אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
שלח
חלק א
שלח לך אנשים (י"ג, ב'). מדרש: זה שאמר הכתוב אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהילים ע"ו, ו') אשתוללו אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעים מה לעשות אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידם מיד עמד כלב ושיתק כל אותן אוכלוסין שנא' ויהס כלב כו' (פרשה ט"ז, ב').
ראוי להתבונן מה הוסיף כלב בדבריו על הדברים אשר שמעו מפי משה ואהרן והם לא יכלו להשתיק אותם.
אבל יפה אמר הרב מוהר"א נ"י על דרך שכתב האלשיך ז"ל בבאור עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה פי' כי הוא העיר את לבבם ואמר להם הלא אתם ראיתם כי עם היות כל המכשולים לעיניכם עמלק יושב כו' ועם כל זה עלה היינו מצליחים בעליי' כן נעלה וירשנו אותה, כי מי שעשה נסים לי"ב אנשים מכש"כ שיעשה לכל המון בית ישראל כי יכול נוכל לה, כאשר היינו יכולים להביא פירותיה ואין דובר אלינו דבר כן נוכל לה ולכן היה רק ביד כלב להשתיק אותם כי הוא הוכיח על פניהם איך יכולים הם להכחיש הנסים שנעשו לעיניהם בבואם אל הארץ:
חלק ב
שלח לך אנשים. מדרש: אמר לו הקב"ה אני יודע מה הם אלא אם בקשת שלח לך לעצמך (פרשה ט"ז, ח').
וראוי להתבונן כי אין זה דרך המשיב תשובה אל השואל לאמר לו אני איני מצוה אותך אתה אם רצונך כך עשה כאשר ברצונך, הלא אם היה בלבו לעשות ברצונו לא היה שואל מאתו.
ונקדים לבאר מאמר אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי, אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי (איוב ל"א, כ"ד-כ"ה) גם מאמר הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו, ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד גו' (ישעיה ל"א, א') דע כי בני אדם מתחלקים לג' סוגים יש בוטח על הונו ורוב עשרו, או בוטח בנדיבים ושם בשר זרועו וישען ויבטח רק על הסבה ומן ה' יסור לבו. ולא זאת לבד שאינו מאמין בעילת כל העילות מה אשר אנחנו משובחים בשבח זה מאז היינו לגוי כמאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר גו' (ירמיה ב', ב') אבל אף גם זאת אשר העדר בטחונו הוא מסך מבדיל בינו ובין קונו ומפסידו עבודתו ויראתו וכמו שיתבאר, הנה רבותינו ז"ל אמרו למלך שנשא מטרונה והכניסה לו שני אריסין אף המלך זקף לה כנגדה שני אריסין איבדה המטרונה את שלה אף המלך נטל את שלו אחר ימים מצאה את שלה אף המלך הביא את שלו אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה כך אברהם נתן לבניו שני אריסין שנאמר למען אשר יצוה את בניו גו' לעשות צדקה ומשפט אף הקב"ה זקף להם כנגדם שני אריסין חסד ורחמים כו' לעתיד אומר הקב"ה אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשם של ישראל שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים (דברים רבה ג'). באור זה מה אשר אנחנו עברנו בברית לקיים התורה בכללה ע"ז יסוב מאמר צדק ומשפט, וההשפעה על דרך כלל נקראת חסד ורחמים ובימים האלה מקוצר השגתנו נדמה לנו אשר החסד והרחמים אינם תלויים בצדק ומשפט ולכן מלוא רוחב לבבנו רק החפץ אל החסד ולבקש ולאהוב את הרחמים להשיג הטוב המושג בעוה"ז, ועל אלה חשכו עינינו מלבקש ומלחפש אחר הצדק והמשפט. ולעתיד אז תפקחנה עיני עורים ויביטו לראות באור האמת אשר הצדק והמשפט הוא מקור ומעין החסד והרחמים כמו החרישה והזריעה והקצירה חוברות אחת אל אחת ולא יהיה זה בלא זה. כן הצדק והמשפט פריו - חסד ורחמים ואז האדם יאהוב את הבור בשביל מימיה כמו הבעל תאוה אשר בשביל התאוה יאהוב את כל מביאיה וסבותיה הקרובים והרחוקים.
וזהו וארשתיך לי לעולם בעבור כי וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים כי אשכילך ואורך כי הם אחד ואז תשקוד ותחפוץ ותבחור בצדק ומשפט כמו לחסד ורחמיםיריעות האהל וכמאמר ומל ד' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך (דברים ל', ו') כי אז תבין כי אך זה הוא מקור החיים מקור הטוב וסבת ההצלחה (ועי' קול יעקב ריש מגילת שיר השירים שם נתבאר באופן מספיק מאמר הסמוך ואתה תשוב ושמעת כו' להביננו, כי א"כ אחרי הגיענו למדריגה כזאת להשיג סוד כל מצוה ופעולתה וסגולתה שעיקרה הוא לטובתנו ולחיותנו א"כ במה נעבוד את ה' יתברך הלא האדם ירוץ אל המצוה כמרוצת אדם אל בית המשתה ובמה יזכה עבד אל אדוניו, ע"ז סיים הכתוב ואמר - ואתה תשוב ושמעת בקול ה' גו' כלומר גם אחר אשר תבוא אל ההשגה הגדולה הזאת לא תהיה השתדלותך בתורה ובמצות למען הפקת טובתך, בלתי לשמוע בקול ה' והיא מדריגה נפלאה מאד). ודע כי לעת כזאת גם כי אנחנו בחשכה מתהלכים עכ"פ אם נשים לבבנו כי המצוה העליון יתברך אשר צוה אותנו לשמור מצותיו הוא המשפיע אלינו החיים והברכה השלום וההצלחה בכל משלח ידנו ודאי היינו מחייבים עצמנו לירוא מפניו ולשמור משמרתו, למען לא יחרה אפו בנו וימנע מאתנו גשמי נדבות ועצר את השמים ולא יהיה מטר ואז גם כי היינו עוסקים בהשגת הטרף הלא העסק היה מביא אותנו אל היראה מכבוד גאונו שלא ישלח מארה במעשה ידינו, ולאהוב אותו ולשבחו כאשר ירבה אלינו שפעתו והצלחתו. לא כן הבוטחים בהסבות עצמם מבלעדי מסבב יהיה העסק עילה גדולה להקשיח לבבם מזכור את בוראם.
והדמיון בזה לאחד שנשא אשה והיה לו בן מאשתו הראשונה ולה הי' בת מאישה הראשון והיה ביניהם תמיד מחלוקת כי היו חשודים זה אצל זה אתה תגנוב בעבור בנך או בעבור בתך, אמנם אם התקשרו ביניהם ובנו נשא את בת אשתו הנה מאז הם לבשר אחד ואין שטן ואין פגע לקלקל אהבתם, ועוד בהיפך כזכור בניהם תתחזק האהבה ביניהם.
כן בדבר הזה אם היה אמונתו אמונת אומן להאמין בו יתברך אמונה שלמה כי הוא המנהג עולמו בחסדו היה כל עסק מעסקינו בעוה"ז ובתענוגיו וצרכיו מחזיקים היראה והאהבה בינינו לבין אבינו שבשמים כמו שהעיר אותנו ע"ז החסיד ע"ה בחכמתו העמוקה ואמר גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה והוציא כאור צדקך (תהלים ל"ז, ה'-ו') כאומר בטח בה' והזהר מלמרות עיני כבודו שלא יסגור דלתי שפעתך והצלחתך:
ונשוב לדברינו לבאר חלוקת האנשים לג' פנים, יש עוסק בסבת הטרף בכל כחו ובטחונו בהסבות חזק עד מאד ומן ה' יסור לבו, ב'. הבוטח בה' באמת ומאמין אמונה שלמה אשר הוא לבדו המחייה חיים בטובו וזן אותם בחסדו עד כי זר בעיניו לעשות שום סבה כמאמר רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו' (ברכות ל"ה, ב') השלישי. הוא הממוצע בין שניהם כדעת ר' ישמעאל שאמר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ, והבאור בזה לעסוק בסבה רק לבו יהיה שלם עם ה' להאמין כי הוא יתברך עילת כל העילות וסבת כל הסבות וממנו תבוא תשועתו, לא חלילה שיהיה בטחונו בהסבה ולאמר כחי ועוצם ידי כו' כ"א שזה הוא ענין ממוצע לגלגל על ידו המשכת שפעתו, ויהיה טעמו במה שהוא עוסק בסבה ככל החקים והגזירות אשר חקק הבורא יתברך כן גזר גם זאת שיעסוק אדם בסבה וזהו הנהג בהם מנהג דרך ארץ ותהיה משתף חק זה לכל שארי החקים. הוא הדרך הישר שנאמר עליו צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י"ד, י') כי גם שניהם עוסקים בסבה, הטובים לבם לשמים והרעים לבם אל הסבה.
ואם תאמר מה האדם ומה כוחו לבחון אותם הלא הוא דבר המסור אל הלב וא"כ מהנקל אליו להחניף את הארץ, דע כי לא לבד הרואה ללבב יודע האמת אבל גם האדם הרואה לעינים יש לפניו דרך ונתיב להכיר האמת מן השקר למשל שני אנשים עמדו בשוק שמחים וטובי לב ויהי כעמדם בא המבשר אליהם לאמר כי עלה בגורלם יחד כך וכך אלפים דינרי זהב, אם תראה את אחד שהוא השיג שמחה גדולה ובפני השני לא תראה שום השתנות, כבר עלה בידך מופת נאמן על בחינת כל אחד ודעתו ואמונתו כי הב' הוא מאמין בה' ושמח בהשגחתו כמאמר ישמח ישראל בעושיו (תהילים קמ"ט, ב') ע"כ גם כי אמרו לו כי נפל בגורלו כך וכך אלפים לא עשו אצלו רושם, כי הקב"ה אין מעצור לו לתת שפעתו וחייתו ברב או במעט, משא"כ הא' כל שמחתו רק עם הונו והצלחתו וע"כ בהכרח כל שתתוסף הצלחתו תתוסף שמחתו. זה שהעיד איוב על עצמו ואמר אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי, והמופת - אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי ר"ל כאשר נזדמן שנתרבה חילי ונתוסף עשרי האם ראו בי שאשמח על הצלחה זאת וא"כ זה הוא עד נאמן כי מעולם לא היה בטחוני על הכסף וההון.
זה אשר הוכיחם הנביא ע"ה הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו כלומר שהמה שמו בטחונם רק בהסבות, והעד - ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד וכל יותר שיתרבו הסבות יגדל בטחונם יותר א"כ מזה יבחן שכל בטחונם רק על הסבות. וזהו מאמר איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח, כ') כי אחר שהוא אץ להעשיר להרבות הסבות ולהגדילם בע"כ שכל בטחונו רק עליהם ואמונתו רק בהם:
הוא שאמרו חז"ל ששואלין לאדם נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה (שבת ל"א, א') אשר מהראוי היה להקדים שאלה זאת אם קבעת עתים לתורה עי' תוס' (סנהדרין ז', א') על מאמר אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה הקשו והא דאמרינן ששואלין לו תחלה נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה, עיי"ש. אבל לדרכנו יתכן מאד כי מתחלה אם ישאלוהו על עסק התורה ישיב אמרים שלא נשאר לו שעה קלה מעסק מו"מ מה שהיה מוכרח לעסוק בסבה להביא פרנסתו, ועל הסבה אין להאשימו כי כן גזרה חכמתו יתברך שיעסוק האדם בסבת הטרף, לכן מקדימים ושואלים אותו נשאת ונתת באמונה אם היית מאמין בעילת כל העילות וסיבת כל הסבות כי הוא יצוה עליך את הברכה, ואז שואלים אותו קבעת עתים לתורה כי אם היה משאו ומתנו באמונה כבר האמין כי אין מעצור לה' להושיע ברב עסק או במעט והיה לו זמן לעסוק בתורה, כמאמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. א"כ יפה אמרו אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ולא אמרו תחלת דינו של אדם על דברי תורה כי לא כן הוא כי תחלה שואלים אותו נשאת ונתת באמונה, לכן אמרו על דרך דיוק אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת כי מה ששואלים אותו תחלה ענין אחר עכ"ז הכוונה הוא על שאלת עסק התורה ואין המאמרים סותרים זא"ז:
עתה נמתיק מאמר הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם (ברכות ל"ה, ב'). דע כי שלמות הצדיק במעשה ובמחשבה, והדעה הטהורה אשר בנפש, ואם לעיני בשר נראית המעשה ביותר אבל ה' רואה ללבב רואה הדעה הטהורה ביותר, כמו אחד נותן נדבה גדולה אל עני הנה לעינינו מופלגת המעשה אבל אצל הקב"ה מופלגים ונראים הרחמנות והנדיבות, ומעתה הנה המעשה הנעשית מיד העושה הראשון הוא עד נאמן על שלמות נפשו בפרי הלולים המעידים על השורש כי מעשהו פרי זכות נפשו, אבל השני העושה כמעשה הראשון בראותו שהצליח במעשיו הוא מתקנא בו ומכריח את נפשו לעשות ג"כ כמו שעשה הראשון, הנה הוא בענינו כאחד ראה את חבירו מתפאר בשלחן וכסא של עץ יקר ומעולה מאד הבלתי מצוי במדינות האלה אשר מעצם תולדתו הוא נאה ומהודר מאד, מה עשה הלך גם הוא ולקח מן הצבעים והגוונים הדומים למראה השלחן הנכבד הזה וצבע את שלחנו וכל כליו עד שהיו כמראה השלחנות אשר ראה אצל חבירו, אבל כל רואיהם הכירו כי אין זה בתולדה וכל רואיו ילעיגו עליו.
הנמשל רשב"י ע"ה היה עושה זאת מעצם תולדות אמונתו ודבקותו בו יתברך ויהי לחן ולתפארת, לא כן העושה ע"ד דמיון כרשב"י להתדמות אליו לכן לא עלתה בידם:שפת היריעה
ובזה אני מבין מאמרם ז"ל משמועה רעה לא יירא גו' (תהילים קי"ב, ז') אמר רבא האי קרא מרישא לסיפא מידרש משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטוח בה' מסיפא לרישא מידרש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא (ברכות ס', א') ובהשקפה הראשונה נראים ב' הדרשות בענין אחד לבד. אבל דע כי כבר מבואר במדרש קרוב ה' לכל קוראיו (תהילים קמ"ה, י"ח) יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת (איכה רבה פרשה ג', ט') והנה איך הקב"ה מסלק את הרשעים אם יקראוהו בע"כ יענם ולא יעשה תורתו פלסתר. אכן דע כי באמת אם יקראוהו יענם, רק הקב"ה מסלק מהם הבטחון שלא יקראוהו ולא יבטחו בו וזהו מאמר תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י', י"ז) פי' תחלה תכין לבם ואח"כ תקשיב אזנך, והמתייאש מן הישועה רחוק הוא מן התשועה כמו שאמרה רחב אל המרגלים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ (יהושע ב', ט') כבר היא שלכם, וזה מוכרח כי הלא ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם.
וזה שאמרו חז"ל (בילקוט תהלים מ') קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. באור זה כי כמו שאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, כן הבטחון סימן לאדם כי אם סמוך לבו בטוח בה' ודאי יהיה נושע, כי מי שהקב"ה רוצה להסיר השגחתו ושפעת ישועתו ממנו מטמטם לבו שלא יבטח בו ולא יהיה בכלל והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים ל"ב, י') לכן אמר דוד נגד האומרים לו שהקב"ה הסיר ממנו השגחתו אמר בה' חסיתי וא"כ איך תאמרו לנפשי נודי גו' (שם י"א, א') ואיך תאמרו אין ישועתו לו באלהים סלה הלא לבי נכון בטוח בה', וזה לי אות אמת כי רוצה ה' בתשועתי ולפניו יקימני ואחיה. וזהו מאמר הילקוט אמר דוד מתוך הקווי ויט אלי גו' והילקוט מבאר כפל לשון הכתוב קוה קויתי לומר מתוך הקווי קויתי כי ישמע שועתי, וזה ענין הב' דרשות כי תחלה אמר מרישא לסיפא מידרש משמועה רעה, לא יירא מה טעם נכון לבו בטוח בה' כי ראוי אל הבוטח שלא לדאוג ושלא לפחוד משמועה רעה ומסיפא לרישא מידרש אם נכון לבו בטוח בה' בידוע שיעזרהו ה' באין ספק ולכן משמועה רעה לא ירא, ולכך מביא המעשה בהלל הזקן ששמע קול צוחה בעיר ואמר מובטחני שאין זה בביתי היינו כי מבטחונו הוכיח כי אין זה בביתו:
ומעתה נתבארו מאד דברי המדרש שלפנינו אמר לו הקדוש ברוך הוא אני יודע מה הם, אלא אם בקשת שלח לך לעצמך, אשר אין מדרך המשיב להשיב אל השואל כדברים האלה. אבל לדברינו הענין מובן מאד כי הלא ידענו יהושע שלח שני מרגלים חרש גו' ולא היה להם חטא שלא הספיק להם בלא שליחות מרגלים וכן בגדעון בן יואש (שופטים ז') צוה הקב"ה אותו קום רד במחנה גו' ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך, ההוראה מזה כי אין לו לאדם לצאת למלחמה אם אין לבו שלם נכון ובטוח, ואז מהצורך אליו לעשות פעולות אשר מהם יחזק לבו, ולגדעון לא יחשוב ה' לו עון על שלא היה אמיץ לבו בגבורים יען כי אינו דומה שמיעה לראיה וכן הדור של יהושע לא ראו בעיניהם המסות הגדולות והנוראות אשר עשה ה' במצרים רק שמעו מפי אבותיהם ואין טבע השומע לחזק את לבבו כמו הרואה בעיניו. לא כן יוצאי מצרים אשר עיניהם ראו כל הגדולות והנפלאות אמר עליהם כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים אליהם ראוי הבטחון בלא מרגלים, אבל עכ"פ אם אינם מאמינים ויש פחד בלבם הלא מוכרחים הם לשלוח מרגלים לחזק את לבבם כמו בגדעון בן יואש. וזהו מאמר אני איני מצוה לך כי כבר ראוי ומחוייב הדור הזה לבטוח ולהאמין אבל אם אינכם מאמינים ורצונכם במרגלים מוכרחים אתם לשלוח להשלים הבטחון ולחזקו:שפת היריעה
ומה נעמו עתה דברי הכתוב וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל גו' וישיבו אותם דבר ואת כל העדה גו' אשר בהשקפה ראשונה לא ידענו מה היתה כוונתם במה שבאו אל משה ואהרן ואל כל עדת בני ישראל, כי באין ספק הכתוב בא לספר זדון לבם היינו כי נכון וראוי היה לתת תשובה אל משה שהוא מלך והוא שלח אותם בעצת הקב"ה שאמר לו שלח לך אנשים גו' ר"ל לא שישתתפו ההמון עמך ג"כ בשליחות זה כי זה משפט המלך שהוא עצמו מצוה ואומר על הענינים אשר לצורך העם כלו והמרגלים לא כן עשו כי אם התעכבו מלהשמיע תשובתם עד שהלכו תחלה בין המחנה אשר ישראל חונים והגידו להם שיתאספו כלם אל משה, כהוראת מאמר וילכו ויבואו אל משה וכמו שכתבנו למעלה (פרשת שמות) על מאמר לך ואספת את זקני ישראל, וא"כ ודאי היתה כוונתם לרעה וראוי לבאר מה היתה כוונתם שרמזו עליה במאמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה.
אמנם לבוא אל באור הענין נציע מאמר משה רבינו ע"ה בתוכחתו הנעימה ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ גו' וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו ולא אביתם לעלות גו' (דברים א', כ"ב-כ"ד) והוא דבר נפלא מאד איך לא הזכיר מאומה מן הרע שאמרו המרגלים הלא הם דברו גנות על הארץ, ואיך אמר משה רבינו ע"ה וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ גו', ואיה כל דבריהם הנאמרים בפרשה שלפנינו אפס כי עז העם גו', והערים בצורות גדולות מאד גו', לא נוכל לעלות אל העם גו'. אמנם דע כי האף אמנם משה רבינו ע"ה השוה דעתו עמהם ועשה בקשתם בדבר שליחות המרגלים, אבל לא מחשבותיו מחשבותיהם ולא דרכיו דרכיהם, כי כוונת משה רבינו ע"ה היתה במה שאמר וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים גו' על אותה כוונה עצמה אשר היתה ליהושע בשלחו מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש גו', כדי לחזק את לב בני ישראל בהתודע אליהם כי ה' אלהיהם בקרבם וכל יושבי הארץ נמוגו מפניהם וכמו שאמרה רחב ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, ובתשובה הזאת אשר השיגו כבר מלאו כל משאלותם והשיגו כל מה אשר בקשה נפשם לדעת ולחקור להתודע ולהגלות ע"י המרגלים עד שלא בקשו עוד דבר לדעת מענין הארץ מה טיבה ומה טבעה, כי זה משפט האיש הישראלי שלא לחקור רק לדעת אם חפץ בנו ה', ואחר אשר תתאמת אצלו הידיעה הזאת אין עוד להרהר על ההצלחה ועל טוב הארץ כי נצח ישראל לא ישקר ח"ו. כן וכן היתה כוונת משה רבינו ע"ה בשלחו המרגלים ג"כ, אך למען יתודע להם על ידם כי נפלה אימתם ופחדם עליהם כי אחרי ראיתם כי נפל פחדם על כל הארץ ומתייאשים מישועה זה סימן לבני ישראל כי יבואו שמה בטח כי ה' יתברך הולך לפניהם להכניע כל הקמים עליהם, זאת היתה כוונת משה וסייעתו, אבל אנשי ההמון רוח אחרת אתם כי הם הסכימו בדעתם כי אך בחיל ובכח יגבר איש וא"כ מהצורך לשלוח מרגלים לחקור על תושבי הארץ ההיא על כחם וגבורתם לאמר אולי אוכל נכה בו או נחדל, ולא בטחו בגואלם חזק ה' יתברך המנהל אותם בהנהגה נסיית לא טבעיית:
ומעתה נתבונן בדברי התשובה אשר השיבו המרגלים כי יש בה פנים לכאן ולכאן, היינו כי באזני משה ואהרן היתה התשובה טובה מאד אין למעלה ממנה, ואצל המוני העם היתה רעה שאין רע ממנה ושתיהן מבוארות במאמר אפס כי עז העם גו' והערים בצורות גו', כי הנה מרע"ה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא, ובמדרש: יש ארץ שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין.שפת היריעה ואת העם היושב עליה הבמחנים אם במבצרים, אם במחנים הם שרויים גבורים הם בוטחים על כחם, אם במבצרים חלשים הם ולבם רך, והם כאשר באו לפני משה ואהרן ויראום את פרי הארץ ספרו ואמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו גו' אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד גו', לאמר ראו עינינו גבורים גדולים ועצומים והמה יושבים בערי בצורות, וזה סותר את הסימן שמסר להם משה רבינו ע"ה אם במבצרים הם יושבים חלשים הם והוא כמו תרתי דסתרי, אפס כי עז העם והערים בצורות ולא יבינו מה זאת. אבל מרע"ה ידע האמת מה הדבר הזה לעם הזה והגוי הזה, כי כבר השיג עי"כ הוכחה גדולה איך גדול הפחד על יושבי הארץ ואיך נמוגו כלם מפחד ה' והדר גאונו, עד אשר גם גבורים כאלה באו בנקרות הצורים בחורי עפר וכפים, ולא קמה עוד רוח באיש. אבל בעיני ההמון אשר כל כוונתם בשליחות המרגלים היתה רק לחקור אם יוכלו להלחם עמהם וא"כ עתה התשובה בעיניהם רעה כפולה ומכופלת כי לא לבד שהם אנשים גבורים מאד ובני ענק עוד זאת להם שיושבים בערי המבצר וא"כ מי יוכל להלחם עמהם ולכבוש אותם. וזהו וישיבו אותם דבר ואת כל העדה כלומר שאמרו אחת ושתים שמענו כי אמרו מלתא דמשתמע לתרי אפי וכל א' הבין כבחירתו.
וזה שהשיבו יהושע וכלב ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד, אם חפץ בנו ה' גו' דייק ואמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה להורות על עצם האדמה שעליה הם הולכים ועוברים לרגל, ור"ל הלא גם לדברי המרגלים טובה הארץ מאד שהיא מגדלת גבורים רק שזה חסרון מצד שהוא קשה לכבוש, אבל אם חפץ בנו ה' ויזכנו לכבוש אותה מה טוב ומה נעים יהיה גורלנו כי היא מגדלת גבורים וגם היא ארץ זבת חלב ודבש:
חלק ג
והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. במסורה: ו' פעמים ולקחתם א'. ולקחתם ארון ברית ה' (שמואל א' ו', ח') ב'. ולקחתם גם את זה מעם פני (בראשית מ"ד, כ"ט) ג'. ולקחתם אגודת אזוב (שמות י"ב, כ"ב) ד'. והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ ה'. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (ויקרא כ"ג, מ') ו'. פן תחרימו ולקחתם מן החרם.
באור המאמר נראה בהקדים מאמר הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו' (ירמיה ט', כ"ב-כ"ג). ונזכיר לזה תחלה מאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו', ה') להבין מלת יצר ומלת כל.
דע כי ההבדל בין צדיק לרשע שניהם אוהבים הטוב לנפשם רק הצדיק בוחר בטוב האמתי בתכלית שלא יהיה אחריו רע, לא כן הרשעים כי הם בוחרים בטוב המועט ומסובב ברע כמאמר תאות צדיקים אך טוב (משלי י"א, כ"ג) אחרי כן, וא"כ יש מעתה ג' דרגין, הצדיק חפץ רק טוב ועוזב השחוק המהולל ומעורב, והרשע אוהב את הרע בעבור הטוב המעורב בו והוא חרמו ומצודתו כמאמר כי חנם מזורה הרשת וכו' (משלי א', י"ז) ובמחשבתו הוא שואף אל הטוב המעורב עם הרע אמנם היצר המסיתו לזאת הוא אין כוונתו אל הטוב כלל רק אל הרע, וזהו וכל יצר מחשבות לבו היצר המסיתו אל התאוות אין מגמתו רק רע כל היום:
ולהמתיק הדברים יותר נראה על דרך שאמר הנביא ע"ה יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו (ישעיה ס"ו, ד'). באור זה דע כי כמו שיש ב' מיני מצות, לשמה, ושלא לשמה כ"א להנאות את עצמו, כן יש ב' מיני עבירות יש עובר עבירה להנאות את עצמו כמשפט מים גנובים ימתקו (משלי ט', י"ז) ויש עובר להכעיס וכוונתו למרוד ולמעול מעל בה', וההבדל בין שניהם כי אותו שהוא חוטא למלאות תאותו לא יבחור לעשות רק הדבר שיתענג בו וימלא תאותו, לא כן העובר להכעיס אינו מביט ע"ז כלליריעות האהל וזהו המשך הכתובים מתחלה אמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ר"ל הבתולות, ויקחו להם נשים אשת איש מכל אשר בחרו עם בהמות כמוזכר בחז"ל, גם שאין בזה שום טוב רק רע ומר, כי מה שעשו עשו רק להכעיס, וזהו - וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום היינו לרע להם ואין עושים כ"א להכעיס ולמרוד בי:
ואם אמנם יקשה בעיניך מי פתי יבחר במה שהוא לרע לו, שים לבך למאמר חז"ל כך הוא דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך כו' עד למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה (שבת ק"ה, ב') על דרך זה ממש מתחלה מסית אותו היצר הרע אל דבר מעורב טוב ורע כמו אכילת דברים האסורים לדבר שקרים וכדומה וירויח מזה, ולבסוף יפתה אותו גם לדברים שלא יגיע לו יתרון מהם ויעשה רק למרות עיני כבודו יתברך כמאמר ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש כו' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם (ירמיה ה', כ"ד-כ"ה) פי' כי מתחלה בחרו בחטא מסבת הטוב והרוח המעורב בו ולבסוף ביטל הרע את הטוב ולא נשאר כ"א רע, וזהו וחטאתיכם מנעו הטוב מכם.
והדמיון בזה לאחד שנשא אשה רעה ומנוולת מסבת הון יקר שהיה לה, אשר משפט האיש ההוא ואבד העושר ההוא בענין רע כי האשה הרעה היא תכלה את הכל ולא יהיה נשאר בידו כ"א הקנין הרע, ואם תשאלנו מדוע ולמה לקחת מנוולת כזאת לביתך הלא ישיב ויאמר מפני העושר שהיה בידה, ואם תשאלנו עוד איה איפה עתה העשירות אשר לקחת מידה הלא יענה ויאמר מה תתפלא על מרשעת כמותה כי ברעתה אכלה את הכל:
ומעתה דע כי גם בענין ההתפארות שני מינים יש, גם כי כל מתפאר וגבה לב תועבה היא בעיני ה' עכ"ז תמצא הבדל בין המתפארים, א'. המתפאר שהוא צדיק ובעל מדות טובות ועושה חסד לבריות, אף כי לא יכשר דרכו בעיני ה' עכ"ז הלא מעשיו טובים בעולם כי להמקבל הוא טוב וחסד כי את נפשו יחיה בטובתו של זה, ב'. המתפאר ביכלתו כי לו יד ושם בממשלה וגבורה לעשות חיל ולהפיק זממו אשר יזם לעשות, הנה מלבד אשר רעה בלבבו כמאמר מה תתהלל ברעה הגבור (תהילים נ"ב, ג') עוד זאת לו כי הוא מריע לבריות להראות גבורתו ותפארת רום עיניו כי תקיף הוא, כמאמר בגאות רשע ידלק עני (תהילים י', ב') לא כן גאות הצדקה שהיא פועלת על כל פנים ואם אין חפץ לה' בגאותו אבל במעשיו הוא חפץ, וזהו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, ויבוא להתדמות אל מדותי ולהדבק בהם כמאמר מה הוא רחום כו' וזהו כי באלה חפצתי רצה לומר מעשיו והנהגותיו המה טובים בעולם:
עוד נוכל לומר בזה כי יש ב' מיני התפארות האיש ההמוני מתפאר בעושר וגבורה ושארי מעלות החמריות, אבל הת"ח כשהוא מתפאר לא יתפאר כ"א במדותיו הטובות ובהתמדתו ושקידתו בלמוד התורה, ואם יתן ה' אל הצדיק והת"ח עושר וגבורה ותקיפות אינם נחשבים אצלו למאומה, וכי תשאלך נפשך א"כ למה יזדמנו ת"ח שיש להם אלו המעלות אחר שאין להם חשיבות אצלם, ואם היו המעלות ההם אצל איש המוני הלא היו נחשבים בעיניו לפאר ותפארת, אמנם גם על זה פקח עיניך כי גם אצל הת"ח המה לתפארת והמה משתבחים עם שאר מעלות אמתיות אשר בהם, כמו ר' אלעזר בן חרסום (יומא ל"ח ב') כאשר רצו חז"ל להפליג התמדתו ודביקתו בתורה ספרו גודל עשרו ועל כל גודל העשירות לא שם לבו ולא הביט בו מאומה, וכן אם יהללו את הצדיק שהוא מעביר על מדותיו ואם הוא עשיר יתגלה ויתראה ענותנותו יותר מאם היה עני, וכן שרה אמנו ע"ה היתה יפת תואר, היתה המעלה לבטלה בעיני אברהם, או תמר ליהודה כי ודאי לא היה אברהם ע"ה מתפאר לעולם שיש לו אשה כזאת, כמאמר שקר החן והבל היופי (משלי ל"א, ל'). אבל תורתנו הקדושה מפארת ומזכרת זאת לפאר שבח בעליהן ולהגדיל הצניעות שהיה בהם, זהו שאמר אל יתהלל חכם כו' אל יתהלל הגבור בגבורתו עשיר בעשרו, וכי תשאל ותאמר וכי נתנו המעלות ההן לבטלה אחר אשר לפי דברינו לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב, ע"ז אמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל אחרי השכל וידוע אותי, אחר שיהיו המעלות האמתיות אצלך אז יהיו גם מעלות אלו לשבח כי אם המעלות האמתיות יזכרו ויפקדו גם מעלות החמריים לגדל פעולת טובם:
ויתכן עוד בזה כי הנה כל חלקי העולם יוכל האדם להשיג ע"י א' משני פנים, או מהשגת ידיו כמאמר כחי ועוצם ידי עשה לי כו' או בדרך נס נגלה כמאמר ברכת ה' היא תעשיר, וההבדל כי מה שתמצא ידו בכחו ובזרוע עוזו לא ישאר בידו לעולם, לא כן מי שפוסקים לו גדולה מן השמים פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, עוד הבדל יש ביניהם כי בהשגת האדם מן המעלות בכח ידיו לא ישיג רק המעלה האחת שהיה עמל עליה, לא כן מי שפוסקים לו מעלה מן השמים הנה עם המעלה הזאת תהיינה נמשכות ובאות כל המעלות כי למעלה כלם משרש אחד יצאו, וכמאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד, א'). וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו כו' עשיר בעשרו אשר עמל בו וגדלו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד כו'. ר"ל אם מאת ה' נתנה לו החכמה והגבורה והעושר. ושא נא עיניך וראה כי הדברים האלה נמצאים במדרש שלשה מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל זכה בעושר זכה בכל אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה אבל גבורתו ועשרו של בו"ד אינו כלום וכו' וכן ירמיה אומר אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי עכ"ל (במדבר רבה פרשה כ"ב, ז') והדברים מתאימים עם מה שאמרנו:
כלל הדברים כי הקב"ה חלק הטובות החמריות לכל העמים אשר תחת השמים אבל בנו חפץ ה' שיהיה כל לבבנו שואף זורח בתורה ובחכמה ויראה, ואם נזכה להשיג מתנת ה' יתברך ע"י התורה אמרו במדרש (שם) בזמן שהם מתנות שמים ובאות בכח התורה זכה בכל, וזהו מאמר המסורה ולקחתם לכם את ארון ברית ה' ועי"ז יהיה נמשך לכם ולקחתם גם את זה מעם פני ותרויחו בזה להשיג שלשתן כאחת, וזהו ולקחתם לכם אגודת אזוב כי שלשה הוא אגודה, אבל אם תאמר בלבבך להשיגם בכחך לרדוף אחריהם ולהתעמל בהם ביד חזקה לאמר והתחזקתם ולקחתם, אמר הקב"ה דואג אני עליכם כי בקל משחית נפשו הוא יעשנה וטמא יטמאנה בכמה ענינים רעים המוכרחים אל השגת חפצי העוה"ז, כמו השקר המרמה והכעס, ואיפת רזון ושבועת שוא ואל תאמין בעצמך לאמר שלא תעשה דבר נגד רצונו יתברך כי אפשר בתחלה תמשול בתאותך ולא תקח רק מן המותר לך, וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר אבל אח"כ בהגיעך אל ההבל ותהיה נאחז בסבך העסקים ולקחתם מן החרם, והענין נכבד:
חלק ד
והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו (י"ג,ל"א)
בגמרא: אמר ר' חנינא בר פפא דבר גדול דברו המרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם (סוטה ל"ה, א').
והדברים מפליאים כל רואיהם ושומעיהם, היאומן כי יסופר כדברים האלה על עם ה' ששמעו דברים מפי הגבורה, ומי כמוהו עם בינות דור דעה.
אבל לדעתי הבאור בזה כך הוא כי ויכוח היה להם עם כלב על הדברים אשר שמעו מפיו כי הוא אמר להם עלה נעלה וירשנו אותה גו'יריעות האהל אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ומה לכם לדאוג על כחם וגבורתם כי עז העם היושב עליה, הלא אם חפץ ה' לעזור את ישראל הלא יושיענו גם מכף העריצים האלה בתשועה נסיית למעלה מן הטבע, כי השגחתו המיוחדת עלינו חופפת וכל הגבורים כאין לפנינו המה מהבל יחד, והמרגלים אמרו לא נוכל לעלות אל העם, פי' הקב"ה לא יושיענו בהשגחתו המיוחדת לא כמו שאתה חושב שגבורתם היא טבעיית ואנחנו נשיג ישועה נסיית, לא כן הדברים כ"א כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו. פירוש אין המ"ם של ממנו מ"ם היתרון כמו ויאהב גם את רחל מלאה (בראשית כ"ט, ל'), והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כ"א, ו') שפירושו גדול יותר מאחיו, אבל המ"ם הוא מ"ם הסבה כמו משוד עניים מאנקת אביונים (תהלים י"ב, ו') והכוונה במאמר כי חזק הוא ממנו כל חזקם וגבורתם אינה טבעיית רק ממנו יתברך ומסבתו בהשגחתו הפרטיית חלק להם כח וגבורה למעלה מן הטבע, וא"כ בודאי חפץ בהם יתברך ורוצה לחזקם ולאמצם להושיבם לנצח בארץ מושבותם.
וזהו שהמליץ ר"ח ב"פ אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם פי' אם הבעה"ב נתן כלים לאחד במתנה ואח"כ בא אחר ומבקש מאת פני הבעה"ב שיתנם לו האם ראוי ונכון שיכזב הבעה"ב בהמקבל הראשון שיקח הכלים מידו ויתן אותם לאיש אחר. כן היה דעת המרגלים לאמר איך יכניעם הקב"ה לפנינו אם כל חזקם וגבורתם אינה טבעיית וא"כ איך יקח הקב"ה הגבורה מהם אחר אשר בהשגחתו הנפלאה נתן אותה להם, וא"כ ודאי חפצו ורצונו להיות במעוזם, ובהם הקב"ה חפץ ולא כדברי יהושע וכלב אם חפץ בנו ה' גו' כי לא חפץ בנו וא"כ לא כפרו ביכלתו יתברך רק אמרו אשר גבורתם היא מסבת השגחתו יתברך המיוחדת למעלה מן הטבע, והענין נכון לדעתי:
חלק ה
במדרש: ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיה מ', ח') למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה, כך הקב"ה אמר לאברהם לך לך מארצך הבטיח לו שיתן לו מתנה כו', אמר לו הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלהינו יקום לעולם (פרשה ט"ז, ג').
הדברים כפשוטם הם רחוקים מאד ומצוה לקרבם שיהיה כוונת המאמר להורות על כל חפצי העוה"ז שהמה מהבל יחד וכמאמר הנזכר קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ גו' (ישעיה מ', ו') ואין שיור רק התורה הזאת שעליה יסוב מאמר ודבר אלהינו יקום לעולם וממילא יהיה נשמע ומובן שהקב"ה קיים הבטחתו:
ונקדים לבאר מאמרם ז"ל במדרש (סוף פ' מטות): בני ראובן ובני גד עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות שהם אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו ואחר כך וערים לטפנו וכו' אמר להם הקב"ה אתם חיבבתם את ממונכם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה, עליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ', כ"א) וכן הוא אומר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל (שם כ"ג, ד') ואיזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהילים קכ"ח, ב') (פרשה כ"ב, ט'). הנה מאמר נחלה מבוהלת בראשונה דרשו ז"ל על בני ראובן ובני גד שמיהרו את עצמם ובקשו חלקם קודם כיבוש ארץ ישראל ולכן אחריתם לא תבורך כי גלו תחלה קודם לעשרת השבטים.
ועילת הדבר שבקשו חלקם בעבר הירדן רמזו חז"ל (בראשית רבה ע"ב) וילך ראובן בימי קציר חטים הדא הוא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ"ב, ו') שאח"כ אמרו בני ראובן יותן את הארץ הזאת לעבדיך גו'. והבאור בזה כי הנה על מאמר וימצא דודאים הביאו ז"ל שם כמה דעות מה הם הדודאים ומסיים שם בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר והרחיק עצמו מן הגזל. והנה המדה הזאת זרחה בבניו כי מה שבקשו בניו נחלה זאת מעבר לירדן בעבור כי אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל (ב"ק ע"ט, ב') ואליהם היה מקנה רב לכן אמרו הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא, ומתרגם ארעא דכשר למקנה היינו שמותר לגדל שמה מקנה, וגם כי בימים האלה עוד לא גזרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י עכ"ז הם גזרו על עצמם שלא לגדל בא"י. לכן יפה דרשו על ראובן מאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה שאחר כך אמרו בניו יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. ואם הדבר כן ראוי להשכיל ולדעת למה גינה אותם שלמה המלך ע"ה כ"כ שאמר עליהם נחלה מבוהלת בראשונה גו' הלא שבח גדול הוא להם כי חשבו איך להתרחק מן הגזל. אבל הגנות הוא על ההתחלה כי החלק הזה בחרו להם ע"י המקנה רב שהיה להם ולמה בחרו שיהיה בחלקם מקנה הצאן כל כך כי הלא כבר נאמר שהיתה החלוקה ע"פ גדוליהם כמאמר ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן גו' (לקמן ל"א, י"ב) הגיד הכתוב את שבחם שלא לקחו לעצמם כפי בחירתם כל מאומה וא"כ מאין היה לבני ראובן ובני גד מקנה רב יותר מכלם ובע"כ שהם עשו חליפים עם כל העדה ולא רצו לקחת מן הזהב וכסף לא חח ונזם ושארי תכשיטין ובחרו רק בצאן, לכן היה להם מקנה רב כל כך. וכי תאמר גם בזה הורו מעלתם הגדולה כי מאסו במותרות וחמדות המדומיות ובחרו בדבר שחיי האדם תלויין בהם כמאמר החכם ע"ה ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים גו' כבשים ללבושך גו' (משלי כ"ז, כ"ג) וא"כ אין מהראוי לגנות אותם על דבר המקנה. לזה אמר שלמה המלך ע"ה אם היה אמת שהחליטו בלבבם למאוס לעולם בכל החמודות ושלא לבקש מותרות להסתפק רק בדברים הכרחיים ודאי ראויים הם לשבח גדול, אבל לא כן הדברים כ"א זה יצא ראשונה היינו כי תחלה ראו למלאות כליהם בדברים הכרחיים, ובמלאת ספקם בדברים הכרחיים יבקשו גם מותרות. זהו שאמר שלמה ע"ה אמת כי בחרו בנחלת הסיפוק אבל שתהיה ראשונה לא שימאסו במותרות לעולם, וזהו נחלה מבוהלת בראשונה ר"ל נחלה זאת מיהרו את עצמם שתהיה אצליהם ראשונה ואח"כ יפנו את עצמם אל שארי נחלות, לכן ואחריתה לא תבורך:
וענין הג' פסוקים שהביא המדרש על זה נחלה מבוהלת בראשונה גו', אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, יגיע כפיך כי תאכל גו' הנה לדעתי המאמרים האלה באו ללמד לאדם דעת שיהיה בכל דרכיו משכיל ושלא יסלף דרכו לרדוף להשיג שלל החמודות המדומיות. ומאמר נחלה מבוהלת בראשונה בא להורות שכל הבהלות אשר האדם נבהל ונחפז להשיג ושמחתו בדברים שהשיג כי החליט בלבו כי לולא יגיעתו לא היה משיגו ולולא שקידתו היה הדבר נעדר ממנו, ושקר הוא כי לא חידש מאומה כ"א צידד להקדימו בזמן כי כבר נאמר יום יום יעמס לנו (תהלים ס"ח, כ') כמו שראינו בענין המן שהיה יורד יום יום וזה צדד ביגיעתו וזעת אפו להכניס לביתו פרנסת ימים כבירים אין לו בזה כ"א ההקדמה בזמן, וזהו נחלה מבוהלת בראשונה לא יותר:
המאמר השני אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. באור זה על דרך מאמר בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך גו' כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' גו' (משלי ב', א'-ד'). והיא תוכחת מגולה אל האדם להוכיחו במישור כי הנה זאת תורת האדם כל תורה שאין עמה מלאכה כו' כי האדם צריך לעמול על ב' ענינים להשיג צרכי הגוף וצרכי הנפש, ושני אלה אפשר לאדם להתנהג בהם באחד מב' אופנים אם לתת לשניהם רק די ספוקם לבד לצרכי הגוף יראה להכין לו רק לחם חקו ההכרחי לבד ולנפשו יראה גם כן רק לחם חקה מה שלא יספיק לה בלעדו כמו להתפלל שחרית וערבית, וכענין שאמרו חז"ל אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה גו' (מנחות צ"ט). או למלאות משאלות שניהם בריוח לכלכל הגוף בכל הדברים הערבים, וגם הנפש לא תמלא מהרבות בהונה של תורה גם בדינים הבלתי נוהגים עתה כמו כל תורת כהנים ודיני טומאה וטהרה ושארי מצות התלויות בארץ על כלם ישתדל להשיגם בחפני מדעו. אמנם הלא יש ויש אשר אל צרכי הנפש הוא מסתפק במועט רק להתפלל שחרית וערבית כי זה לו דבר הכרחי אבל לדעת הלכה הלא כאשר תזדמן אצלו שאלה יוכל לשלוח אל הרב המורה והוא יגיד לו ההלכה, אבל בצרכי גופו נהפוך הוא כי הוא שוקד ומתאמץ שיהיו לו כל סוגי מותרות ושיהיה כל טוב הארץ בידו, וכאשר תשאלהו לאמר למה תיגע עצמך להרבות הון כ"כ די לך במועט ההכרחי אחרי כי העיר מלאה עשירים גם מבלעדיך והם יכלכלו אותך כל די מחסורך, הלא יענה ויאמר הלא יותר טוב לפני שאהיה אני העשיר ואכלכל מחסור זולתי משאהיה אני עני ואצפה אל העשירים לחון אותי משלחנם. ובצרכי הנפש הוא מתנהג בהיפך כי בעצמו הוא עני בתורה וכאשר יצטרך להורות שאלה ידרוש מן המורים אשר בעיר.
זה שאמר שלמה המלך ע"ה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך להקשיב לחכמה אזנך גו' כ"א לבינה תקרא ר"ל שיתפלל תמיד על התבונה ועל הדעת ולא יסתפק במעט הדעת אשר יש לו, והמליץ ואמר אם תבקשנה ככסף ר"ל ראה והשתדל לעמול על צרכי הנפש באותו עמל אשר אתה מייגע עצמך על צרכי הגוף שנאמר בו אוהב כסף לא ישבע כסף ולא תהיה כהנת כפונדקית.
וזהו אם תבקשנה ככסף ופה אמר על צרכי הגוף הלא ראוי שיהיה בהיפך אל תיגע להעשיר את אחרים מבינתך חדל כלומר מדוד נא מדת בינתך כמה מן המעט יש בך ואתה מסתפק גם בזה אם כן אין לך להזדרז בצרכי גופך יותר ממה שאתה מזדרז בצרכי נפשך ולמה תיגע להעשיר:
המאמר השלישי יגיע כפיך כי תאכל גו' ר"ל אם רצונך להקים רצון בוראך תהיה ממעט בעסק מהיום על מחר כ"א דבר יום ביומו, ויהיה יגיעך רק על צרכך לאכול עתה. וזהו יגיע כפיך כי תאכל שיהיה לך למאכל שלחנך עתה, אז אשריך וטוב לך (ועי' מה שכתבנו בחלק השני (בשלח) על מאמר הנני ממטיר לכם לחם גו' דבר יום ביומו גו'):
אמנם כל הדברים האלה הבטיח אותנו הנביא ע"ה על העתיד כי אז יפקח ה' עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ובפיו מלא ואמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כו' (ישעיה מ', ג'). המליץ על העולם הזה קול קורא במדבר שאינו מקום זריעה אל התורה והמצות שנאמר בהם זרעו לכם לצדקה ואינה מקובלת אל העוסקים בעניני הגופות כמו קרקע המדבר שאינה מקבלת זרע. ועוד קול אומר קרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ורצונו לבאר בשני הקולות האלה שבח התורה ויקר תפארתה שאמר עליה פנו דרך ה' גו' ונגלה כבוד ה' וגו', ב' גנות העוה"ז וייחד לזה מאמר מיוחד כל הבשר חציר גו' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.
ומעתה נקח דמיון על כל זה לאחד שירד מנכסיו ועקר ממקומו וילך למרחקים ומצא מעבר לים מדינה אשר אנשיה כפראים במדבר לא דעת ולא תבונה בהם להכין איש מחרשתו ולהציב דרבן לזרוע ולעשות פרי תבואה להוציא לחם מן הארץ, וישא את עיניו וירא את הארץ כי היא מלאה אבנים טובות ומרגליות ואין מבין עליהם וכל מחייתם היתה ע"י עוברים ושבים הבאים שמה ומביאים להם תבואות ופירות ומחליפים עמהם על אבני חפץ ועל הזהב והכסף אשר ראו אצליהם, מה עשה האורח הזה לקח לעצמו שדה גדולה מאד וזרע ונטע ועשה וקבץ תבואות ופירות הרבה, והיו מחליפים עמו על זהב ופז רב, ויהי כאשר קרבו ימיו למות אמר אל בניו דעו בני כי יש לי בן מאשתי הראשונה אשר נשאתי במדינת אשכנז ועתה שלחו נא והורידו את אחיכם לפה ותחלקו עמו בירושה אשר אנכי מנחיל אתכם תבואות ופירות וזהב ואבני חפץ, ותתנו לו הברירה שיבחור לעצמו החלק שירצה כי הוא לי בן יקר חכם ואיש דעת ושלם במעלות ומדות. ויעשו הבנים לו כן וישלחו ויביאו את אחיהם והראו לפניו את אשר הוריש להם אביהם מן התבואות ופירות ואבני חפץ ונתנו לו הבחירה שיבחור לעצמו מה שירצה, ויבחר לעצמו האבנים הטובות ומרגליות והם יקחו את התבואות והיה לשחוק בעיניהם כי התבואה היתה בעיניהם חלק היקר והמשובח, והאבנים היה בעיניהם כעפר ויתפלאו מאד על אביהם שאמר להם כי הוא חכם ונבון דעת איה חכמתו ואיה עתה תבונתו כי מאס בטוב ובחר בהבלים, והאיש הזה הלך לביתו מלא את אמתחתו זהב ואבני חפץ לרוב. לימים בא אליהם מלך חכם ולמד דעת את העם והראה להם איך עושים כלי מחרישה עד כי חרשו וזרעו וכל תושבי המדינה התחילו לעסוק בעבודת האדמה ותעש הארץ בר ולחם ומזון הרבה מאד, והיו מוליכים אבנים טובות למדינות אחרות ומכרו ביוקר כראוי לכל אבן ואבן, עד כי תבואות ופירות היה אצלם בזול מאד והאבנים והמרגליות ביוקר גדול, אז אמרו היום הזה ראינו כי צדקו דברי אבינו שאמר על אחינו שהוא חכם ומשכיל מאד ואנחנו חשבנוהו לאויל ומשוגע, הלא עתה עינינו רואות כי את כל יקר ראתה עינו ואלינו השאיר החלק הפחות והזול:
הנמשל כבר ידענו כי חשיבות ארץ ישראל ומעלתה היה לגופות גם לנפשות אל הגוף כי היא ארץ זבת חלב ודבש אבניה ברזל ונחושת לא תחסר כל בה, והחלק הזה הוא רב הכמות ומעט האיכות ואל הנפש מיקר קדושת הארץ כי היא מסוגלת לתורה ולחכמה לקדושה וטהרה לנבואה להשראת שכינה כמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב', ד') והחלק הזה הוא מעט הכמות אצל ההמון ורב האיכות אל החכם ומבין עד אין שיעור. והנה כל הימים אשר בני אדם חומדים תענוגים זמנים והעולם נתון בלבם וזה הוא החלק הטוב והמשובח ודאי כי מעלות הרוחניות והנפשיות המה כאין נגדם ומה גם נגד השלוה וההצלחה שהיתה בימי שלמה המלך ע"ה וע"כ יאמרו ללבבם כי אברהם לא טעם כלום מן הארץ הטובה אשר הנחילו ה' כי מה מן הטוב השיג כי היה מתגורר בה הכנעני אז בארץ ואם כן יפלא על הקב"ה איך לא הקים הבטחתו שהבטיח לו. אבל לעתיד אשר אז האמת יופיע אורו לעיני השמש אשר כל חפצי העוה"ז מאפס ותוהו נחשבו ואין שיור כ"א התורה וענפיה ופארותיה, אז יתברר למפרע כי אאע"ה לקח החלק הטוב והמשובח די והותר, ושום אדם לא זכה לנחול קדושה וחכמה ונבואה כמוהו.
ומעתה המאמר פשוט להבזות חפצי העוה"ז בעיניהם אשר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וא"כ אין דבר בעולם משובח רק התורה ביקר קדושתה ותפארת מעלתה ודבר אלהינו הוא יקום לעולם כי לא ימוש ספר התורה מפינו כל הימים עד בלתי שמים:
עוד יתכן בזה עם מאמר יהושע וכלב אל כל העדה אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם גו' (י"ד, ט'). דע כי הנבראים אשר בעוה"ז אם אמנם הם הווים ונפסדים ונפסקים מהוי' להפסד עכ"ז ההשפעה השופעת מאת הבורא יתברך היא שופעת בתמידות אם המקבל כלה אבל הנותן נותן. והנביא ע"ה הסביר הענין במשל צח במאמרו הנזכר כל הבשר חציר גו' יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו גו' כי הנה החציר יש לו זמן לקבלת שפע צמיחתו בהיותו לח ורטוב לפני שמש אז הברכה שופעת עליו ובהגיע זמן הפסדו יבש חציר וההשפעה תלך אל החיים אוכלי החציר ומן החי תלך ההשפעה אל המדבר ומן המדבר אל המדבר היותר מעולה כמאמר יכין וצדיק ילבש (איוב כ"ז, י"ז). וזהו יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו ר"ל רוח הצומח וכח שפעתו שהיה בו עד הנה עתה רוח ה' נשבה בו בבשר. אבל דע והבן כי אצל הבשר לא תעמוד השפע על מצב נכון כיתד במקום נאמן כי גם מן המדבר תלך ההשפעה ממדרגה למדרגה היותר מעולה, וזהו אכן חציר העם, כי גם העם רק בבחינת חציר אצל האיש המעולה. וזהו שהקדים תחלה כל הבשר חציר אין להם רק מדרגת חציר לפני הצדיק לכן השלים ואמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם כי אצל הצדיק תעמוד ההשפעה באין הפסק לעולם.
ומעתה יפה השיבו יהושע וכלב אל המרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו וכמו שנתבאר למעלה אל תקרי ממנו אלא ממנו, כלומר שאין גבורתם טבעיית מלידה מבטן רק השגתיית למעלה מן הטבע. לזה אמרו יהושע וכלב אל תשימו לבבכם אל הפלגת ההשפעה אשר היתה להם עד הנה כי היתה למענכם, כמו ההשפעה אל הצומח שיהיה מזון אל החי והמדבר. וזהו כי לחמנו הם אינם נגדנו רק בבחינת לחם כי סר מהם כח השפע וזהו סר צלם מעליהם, וה' אתנו כלומר ההשפעה עברה מהם ואלינו באה.
הם הם דברי המשל של ר' אחא הגדול אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה, כך הקב"ה אמר לאברהם שיתן לו מתנה ואע"פ שמתו האבות איני חוזר בו, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם. לומר אם המקבל לא קיבל אבל הנותן נותן והשפיע אל כנען כדרך השפע השופעת אל החציר להיות למאכל לתת לטוב לפני אלהים:
חלק ו
ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם גו' ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם גו' (י"ג, כ"ז-ל"א).
ואחר ההתווכחות והצעת דברים אשר ביניהם התחיל ענין חדש ויוציאו דבת הארץ גו' הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא גו'. אשר יפלא מאד הלא זהו חסרון היותר גדול מכל ולמה לא אמרו אותו תחלה, הלא מתחלה לא גינו את הארץ בפני עצמה רק אמרו אפס כי עז העם היושב עליה וכמאמר אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים א', כ"ח).
ואולי ענין הויכוח כך היה כי המרגלים אמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו, לא אמרו הלכנו אל הארץ כו', להורות כי באו שמה בטח בשאנן והשקט כבעה"ב הבא אל ביתו אין מחריד לו דבר, וזהו קצת סימן כי נבוא שמה כבעה"ב, וגם זבת חלב ודבש היא, גם זה סימן ולטוב לנו, אפס כי עז העם גו' והערים בצורות. כי משה ע"ה נתן להם סימן בפרזים יושבים גבורים הם סומכים את עצמם על גבורתם, ואם במבצרים המה חלשים, לזה אמרו לפניו שהמה גבורים כבני ענק וגם והערים בצורות, ע"ז השיב להם כלב ואמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, ר"ל אם אנחנו לא היינו רק י"ב אנשים ועכ"ז ועלינו, כש"כ נעלה כל העדה ביחד. וזהו שהכפיל אחר אשר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל ועל דרך שאמרו אחר כך יהושע וכלב אם חפץ בנו ה' היינו בי"ב אנשים, אם הקב"ה עשה לנו נס בזה שלא השגיחו עלינו ודאי יביאנו אל הארץ ונתנה לנו. ועל זאת השיבו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ולא תתפלאו עלינו איך עברנו אנחנו ביניהם ולא עשו עמנו מאומה מן הרע, גם זה אינו בדרך נס מה שלא השגיחו עלינו רק לבעבור כי הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא והיו טרודים בקבורת המתים ולא היה להם פנאי להשגיח עלינו. וגם אם יאמרו שזה היה ענין מקרה ואין לקחת מזה אות וסימן רע על היות הארץ ארץ אוכלת ומשכלת כי לא התעכבו שם רק ארבעים יום וא"כ מה זה אות הלא פעמים אף העשיר נראה עני והגבור יהיה חלוש במקרה, ופעמים בהיפך גם העני נראה עשיר כי לוה מאחרים מלבושים וכלים. אמנם דע אם אחד עשה שידוך עם בנו ונסע לראות את הכלה ושלח שליח מיוחד להגיד את בואו על יום ידוע והשיבו לו שיבוא בטח ובא לבית המחותן וראה כי הוא עני כל בני ביתו ערומים ויחפים הלא ודאי כי באמת הוא עני, כי הלא ידע שיבוא המחותן ומדוע לא הכין את עצמו ואי אפשר לומר מקרה הוא כי היה לו להשיב עתה א"א לגמור השידוך.
כן אחר כי הוא יתברך אמר שלח לך אנשים גו' והיה ברשות הקדוש ב"ה, אמרו המרגלים הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וא"א לומר מקרה הוא כי היה לו יתברך לעשות שלא יהיה זאת כי הלא צוה בעצמו ללכת, ועל זאת באו יהושע וכלב ויאמרו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, כלומר את אשר יקשה בעיניכם על הארץ (אשר על כן הטעים בעל הטעמים מלת הארץ בטעם מפסיק) הסבה בזאת לאשר עברנו אנחנו בה לתור אותה, ובכוונה עשה הקב"ה כן שלא יתנו לב עלינו אבל טובה הארץ מאד מאד. והמרגלים בעצמם הבינו הדברים כי כן האמת לכן לא הקדימו להשמיע לפניהם חסרון זה אבל הקדימו דברים אמתיים שאין מי יכחיש אותם, כי עז העם והערים בצורות אמנם איש חכם יבין גם את זאת איך נפלה אימתנו עליהם ואיך נמוגו מפנינו אשר גם גבורים כאלה בקשו סתר למו במבצרים ולא בטחו על גבורתם לשבת בערים הפרזים וכמו שנתבאר למעלה:
חלק ז
ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (י"ג, ל"ב).
הדברים סותרים זה את זה!
אמנם הבאור בזה כך הוא, כי הנה משפט וסדר הבריאה להיות קטנים עם הגדולים בכל סוגי הנבראים, כמו אם תבוא אל היער הלא תראה בו כל מיני גידולין יש ביער אילנות גבוהים ורמים עבים וחזקים, ויש בו ג"כ קנים רכים ודקים המצויים בין סבכי האילנות, וכאשר תבוא אל יער ולא תראה בו רק ארזים ואילנות ישנים ולא תמצא בו גידולים רכים בע"כ תדע כי זה ימים לא כבירים היה בו סער מתחולל ויעקור וישרש הגידולים הרכים צרר אותם בכנפיו ולא נשאר בו כי אם הארזים החזקים אשר הזקין בארץ גזעם, הם נצבו כמו נד.
כן וכן כאשר תבוא אל עיר הלא תמצא בה כמה סוגי אנשים עשירים ועניים בריאים וחלשים, וכאשר תראה עיר שאין בה רק עשירים בע"כ המחיה וההוצאה גדולה וכבדה, ואשר לא השיגה ידו למצוא בה מחייתו חלף הלך לו משם, וכן כאשר תראה באיזה מקום רק אנשים בריאים וחזקים זהו אות על רוע המקום אשר אותו שאינו בריא כ"כ על צד השלמות הוא אין בכחו לסבול אויר מקום זה ויחלוף והנה איננו, ולא נשאר שמה רק האנשים החזקים גבורי כח אשר כח אבנים כחם. וזהו ארץ אוכלת יושביה היא, והעד - וכל העם אשר ראינו בתוכה רק אנשי מדות ולרוב חזקם נשארו הם בחיים.
חלק ח
ותשא כל העדה ויתנו את קולם (י"ד, א'). מדרש: ותרגנו באהליכם תרתם גנות ארץ ישראל שקראה הקב"ה ארץ טובה (פרשה ט"ז, כ').
וראוי לבאר מה ראו ישראל לגנות את מה שהקב"ה משבח, ואיך מלאו לבם על כך הלא כלם אנשים דור דעה דור ישרים יבורך.שפת היריעה ומה ביאר לנו המדרש על המבואר במקראות שלפנינו, ומה חידש במאמר תרתם גנות הארץ שקראה הקב"ה ארץ טובה.
אבל הסכת ושמע מה שנראה לדעתי בהבנת ענין זה: רז"ל אמרו טוב וישר ה' למה הוא טוב מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב (ילקוט תהלים כ"ה). באור זה דע כי כבר ביארו הראשונים ז"ל כי השכר והעונש אינם הסכמות ע"ד המשפטים הנהוגים בנימוסי חורי הארץ וקציניה, כ"א השכר הוא פרי המצוה עצמה והעונש פרי העבירה, כמאמר ר' אלעזר במדרש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו) מיום שנאמר פסוק זה בסיני אין טובה באה מן השמים ולא רעה באה מן השמים אלא הטובה באה מאליה אל עושה הטוב והרעה באה מאליה אל עושה הרעה (ריש פ' ראה). והנ"מ כי עתה אין אל העובר להבטיח א"ע כי השופט ימחול לו, כמו שאין בטחון אל האוכל סם המות אשר אותו לא יזיק הסם ההוא. וזהו מאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהלת ט', י') ר"ל שאין מחשבת המעניש ממוצע בין המעשה ובין העונש כי המעשה עצמה היא סבת העונש כמשפט דבר המזיק בטבע (וכבר כתבנו בזה דברים נכבדים הלא הם כתובים על ספר אהל יעקב חלק א' פרשת בראשית). וזהו טוב וישר ה', למה הוא טוב, מפני שהוא ישר וא"כ הטוב הוא פרי היושר, ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב וחפצו להצדיק בריותיו ולהיטיב להם מטובו, לכן הודיע אותם כל ארחות יושר ונוצר תאנה יאכל פריה ע"כ יורה חטאים בדרך ואינו מוותר להם מאומה, כמאמר ר' אלעזר הנ"ל הרעה באה ממילא אל עושה הרעה כמו שאין ענין הוותרנות באוכל סם המות. וכי ישאלך לבבך על ענין התשובה מה פעולתה ותועלתה אחר שכבר עבר העבירה והיא מזקת בטבע כדרך סם המזיק, על זה סיים ואמר למען שמך ה' וסלחת לעוני גו' וכמו שביארנו בספר הנזכר:
ולעניננו נראה עוד בכוונת זה המאמר על דרך שדרשו ז"ל במדרש (ריש שיר השירים) משכני אחריך נרוצה ממה שהכנסתנו אל ארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה. באור זה כי בא המאמר ללמדנו דעת להבין האמת ולהרחיק השקר מלבבנו, לאמר אל ישיאך יצרך לאמר אחר אשר אתה רואה שהקב"ה הזהיר אותנו מכמה דברים והם נראים לעין ערבים ונעימים מתוקים לחיך מאד והם כל התאוות המדומיות, ועוד העמיס עלינו עשות דברים הרבה מן שאין מוטעם אלינו מהם דבר, והם כל המצות עשה שאין הרגש אלינו מאומה מן הערבות והנועם רק אשר היושר מחייב קצתם, ותטעה עי"ז לאמר שהקב"ה שונא את הטוב והערב והנעים, לזה אמר המשורר החסיד ע"ה טוב וישר ה'. כמזהיר ואומר חלילה להעלות על הלב כדברים האלה כ"א שורש אחד להם כי אין טוב וערב כ"א האמת והיושר, כמאמר חז"ל אין טוב אלא תורה ומה שאינם מורגשים לנו עתה, מאת ה' היתה זאת שהיא נפלאת כעינינו כמבואר בדברי המדרש (שמות רבה ל') על מאמר עשיתי משפט וצדק כו'. וזהו מאמר למה הוא טוב מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב פי' כי היושר הוא הטוב והערב רק לעת עתה אין האדם מרגיש זאת כמאמר מה רב טובך אשר צפנת גו' (תהלים ל"א, כ'): והעד הנאמן על זה כי הלא הקדוש ב"ה נתן לנו ארץ ישראל אשר מלבד הטעמים המבוארים לקדש אותנו במצות התלויות בארץ ובכל עבודות המקדש וכל שארי המעלות הרוחניות כמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעי' ב', ג') הלא אל כל אלה עוד הארץ ארץ זבת חלב ודבש טובה וערבה מאד מאד. וכמו כן תראה בכמה צדיקים וצדקניות אשר עיקר חיבתם לפני המקום היתה בעבור טוהר נפשם ונעימות הנהגתם ועכ"ז היו ג"כ רשומים בזיו נוגה היופי והחן והוד והדר לבשו, כמו אברהם ושרה רחל וזולתם. ומזה תראה שאין הקב"ה שונא את הטוב והערב, רק כי האמת והיושר והטוב והנועם האמתי הכל אחד א"כ זאת עדות נאמנת על התורה והמצות ג"כ, אשר מלבד ישרם ואמתתם המה טובים וערבים ג"כ, לא שהקב"ה ירחיק אותנו מן הטוב.
וזהו מאמר המדרש משכני אחריך נרוצה ממה שהכנסתנו אל ארץ טובה ורחבה, פי' כי תשוקת בנ"י לגלות לנו ערבות אור התורה ונוגה האמת והצדק ואז אחריך נרוצה. וביארו ז"ל מאין אנחנו יודעים זאת אשר האמת הוא ג"כ ערב ונעים ע"ז אמרו ממה שהכנסתנו אל ארץ טובה ורחבה מזה נדע כי האמת הוא הטוב והטוב הוא האמת, וזהו למה הוא ישר מפני שהוא טוב ולמה כו' ולכן אחריך נרוצה כי אז נשתוקק אל התורה בגופנו ובנפשנו:
אמנם כל הדברים האלה נתאמתו לישראל אחרי בואם אל הארץ וראו כי היא מלאה ברכת ה' ממגד שמים מעל כו' אז ראו יד ה' כי טובה היא להם, אבל טרם באו שמה היתה רוח אחרת מבעתם לאמר הלא הקב"ה שונא את הטוב והערב והנחמד כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח כו' וחיי צער תחיה כו' (אבות ו'). והדמיון בזה לחסיד גדול שהיה פרוש ונזיר מכל עניני העולם, שהיה צריך לעשות שידוך עם בנו הבחור וכאשר בא השדכן והציע לפניו ענין השיב ואמר הלא בני בן יחיד הוא לי לא נקל בעיני להתחתן עם מי עד אשר אראה בעצמי את האיש ואת ביתו ואבחון את מנהגו, ואני צריך לנסוע בעצמי אל העיר הזאת אשר אמרת, ויקח מרכבה ויסעו שניהם, וכאשר באו אל בית העשיר אבי הכלה ויטב הדבר בעיניו למאד וגמר עמו ועשה התקשרות ויסע לביתו ויעש משתה ושמחה לכל קרוביו ואוהביו, ויהי במושבם על השלחן וישאלו אותו להגיד להם מה משפט המחותן ומנהגו, והוא מספר לפניהם כל אשר ראו עיניו ממנהגיו הטובים מצדקותיו ומדותיו, ושאלו אותו גם על אשת המחותן והוא מספר לפניהם מדותיה הטובות והנכוחות, אח"כ שאלו אותו על העיקר מה ענין הקרן, ואשת החסיד כאשר שמעה מאת המסובים כי דבר בפיהם מענין הכלה ותקרב גם היא לגשת אל השלחן לשמוע מה ידבר ומה ישיב, ויען החסיד ויאמר דעו כי להגיד לכם שבח הכלה אין מלה בלשוני אבל בקצרה אודיע אתכם כי עוד עיני לא ראו בריאה כזאת רחוק מפנינים מכרה, ויהי כאשר שמע החתן את דברי אביו איך הוא מפליג כ"כ בשבח הכלה וישא את קולו ויבך הרבה בכי, ותאמר לו אמו בני מחמדי מה לך כי תבכה שמע נא את דברי אביך משבח הכלה ותהלתה ותפארתה, ויענה ויאמר הלא לא נעלם ממך כי אבי הוא חסיד ופרוש גדול והקשבתי ואשמע מפיו כי הוא משבח ואומר כי הכלה אין כמוה בעולם, וידעתי גם ידעתי כי אם היה רואה בה מעלות אשר דרך בני אדם לחשוב אותם מעלות ודאי היה שופט עליה כי היא בעלת חסרונות כי מה לו ביפת תואר ויפת מראה, או מלומדת במו"מ, כי הוא שונא את כל אלה, אם לא כי היא מנוולת שאין כמוה ותבכה ולא תאכל כל היום, א"כ הדבר בהיפך אם לא היה מפליג בשבחה כ"כ עוד הייתי מתנחם אולי השידוך הוא טוב, משא"כ עתה אשר אין ערך אל השבח והתהלה אשר הוא מפליג ודאי היא צרה שלא תבוא.
הנמשל כי ידעו ממדותיו של הקב"ה רק הפרישות והנזירות כמאמר הנזכר כך היא דרכה של תורה כו', וא"כ אחר אשר הקב"ה מפליג כל כך בשבח הארץ הזאת ודאי כי הארץ מסוגלת רק לפרישות וסיגופים כי את הטוב ואת הערב הלא הקב"ה שונא אותו, וזהו ותרגנו באהליכם תרתם גנות הארץ שהקב"ה קורא אותה ארץ טובה והקב"ה הלא לא ישבח את הנאה ואת הערב. וזהו ותרגנו באהליכם לומר כי אין דבתם רעה מסבת עדות המרגלים רק גם מקודם עלה על רוחם כדברים האלה מסבת שהקב"ה קרא אותה ארץ טובה, והענין יקר.
ולהמתיק הדברים עוד יותר נבאר מאמרם ז"ל במדרש: אמר הקב"ה בעוה"ז היו הכל מתאוין לארץ ישראל וע"י עונות גליתם ממנה אבל לעתיד לבוא שאין לכם לא חטא ולא עון אני אטע אתכם בתוכה נטועת שלוה מנין שנא' ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו מעל אדמתם (עמוס ט', ט"ו) (דברים רבה פרשה ג' י"א). דע כי רבותינו ז"ל אמרו (במדרש פרשתנו) משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה אמר לו הבן אלך ואראה אותה אמר לו האב בשביל שלא האמנת בי קודם שאתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו' (פרשה ט"ז, ז') באור זה כי הנה הדברים יתחלקו לב' סוגים, והם ערב ומועיל, כמה דברים שיש בהם מן המתיקות והערבות אבל אינו מועיל ואולי עוד יזיק, כמאמר אכול דבש הרבות לא טוב (משלי כ"ה, כ"ז) ויש דברים מסוג המועיל כל מיני רפואות אבל אין בהם ערבות, וסוג אשר יכלול ב' המעלות יחד הוא הנקרא טוב, כי טוב הוא לע"ע וטוב הוא אל התכלית, אשר ע"כ אמרו אין טוב אלא תורה כי היא כלולה מב' המעלות. וכאשר נתבונן במעשי צורנו יתברך שמו הנה כל מעשיו עמנו כלולות בב' סוגי השלמות, ראשונה נתבונן בגאולת מצרים שנאמר בה לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם גו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים (שמות ו', ו'-ז'), ומה מאד ראוי להתבונן מה ראה הכתוב להבטיח לאמר וידעתם גו' הלא כל מקבל טובה יודע מהות הטובה שהשיג מיד הנותן, ובגמ' (ברכות ל"ח, א') רבנן סברי המוציא דאפיק משמע, ומה שנאמר וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים הכי קאמר קוב"ה לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקת יתכון ממצרים, באור זה - דע כי במצרים היו ישראל מעונים בגוף ובנפש כי כמו שמררו את חייהם בעבודה קשה כן הרעו אל נפשותם כמאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו והוראת הכפל לומר וירעו אותנו קלקלו אותנו הוא פגם הנפש, ויענונו הוא עוני הגוף והקב"ה באין ספק שקידתו בטובת הנפש והצלתה היתה עודפת הרבה יתר מאד על השקידה על הצלת הגוף וישראל בהיפך כל ימי היותם במצרים לא נאמר בהם רק ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו אבל ההפסד המר אשר לנפשותם מי הרגיש זאת לבקש רחמי שמים עליה.
הבט ימין וראה מאמר מלא ויאמר נחמיה גו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה (נחמיה ח', ט'). ומה ענין הבכיה בעת שמעו את דברי התורה, דע כי האדם מורכב מגוף ונפש ושניהם צריכים מזון, מזון הגוף הוא מזרע הארץ, והנפש להיותה אצולה משמים הנה לחמה ג"כ לחם שמים - תורה ומצות, קדושה יראה, והנה כל ימי היותנו בארץ ישראל היו שניהם מתפרנסים משלחן גבוה, הגוף באכלו מעבור הארץ, והנפש גם היא מלחם אביה תאכל התורה והמצות שרבות אשר נתקיימו בטרם בא המאכל אל פי', בא לחרוש שדהו קיים לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, לזרוע שדך לא תזרע כלאים, לקצור - הפאה התרומה והמעשר והחלה וכדומה, הרבה מצות התלויות בארץ, עד שנתקיים בנו מאמר לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהילים פ"ד, ג') כלומר הגוף והנפש שניהם ירונו חלקם. אמנם כאשר גלו לבבל הנה חסרו כל אלה אין עוד אל הגוף מזונו, עוללים שאלו לחם ואין, והנפש גם היא תלך קדורנית על ידי בטול תורה ומצות אם באונס ובהכרח מגודל התלאות אשר על הגוף, גם הלחם אשר נאכל להשביע נפשנו לחם מגואל הוא כי בטרם נשיגנו כמעט לא יחדל פשע כמאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד', י"ג) כי פרנסת האדם אינה מושגת עתה כ"א אחר יגיעות רבות ובטרם יסגל האדם טרף לביתו מוכרח לעבור על כמה עבירות שבין אדם לחבירו כמאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב גו' ודמים בדמים נגעו (הושע ד', ב') אמנם ההבדל בין דלות הגוף ובין דלות הנפש כי דלות הגוף עכ"פ הוא ענין מורגש לעצמו ומורגש הוא גם לאחרים הרואים אותו והמביטים בפניו, כמאמר הזאת נעמי (רות א', י"ט) כי הוא דבר הנראה לעין וניכר בפנים, לא כן דלות הנפש שאין האדם מרגיש הקלקול וההפסד הנעשה בנפשו ואצלו יזדמן כי פניו יאירו וייטיב גהה ונפשו עליו תאבל, מכש"כ בני אדם אחרים ודאי אינם מרגישים כמאמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה' חוקר לב גו' (ירמיה י"ז, ט'). וא"כ כל הימים שהיו ישראל במצרים ובבל לא נשמע מפיהם קול שאון שואן ברעש רק על מחסורי הגוף והשעבוד הקשה שעליהם, כמאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב', כ"ג) אבל על הפסד כחות הנפש וירידתה מי הוא המרגיש ומי התעורר לבקש רחמים על זה, והרואה ללבב והדורש הצלחת הנפשות יתברך שמו ודאי כל שקידתו בהצלת ישראל היתה לטובת הנפשות האצולות מהיכל קדשו הוא סוג המועיל, אבל הם בעצמם לא ידעו ולא הבינו דבר רק היו מיחלים לחסדו יתברך בעבור סוג הערב ולא נודע להם יד ה' הטובה עליהם וכמה גבר עליהם חסדו עד אשר השיגו ישועתם והצלתם ושבו לאדמתם.
ממש על דרך בעל מלאכה יקרה נתגלגל עליו שהיה מוכרח להיות בורח וילך וימלט על נפשו וסבל בדרך יסורים הרבה מטלטולו המר אבל גם כליו היקרים שהיה לו בביתו גם עליהם שלטו ידי זרים, מהם נשחתו מהם נגנבו ומהם נתקלקלו, כי עשו בהם מלאכות זרות, אולם ההבדל ביניהם כי העמל והעוני אשר סבל הוא היה מרגיש אך בעת היותו גולה ומטולטל וכאשר השיג ישועתו ובא לביתו בהכרח סרה חלפה אנחתו, לא כן הפסד כליו אם אמנם גם בעת היותו גולה הבין כי השאיר כלים יקרים באין שומר ועלולים להפסד עכ"ז לא היה הדבר מורגש ומוחש אצלו, אחר כי היה בטל ממלאכה ולא היה משתמש בהם מאומה, אמנם בעת נעשה חפשי יבא בשמחה גדולה אל בני ביתו וינחם אותם וידבר על לבם לאמר הלא מעתה אכלכל אתכם בכבוד ואשלם כל החובות אשר עשיתם כי אשוב לעשות מלאכתי עם כלי היקרים, ויהי כאשר הקריב לגשת אל המלאכה והתחיל לעסוק בה אז התחיל לבכות במר לבו לאמר עתה ידעתי את אשר לא ידעתי, עד היום הזה לא הייתי מתעצב רק על מר טלטולי כי אמרתי אם רק אשוב לביתי ואהיה על מכוני הראשון הנני הבעל מלאכה כמשפט הראשון, עתה אני רואה כי הדבר לא כן הוא כי בכל עת אשר לקח איזה כלי למלאכתו ראה כי משחתם בהם מום בם והרגיש לאט לאט בכל פעם שהוצרך להפוך ידו מכלי אל כלי ראה הפסדו ודלותו יותר ויותר.
הנמשל כי הקב"ה נטע בתוכנו כחות יקרות אשר בהן נוציא כלי למעשהו לקיים התורה והמצות אשר נתן אלינו בחסדו אל מצות ואהבת את ה' אלהיך היתה האהבה נטועה במזג נפשנו, וכן היראה והקדושה והנדיבות כלם ממטעי כחות הנפש אשר נטע בתוכנו הבורא יתברך, אמנם בעת טלטולם שהיו משוקעים שם ימים רבים ללא תורה היו הולכים גדלים יום יום ולא היו מרגישים הפגם הגדול אשר נעשה בנפש, והחסרון שלא יוכלו למלאות לא ידעו ממנו מאומה, בלתי כאשר זכו לישועה ושבו בנים לגבולם ועלו מבבל לירושלים לייסד הבית, היה נדמה בעיניהם כי הם הם אשר היו תחלה טרם גלו מירושלים באין מחסור כל דבר. אכן כאשר קבץ ואסף אותם עזרא אל תוך העזרה למען יתחילו לעסוק במלאכת הקודש במעשי התורה והמצות, ויפתח הספר לעיני העם ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא כאותו שמתבונן ומבין במראה מלוטשת ורואה איך חשך משחור תארו צפד עורו על עצמו, אז אמר להם נחמי' היום קדוש הוא לה' אלהיכם כי אותו יום ראש השנה היה אל תתאבלו ואל תבכו. וביאר ואמר מפני מה בכו העם כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה, כי בעת שמעו את דברי התורה הנה אז נחפשו קלקולי הנפש והיה לה בקורת על כל משחת והיה מורגש כל טומאה הנדבק בהם, כי אשר קרא לפניהם ענין המדבר מיראת ה' הסתכלו כי אין עוד היראה בנפשם, וכאשר שמעו ענין אהבת ה' או קדושה ונדיבות ושארי ענינים, היה להם נס להתנוסס להבחין ולהבין הפסד הכחות והשחתת הנפש אשר בהם:
כן וכן בעת היו ישראל במצרים מקולקלים ונשחתים הרבה מאד עד שנאמר עליהם גוי מקרב גוי, והטובה היקרה אשר נצפנה לנפשותם אשר ראה אלוהים להכין אותה ולסעדה לא היה באפשר לשלוח על זאת מבשר לבשר צדקו יתברך בקהל רב, כי מה יועיל להם או מה ינחם אותם בבשורה זאת שיאמר להם שיהיו כמלאכי השרת כהני ה' תקראו משרתי אלהינו אם אין להם השגה כל מאומה להבין ענין האלהות ויקר המשרתים את פני המלך הכבוד כמשפט הכפרי שאין לו השגה בכבוד המלכים והנסיכים וכאשר יבשרו אותו שיעשו אותו נסיך וסגן הוא לא יקבל מאומה מבשורה זאת, הוא לא יתענג רק אם תאמר לו ותבטיח אותו כי מהיום יהיה חפשי מעבודתו שלא יעבוד עוד עבודת עבד זה טוב לו, ואח"כ לימים עוד כאשר יתעלה במדריגות זו אחר זו ויהיה לו יד ושם בין חורי הארץ אז לבבו יבין וירגיש גם כבוד הנסיכים.
כן ממש אם היה הקב"ה משלח את משה לבשר את ישראל עם התכלית האחרון אשר בכוונתו יתברך שיהיו בנים לה' אלהיהם ודאי לא הטו אליו אזן, כי לא היו מרגישים בזה מאומה, לכן יפה סידר הכתוב ואמר - לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, בשורה כזאת ודאי יבינו, והצלתי אתכם מעבודתם גו' זאת ג"כ ידעו ויבינו מה היא, אבל לגלות להם התכלית האחרון והכוונה העיקרית אשר אל הקב"ה בגאולת מצרים זאת אי אפשר להגיד להם עתה אם לא יבינו ממנה דבר, בלתי כאשר ימים יבואו ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים, אז - וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, ר"ל אחר אשר תכנסו לחופת קדושתי ותהיו סמוכים על שלחני ותהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלהים, אז וידעתם גו' ר"ל אז תדעו ותבינו אמתת פעולת הגאולה כי הוא תועלת נפשיי לא בעבור הגוף לבד, זה שאמרו הכי קאמר קוב"ה לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפקית יתכון ממצרים והבן:
והנה ענין מתן תורה כולל ג"כ הב' בחינות הנ"ל ערב ומועיל כי מלבד אשר התורה והמצות מועילות לנפש כמאמר וחיי עולם נטע בתוכנו יש בה ג"כ מעלת הערב (עיין מ"ש בחבורי שמן המור בי"ז משלישי בבאור המאמר קהלת (ג', ט') מה יתרון העושה באשר הוא עמל). וכן ירושת ארץ ישראל כוללת ג"כ ב' המעלות ערב ומועיל כי אל הגופות היתה ערבה מאד כי היא ארץ זבת חלב ודבש, ואל הנפשות בעבור בחינת המועיל בטוהר קדושתה ומעלתה במצות התלויות בארץ וכמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב', ג').
ולכוונה זו יפה המשילו ז"ל משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים להורות על כלילת ב' המעלות גם יחד גם ערב גם מועיל. ומעתה הנה בהזדמן שדכן שיבוא להציע שידוך בעבור בחור ויאמר לאביו יש לי שידוך בעבור בנך עם בתולת בת פלוני אלמוני והוא בן גדולים וטובים אנשי השם המפורסמים והוא עשיר וסוחר גדול, והנערה טובת חן ושכל, והנער שומע ומשיב מהצורך לנסוע ולראות, התבונן נא בדבר התשובה שהוא משיב הלא השדכן הציע לפניו מעלות מכמה סוגים, גם מבחינת הערב גם מבחינת המועיל ואם רצון הנער לבדוק אם אמת הדבר בדבר מעלת המועיל, א"כ מה זה שהשיב מהצורך לנסוע ולראות, הלא אם רצונו לחקור על משפחתו זאת יוכל לדעת מפי זקנים ומפי גדולי הת"ח, כי באין ספק הת"ח יודעים זה מזה, וכן אם רצונו לדעת את רכושו על זאת יוכל לדרוש ולשאול את פי הסוחרים, כי הסוחרים בקיאים במעמד חבריהם, וא"כ על כל הדברים האלה אין מהצורך לעשות הוצאה ולנסוע לשם, אם לא כי הנער לא נתן לב אל מעלת המועיל אשר בפי השדכן אבל עינו ולבו רק על מעלת הערב, ובעבור מעלת הערב מוכרח הוא לנסוע בעצמו לשם לראות אם היא טובת חן כי זאת לא יוכל לדרוש מפי הלומדים והזקנים וגם לא מפי הסוחרים, כי מי היה שמה מי ראה או מי ידע.
זהו עומק דבריהם ז"ל משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים עם כל המעלות ערב ומועיל אמר לו הבן אלך ואראה אותה הנה בזה גילה את נבלותו כי נתן עיניו רק בבחינת הערב, ע"כ כעס עליו האב ואמר קונם שאתה רואה אותה בביתך, כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו' ומאמר מבואר אמרו יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד. הכפיל ואמר מאד מאד להורות על ב' המעלות בהפלגה גם על ערב גם על מועיל והם אמרו נשלחה אנשים בע"כ כי עינם ולבם רק למלאות תאותם במעלת הערב:
חלק ט
ובמדרש: לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני גד ובני ראובן שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות שאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ומשה אמר להם כו' אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות וחייכם אין בו ברכה ועליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (פרשה כ"ב, ט').
וכבר בארנו מאמר זה למעלה, גם בספר קול יעקב במגילת קהלת, ולפי הענין נאמר עתה בבאורו על דרך שכתבנו בבאור מאמר למה תשקלו כסף בלוא לחם (ישעיה נ"ה, ב') מלת בלוא נכתב בוא"ו ובאל"ף. כי הנה השגת הכסף הוא באמת דבר הכולל ב' המעלות גם ערב גם מועיל, כי עי"ז יוכל להתפרנס בכבוד ויהיה אפשר בידו ללמוד תורה בהרחבת הדעת ולעשות מצות ומע"ט, וכאשר תשאל את מי, על מה ולמה אתה מבקש להרבות הון, יתנצל ויאמר כי בזה חכמתו עמדה לו כי נפשו יודעת מאד כמה גדול בו כח המועיל שזה יועילנו להרבות יגיעתו בתורה. והאמת אינו כן כי רוב אנשים הרודפים אחר השגת ההון אינם משימים את ההון סבה אל מעלת המועיל, והעד מי שהוא זקן וכביר ימים והוא עשיר גדול ואם יחיה עוד שנים הרבה יספיק לו הונו לאכול ולשתות ולכלכל שיבתו בכבוד, ועכ"ז עינינו רואות גודל תאותו להרבות עוד הון ועושר כאלו אין לו מאומה. וזהו למה תשקלו כסף בלא לחם ר"ל בלא כוונת לחם שאתה צריך לקנות, והעד - בלא לחם כי יש לו לחם די מחסורו בהרחבה ועכ"ז הוא רודף אחר הכסף לא ישקוט ולא ינוח בע"כ כי אין כוונתו למעלת המועיל כ"א לאהבת הערב (עיין קול יעקב קהלת על מאמר ברבות הטובה רבו אוכליה).
עתה ראה גם ראה כי המאסף וקובץ על יד לכוונת התכלית ודאי יאהב את התכלית יותר מן הסבה, כמו האוהב את הכסף להיותו סבה להיטיב עם בניו או להיטיב לעצמו לאכול ולשתות, האכילה והשתיה חביבה עליו יותר מן הכסף, ואם תראהו מבעל תאותו בעבור הממון אין זה כי אם תאוה בלי טעם ובלי בקשת תכלית או תראה אותו שיאהב הממון יותר מבניו א"כ חביב אצלו הממון מצד עצמו לא מצד התכלית. וזהו מאמר ר' יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי, ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי (שבת קי"ח), היינו כי לא הביט רק אל תכלית הדברים, וא"כ אותם שאמרו גדרות צאן נבנה למקננו ואח"כ ערים לטפנו זה לעד שאין הרכוש בעבור אהבת התכלית כי הלא יזכרו ויאהבו את הסבה יותר מן התכלית המסובב: