אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
שופטים
חלק א
שופטים ושוטרים תתן לך כו' (ט"ז, י"ח).
הנראה בכוונת המאמר בהקדים דברי המדרש ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים (תהילים צ"ט, ד') אתה כוננת ישרות לאוהביך שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאים לידי משפט והם עושים שלום (שמות רבה פרשה ל', א') ובבאור דברי המדרש כבר כתבנו דברים נמרצים במקומו אך עתה נוסיף להמתיק מאמר אתה כוננת מישרים לשון רבים.
דע כי מדת המשפט נתן הקב"ה אלינו בב' דרכים, הדרך הראשון מה שנתן אלינו דעה ישרה לשקול כל דבר בפלס ומאזני הבחינה עד אשר באמצעות ההבנה נוכל להבדיל בין הישר והעול. הב'. מה אשר הודיע אותנו בתורתנו הקדושה באר היטב משפט כל דבר ודבר לכל חקותיו ומשפטיו. וכי תאמר בלבבך כי אחת מאלה אך למותר הוא, דע כי לא כן הדברים כי שניהם לצורך ולתועלת גדול, כי ההבנה השכליית גם כי רבה היא בפעולת סגולתה אבל רק ממנו ולהלן לא על עצמו, כאמרם ז"ל אין אדם רואה חובה לעצמו (כתובות ק"ה). זה שאמרה התורה התמימה שופטים ושוטרים תתן לך, כלומר כי צורך השופטים ותועלתם אינו כ"א לצורך עצמך כי על אחרים אתה תבין מרוח בינתך והשכלתך אשר חנן אותך הבורא יתברך רק בעבור שאין אתה רואה חובה לעצמך, וכל דרך איש ישר בעיניו על כן שופטים ושוטרים תתן לך. וזהו אתה כוננת מישרים היינו כי הוא יתברך המציא אל האדם ב' מיני יושר, היינו כי כאשר יראה הדבר אצל אחרים ישיג ויבין את היושר בשכלו ותבונתו והשערתו, וכאשר הוא בעצמו יהיה בעל הדבר אז ודאי יתהפך כדלת תסוב על צירה וידין על העול שהוא יושר. ע"כ האריך לפנינו יתברך יושר התורה ומשפט חכמיה וצוה ואמר שופטים ושוטרים תתן לך ואז כאשר יבואו לידי מריבה יבואו לידי משפט והם עושים שלום. והקב"ה עשה כן כי אם היו כל חלקי היושר כענינים טבעיים והאדם היה רואה חובה לעצמו כמו שהוא רואה על אחרים לא היינו ראויים לקבל גמול ולא היה לנו המשפט לתפארת ולא לצדק כ"א כמו החסידה שעושה חסד עם חברותיה (חולין ס"ג א'):
חלק ב
צדק צדק תרדוף כו' (ט"ז, כ').
באור זה תמצא בספרנו כוכב מיעקב בהפטרת פרשת בחקותי. ועיין עוד למעלה פרשת יתרו על מאמר מדוע אתה יושב לבדך כו', וריש פרשת ראה בבאור המאמר יש דין למטה אין דין למעלה כו' ותמצא שם דברים יקרים בבאור הכתובים האלה.
חלק ג
מדרש: שופטים ושוטרים תתן לך רבנן אמרי קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד מנין צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהילים פ"ט, ט"ו) אמר הקב"ה הואיל וכך עונשו של דין קשה הוו זהירים בו, זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה (משלי ו', ו'-ח') מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה רבנן אמרו הנמלה הזו וכו' ואינה חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטין ושעורין ועדשים וכו' ראה דרכיה וחכם ראה דרך ארץ שיש בה שהיא בורחת מן הגזל (עיין במדרש באורך) (פרשה ה', ב').
ותכלית כוונת הדברים נראה כי הם ע"ד מאמר הנביא ע"ה הגיד לך אדם מה טוב כו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד כו' (מיכה ו', ח'). באור זה כי כבר נתבאר מדבריהם ז"ל אמרת ה' צרופה (תהילים י"ח, ל"א) רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וכי מה איכפת לי' להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף כו' (בראשית רבה פרשה מ"ד, א'). וכן נאמר כי פועל אדם ישלם לו כו'. (איוב ל"ד, א') כי החטא הוא העונש העונש הוא החטא כמאמר ותמוגנו ביד עונינו (ישעיה ס"ד, ו'). ממש כמו האוכל סם המות שהוא מזיק טבעיי, לא כאותו שהומת ע"פ שופט שאין מיתתו רק מהסכמת השופט להמיתו אשר לולא הסכמתו לא הומת בחוק הטבע, ורצון השופט וחמתו והסכמתו הוא הממוצע בין העובר ובין העונש. לא כן משפטי התורה הקדושה כי הקב"ה שקד עלינו להצילנו מפח יוקשים, והורה לפנינו דרך החיים ולסור מדרך המות והרע, והנ"מ בזה כי אם היה דבר המשפט בין איש לרעהו כמו לא תגנוב לא תגזול לא תרצח וכדומה, והעונש אל העובר היה משפט הסכמיי לא טבעיי, ובאם דבר המעשה לא היה מזיק לחבירו הנגנב והנגזל לא היה העובר ראוי אל העונש אז נוכל לומר כי כוונת המזהיר את בעל המעשה שלא יעשה זאת מדאגת חסרון אל הנגנב כי חסר יבואנו, וכל הכוונה היתה לטובת המקבל פעולת המעשה, היינו הנגנב והנגזל. אבל אחר שנתבאר כי החטא הוא דבר המזיק בטבע אל נפש העושה אותו, כמו סם המות אל אוכליו, אז תכלית כוונת המזהיר לטובת העושה היינו לשמור ולעצור את הגנב שלא ישחית נפשו, וזהו הגיד לך אדם מה טוב, היינו אני שוקד רק על טובתך והצלת עצמך בטרם אשים לבי לדאוג על חבירך המקבל הפעולה. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך.
וזהו מאמר אביך הלא אכל ושתה כו' אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב לו (ירמיה כ"ב, ט"ו). האחד משל על השני כמו שהאכילה והשתיה היה טוב לו ולא לאחרים כן דן דין עני ואביון טוב לו לעצמו.
וזהו מאמר המדרש הואיל וכך עונשו של דין קשה היינו כי העונש הוא טבעיי כמאמר הוי בוצע בצע רע לביתו (חבקוק ב', ט') כלומר לנפש עצמו, אמנם המופת ע"ז בא בדברי החכמים האלהיים האלה במה שביארו ואמרו זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל כו' ראה דרכיה וחכם ראה דרך ארץ שיש בה שהיא מרחקת עצמה מן הגזל. וענין המופת בזה כך הוא - כי הנה אם המצא תמצא הדבר אצל נברא מהנבראים הטבעיים שאין בהם דעת ובחירה והשכלה ותראה אשר הנברא ההוא מרחיק עצמו מן הגזל בע"כ יש למעלה מקום לכח נפלא זה וסגולת פעולתו אשר ממנו התחייב טבע הדבר.
ממש כאשר תראה במדינה מין אחד ממיני המציאות ויעלה על לבבך ספק אם המדינה מגדלת אותו המין או הובא ממדינה אחרת, ולא יהיה לך מופת נאמן יותר מזה כאשר תמצא אותו המין אצל מי שאינו סוחר ואין בכחו לעשות מסחר בע"כ תשפוט ותאמר כי טבע המדינה מגדלת מין זה, וההכרעה זאת בעצמה הכריעו חז"ל ואמרו זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, ראה דרך ארץ שיש בה שהיא מרחקת עצמה מן הגזל, כי כבר נתבאר כי האדם הוא עולם קטן כאמרם ז"ל כל מה שיש בעולם יש באדם (אבות דר' נתן ל"א, ג') והוא כולל כחות כל מעשי בראשית רק אצל הנבראים נמזגו הכחות ע"ד פרט, הרחמים בנשר, האכזריות בעורב, הפריצות בתרנגול, הקדושה ביונה, ולעולם לא יחליפו ולא ימירו את טבע תכונתם ולא ישנו את תפקידם. אבל האדם יש בו כחות והפוכי כחות וכלם לצורך מצות התורה, ושיהיה בעל בחירה להשתמש באיזה כח שיבחור וא"כ ממה שהקב"ה נטע כח זה בעולם והוא נמזג בחלקי המציאות בע"כ כל מציאותו בעבור האדם כי האדם הוא המקובץ מכל מעשי בראשית וכולל כל פרטי הנמצאים כמו שהאריכו בזה המחברים ז"ל, ואנחנו כתבנו בזה ג"כ דברים נמרצים (פרשת בראשית) א"כ ראוי אלינו לקיים מאמר מלפנו מבהמות ארץ כו' (איוב ל"ה, י"א). רק ההבדל הוא, מה אשר בבעה"ח הוא טבעיי ראוי שיהיה בהאדם בחיריי, ואם כן לך אל נמלה עצל וראה דרך ארץ שיש בה. והבן:
חלק ד
כי תבוא אל הארץ כו' ואמרת אשימה עלי מלך כו' שום תשים עליך מלך כו' (י"ז, י"ד-ט"ו). ובגמרא: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות עליהם מלך כו' (סנהדרין כ', ב').
וכבר התעוררו רבים וכן שלמים מה חרי האף הגדול אשר היה לשמואל על אשר אמרו שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים (שמואל א' ח', ה').
והנראה לדעתי כי ב' הנה הסבות אשר בעבורה ישאלו מלך, א'. מסבת גודל יראתם ותמימותם עם ה' יתברך ודואגים וחרדים פן יחלש שמירת התורה אצל המוני בני אדם לכן מבקשים למנות מלך לעצור בעם שלא יהרסו מאומה ממשפטי התורה ומצותיה, כדרך שעשה חזקיה המלך ע"ה נעץ חרב בבהמ"ד כו', וכדומה ממלכי בית דוד אשר כל מלכותם היה להחזיק ולשמור משמרת התורה. והסבה השנית לשאלת מלך היא רפיון הבטחון באלהים עליון יתברך ורוצים למנות מלך למען יעצור בהם שיהיו לאגודה אחת ולא יהיו נפרדים כל אחד אחר דעתו ועצת נפשו, שזאת היא סבה גדולה ליפול במלחמה לפני הלוחם, לכן יאבו כי מלך ימלוך עליהם וכלם יהיו נמשכים אחר הסכמתו ועצתו אז כביר כח להם לצאת בצבא ולהתגבר במלחמה.
ומעתה יש לומר כי ישראל נצטוו למנות להם מלך על האופן הראשון, והחטא היה על אופן השני. והמופת על הסבות הנ"ל כך הוא כי אם כל עיקר הרצון למנות מלך בעבור שיהיה שומר הדת א"כ אין אופן להמליך איש זד ורע מעללים כי אז כש"כ שיהרוס עד היסוד בה, לא כן אם הסבה הוא למען יצא לפניהם ללחום מלחמותיהם יוכלו למנות גם אותו.
ומעתה המשך המאמר כך הוא כי תבוא אל הארץ כו' ואמרת אשימה עלי מלך, אני מצוה אותך שום תשים עליך מלך כו', אבל זאת אני חפץ אשר כל סבת ההתעוררות למנות מלך יהיה רק באופן אשר לא תוכל לתת עליך איש זד ורע מעללים היינו שיהיה כל רצונך למנות מלך רק בעבור שיהיה שומר הדת ואז גם מעצמך לא תוכל לתת אותו למלך עליך גם בלא אזהרתי גם אתה בעצמך לא תוכל לעשותו.
עוד יותר יתבארו הדברים עם מה שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל (סנהדרין כ', ב') הזקנים שאלו כהוגן שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים והנערים קלקלו כי אמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו.
ועם דרכנו נעמוד ג"כ על באור מאמר כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו (ישעיה ל"ג, כ"ב). ואשר חשבתי למשפט כי גם הזקנים גם הנערים כלם לדבר אחד נתכוונו, כי זה כלל ידוע ומפורסם בישראל אני לדודי ודודי לי היינו כמו שאנחנו מתנהגים עמו יתברך כן הוא יתברך מתנהג עמנו וכאשר הדור כשר כלם נוצרי תורה שומרי מצוה רק מסבת מוראו יתברך אשר בלבבם אז אין צורך להם אל ממוצע, לא כן בדור פרוץ ויראת ה' דלה ורזה אצלם אז המה צריכים אל ממוצע, היינו לשתף גם מורא בשר ודם כמאמר את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח (בבא קמא מ"א, ב') ולכן הם צריכים למלך ושוטריריעות האהל והישועה מאת ה' גם היא תהיה בב' פנים לעומת הנהגתנו עמו יתברך. כי כאשר אנחנו חרדים ממוראו וכבודו יתברך בעצמו אז גם הוא לישועתה לנו בכבודו ובעצמו כמו שהיה בימי גדעון וכדומה לו מן השופטים. וכאשר נעדרו ממדרגה נפלאה זאת היו צריכים לממוצע שימלוך עליהם מלך, וישתרר גם ישתרר הוא וחילו פרשיו עם סוס ורכב וכל כלי מלחמה. ואלו הב' פנים מבוארים בשירת דבורה יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים וכאשר הם דבקים בתורה ובמצות מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל (שופטים ה', ח').
ואלו הב' דרכים ממש נגד ב' סוגי מדרגות ישראל ומנהגם, ולכן הנערים אמרו האמת שהיו צריכים למנות עליהם מלך מסבת מורא האויבים ומלחמותיהם, והזקנים אמרו שורש הדברים לאמר מאיזה סבה נשתנה ימין ה' העושה חיל עד שיצטרך לממוצע וכלי מלחמה, הלא הוא רק מסבת שאין דברי התורה מתקבלים עלינו אם לא ע"י ממוצע, היינו כי לצדק ימלוך מלך שיכריח את העם שיעמדו על המשמרת לתורה ולתעודה ולכן הניחו הענף ועזבוהו ואת השורש בפיהם זכרוהו שימה לנו מלך לשפטנו להצדיק צדק מושיע העליון יתברך ששינה מנהגו עמנו.
ומעתה יפה אמר הכתוב על העתיד כי יזדככו נפשות בית ישראל ולא נצטרך אל ממוצע לכוף אותנו אל משמרת הדת, רק כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו, בכבודו ובעצמו לכן נזכה כי ה' מלכנו הוא יושיענו ג"כ בלא ממוצע כלל והענין נכון:
אמנם יותר נראה בעיני את אשר כתבנו בספר קול יעקב (ריש מגילת רות) על מאמר המשורר החסיד ע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כ"ג, ג'). כי ראשית הממשלה אשר למלך ישראל היתה שיהיה תחלה מלך ומושל על עצמו כמאמר ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט, כ"ב) וכאמרם ז"ל צדיקים לבם מסור בידם רשעים הם מסורים ביד לבם (בראשית רבה ל"ד)יריעות האהל וזאת היתה מלכות משה רבינו ע"ה כמאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים ל"ג, ה') היה הוא המובחר שבכולם כי היה שקול כנגד כל ישראל, וכמאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט', ו') כלומר כמו אשר בשמים המלאך הוא הממונה על חלק מחלקי המציאות והוא שורש מושל על הענפים המסתעפים ממנו כן למטה פרטי בני האדם נפרדים הם במדותיהם, כאמרם ז"ל כשם שאין פרצופיהן שוות זל"ז כך אין דעתם שוות (ברכות נ"ח) ועכ"ז גבוה מעל גבוה שומר ובוחר הראש שבהם, אשר לו חכמה ומדע כנגד כלם ושיהיה תחלה מלך על אבריו כמאמר ומלכת בכל אשר תאוה נפשך (ואח"כ) והיית מלך על ישראל (מלכים א' י"א, ט"ז). וזהו מאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח', ט"ו) כלומר כי המה מלכים תחלה על עצמם ואח"כ ימלכו על אחרים, כדרך שביארו ז"ל את חקותי תשמרו חקות שחקקתי לכם כבר ושמרתם את חקותי חקות דהשתא (סנהדרין ס', א') כן יתפרש מאמר בי מלכים ימלוכו שכבר המה מלכים, ולכן ראויים הם אח"כ למלוך על אחרים, וההיפך נאמר ביוסף אשר לפי דעת אחיו שחשדו אותו כי הוא מתגאה עליהם אמרו לו המלוך תמלוך עלינו (בראשית ל"ז, ח') כלומר התחשוב שתהיה ראשית ממלכתך עלינו.
וזהו מאמר דוד המלך ע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם, בא להתנצל על דבריו הראשונים ואחר כל השבח שהאריך אמר עוד מגדיל ישועות מלכו כו' לדוד ולזרעו עד עולם, ואמר הטעם ע"ז כי אין ממלכתו רק על אחרים לבדו כי לא כן צוה אותי אלהים יתברך כ"א לי דבר צור ישראל שאהיה מושל באדם, כלומר בדרך כלל נאמר לי להיות מושל באדם גם על עצמי גם על אחרים, כענין אמרם ז"ל על מאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא רבה כ"א) שזה מוסב גם על כהן גדול עצמו שיצא מגדר האדם לבחינת מלאך. (והשלמת הדברים עי' קול יעקב שם).
חלק ה
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל (י"ז, כ').
הנראה בזה על דרך שכתבנו למעלה (ריש פ' תצוה) על מאמר ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. שינה הכתוב את לשונו אצל העושים במלאכה שלא אמר בהם לכבוד ולתפארת כמו שאמר אצל משה וכתבנו שם כי הנה בענין התמנות הכהונה יחד ב' בחינות ערב ומועיל, כי המשיחה היתה ערבה מאד מצד חשיבותה שיזכה על ידה לגדולה שאין למעלה הימנה, וגם מועילה מאד מצד שיהיה הוא הנבחר לשרת בקודש כמאמר אשרי תבחר ותקרב כו' (תהלים ס"ה, ו'). והקב"ה הרואה ללבב ראה האמת כי האיש משה עניו מאד כו' מואס בכבוד וגועל בתפארת, ע"כ אמר לו יתברך ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, כי הוא לא יתפעל מזה ולא יעשה זאת לכוונת הכבוד והתפארת, משא"כ האנשים העושים במלאכה לא אמר משה להם שיעשו הבגדים לאהרן שיהיה לו לכבוד ולתפארת כי האדם יראה לעינים ויחשבו את משה ח"ו שהוא רוצה להתהדר ולהתגאות בתפארת אחיו החשוב, ע"כ נאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי.
הוא הדבר והוא הענין במצות מלוכת המלך כי מלבד מעלת המועיל המופלגת אצלו עד מאד, כמאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו (אבות ה') כי הוא מגדל עוז אל שמירת הדת, הלא יש בה עוד מעלת הערב כי הורם למשחה ולגדולה לכבוד ולתפארת ולהתנשאות כדי שייראו מלפניו, וא"כ מאיזה סבה יהיה ראוי לקבל גמול על ענין התמנות זאת אחר כי יש בזה הרבה מאד מסוג הערב, אם לא בתנאי שיהיה הוא עצמו ממאס בכל הכבוד, וההתנשאות יהיה עליו לעבודה ולמשא, אבל עוז ימינו תעוז בזה לעבודת מלכנו בקודש ככל שארי מצות התורה. ממש על דרך איש עני והלך בא אל בית עשיר ונתן לפניו מטעמים ויאכל וישת וייטב לבו ולא נתן לו שום נדבה, כאשר הלך לו ממנו גם כי המנהג במכניסי אורחים שיתנו גם צדה לדרך עכ"ז אין מהראוי אל העני לקבול ע"ז בפני חבריו לאמר שלא השיג טובה ממנו, כי הלא עכ"פ אכל למעדנים ומשתה שמנים, אמנם אם העני הזה היה יושב בתענית ביום ההוא ועכ"ז עשה לכבוד בעל המשתה וישב עמו ועשה עצמו כאלו אוכל כאלו שותה, אז כאשר לא יתן לו נדבה הגונה רעה יחשב לאיש ההוא כאלו קיפח שכר של חוטב עצים ושואב מים, כי גם לזה נחשב לו המשתה והשמחה כמשא כבד וראוי א"כ לשלם לו בעבור זה.
הנמשל כבר מובן, וזהו - לבלתי רום לבבו מאחיו ולא יתפעל מזה מאומה אז כל הנהגתו לצדקה תחשב לו ככל מצות התורה וזהו ולבלתי סור מן המצוה כו' היינו שיהיה בזה רק כעוסק במצוה:
עוד יתכן בזה כי הנה התורה גדרה על המלך ב' הפכים בנושא אחד, הרוממות והשפלות, כי הוא מחוייב להיות בעיני עצמו שוה לכל נפש לבלתי רום לבבו מאחיו. והנה כבר קבלנו כי האדם צריך שידע כי אין לו אצל הקב"ה כלום ולמדו זאת ממשה רבינו ע"ה, מי לנו גדול ממנו ואעפ"כ לא בקש אלא מתנת חנם מכאן שאין לברי' אצל הקב"ה כלום. והנה שלמה המלך ע"ה אמר תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע (משלי י"ג, י"ט) ר"ל כי האדם זה דרכו לחשוב על הטוב שיבוא לידו וכאשר יבטיח לו אחד כי כאשר יעשה מצוה זאת יהיה שכרו הרבה מאד אז יחגור עוז במתניו ויהיה כגבור לרוץ אורח כי יערב לו השגת תאותו, אמנם אם יגידו לו כי כאשר יעשה המצות לא יגיע לו טוב מאומה כ"א יהיה אצל הקב"ה לוה נאמן כי פרע הקפותיו כי היה חייב להקב"ה הרבה על הטובות שהשיג כבר, זה לא יערב לו. וזהו - תאוה נהיה תערב לנפש, היינו שלא יערב לאדם רק מה שהוא מקום להשיג טוב בעתיד, ועי"כ ותועבת כסילים סור מרע כי המה שומעים מפי חכמים כי הרבה יש לאדם לעמול שישלם מה שהוא חייב בעד העבר וא"כ יהיה כל יגיעו לפרוע הקפותיו אשר מכבר ועי"כ ממאנים בעסק התורה והמצוה, ולכן קרא אותם כסילים כי אינם יודעים לעשות חשבון בעצמם כמה הם חייבים להבורא יתברך וכמה ימר להם כאשר יבוא הנושה לקחת ויגוש אותם על כל הטובות אשר עשה עמהם ולא התחילו לשלם כל מאומה כמאמר החנות פתוחה והחנוני מקיף כו' והגבאין מחזירין ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות ג').
ואולי כי זהו כוונת מאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ'). והדבר תמוה א"כ אין צורך לעמל התורה והעבודה, אבל הלא הקב"ה מטיב עם האדם טובות הרבה ובעבור זה צוה אותו על העבודה שיעמול וישלם ויפרע הקפותיו, וכאשר יהיה נקי מחובותיו אז יבוא שלוה וינחל חלקו בעוה"ב מה שחלק לו יתברך חלקו עם אחיו כי אין עליו שום חוב לעכבהו על ידו מלתת לו חלקו בעוה"ב, לא כן הרשע כי אינו חפץ בעבודה ועינו ולבו כל הימים רק להתענג בתענוגים ולמלא את בטנו מטובות השם ב"ה בלא שום תחלואים, וכבר אמרו על זה ויש להם על מה שיסמוכו, כי לוקחים ממנו חלקו שהיה לו בגן עדן כמשפט בעל חוב שיש לו נחלת אבותיו שלוקחים אותה מידו בעד החובות שהוא חייב. וזהו שנאמר ועמך כלם צדיקים היינו שאינם חייבים כל מאומה ישאר להם נחלת אבותיהם לנחלה לאחוזת עולם, ולעולם יירשו ארץ, אבל הרשע מעבירים אותו מנחלתו ולוקחים אותה מידו בעד החובות שנתחייב בעוה"ז. כלל הדברים כי כל הטובות אשר הקב"ה גומל טוב עם האדם כלם כתובים בפנקס למעלה וכלם יעלו לחשבון נגד תשלומי עבודתו.
וכבר כתב החסיד ע"ה בחובת הלבבות (בששי משער העבודה) מי שייחד אותו הקב"ה בטובה נוספת יתחייב בתוספת עבודה עליה, כי אין חובות בני אדם שוות זה לזה כ"א כל אחד לפי מה שהשיג מן הטוב. וא"כ אנחנו ממש בדמיון חבורת סוחרים נסעו ללייפציג לקנות סחורה וכלם לקחו סחורותיהם בהקפה לשלם לזמן ידוע ולא לקחו כלם בשוה רק זה לקח הרבה סחורה ועשה הקפה גדולה וזה המעיט הקפתו, והאנשים האלה אין לאחד מעלה על חבירו, גם כי זה נוסע לביתו עם עגלה טעונה משא לעיפה עם סחורות הרבה וזה נוסע עם מעט, כי הלא נפשם יודעת מאד שהמה נשארו חייבים ומחוייבים לפרוע כפי מה שלקחו, וזה שלקח מעט הוא חייב רק מעט, וזה שלקח הרבה הוא חייב הרבה וא"כ אין מעלה לזה על זה, אבל כל זה הוא אם המה אנשים נאמנים ודעתם ורצונם לפרוע מה שהם חייבים. אבל אם דעתם שלא לנסוע עוד ללייפציג שלא להתראות עוד בפני הסוחר, אז יש להם מקום להתגאות זה על זה.
הנמשל מבואר במאמר שלפנינו לבלתי רום לבבו מאחיו כי ראוי לו לדעת ולעשות חשבון עם נפשו אם קבל מן הטוב הרבה יותר מכל אחיו הלא הוא חייב להקב"ה יותר מכל אחיו וא"כ בערכו הגדול הלא ידקדקו עמו בתשלומי עבודתו לפי ערך גדולתו והצלחתו. וזהו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וכו', פירוש כאשר לא יסור מן המצוה וידע בנפשו שהוא צריך להשתדל בפרעון חוב גדול שעליו אז ודאי לא ירום לבבו, כי יבין וישכיל שאין לו מקום להתגאות על חבריו, אם לא כאשר יסיר דעתו מן החוב ויסיר יראת ה' מעל לבו ואין דעתו לפרוע אז יהיה לו מקום להתגאות:
חלק ו
לא תוכל לתת עליך איש כו' (י"ז, ט"ו).
הנה דוגמת לשון זה מצאנו עוד לא תוכל להתעלם (לקמן כ"ב, ג') לא יוכל העם לעלות אל הר סיני (שמות י"ט, כ"ג) וכל אלה נתפרשו יכול אתה אבל אינך רשאי.
וקרוב לומר כי הפירוש כפשוטו על העדר היכולת, ומאמר שלפנים הלא כבר אמרנו לפניך בבאור מספיק, וגם מאמר לא תוכל להתעלם נראה כך כי כוונת המאמר לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים כו'. ללמדנו דעת קדושים איך לבנות ולנטוע מדות יקרות בנפשותינו עד שתהיה כל מעשה וכל מדה מדה נכונה לביית ונפשיית לא חיצוניית. כי כאשר ישנא את איש ידוע ויוכל להתעלם רק יכריח את נפשו מצד הגזירה שעליו בתורתנו הקדושה אז אין תוכו כברו, אבל הכתוב הזהיר אותנו כי צריך האדם לאהוב ממון חבירו כשלו עד שלא יוכל להתעלם כמו שלא יוכל להתעלם מהציל את שלו.
וכן נראה לפרש גם מאמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני למשל אם יהיה לפני אדם מאכל ערב ושמן אבל הרופא צוה עליו והזהירו שלא יאכל ממנו, לא נאמר עליו כי אינו יכול לאכול, כי הוא יכול ומתאוה לאכול רק אינו רשאי, וא"כ שני כתות הפכיות בנפשו והמה כלוחמים ומתנגדים זה לזה, התאוה עם הידיעה מפי הרופא, אכן אם הוכח במכאוב על משכבו עד כי כל אוכל תתעב נפשו, עליו נאמר אינו יכול לאכול כי מי יפתנו לאכול אחר כי נפשו קצה בכל מאכל, ואף אמנם כי יכול להכריח עצמו לאכול דבר שקר הוא כי מי יכריחנו, וא"כ נחליט עליו מאמר אינו יכול. וכן אם הוא עוסק ברפואות ובא רופא נאמן ואמר לו כי מהיום לא יקח עוד אל פיו מאלה הסמים כי ישחית נפשו, הוא ג"כ בכלל אינו יכול כי מי יביאנו לקחת מהסמים רק מה שהוא שוקד להתרפאות, ואם הרופא אמר לו שיזיקו אותו אז הוא ג"כ בכלל אינו יכול.
על דרך זה ממש השיב משה רבינו ע"ה לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אם היתה העלי' תאונית היה מקום לדאוג פן תתגבר התאוה על האזהרה אבל הלא באמת אין חלק אל התאוה בזה כל מאומה כ"א הידיעה מה שהם יודעים יתרון מדרגות הקדושות זו למעלה מזו וראוי להתקרב ולגשת אל הקודש, אבל אחר שכבר העדות בנו הגבל את ההר וקדשתו הוא ממש כמו הסמים שהרופא הזהיר מהם, וא"כ לא יוכל העם לעלות אל הר סיני:
חלק ז
תמים תהיה עם ה' אלהיך (י"ח, י"ג) ילקוט: כשתהיה תמים תהיה עם אלהיך.
ונקדים מאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו (ישעיה נ"ה, ו') ובמדרש: ר' יצחק ור"י בן חנינא, ר"י אמר כאדם שהוא מדבק ב' נסרים זה לזה ריב"ח אמר כאדם שהוא מדבק שני כרעי המטה (ויקרא רבה ג').
באור זה כי יש ב' מיני דבקות, א'. מה שמדבקים ומחברים דבר שוה בדבר שוה, ב'. דבר עקום בדבר עקום, והנ"מ כי הבא לדבק דבר עקום בדבר עקום מהצורך אליו לתת שבעה עינים להתבונן בכל פעם על העקמימות שבשניהם איך יתדבקו זה בזה עד שיהיה שוה, אבל כאשר שניהם שוים אין מהצורך אל רוב התבוננות להשגיח על אחד שיהיה שוה בתכלית, כי גם מבלעדי הדקדוק על נקלה יתחבר ויתדבק אל השני הישר.
הנמשל הקב"ה מזהיר אותנו ובו תדבקון ולדבקה בו ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ואם אמנם הקב"ה צדיק וישר הוא עם הישר הולך, אכן הנלוז במעגלותיו כבר נאמר בו ועם עקש תתפתל (תהלים י"ח, כ"ז) וא"כ האדם הרוצה להתדבק אל הקב"ה עליו להיישיר את עצמו, וגם כביכול להיישיר את הקב"ה ולא חלילה ליחד מלאכה ע"ז למעלה, אבל הכוונה שישתדל למטה להשוות את עצמו שלא יכריח את המדה העליונה שיתעקם עמו. וזהו תמים תהיה עם ה' אלהיך ר"ל ראה שתהיה אתה תמים וראה ועשה שיהיה גם הקב"ה תמים, ושלא יטעה האדם לחשוב שהוא צריך לעשות דבר למעלה ח"ו לזה ביארו חז"ל כשתהיה תמים - עם אלהיך, היינו כי זה נכלל במלאכתך אשר תעמול למטה להשוות את עצמך.
וזהו דרשו ה' בהמצאו כי הוא רוצה להתקרב אליך, ומה לך לעשות יעזוב רשע דרכו כו' כלומר שתעזוב אתה את העקמימיות שבך, וזהו וישוב אל ה' וירחמהו כמאמר ואהי תמים עמו (תהלים שם) ולא שעשיתי למעלה מאומה רק בי בעצמי עשיתי, ואשתמרה מעוני וזהו שאמר ר' יצחק כאדם שהוא מדבק ב' נסרים זל"ז אשר שניהם שוים, זהו משל על התמים שהקב"ה מתמם עמו, ור"י בן חנינא אמר כאדם שהוא מדבק שני כרעי המטה אשר מהצורך לעקם הדופן בכדי שיכנס ברגל המטה ושיוכלו להתחבר חלקי המטה ויחדו יהיו תמים, זהו משל על ההולך בעקמימיות ובו נאמר ועם עקש תתפתל ואח"כ הוא מתדבק אל הקב"ה ומקבל העונש באהבה, והבן:
עוד יתכן בזה על דרך אב נתן לבנו מעדנים ומלבושי כבוד ולא אבה שמוע מוסר, וימנע ממנו התענוגים האלה ויכלכלהו לחם צר ומים לחץ ויקח מוסר להשכיל להטיב, ויאמר אליו אביו מדוע לא ישוה דעתך עם רצוני, כי כאשר אני מייסר אותך אני בנחת מלמדך הטוב ואתה הנך בצער, וכאשר אני מעדן אותך אתה בנחת ואני בצער.
כן כאשר הוא יתברך ישפיע לאדם עושר וכבוד האדם הוא תמים ושלם בנחת ושלוה, ועבודת שמים חסרה והוא כביכול בצער, כמאמר וישמן ישורון ויבעט, וכאשר הקב"ה מייסרו ביסורין ודלות אז עבודתו תמימה והוא ככלי נשבר, וע"ז אמר הכתוב הלא טוב לאדם כי תמים תהיה עם ה' אלהיך ביחד ואז לא יחסר ממך העונג וכל צרכיך.
וזהו מאמר יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך (תהלים ל"ג, כ"ב) ר"ל שיהיה חסדך עלינו באותה בחינה כאשר היה בעת שקוינו לישועתך, כי בעת היות האדם בעניו ודלותו והוא מחכה ומייחל לחסדי ה' אז הוא נכנע ויט שכמו לסבול עול התורה והעבודה, וכאשר יתן לו האלהים עושר וכבוד מיד ירים ויסיר את עולו מעל צוארו. וכבר יש מי שכתב זאת בבאור המאמר צרות רבות סבבונו אז קראנוך ה' אלהינו ועובדים עבודתך, וכאשר רחקת ממנו היסורים מיד אנחנו בעונינו:
עוד יתכן בזה על דרך מה שאמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו (ברכות ה') וזהו היא מראה מלוטשת גדולה ונפלאה אשר העריך הקב"ה לפנינו, שיוכל האדם לבחון תמיד מעמדו בעיני ה' יתברך היינו שיוכל להשכיל לדעת אם הוא מתנהג כראוי והוא לרצון בעיני ה', והוא בהביטו בהשפעתו המגעת לו מידו יתברך כמאמר אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו', ג'), וכאשר יראה כי נגרע חקו יש לו לדעת כי אינו לרצון לפני ה'. אבל כל זאת אם השפעתו רק מאת ה' מבלי ממוצע אחר וסבות אחרות, אבל אם הוא עוסק בסבות הממשיכים לו שפעתו בהכרח כמו שהיה בדורות הקודמים שהיו הרבה אשר עסקו בעבודת הוברי שמים ועשו לזה טלסמאות באופנים ידועים (כמו שנזכר בספר המורה) ועסקו בעניני מעונן ומנחש ומכשף, או שמייחד לעצמו סבה לפרנסתו לגנוב ולחמוס ולעשוק, אז כבר נעדר ממנו המבחן הזה כי באמת הוא חוטא ופושע נבזה בעיני אלהים נמאס, והמזל מטיב לו או בהיפך, וזהו תמים תהיה מכל העסקים הנ"ל ותהיה רק עם אלהיך, וזהו מאמר הילקוט כשתהיה תמים תהיה עם אלהיך כלומר אז תהיה כאלו אתה עומד לפני האלהים ומביט ומבחין אם אתה לרצון לפניו הירצך או הישא פניך ואם לא, כמאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. [אז -] כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג, כג) ר"ל אז תבחון היטב את דרכך כאלו אתה עומד לפניו.
וזהו שהמשיך הכתוב ואמר תמים תהיה עם ה' אלהיך כי אותם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, ר"ל כי המה בעבור כי כל שפעתם ע"י מעוננים וקוסמים לכן בהשיג אותם רעה מוכרחים הם לשאול את המעונן והמנחש, לא כן השפעה שלך כי מאת ה' היא. ומדי דברו בזה הוא כמבשר לנו צדקות ועוז מה שנרויח מזה. הא'. מה שאמרנו בבאור תמים תהיה כו' כי יש לפני האדם ב' שומרים המזכירים אותנו לעמוד על משמרת העבודה שעליו, א' מה שאמרנו לבחון בהנהגת שפעתו ומחיתו אשר בהעוותם וקלקולם יש לו לדעת שהוא מקולקל ובשלומם ידע כי נתקיים בו מאמר ואתה שלום וביתך שלום (שמואל א' כ"ה, ו'), ועוד שנית נביא מקרבך מאחיך כמוני היום יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון והוא יגיד לכם ויורה אתכם לשוב בדרך הזה הטוב לפני האלהים:
חלק ח
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כו' והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך (י"ט, י"ט-כ').
ונקדים לזה מאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו להשקיט לו מימי רע כו' כי עד צדק ישוב משפט כו' (תהלים צ"ד, י"ב-ט"ז) ובמדרש (ריש פרשתנו): שופטים ושוטרים תתן לך קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבודשפת היריעה שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פ"ט, ט"ו) אמר הקב"ה הואיל וכך עונשו של דין קשה הוו זהירים בו (פרשה ה', א'). עוד שם בסמוך שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אמר ר' אלעזר יש דין למטה אין דין למעלה אין דין למטה יש דין למעלה (שם שם, ה'). וכבר נתבאר למעלה (ריש פ' ראה) כי היה קשה להם ז"ל על השתנות לשון הכתוב שהזכיר תחלה הפעולה ואח"כ הפועל וסדר לשון המקרא לא כן הוא רק להזכיר תחלה את הפועל ואח"כ הפעולה ויקחו לי תרומה ועשו להם ציצית כך היה ראוי לכתוב תנו לכם שופטים בע"כ שהוא דבר ידוע וישנו במציאות מכבר כדרך שמצאנו ברז"ל את חקותי תשמרו חקות שחקקתי לכם כבר ושמרתם את חקותי חקות דהשתא (סנהדרין ס', א') וא"כ אם הכתוב אינו אומר תנו לכם שופטים רק שופטים ושוטרים תתן לך בע"כ מדבר משופטים דמעיקרא, לאמר כי יש ויש דין ומשפט מכבר, כמאמר הוא העד הוא הדיין כו'. רק מאהבתו ומחמלתו יתברך עלינו להנצל מדין שלמעלה נדיב נדיבות יעץ להקל מעלינו הדבר, כי דין שלמעלה קשה מאד, ונתן לנו עצה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ותרויח בזה ריוח גדול כי כאשר יש דין למטה אין דין למעלה. וזהו הואיל וכך עונשו של דין קשה כי למעלה הוא קשה מאד, וכך אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז כו' (אבות ד') ר"ל כי כמו שקורת רוח בעוה"ז הוא רק טפה מן הים נגד קורת רוח של העוה"ב כן העונש בעוה"ז כטפה מן הים נגד עונש עוה"ב, לכן יפה שעה אחת בתשובה וסיגופים בזמן קצר מלסבול עונש קשה וארוך בעוה"ב. וכן היה בדבר העונש אשר העניש פנחס את זמרי בן סלוא שנאמר בו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי כי אחר שעשה פנחס דין למטה נשתקע דין של מעלה עם מעט מזער והיה ריוח והצלה אל כלל ישראל.
ואם רצונך לדעת עילת הדבר הלא באין ספק הדין של מעלה כבר נאמר בו והדין דין אמת וא"כ מאיזה צד יהיה דרך לשנות הדין ולהקל אותו ע"י משפט שלמטה. אמנם דע כי הוא ממש על דרך מי שיש לו ארמון מפואר גם כמה דירות, תחתיים ושניים ושלישים והוא שוה כמה אלפים והוא מחליפו ונותן אותו בעד בית קטן, וישאלו אותו לאמר מדוע תעשה כה ויען ויאמר הלא ביתי בנוי ועומד מחוץ לעיר מקום שאין בו עובר ושב עתה יהיה לי בית ברחובות קרי' על יד הדרך ושער העיר, שמה אעשה לי מחיה שמה יעברו אנשים סוחרים יעשו בביתי כל מסחר וכל קנין.
הוא הדבר והוא הענין בדבר הדין והמשפט כי הדין הנעשה למטה הוא במקום רואים יראו בני אדם ויחרדו יפחדו ירגזו, וימהרו יחישו לשוב מדרכם הרעה כמאמר וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, כמו ששמח דוד המלך ע"ה במפלתן של רשעים ואמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (תהילים ק"ד, לה) ר"ל ודאי יתמו תטאים מן הארץ יען כי בני אדם יקחו מוסר בראותם כי רשעים עוד אינם. וזהו מאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נ"ח, י"א) כלומר ירחץ רגלו מכל רע גם מן העונות שאדם דש בעקביו וזה הכל ע"י מוראו ופחדו מן העונש אשר ראה אצל הרשע, לא כן העונש אשר בעוה"ב כמאמר מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו (קהלת ג', כ"ב). וזהו אשרי הגבר אשר תיסרנו יה כו' להשקיט לו מימי רע להציל אותו מדין של מעלה, והקב"ה יעשה זאת מטעם כי עד צדק ישוב משפט, כי המשפט שלמטה יש בו ריוח גדול כי מסבתו יחרדו האנשים ויתנו לב לשוב להצדיק מעשיהם, גם הוא עצמו הגבר אשר תיסרנו יה, גם אחרים הרואים משפטו ודינו, וזהו כי עד צדק ישוב משפט כי ע"י משפטו יבוא לעשות מהיום רק צדק, ואחריו יתעוררו ג"כ כל ישרי לב אבל העונש אשר אל הרשע בגיהנם מי יקום לי עם מרעים מי יבוא שמה לראות העונש הרע והמר אשר הם משיגים שמה.
וזהו עצת הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך למטה ושפטו את העם משפט צדק, ותרויח בזה כי עי"כ צדק צדק תרדוף כי תראה ותקח מוסר להטיב דרכך כמאמר כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל (ישעיה כ"ו, ט').
חלק ט
כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך כו' (כ', א').
אמרתי בזה על דרך רמז שהכתוב מדבר ומלמד לאדם דעת לבל ירף ידו ממלחמת היצר וזכור יזכור את כל הרעה אשר בנה עליו ויקף מצודות ללכוד אותו בחרמו, ורבים הם אשר אתו כחות הטומאה וסייעתו יקיפו עליו יחד להשחיתו עד רדתו.
ממש על דרך מי שהעריך מלחמה נגד שונאיו וברחו מאנשיו אל הצד שכנגדו ופחד ורגז מהם יותר ממה שפחד מן הצד ההוא לאמר הלא הם יודעים כל מסתוריו וכל מחבואיו וא"כ אבד מנוס ממנו.
וזהו וראית סוס ורכב מרכבות כחות הטומאה אשר אתה עשית אלה לך, וזהו סוס ורכב עם רב ממך כלומר ממך יצאו וממעשיך נתהוו, ונגש הכהן כו' אתם קרבים היום למלחמה כו' מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו זהו מוסר על הנער אשר עדיין לא נתחנכו בתורה ומצות, לכך ילכו וישובו לביתם ויחמלו על עצמם להתחנן לפני המקום ב"ה שלא יוציאם ריקם מביתם, ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה הוא מוסר אל עמי הארץ שהיו כלם שוים בקבלת התורה כמאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (וקצת מזה נמצא בספר האלשיך).
חלק י
כי ימצא חלל באדמה כו' והיה העיר הקרובה אל החלל כו' כפר לעמך ישראל כו' (כ"א, א'-ח').
עיין מה שכתבנו בזה בקול יעקב בסוף הספר באבל כבד.