אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
שלח · חלק יג
מדרש: מהו עין בעין אמר ריש לקיש הרי מאזנים מעויין אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה של מי עומד שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך (פרשה ט"ז, כ"ה).שפת היריעה
והדברים סתומים מאד, איך יתכן שידבר משה ע"ה כדברים האלה עם האלהים יתברך, נראה דברי מי עומדים, גם מאמר המאזנים מעויין ג"כ צריך ביאור והבנה.
ולבאר זאת נערוך נא לעומת טענת משה עתה טענתו הראשונה אחר העגל, כי שם אמר למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות ל"ב, י"א) ובמדרש: אמר משה רבון העולם עשו לך סיוע, העגל הזה יהיה מסייעך אתה מזריח את החמה והוא הלבנה, אתה הכוכבים והוא המזלות, אמר הקב"ה למשה אף אתה טועה כמו הם והלא אין בו ממש, אמר לו משה א"כ למה אתה כועס על בניך כו' (שמות רבה מ"ג). באור זה כי יש ב' ויכוחים, למשל ראובן אומר מוכרח אני לנסוע היום לעיר פלונית לקבל מאיש פלוני מאה אדומים שהוא חייב לי, ויאמר אליו שמעון מה לך לנסוע היום בחנם הלא אין האיש בביתו, הנה בדבר התווכחות זה אחד סותר דברי חבירו ואין דברי שניהם אמת כ"א דברי האחד, כי אם האמת כדברי שמעון שאין בעל חובו בביתו א"כ אין ראובן מוכרח לנסוע היום לשם, אכן אם שמעון יענה ויאמר לראובן אין אתה מוכרח לנסוע מפה כי אני ידעתי כי ביום מחר יבוא האיש אשר אתה מבקש כי יש לו פה סחורה בחנות פלונית, עתה דברי שניהם אמת ואין אחד סותר דברי חבירו.
הוא הדבר והוא הענין בשתי הטענת אשר טען משה רבינו ע"ה כי במעשה העגל אמר הקב"ה ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם והם ראויים לכך, ומשה בא וטען למה ה' יחרה אפך בעמך הלא עשו דבר שאין בו ממש, כלום מתקנא אלא חכם בחכם כו', א"כ משה רבינו ע"ה הוא כסותר דברי ה' שאינם ראויים לחרות אפו בהם ולמה ה' יחרה גו', אבל לא כן דבריו במעשה מרגלים שהקב"ה אמר אכנו בדבר ואורישנו, ומשה בא ואמר ושמעו מצרים גו' מבלתי יכולת גו' ומה תעשה לשמך הגדול כי יהיה ח"ו חלול השם בדבר הזה, הנה משה רבינו ע"ה לא סתר מאומה את דברי הקב"ה כי הודה ואמר אשר לפי רוע ענינם ראויים הם לעונש זה שאמר הקב"ה אבל דאג על ושמעו מצרים וראו א"כ לסתור העונש מצד אחר.
זה שאמר ריש לקיש המאזנים מעויין ב' הכפות עומדות בשוה כי ב' טענות אלו אינם מכחישים זא"ז דבר ה' בפיהו אמת, שהמה חייבים וראויים לעונש, וגם זאת אמת ושמעו מצרים גו' וא"כ כאשר הטענות מכחישים זא"ז מהצורך להעריך ולחקור את מי האמת ואז דוחים טענת השני, אבל אם טענת שניהם אמת אז לא נדע את אשר לקרב ואת אשר לרחק בע"כ מוכרחים לבקש ולהמציא אופן ממוצע לקיים דברי שניהם. זאת ראה איש האלהים ויוכח לאמר אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה דברי מי עומדין.
באור זה על דרך אחד בא אל מחותנו לגמור עסקיו בדבר ההתקשרות ולהכין ולזרז את אבי החתן לבוא אל החתונה ליום המוגבל בכתבי התנאים, וזה משיב לו כי ביום המוגבל הזה יהי' יריד גדול בעיר פלונית והוא מוכרח לנסוע על היריד, וזה תופש בו ללכת עמו לב"ד לאמר הלא ביום פלוני הוא זמן החתונה אשר יעדנו, ויצא הדין כי מהצורך לראות איזה מב' ענינים אלה אפשר לדחות על יום אחר, לאמר כי החתונה תהיה חתונה בעת יתוועדו הצדדים מה לי ביום זה או ביום אחר, משא"כ היריד הלא הכפריים יבואו בו ביום ואין בידו לדחותו על זמן שירצה הוא.
כן אמר משה להקב"ה אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר ושמעו מצרים גו' סלח נא גו' ואם תאבה לקיים רק דבריך יתבטלו דברי מכל וכל, ותיכף יהיה היריד ושמעו מצרים גו', לא כן אם עתה יתקיימו דברי מה שאני אומר סלח נא גו' יתקיימו גם דבריך שאמרת להעניש אותם כי חתונה כזאת אפשר לדחות על זמן אחר, משא"כ היריד יהיה תיכף.
וזה מאמר משה רבינו ע"ה נראה דברי מי עומדים כלומר דברי מי יש להעמיד ולעכבו לזמן אחר, וכן עשה יתברך והבטיח לו סלחתי כדברך ואולם חי אני גו' אם יראה איש באנשים האלה את הארץ, והבן.