכה ותשיגהו גם מבלעדי יגיעתו כמאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י', כ"ב). ורז"ל דרשו מאמר זה (ב"ר י"א) על יום השבת כי זאת בחינת השבת להמשיך ברכה אל השומר אותו כראוי, ובזולת התנאי הזה וההקדמה הזאת לא תשקוט ולא תנוח נפש האדם ביום הנכבד הזה, אחר כי בדעתו ומחשבתו כי הברכה תלויה במעשיו ובפועל ידיו ובשבת ידיו אסורות מעשות מו"מ וכל עבודת מלאכה. התנאי הב' כי האדם ראוי הוא שיתאמת אצלו כי העולם ומלואו הבל הבלים אין בהם ממש והמה זרים אצלו כנכריות נחשבים לו, לא ישיג מהם כל מאומה כמאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה (איוב א', כ"א). וכאשר יתאמת זאת בלבו יהיה במדרגת יוצאי מצרים שהיתה הביזה אצליהם למשא כאמרם ז"ל על וישאלום בע"כ דישראל, ואז יערב לו יום השבת, ותערב לנפשו המנוחה, ויתאוה ליום שכלו שבת ויגיע למדרגה עד כי תהיה לו היגיעה ליגיעת בשר והמנוחה למנוחה שלמה אשר הקדוש ב"ה רוצה בה.יריעות האהל

וזהו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר וכו' כלומר גם כי רחוק מן הנפש לזמר לשיר ולשמוח על המנוחה ושביתה ממלאכה עכ"ז טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון כי אין חסר בזה רק ב' הקדמות. א'. להגיד בבקר חסדך ר"ל שיתאמת לאדם אשר כל ברכתו ושפעתו אינה מכחו ועוצם ידו ולא מסבת רוב עבודתו רק חסד ה' עליו כל היום, וזאת ראוי לו להגיד בבקר השכם וזהו להגיד בבקר חסדך וחסד ה' ישפיע לו ברכה בלא עצב. ב'. ואמונתך בלילות, ובביאור בדברי הילקוט האמונה שהאמינו בהעוה"ז שכלו לילות ואינו רק הבל אין בו מועיל.

וזאת ראוי לאדם להאמין גם בטרם יסכים עמו השכל ואחר כך גם לבבו יבין האמת וזהו מאמר עדות ה' נאמנה (תהלים י"ט, ח') ר"ל מתחלה מוכרח אתה להאמין במה שיאמרו לך שרי התורה והתעודה כי העוה"ז הבל, ואח"כ מחכימת פתי - תזכה להבין האמת, אבל אם לא תאמין בתחלה לא יעלה בידך דבר בינה. הוא שאמרו זובח תודה יכבדנני (תהילים נ', כ"ג) יכבדני אינו אומר אלא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב (ויקרא רבה ט', ב'). ועם דרכנו נוכל לתת טעם מספיק על ענין מאמרם ז"ל כל הנביאים כלם לא התנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה (סנהדרין נ"ט) וכבר התעוררו ע"ז רבים חקרי לב אשר בקשה נפשם להבין טעם התעלמות גמול עולם הבא עד שנאמר עליו עין לא ראתה, גם אנחנו דברנו בזה דברים נמרצים בספר המדות (בעשירי משער הבטחון), וכפי הענין נאמר עתה כי הערכת והפלגת דבר מדבר יהיה על ב' פנים או שהאחד גרוע מחבירו ופחות ממנו, או שהאחד מעולה מאד. למשל אם תבוא אל חנות ושם סחורה אינה מופלגת בחשיבות וגם אין לה חסרון, וחנות אחת מוכרת סחורה מלאה חסרונות, ודאי ראוי לקנות אותה שאין בה חסרון. ולפעמים יזדמן שיהיה להשני סחורה מעולה מאד כלולה בהוד ויופי, אז ג"כ ראוי לקנות את המעולה מפני רוב חשיבותה גם כי הסחורה אשר בחנות הראשונה היא סחורה טובה אין בה שום חסרון, אבל המעלות והשלמות אשר בהסחורה השניה אין לה לכן ראוי לקנות הסחורה השניה לסבת רוב שלמותה וחין ערכה, ובע"כ מחוייב הסוחר להעיר ולעורר את לב הקונה להגיד לו היתרון העצום אשר בסחורתו ולשבח לפניו מעלותיה, כי לולא כן למה לא יקנה מסחורה הראשונה שאין בה שום דבר מהחסרונות. אבל אם לאחד סחורה גרועה ופחותה עד מאד מלאה חסרונות ואל השני בהיפך סחורה מעולה כלולה בכל המעלות א"כ יזכה השני הזה מב' צדדים שיקנה הקונה רק אצלו, והתבונן כו הוא אין מהצורך לו לשבח סחורתו בפני הקונה ולהציע לו חשבון מעלותיה כי הלא גם מבלעדי הפלגת חשיבות מעלותיה ראוי אל הקונה לקנות אותה ולא לקנות אצל הסוחר הא' מפני כי אצל השני אין גם חסרון אחד מהחסרונות אשר בסחורת הסוחר הא'.

הוא הדבר בעניננו אם היה העוה"ז טוב והעוה"ב יותר טוב, היה הקב"ה מראה אלינו טוב עוה"ב והפלגת חשיבותו למען אשר לסבת הפלגת טובו ומעלתו יפנה האדם לעמול עליו להשיגו, לא כן אחר כי העוה"ז הוא מעוות לא יוכל לתקון, והעוה"ב טובו ונועמו לאין חקר, א"כ מה לו להקב"ה לגלות לנו ולשבח בפנינו מעלת עוה"ב אחר אשר גם מלבד הפלגת טובו ומעלתו ראוי לברוח אל התורה בעבור להנצל ממקרי עוה"ז אשר כל פריו שקר ומדומה והבל הבלים. כאשר הוכיחם הנביא ע"ה בשם ה' כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים (ירמיה ב', י"ג) בלתי אותו שכבר נודע לו ונתברר אצלו מרירות העוה"ז אליו נאה להודיעו נעימות עוה"ב. אמנם הנה מרירות עוה"ז א"א לעמוד עליו כ"א אחר אשר יכול תוכל והשג תשיג ממנו המוני מחמדיו והבליו, כי מי לנו עוד חכם כשלמה המלך ע"ה והעיד בספרו שלא עמד על חנופת תאוות העוה"ז כ"א אחר הנסיון על דרך שאמרו חז"ל (במדרש קהלת) אלו אחר אמר הכל הבל כו' אלא זה שלמה לזה נאה לומר הבל הבלים כי הוא אמר דבריו אחר הנסיון כמ"ש את כל זה נסיתי בחכמה (קהלת ז', כ"ג).

ואולי כי לבעבור נסות אותנו צוה אותנו יתברך להתענג בשבתות וימים טובים ומזה נוכל להתבונן על העוה"ז וכזביו ודמיוניו שהם שקר והבל, ואולי כי לזה כוונו רז"ל באמרם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (סנהדרין צ"ט), כי הבעל תשובה תהיה דבקותו בתורה ובמצות באהבה היותר נעימה ויותר עזה, מפני בואו אליהם רק אחר הנסיון בתאות העוה"ז יראה כי שקר נסכם. וזהו זובח תודה יכבדנני יכבדני אינו אומר אלא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב, כי תחלה אמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כו' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך כו' וסיפר כענין דרך הבעלי תאוה. אמנם אח"כ אמר בינו נא זאת שוכחי אלוה הן אטרוף ואין מציל ר"ל הזהירם והפחידם במורא העונש שיגיע אליהם פן אטרוף כו' אבל ידוע תדעו כי לא זאת המנוחה ולא זאת המרגעה למשוך ידו מן המוני תאוות עוה"ז מסבת מורא העונש פן אטרוף ואין מידי מציל, אבל זובח תודה ר"ל כי ברוחו הנדיבה ונפשו הטובה הוא מעורר את נפשו לתת תודה לאלהים על שהמליט אותו מפח הבלי עוה"ז הוא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב, היינו הוא יכבדני תודה כפולה ומכופלת א'. על מה שהצלתיו מן העוה"ז ועל מה שקנה חלקו בעוה"ב. והבטיחו ואמר לו ושם דרך אראנו בישע אלוקים (תהילים נ', כ"ג) אשר חכמינו ביארו אל תקרי ושם אלא ושם דרך (מו"ק ה', א') שהוא מערוך פחיתות העוה"ז תחלה ומעריך כנגדו יקר עוה"ב אראנו בישע אלהים והבן:

והוא שאמר מזמור שיר ליום השבת לאמר אחר כי התענג האדם בתענוגים ומעדנים יראה שאין בהם ממש אז יכול להאמין על כל המוני תאות עוה"ז גם מה אשר לא השיג זה עתה כי כלם המה מהבל יחד וע"כ טוב להודות לה', כמאמר זובח תודה יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב וכבאורנו. ופרט את שניהם א'. להגיד בבוקר חסדך על הטוב והחסד אשר יהיה באור הבוקר בלע"ה ב'. ואמונתך בלילות על שזכה לבוא לידי אמונה זאת שיתאמת אצלו כי העוה"ז חושך והבל.

וזהו מאמר הילקוט מי גרם לישראל לבוא אל שמחה זו - היינו לשמוח בהשגת העוה"ב, רק האמונה שהאמינו בעוה"ז שכלו לילות כי ערבות עוה"ב לא ישיג האדם בלתי אחרי היותו נעזב ונבדל מכל המון מחמדי עוה"ז עד שיהיה העוה"ז נבזה בעיניו נמאס אבל איככה ימאס בהעוה"ז רק ע"י האמונה להאמין מאמר התורה המעיד עליו שכלו לילה וחושך:

וכבר מלתי אמורה בחלק הראשון (ריש פרשת נח) על מאמר המדרש (ריש פרשת לך) עמך נדבות ביום חילך בעת שהכנסת לי כל החיילות והאוכלסים בהדרי קודש כו'. לך טל ילדותך לפי שהיה אברהם ע"ה מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף ילדותך סימן ברכה לעולם. וביארנו שם איככה היה ילדותך סימן ברכה אם עבד ע"ז כל השנים הללו, ואמרנו כי אברהם ע"ה אלו היה מכיר את ה' מנעוריו באין ספק לא היה מצליח בתוכחתו את בני דורו על תועבותיהם ועל פסיליהם, כי לא אלהים המה, כי הלא נגד פניו יענו מאין נודע לך כל אלה האם בחנת בנת במו לדעת מהותם ועילוי יראתם, כמענה הנשים אשר השיבו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל כו' (ירמיה מ"ד, י"ח). אבל אחר אשר גם הוא במשך מ"ח שנה עבד את כלם ובחן בהם ובמשפטיהם היה ידיו רב לו להוכיח על פניהם כי הבל המה מעשי תעתועים, והם האמינו לקול דברו כי הסכימו ואמרו אין חכם כבעל הנסיון, וכמ"ש על יתרו (במדרש קהלת) אלו אחר אמר עתה ידעתי כי גדול ה' כו' אלא זה יתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה, ולכן יפה אמרו אף ילדותך סימן ברכה לעולם כי ע"י ימי הילדות האמינו לו כלם על הדבר המאומת לו בנסיון.

ומעתה מאמר המדרש כך הוא אשא דעי למרחוק ר"ל שהיה רחוק ונתקרב כמו שדרשו ז"ל (ברכות ל"ד, ב') על מאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, וזהו מאמר ר' מאיר הלשון הזה משמש שתי לשונות על שבחן של צדיקים ועל גנותן של רשעים ומפלתם, אשר זאת לא ישיג בשלמות בלתי אותו שבא מרחוק. וזהו שביאר ואמר מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק אשר כל אמונתנו על עוה"ז שהוא שקר מוסד על המאמין הראשון ראש פנת שבטי ישורון כי הוא בחן כל אלה ואמר שאין בהם ממש:

חלק ג

אשה כי תזריע כו' (י"ב, ב') מדרש: הדא הוא דכתיב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי (איוב י', י"ב) בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק, והאשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות הוי חיים וחסד עשית עמדי כו' (פרשה י"ד, ג').

ועי' במדרש עוד הרבה מזה ההבדל אשר בין הריון האדם ובין הריון הבהמה, שהוא רק בדרך נס ובחסדים גדולים, ולדעתי נראה לפ"ז להבין מאמר ופקודתך שמרה רוחי ולא אמר ופקודתך שמרה את רוחי למען דעת מי הוא השומר ומי הוא הנשמר.

אמנם הטעם בזה על דרך שאמרו ז"ל ורב יעבוד צעיר זכה יעבוד לא זכה יועבד (בראשית רבה ס"ג). ולכאורה מאין הוציאו זאת שיהיה נכלל בכתוב יועבד והכתוב אומר רק יעבוד. אמנם רז"ל הוציאו זאת מחסרון סימן הפעול כי אם היה הכתוב אומר ורב יעבוד את הצעיר לא היה נשמע ממאמר זה רק כוונה אחת כי הגדול יעבוד את הקטן, אבל עתה בחסרון סימן הפעול יש שניהם במשמע ורב יעבוד את הצעיר, ויש במשמעו את הרב יעבוד הצעיר, וזה שביארו זכה יעבוד כו' ויש במקראות הרבה כאלה.

ומעתה הנה הכתוב נותן טעם על משפט בוראנו יתברך אשר צוה והזהיר את האדם להרגיז שכלו על יצרו ושלא ילך אחר טבעו הפראי כדרך שאר בעלי חיים, לאמר כי כמו אשר בריאת הנבראים בהנהגת הטבע אשר נטע הבורא יתברך בהם אל קיום ישובו של עולם די להם שיתנהגו כפי הטבע אשר שם במזג הרכבתם, לא כן האדם אשר יצירתו ומציאותו כפי מה שחייבה חכמתו יתברך הוא לקיימו שלא כדרך הטבע. לכן צוה והזהיר אותו שיעזוב גם הוא מלכת אחר טבעו רק כפי התורה והמצוה אשר אלהיו יורנו, וכך אמר לו כמו אשר פקודתי שמרה את רוחך שתתקיים בך כך רוחך תשמור את פקודתי לאשר ולקיים כל פקודי וכל מצותי, וגם שניהם כלולים במאמר ופקודתך שמרה רוחי כי על קיום האדם הבאור בו שהפקודה הוא השומר, והרוח הוא הנשמר, ועל קיום התורה ומשמרת האזהרה מורה בהיפך ואת פקודתך שמרה רוחי הרוח הוא השומר והפקודה הוא הנשמר:

חלק ד

דבר אחר אשה כי תזריע הדא הוא דכתיב ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא (איוב ל"ח, ח') ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא, ר"א אומר כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה וכו' ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף (שם פסוק י"א) אלו שלשה חדשים האחרונים ופה ישית בגאון גליך בעון גלוליך לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר (פרשה י"ד, ד').

והמאמר אומר הבינני!

אבל יתבאר על נכון כאשר נשים לב על הרכבת האדם, הנה כמו שיש ביצירתו שנים, הגוף והנפש כן עסקיו שנים עסקי הגוף אכילה ושתיה ובקשת טרפו ומזונו, ועסקי הנשמה בתורה ובמצות ומעשים טובים. ואם תשום לבך על ב' עסקים אלה תראה מפלאות תמים דעים איך כל השגת ועסק האדם לקנות התורה ומדותיה מוצאיהם ומבואיהם הם המעלות ומדות הישרות. ר"ל אם יבחר האדם בשקידת התורה הוא צריך לחכמה ותבונה ולב טהור, ואם ירצה להיות ענו ושפל ברך יצטרך ג"כ למדות יקרות המביאים את האדם לכך, כמו להכיר מקומו להסתכל בשלשה דברים כו' מאין באת כו' ושתהיה מורא ה' על פניו תמיד, וכאשר ירצה להיות נדיב לחונן עני ואביון צריך להיות רחום וחנון ושונא בצע וותרן בממונו, אשר כל אלה מדות יקרות בפז מסולאים, וכן כל דבר מן התורה מוצאיו ומבואיו הם צדקות תמימות וישרות וכדומה.

לא כן השגת עסקי עוה"ז הכל בהיפך כי פרצים תצאינה רק ע"י מדות ותכונות מגונות ופחיתות ודמיונות שוא ושקר, כי אם תרצה להתחיל בקיום ויסוד העולם צריך אתה לאהוב את האשה אשר חז"ל אמרו עליה כי הוא אמר ויהי (תהילים ל"ג, ט') זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה (שבת קנ"ב, א'). וכמו כן ברצונך לעסוק בתאות אכילה ושתיה צריך אתה לדמיונות שוא ומדוחים שיהיה נדמה בעיניך כאלו המאכל יקר ונחמד מפז רב, וביותר אחר שהכנסת אותו אל תוך פיך וכבר נלעס ונמאס איך יערב עליך וידמה בעיניך לערב ומועיל שאין דומה לו והכל שקר וכזב, כי כלה לרגעים אחדים יתגלה ערותם ופחיתותם כאשר יתעכל המאכל במעיו. וכן אם יהיה עסקיך להלביש אותך מלבושי כבוד תתלבש ג"כ גאה וגאון והוד והדר עד אשר יהיה נדמה בעיניך כי עיני כל אליך ישגיחו אליך יתבוננו ותהלתך בפיהם וזיו הדרך הולך לפניך כברקים נוצצים לפניהם כמו קרן עור פני משה.

ואם תרצה לעסוק במחלוקת תלבש קנאה ושנאה עד אשר גם את הטוב אשר באחוזת מרעיך תחשבהו לפחות וגרוע מאד ויתהפך עליך רוח אחרת לעות אדם בריבו, ושכלך ודמיונך יטה אותך עד כי תאמר על הטוב רע ותדין את חבירך לכף חובה.

ואם תרצה להשיג קנינים וחפצים המובאים ממדינות רחוקות צריך אתה להיות מן המשליכים את נפשם מנגד לעבור ארחות ימים ובארץ לא עבר בה איש להכניס את עצמו לסכנות גדולות.

כלל הדברים כל המרבה ביגיעתו והשגתו כן ירבה סכלותו כאשר העיר הנביא ע"ה ע"ז במאמר קצר כרובם כן חטאו לי (הושע ד', ז') ר"ל כפי רבוים בהשגת הדברים כן חטאו לי בסכלותם:

ומעתה נבין מאמר חז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם וזקני ע"ה כל זמן שמזקינים טפשות נתוספת בהן (שבת קנ"ב, א'). ראה כי חכמינו ז"ל בדברים האלה כללו הדברים שאמרנו, כי זה כלל גדול כמו שצורך התורה ולומדיה אל הזקנים כמאמר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה כו' והלומד מן הזקנים למה הוא דומה כו' (אבות ד') וכמאמר אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה (איוב ל"ב, ז'). כן מהצורך אל ישובו של עולם סוחרים זקנים שהם יסחרו את הארץ ויביאו סחורה ממקומות הרחוקות כי המה מבינים יותר בטיב כל סחורה ותכונתה ומוצאה ומבואה ומקומה איה. והקב"ה ברוב רחמיו משגיח על עולמו שלא יחסר המזג ומזמין אל השוקדים בלמודי התורה זקנים אשר בשער שלא ישבתו משערי ציון יודעי בינה העומדים על הפקודים, ללמד וללמד להבין ולהורות. וכן מזמין ג"כ לצורך ישובו של עולם סוחרים זקנים אשר ישפיעו סחורות לכל חפץ האנשים. אבל אם תשים לבך לדעת המדות המביאות את ב' הסוגים האלה תראה יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, כי התורה והחכמה הקב"ה משפיע אותה אל לב לומדיה גם כי כבר שבעה לה נפשם ולמדו תורה בנערותם יתן להם יתברך רוח יתירה ואהבה גדולה עודפת על הראשונה ללמוד וללמד עוד יותר, עד שיקיימו בעצמם מאמר אדם כי ימות באהל וא"כ הנה הסבה המביאה לכך היא גודל יראתם ואהבתם את ה' ותורתו, ולא תשבע נפשם עד אשר יתקיים הבטחת מאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' (ישעי' י"א, ט'). וכאשר תשים לבך אל הסבה המביאה והמניע את הסוחר זקן וכביר ימים שיעסוק במסחרים להביא ממרחק לחמו הוא גודל הסכלות אשר בו עד אשר ישכח גם רמ"ח אבריו וימי חייו כי עוד מעט ואיננו, והוא כשאול ולא ישבע וכל אשר הוא רואה בחבירו כאלו גזול הוא מידו.

וזהו זקני ת"ח היא מסבת שהחכמה נתוספת בהם והקב"ה בחסדו מסבב זאת כמו שנא' בישישים חכמה כו' (איוב י"ב, י"ג) כי כלל העולם צריך לתורתם וחכמתם. ולהיפך זקני ע"ה כל זמן שמזקינים אם אמנם גם הם מצרכי העולם עכ"ז מבואם הוא ע"י טפשות שנתוספת בהן (ועי' עוד בשיורי המדות אשר אל ספר המדות פרק י"ב משער עבודת האלהים).

כלל העולה כמו שתביט בבעלי התורה שנתן יתברך לכל או"א כפי כחו וערכו תורתו וחכמתו כאמרם ז"ל לעשות לרוח משקל (איוב כ"ח, כ"ה) אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה יש זוכה למקרא ויש למשנה ויש לתלמוד וכו' ויש זוכה לכולן (ויקרא רבה פרשה ט"ו, ב'). כמה שידענו מגדולי הצדיקים שנתן יתברך בהם דעה בינה והשכל, עד כי חלק לשלמה חכמה לכלכל את כל ישראל בחכמתו ורב תבונתו. כן תראה בהמתעמלים בהשגת עוה"ז כי האיש הכפרי הנה דעתו ומנהגו אינה רחוקה מן האמת כי אינו מתאוה בלתי את אשר תשיג ידו לזון את ביתו ועובד אדמתו ישבע לחם, יותר ממנו העירני, ועוד יותר הסוחרים הגדולים בהם רבתה הטפשות מאד להרבות הון לסחור למרחקים. וכל זה לצורך ישובו של עולם שיהיו ההמונים מתפרנסים מהם בעבודתם להיות בעזרתם לעבוד עבודתם, ועוד יותר העוסקים בבנינים בונים חרבות למו והיכלי עונג ועוסקים בגנות ופרדסים, אשר לולא זאת לא היו משיגים כמה אנשים המונים מחייתם ושפעתם כ"א ע"י פזור הקצינים האלה בעבודה רבה ירבו עסקיהם למלאות שכר למשמשיהם. כלל הדבר כל המרבה בעסק יוכיח אולתו על פניו כי זה לו אות אמת על סכלותיו ועל טפשותו.

וכי ישאלך לבבך לאמר הירצה ה' בעלילות כאלה להנהיג בהן את עולמו הלא הוא אלהים אמת ובחכמה יסד ארץ ושמים בתבונה, ומנהג עולמו ע"י שוטים וחסרי לב, כלום חסר מבית המלך יתברך להנהיג עולמו להיות מושג שפעת כל ההמוניים ע"פ ארחות החכמה והתבונה, כמשפט השגת עסקי הנפש התורה והתעודה המוסר והתבונה, אשר דרך הקודש להם ובמסלת החכמה יעלו ויבואו אל האדם, כן היו ראוי להיות בכל חלקי העולם אשר בני אדם צריכים להם כי כלם בכלל מאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית (תהלים ק"ד, כ"ד) כי בבחינה זאת היה בריאת העולם בכלל בחכמה בתבונה ודעתימה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ביאור זה שלא ברא אותו בדרך חק וגזירה, כמו שדבר משה אל הסלע ונתן מימיו אשר אינו ע"פ החכמה, כי אם ע"פ גזירת המלך אבל כלל הבריאה לא כן היה כי אם בדרך חכמה ברא עולמו ובה הוא מנהג את עולמו, ואנחנו הלא לעינינו כמה דברים אשר הליכתם וקיומם היא בדרך חק, הרבה מאד רחוק מן החכמה כמו ענין גדר החול אצל הים שנא' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (ירמיה ה', כ"ב). ואולי כי לזה כוונו חז"ל באמרם במדרש (ריש חקת) חקה חקקתי, גזירה גזרתי, כפלו הדברים בשינוי לשון לומר שלא יקשה למה חלק הקב"ה התורה והמצות פעם בדרך חכמה ופעם בדרך חק, לזה אמרו דע כי קיום העולם נמשך ע"י קיום התורה וכמו אשר העולם יש בו אשר בדרך חכמה כל מנהגי ויש מהם אשר התנהגותם בדרך חק כן חלוקת התורה יש בדרך חכמה ויש בדרך חק. וזהו שאמר יתברך על מצות פרה אדומה אני ה' חקה חקקתי, היינו בבריאה, ולעומת זה גזירה גזרתי בתורה. אבל עכ"ז אם ידינו משגת להבין טעם הדברים אשר הנהגתם הוא חוץ לגדר הטבע מצוה עלינו להתבונן במעשה ה' כי לא קצרה יד ה' ח"ו מלעשות ענין מנהגו ג"כ על דרך הטבע, אבל שנים הם אשר נפלאו ממני, א'. הענין אשר אנחנו בבאורו, ב'. בהנהגת גמר התבואה והכשרה למזון האדם. כי היא פליאה גדולה כי עינינו רואות אשר כל הוויות התבואה צמיחתה וגדולה עד אשר תגמור בשבלים כלם מעשי ה' המה, אין להאדם חלק בהם ולאחר אשר התבואה נגמרת בשדה עוד, שאינה מוכשרת אל אכילת האדם או להלביש עצמו בגידוליה עד אשר אנחנו בזעת אפינו מייגעין עצמנו בכמה מלאכות פרטיות, עולים במספר ארבעים חסר אחת וכלם הם רק מלאכות המוטלות על האדם מלבד מעשי ה' ויד ה' שהיתה עליהם מראש ועד סוף. וגם ע"ז יתחמץ לבב איש להבין מה זה ועל מה זה, שא נא עיניך וראה דברי חכמינו ז"ל במדרש (שם בסמוך) אשר אחר כל הדרשות אשר דרשו על מאמר חיים וחסד עשית עמדי וכלם להורות על שמירת הולד ברחם אמו הוא בדרך חק וגזירת המלך, כי על דרך הטבע לא היה הולד ראוי להתקיים בתוכה, אח"כ בסוף הפרשה סיים המדרש ואמר לפי שבעוה"ז אשה יולדת בצער לעתיד לבוא מה כתיב בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה כו'.
באור הדברים ע"פ משל לאחד נתן בתו למרחקים ושולח לה את אשר היא צריכה למזונותיה ולכל חיותה ופרנסתה, בזמנים ידועים בכל רבע שנה וכדומה, עד אשר יספיק לה הסך ההוא שהוא שולח עד אשר יעברו הימים המוגבלים וישלח עוד הפעם, פעם קרה אותה מקרה חולי ונפלה למטה ודרשה ברופאים ולדברים הצריכים אל החולי ולא היה בידה על הוצאות כי אביה לא שלח לה רק את הראוי לה אם היתה שלמה בבריאות הגוף, אבל ענין החולי הוא דבר היוצא מן הראוי אשר ע"כ אין הוצאה כזאת נכללת בכלל דברים אשר אביה שולח אליה.
הנמשל הקב"ה ברא את האדם על דעת שלא יחטא והיה סדר הבריאה שתוציא הארץ מאכלים הראויים לאכילה ובגדים הנאותים ללבוש כאמרם ז"ל על העתיד שתחזיר הבריאה לאיתנה הראשון עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מלת (שבת ל') כי אז יחזור העולם אל תיקונו כמו שהיה קודם החטא, כי אין כל חדש תחת השמש רק עתה גרם החטא לסבב על האדם ל"ט מלאכות כמו שכתבנו בקול יעקב (סוף מגילת שה"ש) ובאהל יעקב (ריש פ' ויקהל) על מאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך אמר מלאכתך בכ"ף הכינוי אל האדם לרמז לו כי המלאכות שלך הם כי כל המלאכות (הל"ט) היו חסרות בבריאה שלא היה צורך לא לחרוש ולא לזרוע ולא לארוג רק אחר החטא גרם האדם אל עצמו כל הל"ט מלאכות, כי נתקלל בזעת אפך תאכל לחם כו'. ומעתה דע כי גם מה שאמרו חז"ל (שם שם) עתידה אשה שתלד בכל יום גם זה היה בעולם קודם החטא כאמרם ז"ל (בראשית רבה כ"ב) בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות, עלו למטה שנים וירדו שבעה, רק אחר החטא נתחדש הגזירה שיהיה הולד שמור בבטן אמו ט' חדשים ולכן אין מקום לטבע העולם על זאת כ"א הקב"ה בחסדו הגדול הוא מפליא לעשות ומשמר אותו ע"ד נס. וזהו חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, וע"ז מסיים המדרש ואמר לפי שבעוה"ז פירוש אחר החטא נתחדשה הגזירה שתהיה אשה יולדת בצער אבל לעתיד אחר התיקון שישוב העולם לאיתנו הראשון ויהיה כמו שהיה קודם החטא מה כתיב בטרם תחיל ילדה ולא יצטרך עוד אל נס השמירה כמו עתה, כי עתה ענינו רק חיים וחסד אשר הוא יתברך עושה עמו בדרך נס:

אבל האמת כך הוא כי כל הדברים אשר הם על היסוד הראשון אשר לכך נבראו ונמצאו המה מתנהגים ומושפעים בטוב טעם ודעת, לא כן אלה הדברים שזכרנו שאין מצבתם מצבת קודש ולא לכך כוונה החכמה העליונה בעת הבראם, כי כלם נתחדשו ונצמחו אחר חטא האדם שנתקלל ארורה האדמה בעבורך וכל הדברים הנצמחים מסבת החטא כלם הם מתנהגים שנתחדשו ונתקללו. לכן נתקיים בהם מאמר ר' לוי הברכות מברכות את בעליהן הקללות מקללות את בעליהן (ויקרא רבה ט"ו, ז') והראשונה לכלם היא הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים כו', וכל התגלגלות שארי התלאות אשר על האדם עולות אחריה וסבותיהם וגלגוליהם רק ע"י פתיות. מלבד התורה הטהורה היא עומדת ככלה בקשוריה על אפנה הראשון והיא מושגת רק בצדק ומשפט ויושר דרכיה דרכי נועם כלם אהובים כלם נכוחים וישרים.

ובמקום אחר כתבנו באור יפה אף נעים על מאמר רז"ל כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל"ב, מ"ז) ואם רק הוא מכם הוא עוד אמרו לא נפלאת היא ממך ואם נפלאת ממך היא נפלאת. רצו בזה לבאר מה אשר עינינו רואות כי יש בתורה כמה מצות הבלתי מושגות בשכל רחוקים מאד מבינת אדם ואנחנו אומרים כי הם רק על דרך חק וגזירת המלך ית"ש עלינו. ורבותינו ז"ל העירו אותנו כי באמת המצות כלם נצטיירו שיהיו ערבים ומתוקים לנפש האדם ומושגים אליו בשכל ובתבונה עד שיתענג בהן הרבה יותר על מה שיתענג בתענוגי הגוף, אבל זה היה חלק אדם מאלהים ביום הבראו כי אז קודם שחטא ע"י הנחש היה לו הויה אחרת, וצורה אחרת, ודעה אחרת, וכפי הווייתו מקדם כן נצטיירו המצות, אבל אחר החטא ביום אשמתו שינה את טעמו, צורתו, שכלו, ודעתו, והמצות נשארו על צורתם הראשונה כי חקת עולם היא. וזהו לא נפלאת היא ממך ואם נפלאת ממך היא נפלאת ר"ל אתה נפלאת ממנה לא היא ממך וכמו שיתבאר אי"ה על מקומו (ריש פ' חקת).

כלל הדברים אשר כל מה שזכרנו כלם ענפים נתחדשו ונצמחו ע"י חטא אדם בהתחדש בו זוהמת הנחש וכמו אשר צמיחתם מן השקר, כן עוד היום מתגלגלין ובאים ומושגים ומונהגים ע"י שקר כי לא לאלהים המה ולא אליהם כוונה החכמה האלהית בעת הבריאה. וזהו אשר שאל יתברך את איוב איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה, במאמר זה העיר את לבבו שיתבונן על הדברים אשר הם מעסקי הנפש שהמה מיוסדים על יסוד נאמן על אדני ראשית המחשבה ועוד היום הם כאשר היו באמנה אתו. וזהו הגד אם ידעת בינה אם אצלת לך ברכה ולקחת לך שמץ מן הבינה הלא לך לטעום טעם איזה דרך ישכון אור החכמה והבינה רק בארחות צדק ומישרים כאשר היה מתחלה בעת יסדי ארץ, ואח"כ אמר מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו, רמז לו על קו תוהו ואבני בוהו אשר אחר החטא נתחדש חורבן בעולם. ושאל ואמר לו על מה אדניה הטבעו כמתפלא ואומר ראה נא על מה אדניה הטבעו הלא הטבעו כלה על שוא ושקר והטעם - או מי ירה אבן פנתה, מי השליך אבן נגף אל ראש פנה אל פנת יקרת יציר כפיו של הקב"ה הלא הנחש אשר הטיל זוהמתו בו ולכן משפט הנהגתם כראוי להם ממקום הטנופת באו כו':

ועתה קח לך משל על כל זה לעשיר גדול היה לו בן ונתן עיניו לשדך אותו עם בת איש עני וכאשר נתוועדו יחדו לגמור השידוך התנו ביניהם שלא יקפידו זה על זה בענין ההתחייבות שיתן כל אחד לפי כחו, העשיר כפי עשרו, בגדים חמודים ומפוארים בגדי שבת לבד, בגדי יו"ט לבד, כיד ה' הטובה עליו וזה יתן לבתו בגדים פחותים כפי יכלתו הפחותה, ולא יתקנאו זה בזה, ועל אלו האופנים התקשרו בקשרי התנאים וזה עשה לבנו בגדים יקרים ונחמדים מאד וזה עשה לבתו בגדים פחותים כפי דלת ערכו, ועשו חתונה ויהי כי ארכו הימים אל הזוג שכחו אבותיהם ובית מולדתם, והם יושבים ומביטים זה על זה ביום טובה בימי החג אשר אז דרך האנשים להחליף שמלותם, ונתקנאו זה בזה ותאמר אליו מה לך אישי הלא לבשר אחד אנחנו מדוע אתה תלבוש בגדי חן וכבוד ואני בבגדים פחותים כאלה, עד כי בסבת הקנאה באו לידי שנאה ופירוד לבבות, ויודע הדבר ברחובות קריה, בא זקן א' ואמר להם אתפלא מאד עליכם איך שכחתם ואיך לא תשימו עין ולב אל מחצבתכם אל מקבת בור נקבתם, היינו מי ומי אבותיכם של כל אחד ואחד אשר כל אחד הכין לבנו כפי כחו וכפי יכלתו, אם זאת תשימו על לב בכל עת אשר תשלחו יד אל בגדיכם ללבוש אז תסור הקנאה מלבבכם ולא תעלה עוד על רוחכם.

הנמשל כאשר יראה האדם ויביט על הדברים המשיגים אל הגוף צרכיו ועל הכחות המשיגות והמביאות אל הנשמה את אשר היא מבקשת הם כיתרון אור מן החושך, זה בא בכח טומאתו מלא שקר ומרמה ודמיונות כוזבות, ואלה מזה מן המקדש יצאו ויבואו ממעין היוצא מבית ה', ע"י כחות קדושות וטהורות, על ידי יועצים נאמנים אמתיים מבקשים האמת והצדק, ותתן חלילה דופי לאמר מה זאת עשה אלהים לנו, השליט בגופנו מדות רעות ודמיונות שוא ומדוחים להדוף ולגרש אותנו מהסתפח בנחלת ה' לאהוב השקר ולשנוא האמת, הלא תענה ותשיב על הדברים האלה לאמר חלילה לאל מרשע, אבל מעשי ה' צדקו יחדו זכים ותמימים וישרים כמאמר התם ומתמם עם תמימים אבל כחות מנהיגי הנשמה הם כלם על אופן שנבראו רק מנהיגי הגוף הם תולדות שנתחדשו אחר הבריאה ע"י הנחש וזוהמתו שהטיל בחוה בעסקו עמה והאדם הסכים על דברים ונתמזגו גם בו הכחות הרעות האלה. וא"כ כל מה אשר תמצא השגה טובה ותמימה היא מהבריאה מתנהגת על משפטה הראשון שהכין לה הבורא יתברך וכל העקלקלות ועקמימות נתחדשו וילכו ע"י כתות המחודשות כמאמר כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו (משלי ג', ל"ב) כי הנלוז הוא סר מדרך הישן אל החדש ואצל ישרים נשאר סודו אשר נתרשם בהם מאז ומקדם. וכמה רמז על הדברים האלה אליהוא בן ברכאל כמ"ש אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב ל"ו, ג') כמו שאמר הזקן אל הזוג הנ"ל זכרו נא מאין באתם מי אביך ומי אביה אין מהראוי אל הקנאה שתהיה ביניכם, וזהו אשא דעי למרחוק כלומר אזכור יקר בחינת האדם שהיה בה בעת הבריאה קודם החטא ועי"כ ולפועלי אתן צדק כי הנני רואה מעשה ה' יחדו הם תמימים וישרים רק האדם עשה מעצמו מה שעשה אבל מאתו יתברך לא תצא הרעות.

וזהו ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך ובא מדרשם ז"ל בעון גלוליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין ומנשקין אותו, הורו בזה מפעלות הבורא יתברך שנתן דמיונות כוזבות לאדם בכל עת ובכל זמן כפי הצורך אל ישובו של עולם, וזה נראה לעין אשר בצאת הולד מרחם אמו והוא מלוכלך ברירין ודמים אז כמה גדולה עליו האהבה מאביו ואמו לאין ערך וכל אשר יגדל ויזדכך עד אשר יטהר מכל לכלוך תתמעט האהבה אליו עד אשר בהגיע הבן לאמצע שנותיו תהיה האהבה מעט מזעיר. וע"פ האמת היה ראוי להיות בהיפך אשר כל יותר שיגדל הוא ראוי יותר לאהבה בעבור צחצחותו ונקיותו, ואין הדבר כן רק האהבה תהיה כפי צורך הנאהב אל האהבה מאת האוהב וא"כ תראה כי רק הסכלות מכרחת את אביו ואת אמו לאהוב אותו במדה ומשקל כפי צרכו של הולד.

ואמר הטעם אל מה אשר הקב"ה מכלכלם טפשות וסכלות, לזה אמר בעון גלוליך הוא זוהמת הנחש אשר מסבת החטא של אדה"ר נתחדש בעולם גזירה חדשה הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים וא"א שיתקיים הולד ויתגדל בזולת רחמי מולידיו כי אם לא חטא האדם היה מתנאי הבריאה שהיה הולד נולד בשלמותו הטוב שלא יצטרך אל מגדלים ואומנים, כמו שיהיה לעתיד עתידה אשה שתלד בכל יום וכן היה קודם החטא כאמרם ז"ל בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות עלו למטה שנים וירדו שבעה כו' (בראשית רבה כ"ב) בדין הטיל הקדוש ב"ה ההריון והגידול עליהם והוא משוער בפלס ומאזני משפט.

למשל מי שהזיק את חבירו עד שאין בו יכולת לעשות מלאכתו להתפרנס אז מחוייב המזיק לתת לו כדי מחייתו כל ימי שבתו בטל ממלאכתו, ואם יתרפא במקצת ויוכל להשתכר מעט גם המזיק ימעיט הסך הקצוב שנותן לו בכל יום, עד אשר יתרפא מכל וכל אז לא יתן לו המזיק כל מאומה כי יתפרנס ממלאכתו כמקדם.

כן הדבר בהילד הנולד כל זמן אשר זוהמת הנחש קיימת והקללה ארבה עצבונך והרונך קיימת והולד יוצא לעולם כאפרוח חלוש ומזוהם ומרוחק מבני אדם מוטל על אביו ואמו לסבול הזיקו שירחמו עליו לשאת אותו על שכם, ועל כתף יסבלוהו וכל אשר יגדל ויוכל לעזור את עצמו מעט תתמעט גם כן מעט הרחמים בלב מולידיו עד אשר יגדל ויהיה לאיש יברכו עליו ברוך שפטרני כו'.

וזהו ואומר עד פה תבוא כלומר כי לא לעולם תהיה האהבה גדולה כל כך לשאת את עולו על שכמם, והטעם - ופה ישית בגאון גליך, ובא באורם - בעון גלוליך כי הם גרמו זאת אל הולד שיהיה מזוהם ומגולל ורחוק מן הבריות ואין מהצורך אל המולידים רק להשלים אל הולד מה אשר נחסר ממנו על ידם:

חלק ה

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת כו' (י"ג, ב'). מדרש: הדא הוא דכתיב נכונו ללצים שפטים (משלי י"ט, כ"ט) וכו' משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגולבין תלן דלת (פי' שראתה רצועות ומלקות תולין היתה מפחדת) אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול ולשתות ולשמוח, כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, אמר להם משה אל תתיראו אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהילים ל"ב, י') (פרשה ט"ו, ד').

ולהבין תכלית הענין בזה נראה כי הנה כבר אמר החכם ע"ה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ') אשר ע"כ אמרו כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי יאמר זיכיתי לבו כו' (חגיגה ה', א'). רק ההסתר פנים יזדמן על כמה דרכים יש אשר יגיענו עונשים קשים רעות רבות וצרות ח"ו ויש יתייסר בענין קל עד כי חז"ל אמרו עד היכן תכלית יסורין תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים (ערכין ט"ז, ב')יריעות האהל ולהבין שאלת הגמרא עד היכן תכלית היסורים אשר לכאורה אין נ"מ בדבר כי מאן דכאיב ליה הוא יודע את מכאוביו. אבל האמת כי חז"ל באו לבאר, כי יען וביען אין צדיק בארץ שיחיה בעולם בלא יסורים שהמה מכוונים מאתו יתברך להיישירו ולהשלימו להעלותו ממדרגה למדרגה שלמעלה ממנו ועכ"פ ראוי שיהיה הבדל בין עובד ה' לאשר לא עבדו, גם כי שניהם נדונים ביסורים כאמרם ז"ל צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור (ברכות ז', א') והיה כצדיק כרשע וחלילה לקל מרשע, כי עכ"פ הוא צדיק שאינו גמור. אם לא כי בע"כ אין יסוריהם שוים ואין משפטם שוה, כי היסורים יזדמנו בכמה מדרגות מתחלפות, יש נתייסר עד שהוא עני וכואב הוכח במכאוב על משכבו, ויש איש עשיר שבע ודשן וכאשר יחסר מידו איזה דבר ולא יתמלא רצונו יתן את לבבו כי זה לו למזכרת אשר מי מעלה מעוררים אותו לפשפש במעשיו אשר ע"י נתגלגל עליו איזה הפסד. ע"כ אמרו בדרך כלל כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי אשר הקב"ה בוחר בו הוא מקיים בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי י"ג, כ"ד), רק חקרו עד היכן תכלית יסורין ר"ל שלא יחסר להצדיק חפץ לבבו ושיהיה מלא ברכת ה' ועכ"ז יתקיים בו ואוהבו שחרו מוסר. לזה אמרו אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שנים גם דבר קטן כזה נחשב לו ליסורין, וגם על ידי זה יתעורר ויזכור לעלות למדרגה הראויה ואין מן הצורך להעירו ולהקיצו במהלומות בכשיל וכילפות בנגעים ובמכאובות כי די לו גם בדבר קטן. וזהו מאמר המדרש נכונו ללצים שפטים כי לפי גסות ענינם מהצורך להעירם במהלומות, משל למטרונה שנכנסה לפלטין של מלך כו' כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אל תתייראו אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח.

ונמתיק הענין במשל לקצב גידל יתום בתוך ביתו והנער היה חכם מאד מלומד בכמה חכמות וכאשר היה ברצון הנער לעסוק בחשבונות היה הקצב נותן לו עצמות קטנים וימלא את אמתחתו עצמות והוא עשה בהם חשבונותיו, ויהי בהגיע עתו עת דודים ויקח אותו עשיר אחד ויהי לו לחתן וילבש אותו והספיק לו כל מחסוריו כמשפט בני הקצינים, פעם היה העשיר מטייל עם הנער וראה הנער לפניו עצמות קטנים מונחים באשפה וירץ אליהם וילקטם ויאסוף אותם אל חפניו, וישאל לו חותנו מה זאת מה לך ללכת במקומות מטונפות כאלה להרים עצמות מן האשפה, השיב ואמר כי הוא צריך להם לחשבונותיו כמשפטו והנהגתו מנעוריו, אמר לו העשיר כל זאת בהיותך בבית איש עני אבל עתה הלא אתה בבית איש עשיר יש לאל ידך לעשות חשבונותיך במטבעות זהב וכסף ואני אתן לפניך ככל חפץ לבבך.

וזהו תשובת המלך אל המטרונה אלו לעבדים ולשפחות אבל אתה אם לפעמים יהיה בלבי ענין כעס עליך די לי אם אגרע מאכל אחד ממאכל שלחנך אשר הכינותי לפניך לאכול ולשתות ולשמוח, כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח ובאלה יתראה ויתגלה לפניכם רצוני וכעסי ולא יותר:

ועם דרכנו יתבאר יפה מאמרם ז"ל במדרש (סוף פרשתנו) והיה בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים אבל לעולם הבא אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הדא הוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' (יחזקאל לו, כ"ה). ונקדים מאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות ט"ו, כ"ו) ורבים מתפלאים אם אין מחלה רפואה למה.

והנראה על דרך מאמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו (ירמיה י"ז, ט'). ומתחלה נבאר ענין התפארות התורה כי היא רפואה ותעלה כמאמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג', ח') ועינינו רואות אשר רוב העמלים בתורה המה קצירי ומריעי. אבל אמתת הענין הוא כי כבר נתבאר בדברי הראשונים ז"ל כי עיקר האדם היא הנשמה ועליה הקפידה התורה כי חולי הגוף הוא תוספת בעולם כמאמר חז"ל עד יעקב לא הוה חולשא ויעקב התפלל ע"ז (ב"ר ס"ה) ובע"כ כי ראה שיהיה בזה טובה לישראל, ומה היא הטובה, דע כי חולי הנפשות הם מימות עולם מימי אדה"ר כי הכניס בנפשותינו זוהמת הנחש והם על דרך כלל התאוה הגאוה הקנאה, וכדומה כמה מדות שהם להחזיק את הגוף ולהגדילו ולהחליש הנפש ולהשפילה, והקדוש ב"ה הרופא הנאמן נתן לנו את התורה בכללה להדריכנו בדרכיה בשלום נתיבותיה להמציא מזור ותרופה אל מחלת הנפשות להבריאה ולהחיותה. כמאמר אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיה מ"ח, י"ז) ר"ל אם רק תבחור לעצמך ותרצה בנפשך ללכת בדרך טובה אני אהיה לך לעזר ולהועיל וכאשר יפנה לבבו מאת התורה יהיה נשאר עומד במחלהו אשר בו מרחם אמו כמאמר ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א, ז') עד כי גם שיבה זרקה בו והוא במחלהו עד מות ואין רואה ואין יודע כמאמר כי האדם יראה לעינים (שמואל א' ט"ז, ז'). והקב"ה ברוב חמלתו לבלתי ידח ממנו נדח הוא מסבב על הנפש החולנית שיתגלה חליה בדרך השתלשלות על עור בשרו במקום רואים ואז ירגיש הוא גם כל רואיו ויוכיחו אותו להחזירו למוטב.

והדמיון בזה אל מי שהיה יושב בכפר מקום שאין בו עובר ושב ונחלה ונפל למשכב ואין לו מציל, ובמקרה סר שמה סוחר אחד לתת מספוא לחמוריו, ובא אל הבית והחולה בוכה ומתחנן לו השמיעני ידידי כי אני עני וכואב, ויאמר אליו הסוחר אין עלי לעשות לך טובה יותר גדולה כי אם לקחת אותך ולהביאך אל העיר וידעו רבים ממכאוביך ובאין ספק ישתדלו בעזרתך והצלתך.

וזהו ממש מאמר הנ"ל עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו כי אין רואה ואין יודע את אשר בסתר לבו שישתדל להצילו מחליו, רק אני ה' חוקר לב ובוחן כליות ואחר אשר אני יודע חליו מה עלי לעשות רק לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו, פי' לגלות את חליו לעיני בני אדם כדברי המשל הנ"ל. אמנם אם האדם היה נותן לבו להתעורר מעצמו להשתדל בתורה ומצות לרפאות את נפשו לא היה צריך אל נגעים ואל חלאים רעים בגלוי, כי אין אלו רק להודיע לו ולאחרים. וזהו מאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה כו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ולפני נגלו כל תעלומות. וזה בעצמו מאמר המדרש לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים, כלומר אבל המנוגע בעצמו לא יראה בהיותה על הנפש כי עי"כ היה מהצורך שתבוא בדרך השתלשלות על עור הבשר עד שיבוא אל הכהן, אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם שנהיה סרים למשמעתו יתברך ויטהר וירפא נפשותינו מכל טמאה שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו'. אז יקויים בנו מאמר כל המחלה כו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה