אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
תולדות · חלק טו
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו כו' ויברכהו (כ"ז, כ"ב).
הנראה בהבנת הענין על פי מאמרם ז"ל (מדרש דברים): לפיכך כשנכנס יעקב אצלו מה יצחק אומר לו הקול קול יעקב והידים ידי עשו בירך אותו ויצא לו, ובא עשו ונכנס אצל אביו כו' עד באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר בוא וראה מה עשה לי התם הזה שכתוב בו ויעקב איש תם יושב אוהלים (פרשה א', ט"ו).
ראוי לעמוד על כוונת מאמר בוא וראה מה עשה לי התם הזהשפת היריעה הלא אם גנותו היה דורש מהנכון היה שיאמר מה עשה לי הרמאי הזה. אבל יתכן בשנתבונן עוד על שפת יתר שאמרו ז"ל תחילה לפיכך כשנכנס יעקב מה יצחק אומר לו הקול קול יעקב והידים ידי עשו ובירך אותו שלכאורה הוא לאין צורך. אמנם הרצון בזה כי עשו כוון לגנות את יעקב מפאת תמימותו לאמר לקח לו דרך התמימים למען אשר בתמימותו יצליח בהרמאות כדרך הצבועים, והעד כי גם יצחק היה כמסתפק עליו ואמר הקול קול יעקב כו' ועם כל זה ברכו אם לא שהעמיד את יעקב על חזקתו כי ודאי לא יעשה עולה ומעשה רמאים כי תם וישר הוא, ומעתה כל עיקר הצלחת הרמאות היה לו אך מסבת חזקת תמימותו. וזהו דברי המדרש כשנכנס יעקב יצחק אומר לו הקול קול יעקב כו' וברך אותו, כלומר אך בעבור תום חזקתו, באותה שעה צווח עשו ואמר בוא וראה מה עשה לי התם הזה וכדברינו.
ולהרחיב הדברים יותר בבאור דברי המדרש (פרשת דברים) ובבאור כל דברי הפרשה נבין עוד מאמר נפלא (פרשתנו) בא אחיך במרמה אמר רבי יוחנן בא בחכמת תורתו (פרשה ס"ז, ד'). ולכאורה לא ידענו מה מהחכמה עשה בזה, הלא לא עשה כי אם את אשר אמרה לו אמו לך נא אל הצאן כו', ונבאר תחילה מאמר שלמה המלך עליו השלום אני חכמה שכנתי ערמה (משלי ח', י"ב) אשר לדעתי הורה אותנו בדבריו אלה על דרך שאמר הנביא עליו השלום כי יתפוש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך (ישעיה ג', ו') ובגמרא: דברים שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם (שבת ק"כ). באור זה כי כבר כתבנו על מאמר טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז', ה') כי להוכיח אנשים ולהישירם מוצלח יותר אותו שהיה תחילה קצת מעורב עם הבוערים בעם, כי על ידי זה נעשה בקי בתהלוכותיהם ובעניני מנהגיהם ויודע על מה להוכיחם ולגדור פרצותיהם, וזהו טוב לשמוע גערת חכם מפי אותו איש אשר היה תחילה שומע שיר כסילים. (עיין למעלה ריש פרשת נח). ולכן מי שהוא צדיק וחסיד גדול אבל הוא פרוש ונזיר מן העולם ומעודו לא היה לו עסק עם אנשים פחותים אינו מוצלח להיות מורה דרך ומוכיח לרבים, וזהו שאמר כי יתפוש איש באחיו בית אביו כלומר היודע כל תהלוכותיו ובקי במנהגיו כי היה אחיו ברמאות, וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם, כי הצדיקים מרחם אמם אינם מוצלחים לזה כל כך,
וזהו מאמר אני חכמה שכנתי ערמה, כלומר גם כי התם דרך רחוק הוא מן ערמה ומן תחבולה עם כל זה שכנתי ערמה, כמחזיק אצלו שכן מן השכנים, כי משפט השכן שלפעמים שואלים כלי מעמו כך תחזיק הערמה להיות בקי בערמומיות כי ברוב הימים תמצאנו שיש לך צורך גדול בזה בלתי דברים שנאמר עליהם תזרם כמו דוה צא תאמר לו (ישעיה ל', כ"ב) ובגמרא: צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו (שבת פ"ב) הוראתו במלת תזרם כי הנה מדרך בני אדם אם יראה איש דבר לנגדו ואינו צריך לו עתה, עם כל זה אינו משליכו לאברים במקומות מפוזרות כי אם מקפלו ומניחו במקום מוצנע, כי אולי ביום מחר או לזמן אחר יצטרך לזה וימצאהו במקום שהניחו, אבל הדברים הפחותים אשר אין מועיל בם כל מאומה למה לך להקפילהו להניחו במקום משתמר, כי אם תזרם כמפרר וזורה לרוח למקומות הרבה עד שלא תמצא אותם לעולם, וזה צא תאמר לו עתה והכנס אל תאמר לו לעולם.
וכדי לבוא אל הענין נבאר כל דברי הפרשה ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד כו' ואברכהו כו' כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד. והדבר פלא כי לא נזכר במקרא מהות הצעקה אשר צעק עד אחר כך הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים כו'.שפת היריעה ב'. מה הוסיף יצחק במאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך הלא כבר אמר ואברכהו גם ברוך יהיה. ג'. מה שכתוב את בכורתי לקח הלא הבכורה מכר לו ברצונו הטוב.
אבל כלל הענין הוא בהתעורר עוד מה היה בדעת יצחק לברך כל ברכותיו את בנו האחד ולא להשאיר מאומה אל השני כמו שהשיב אל עשו הן גביר שמתיו לך כו' ולכה אפוא מה אעשה בני. אבל הנה כבר נתבאר מפי סופרים וספרים כי יצחק עליו השלום רצה לחלק לבניו ב' העולמות ועלה בדעתו כי ראוי וישר לברך את יעקב אשר חשב עליו עתה שהוא עשו הבכור בעולם הבא כי הוא קדוש והעבודה בבכורות, ואבינו יעקב בהיותו עומד מתחפש עתה בדמות עשו והרגיש כי יצחק רוצה לברך אותו בעולם הבא הראוי לברך בזה את בן הבכור ושיתברך הוא עתה בעולם הבא היה זה אצלו אך למותר כי הוא איש תם יושב אהלים, ועל גמול זה הלא הברירה בלבו שכבר נאמר על זה להנחיל אוהבי יש, ואם כן אל העולם הבא יוכל כל אדם להגיע אליו מעצמו, לכן התעשת כי יותר טוב לו שיתברך בעולם הזה. אמנם איה אפוא יסובב כן שיברכהו יצחק בעולם הזה הלא יצחק חשב שזה העומד לפניו הוא עשו הבכור ולו נאה העולם הבא, התחכם יעקב ויספר אל אביו בלשון עשו כאלו עשו מספר שמכר הבכורה ליעקב ואם כן ראוי לברך את הבכור בעולם הזה כי עשו כבר איננו הבכור האמתי רק יעקב בא במקומו, ובזאת צדד יעקב שיברכהו בברכת עולם הזה כי יצחק יחשוב שהוא עשו שמכר בכורתו ליעקב, וכשאמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהיה, חשב עשו כי יעקב בא בלא מרמה כלל בלתי כי שמע מרעבון אביו והביא לו מטעמים ויברכהו, ואם כן אחר כי ידע בו שהוא יעקב ודאי ברכו בברכת עולם הזה הראוי אל הצעיר על כן ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד כי כל ישעו וכל חפצו היה רק בעולם הזה ולהוציא דבריו מן הכח אל הפועל לא היה יכול כי היה בוש מפני אביו.
על דרך אחד גנב כלי חמדה ויקרה עד מאד מבית חבירו ויטמון אותה תוך אהלו, ובלילה באו גנבים ויגנבו אותה משם והוא הולך ובוכה גונח וצועק הה נגנב ממני דבר יקר, וכאשר שואלים אותו מה הוא ומה סימניו, הוא דומם כאבן לא יענה מאומה רק יצעק ויבכה.
כן עשו היה בוש להגיד בפני אביו צרתו כי צר לו על חמודי העולם הזה, כי ציד היה תמיד בפיו מתחפש בדמות איש קדוש ואיך עתה ירעיש ארץ על חמודים חמריים, לכן צעק במר נפשו ואמר ברכני גם אני אבי סתם ולא פרט מהות הברכה, ויאמר לו אביו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך היינו הראויה לך. עשו כשמעו זאת התנחם מעט מעצבו ומרגזו וחשב כי אחר שבא יעקב ברמאות ואמר שהוא עשו הבכור ודאי לא נתברך רק בעולם הבא הראוי אל הבכור, ונשאר לו העולם הזה כחפץ לבבו, כי עשו לא העלה על דעתו כי גילה יעקב ליצחק ממכירת הבכורה, ואם כן לפי המרמה שחשב יצחק שהוא עשו ודאי ברכו בעולם הבא, אז שמח עשו על מאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך כי עתה נתחדשה אליו ידיעה חדשה כי לא בא יעקב אל אביו בתורת יעקב רק במרמה התחפש ואמר שהוא עשו ולקח הברכה הראויה אל עשו. וזהו שאמרו במדרש בא בחכמת תורתו כי הותר לו לאמר אנכי עשו בכורך אחר כי הוא במקומו כי לקח הבכורה ממנו, על כן אמר עשו אל יצחק הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, לאמר כי לא טעית אבי, אבל בדין ברכת אותו בברכת עולם הבא כי הוא הבכור ולי נאה לברכני בברכת עולם הזה. וזהו מה שאמר ויאמר הלא אצלת לי ברכה וכלשון המדרש (במקומו) מן הנצולות רצה לומר הגם כי ברכת עולם הזה הוא מן הברכות הפחותות כי היה ציד בפיו עם כל זה אחר כי מן הדין אין לי לדרוש יותר מזה.
ויאמר אליו דע בני כי טעית כי אנכי ברכתי אותו בעולם הזה, וזהו הן גביר שמתיו לך כו' ולכה אפוא מה אעשה בני כי אם לברך אותך בעולם הבא אין זה דינך כי כבר מכרת הבכורה ליעקב, ואז וישא עשו קולו ויבך, אחר כי ראה כי כלתה אליו הרעה ואבד ברכת עולם הזה שהיא העיקר אצלו, זה שהתפלא עשו ואמר אל יצחק ראה מה עשה לי התם הזה אשר תמימותו עמדה לו להצליח בערמה זאת אשר לולא תמימותו הייתי נזהר בי שלא יקרה אותי כזאת.