אור ברסלב
אהל יעקב על התורה ראה › חלק כב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

ראה · חלק כב

חלק כא

במדרש: כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג', כ"ו) אפילו דברים שאתה כסיל בהם וכו'.שפת היריעה אמר ר' אבדימוס אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן הפיסין (מיני מיסים) כו' (בראשית רבה פרשה א', י"ד).

ולבוא אל באור המאמר שלא יהיה מאמר ר' אבדימוס רחוק כ"כ מן הפשט, כי מאמר בכסלך איך יתפרש אם נתת מכיסך כו'.

אמנם נבאר תחלה מאמר צדיק אתה ה' כי אריב אליך כו' מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה י"ב, א'-ב'). דע כי יש ב' סוגי בני אדם יש אוהב לשלם מה שהוא חייב לחבירו, ויש לוה רשע ולא ישלם, וגם בהיותו משלם יהיה רק מסבת בשתו כי כבר שבעה לה נפשו הבוז והחרפה אשר זה מחרפו ומכלים אותו, ויש רשע רע אשר כמו פתן חרש יאטים אזנו לא ישמע לקול מחרפיו, על דרך גם בוש לא יבושו כו'. וההבדל בין המשלם ברצון נפשו ובין המשלם על צד ההכרח מפני הבושה, כי יש ב' מיני מעות אצל האדם היינו מעות משאו ומתנו מה שנקרא הונו ורכושו, וגם יש שיהיה לו מעות חוץ לחשבון הונו, אם מה שבא לו בדרך מציאה או ריוח יותר על הראוי. ומעתה תראה כי האוהב לשלם הוא ישלם מעצם הונו ורכוש סגולתו, ממעות משא ומתן שלו, לא כן המשלם או נותן צדקה מפני הבושה ונותן רק על דרך הכרח משפטו לבקש ולחפש בגנזיו אולי תמצא ידו איזה מטבעות שאין דעתו עליהם, חוב ישן או מטבע פסולה.

וזהו מאמר המדרש אם נתת מכיסך צדקה, היינו מכיס של המו"מ מעות החביבים עליך ביותר, אז הקדוש ב"ה משמרך מן הפיסין. וזהו שהפליג הכתוב בגנות הפסל ואמר הזלים זהב מכיס (ישעיה מ"ו, ו') כלומר כי הפסל חביב עליהם כ"כ עד שבעבורו יתנדבו לתת מכיס שלהם היינו מן הזהב המזומן (עי' מ"ש למעלה ריש פ' ויקהל) החביב להם. אמנם הסוג הג' רשע רע שאינו משלם לעולם, וכאשר יבוא הנושה על אשר לו הוא מתנצל ואומר הלא לאמונה כי כאשר יצליח וירחיב ה' את גבולי והפירות יעלו פרי פירות אז אשלם, אבל שקר בימינו. וז"ש שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו, ילכו גם עשו פרי והמה מצליחים גדולים ובכל זאת קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם:

ומעתה נאמר כי גם ר' אבדימוס שדרש כי ה' יהיה בכסלך אם נתת מכיסך צדקה גם הוא לא עזב את הדרש אפילו דברים שאתה כסיל בהם, ושניהם פונים לכוונה אחת. והוא עם מה שכתבנו למעלה (פרשת וישלח על מאמר ויקח מן הבא בידו מנחה כו') בטעם מצות מעשר בהמה שהיו מכניסים אותן לדיר ומוציאים אחת אחת ע"י פתח קטן והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא כו', וכתבנו שם כי באופן זה נכנסו כלם בדעתו ובטוב הסכמתו שאם זאת תצא עשירי תהיה היא קודש, וכל אחת עלתה בהסכמת לבבו הטוב ובזאת נתעלו כלם ע"י טוב לבו והסכמתו על כל אחת ואחת. לא כן אם היה בוחר בעצמו א' מעשרה להקדישה בקדושת מעשר לא היה בזה שום מעלה אל התשעה הנשארים לקרוא אותם מתוקנים (עיי"ש מ"ש באורך בבאור מספיק). כן הדברים בענין הצדקה כי היא נעשית על אחד משני דרכים, א'. שיתן צדקה בעת ראותו את העני במצור ובמצוק ברעב ובחוסר כל, ב'. שהוא נותן ומפריש מעשר ממעותיו והוא מעשר את כיסו בעת אשר הכסף בא לידו והוא מפריש את המעשר שיהיה מוכן לפניו מעות לצדקה.

וזאת היא הוראה כי הוא חפץ במצותיו, לא שיצטרך להתעורר ע"י צער העני כענין מאמר כפה פרשה לעני כו' (משלי ל"א, כ') לא להמתין שהעני יפרוש כפיו לבקש לחמו, רק כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. וכמ"ש החסיד ז"ל (בחו"ה שער הג') בכוונת החומל על העני לדחות הצער מעל עצמו, לדחות הכאב שמצאו ע"י ראותו בצרת נפש העני, ואז הוא כפודה את עצמו מצער גדול עם צער קטן, ואז אינו רק כמשרת אצל רצון לבו, כמו המכה את אחד בעת כעסו שהוא משרת אצל הכעס. והנ"מ כי אם הוא מפריש מכל ממונו צדקה א"כ נתעלו כל המעות שבידו מסבת שלא היה יודעי איזה מטבע יגיע לידו לצדקה וזהו אם אתה נותן מכיסך צדקה אז גם מה שנשאר בכיס יהיה משומר מכל רע, והטעם - כי ה' יהיה בכסלך דברים שאתה כסיל בהם ולא ידעת איזה מטבע יעלה בידך ולכן נתעלו כלם, וא"כ שניהם בקנה א' עולים:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה