אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
שלח · חלק כב
למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי (ט"ו, מ'). מדרש: משל לאחד מושלך לתוך המים הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים, אף כך אמר להם הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקים במצות ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד', ד') וכו' אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז ע"י יצה"ר אתם פורשים מן המצות ולעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם (יחזקאל ל"ו, כ"ז) (פרשה י"ז, ו').
דע כי הקב"ה צוה אותנו על התורה ועל העבודה, העבודה היא עשיית המצות בזמנם ובמקומם הראוי להם, והתורה היא ללמוד וללמד ולהגות בה יומם ולילה ע"מ לשמור ולעשות. כמאמר מרגלא בפומיה דר' מאיר גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי נצור פיך מכל חטא כו' (ברכות י"ז, א'). באור הכפל לשקוד על דלתי תורתי, ונצור תורתי כו' לאמר כי העבודה ומעשה המצות מחייבת אותנו בהכרח ללמוד לדעת המעשה אשר נעשה, מתי, ואיך, וכמה, אבל בעבור מעשה העבודה לבד היה די לאדם ללמוד דבר בעתו, הלכות פסח בפסח וכדומה מן המצות ללמוד הלכותיהם בהגיע תור מעשיהם. ומה גם כי היה די לאנשים בהתמנות מורה צדק בכל עיר אשר בהגיע זמן מצוה מן המצות יאמר להם ויורה לפניהם המעשה אשר יעשו, ויהיה דורש בבה"כ הלכות זמנים במועדם.
ובאמת לא כן הדברים כי זאת היא מצוה בפני עצמה לשקוד על דלתי התורה יום ולילה ואנחנו מחוייבים ללמוד גם אם הלמוד הוא בדינים והלכות הבלתי נוהגים עתה, כל ספר תורת כהנים ועבודת המקדש, טומאה וטהרה, שאין עתה בידינו ענינים כאלה לקיימם עד עמוד הכהן לשרת בקודש. וזאת נקראת שקידה כמו מקל שקד גו' כי שוקד אני על דברי לעשותו (ירמיה א', י"ב) והשקידה בהכרח שיצטרף אליה הזכרון והשמירה בלב הלומד לזכור את ההלכות עד יגיע זמן קיומם. לכן אחר שאמר לשקוד על דלתי תורתי הזהיר ואמר עוד נצור תורתי בלבך לחזור על הלמודים פעמים רבות עד שיהיו שמורים ונצורים אצלו כמאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (כתובות ע"ז, ב')יריעות האהל ומחוייבים אנחנו ללמדו ולחזור הלמוד גם דברים שלא יקיים אותם בזמן הזה עכ"ז יהיו מורגלים וזכורים אצלו, כמו הלכות תפלין וציצית שהוא חייב לקיימם כל שעה. ואם אמנם אין אתנו יודע עד מה מהסגולה הזאת בלתי העומדים בסוד אלוה, אשר ע"כ לחמו המלאכים עם משה רבינו ע"ה ובקשו לפגוע בו (שבת פ"ח) ואמרו תנה הודך על השמים והם אינם בעלי מעשה לעשות המצות ולקיימם, בע"כ כי יש סגולה נפלאה בהלמוד עצמו מלבד הקיום וההוראה היוצא ממנה, עכ"ז ראוי לדעת גם לפי דל השגתנו מדוע נתחייבנו על השקידה והזכירה ושמירה של תורה ומצות אשר הם הלכתא למשיחא ומה תועלת לנו עתה בזה.
אבל דע כי אנחנו מחוייבים להתנהג עם הקב"ה כדרך שהקב"ה התנהג עמנו, כי בהיותנו במצרים לא היינו ראויים לשרת בקודש רק הקב"ה ברוב טובו בחר בנו בעבור ראותו מה שעתידים לעשות כי יעמדו לקבל תורה ומצות בהר חמד אלהים. כמו שהשיב למשה רבינו ע"ה על שאלתו מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג', י"א). ובמדרש: באיזה זכות, כי משה רבינו ע"ה ראה אותם ערום ועריה, השיב יתברך ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. הנה בחסדו הגדול יתברך העלה בזכרונו מה שיהיה אח"כ ובעבור זאת גאל אותנו, לאמר כי סופם לעבודת ה' וזהו תעבדון גו'. כן מחוייבים אנחנו על השקידה והזכרון וזהו מאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בעבור העתיד להיות לכם לאלהים כך תתנהגו עמי.
וזהו טעם נכבד על מאמר למען תזכרו גו' והמדרש בא לבאר התועלת הנמשך מזה ואמר כי אנחנו בעוה"ז כמי שטובע בנהר והקברניט מושיט לו את החבל ודאי מחוייב זה האיש להחזיק החבל בידו לא ירף ממנו רגע, כך מחוייבים אנחנו להיות דבוקים בתורה כמאמר החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך (משלי ד', י"ג) וזה לא יתקיים ביד האדם בלתי אחר השקידה ולזכור אותה ולשמור לעשותה בזמנים הראויים במהרה בימינו. וזהו שסיים המדרש בעוה"ז ע"י יצה"ר אתם פורשים מן המצות כי לא יערבו לכם בהיותם סגולתם נעלמת, אבל לעתיד אני עוקרו מכם אז תפקחנה עיניכם לדעת טוב סגולתה ויקר תועלתה: