אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
קרח
חלק א
ויקח קרח וגו' ואנשים מבני ישראל גו' קראי מועד אנשי שם (ט"ז, א'-ב').
באור זה על דרך מאמר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה (תהלים פ"ז, ה').
דע כי לפעמים יזדמן מן הצבועים נוסע ובא למרחקים ולובש אדרת שער למען כחש שיחזיקו אותו לחכם חרשים ונבון לחש, אבל כאשר נשאל את פי אנשי עירו המכירים אותו מלידה מבטן הם יאמרו האמת ויתברר השקר. וכבר יש מי שהמליץ על מאמר אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו (אבות ב') היינו שתשאל את פי אנשי עירו אז תדע דבר אמת. זה שסיפר בשבח האנשים המצויינים לשם ולתפארת אשר בציון לאמר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. כלומר הלא נולד עמנו פה ואנחנו מכירים אותו היטב מיום שנולד ביקר שמו ותהלתו. והכפיל ואמר איש ואיש לאמר כי חשיבות החכם במקומות אחרות אינה עצמיית כ"א בהצטרפות דלת ערך ההמוןיריעות האהל אשר מפאת דלות השגתם הלא נחשב הוא לחכם. לזה אמר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כי כל אחד חשוב מפאת עצמו לא ע"י דלות כלל ההמון. זהו שאמר בשבח האנשים האלה נשיאי עדה קריאי מועד וגם בעת היותם בבית הועד ואז הם נבדלים מן ההמון גם אז היו אנשי שם וא"כ יורה כי חשיבותם מפאת יקר עצמותם.
חלק ב
וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' את אשר לו גו' (ט"ז, ה'). מדרש: אמר להם משה גבולות חלק הקדוש ב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה כבר נאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם וכו' כך ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דברי הימים א' כ"ג, יג) אם יכולים אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החושך אתם יכולים לבטל את זה (פרשה י"ח, ז').
ומה מאד ראוי להתבונן בזה מה היתה כוונת משה רבינו ע"ה במאמר בקר, כי אם הכוונה היתה להמשיל כהונת אהרן אל דבר חזק שלא יוכל להתבטל יש ויש כמה דברים חזקים כראי מוצקים והכתובים משתמשים בהם, כמו כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה (שיר השירים ח', ו') וכדומה הרבה, ובע"כ כוונו חז"ל אל כוונה עמוקה במה שבחר משרע"ה במאמר בקר, אבל הסכת ושמע!
הנה רז"ל דרשו ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים (במדרש בראשית). (תמצאנו מבואר באהל יעקב פרשת בראשית ע"ש וינעם לך) ודע כי הדרש הזה איננו רחוק מן הפשט, כי האדם גוף ונשמה וכמו אשר הגוף יש לו עיני בשר רואים ומבחינים בדברים גשמיים, כן השכל ועיני הנפש לראות להבחין בין טוב לרע, וכמו אשר אל עיני הגוף נברא האור כן יש אל הנפש אורה המיוחד אליה לפי דקות ענינה. לכן מאמר ויהי אור רומז על שניהם, א'. על האור הנראה בעיני בשר, ב'. על אור השכל להבחין בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים.
ומעתה המאמר יתבאר יהה אף נעים והוא ע"פ משל לאחד בא אל חנות סוחר גדול לקנות אצלו על מלבוש, וזה בא אליו באישון לילה ואפלה וימהר הסוחר והדליק נרות בחנותו למען לראות את אשר יבחור לעצמו, והסוחר שאל אותו איזה סחורה בדעתך לקנות מן הפשוטים או מן החשובים, השיב ואמר אין הבדל בין סחורה לסחורה בין מין ומין כי הכל אחד ואיזה אשר אחפוץ אקח, ומחיר אחד לכל הסחורות, כשמוע הסוחר את דברי הנבל הזה הלך וכבה את הנרות אשר בחנותו והושיבו בחושך, וזה מתפלא ואומר לו מה אתה עושה, ויען הסוחר ויאמר אם כדברך שאין חילוק והבדל בין טוב לרע, ומחיר אחד לכל הסחורות א"כ הנר למה? הלא הוא כדי להבחין בין טוב לרע בין סחורה פחותה לסחורה יקרה, ולדבריך אשר דברת הנר אך למותר, רק כל סחורה שתעלה בידך קח לך.
הנמשל כי הקב"ה יוצר אור השכל מצורף אל אור היום שידעו אנשים להכיר בין איש לאיש, ולהבחין בחכמה ושכל טוב יתרון אחד על חבירו להעריך כל אחד לפי מדרגתו, וקרח בא ואמר כי כל העדה כלם קדושים והכל במדרגה אחת אין הבדל ביניהם כקטן כגדול, אם כן האור והשכל וההבחנה אך למותר.
וזהו שאמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו ומתוק האור להשכיל לדעת בין איש לאיש, ואתם הלא יכולים אתם לערב יום ולילה ולכבות את אור היום, כי לדעתכם אין צורך אל הנרות אם כל הסחורות שוות, ובע"כ אתם רואים שאין זה ביכולת ביד מי לערב יום ולילה כי יש צורך גדול להבדיל ביניהם כי יתרון לאור מן החושך בשביל תשמישו של עולם, כך ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, והענין נחמד.
חלק ג
מדרש: אמר להם משה אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, עכשיו הקב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו כל מי שעומד על אהרן לא על הקב"ה הוא עומד, לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת אמר למשה אחי שמא מעלתי בשמן המשחה כו' והכתוב מעיד עליו מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהילים קל"ג, א') מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (עי' הוריות י"ב) לפיכך הנועדים על ה' (פרשה י"ח, ט').
וראוי להתעורר במאמר זה א'. על מאמר וכי אהרן אחי נטל לעצמו כו' היה צריך לומר בעצמו ב'. מה שאמר לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אין לזה באור ג'. סמיכות מאמר בא וראה חסידותו של אהרן מה ענינו ומה הוראתו ד'. מה שמסיים ואומר לפיכך הנועדים על ה' הוא מאמר סתום.
אמנם דע כי כבר כתבנו למעלה (פ' שלח) מענין ההבדל אשר בין ערב ובין מועיל, ובארנו שם כמה מאמרים בדרך נפלא מאד. ולפי הענין נאמר עתה בקוצר דברים כי יש דברים מכונים בשם ערב כמו כל תענוגי העוה"ז ויש מכונים בשם מועיל היינו שאין בהם ערבות כלל כ"א תכלית טוב, ולפעמים ימצאו דברים פרטיים שתרווייהו איתנייהו בהו יחד. וכמו כן תמצא במצות התוה"ק אשר קצתם בלתי ערבים על עושיהם ועוד כמשא כבד יכבדו ממנו, כמו מצות הצום ביוה"כ והצדקה וכדומה מהענינים המתנגדים אל טבע האנושי. ויש שיהיה בהם בחינת שניהם ערב ומועיל, ערב מסבת מתיקותם ומועיל בעבור היותם מצות השם ב"ה, כמו מצות עונג שבת, עונג יו"ט יש מקיימים אותם מחמת חשקת התענוג, אבל החסידים ואנשי מעשה אינם עושים כי אם להקים מצות ה' יתברך אשר צוה, לא לכוונת שום תענוג. וכבר ידוע כי המצוה אשר עשייתה מתנגדת אל יצרי לבו כמו מצות הצום וכדומה הנה לבעבור אשר המעשה כבדה עליו לעשותה א"כ ודאי שהוא עושה אותה למען קיים מצות השם, לא כן להתענג על ה' ביום השבת בעבור שהמעשה קלה מאד כי בעסקו בה גם שני היצרים כאחד נפגשו אם כן איה איפוא יבחן עונג זה לשם מי הוא אם לענג את השבת וכל ערבות המאכלים מורגש לו מפאת יצרו הטוב הממתיק אותם בפיו, או שכוונתו לענג את עצמו במטעמים אשר אהב. וע"כ זה הוא הגדול שבנסיונות אשר טוב התענוג לא יפסיד כוונת המצוה.
והנה אהרן בשעה שנמשח בשמן המשחה הלא במצוה זאת שניהם כאחד נפגשו, ערב ומועיל כי המשיחה ערבה וחשובה מאד מצד מעלתה שיזכה לגדולה ולתפארת שאין למעלה ממנה, וגם מועילה מאד כי הוא יהיה הנבחר לשרת בקודש כאשר הפליג עליו המשורר ע"ה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים ס"ה, ה'). וע"כ דאג הצדיק הזה פן התערב זר בשמחתו בהיות המשיחה דבר הערב להתהדר ולהתפאר בה, ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, כי זה משפט הצדיקים השלמים שאינם מאמינים בעצמם, ולכן כאשר הרגיש שמחה בלבו דאג לאמר אולי השמחה הזאת מעורבת עם שמחת היצר ח"ו היינו שמחת הערב והעונג לא שמחת המועיל והטוב אשר בה. על זאת יצאתה בת קול ואמרה מה טוב ומה נעים, כלומר מה לך בכך אשר במצוה זאת יש בה גם שניהם גם ערב גם מועיל עכ"ז אתה אל תירא, כי אותך ראיתי תמים עם ה' ועשית מצותיו בשמחה, וא"כ מה בכך אם מצוה זאת היא מבחינת הערב ג"כ. וזהו מה טוב (מוסב על סוג המועיל) ומה נעים (הוא סוג הערב) ור"ל למה יגרע כח המועיל אשר במצוה זאת ע"י היות בה גם ערבות, וא"כ שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת כי קדוש ה' כמוהו שלל מלבו כל ערבות וכל עונג ולבו התאוני כבר היה חלל בקרבו, ובלבו לא היה הרגשה אחרת כי אם שמחת הקימו מצות בוראו יתברך (ועי' השלמת הדברים למעלה פרשת תצוה על מאמר ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך כו'):
וכבר הזהיר הכתוב ואמר לבלתי רום לבבו מאחיו גו' (דברים י"ז, כ') היינו שלא יהנה ממה שחבריו יראים ממנו ומכבדים אותו, וכאשר התנהג כן עלתה מצוה זאת בידו כמו תפלין וציצית, לא כן אם כוונתו לעצמו. והדמיון בזה אחד חוטב עצים אצל חבירו ואינו משלם לו שכרו, ודאי תאמר עליו כי הוא עשק שכר שכיר, אמנם אם יקחהו להיות ממונה ומשגיח על סעודה גדולה שעשה מכמה מיני מאכלים ומשקים ערבים ויקרים, ועל פיהו ישק כל העם המסובים וזה לא יתן לו שכרו אותו, הלא לא תחשוב לעושק שכר שכיר כי הלא הרבה נהנה בעת התמנותו, ודאי אכל חלקו בראש ובשר הבריאה אכל וכוסו רויה. אמנם אם ביום אשר עשה זה את הסעודה היה אצל זה יום התענית אז חשוב עבודתו זאת בעסק הסעודה להיות כחוטב עצים אחר שאין לו הנאה מהעסק.
וזהו לבלתי רום לבבו גו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שתהיה מצוה זאת כשאר המצות שאינם ערבות מורגש בהם אל הגוף.
ולסבה זאת מצאנו ראינו כל גדולי הצדיקים ברחו מזה כאמרם ז"ל על משה רבינו ע"ה בים עמד לו מן הצד, בסיני עמד לו מן הצד, באהל מועד עמד מן הצד, אמר לו הקב"ה עד מתי אתה משפיל עצמך כו' (ויקרא רבה א') ובשאול בחיר ה' נאמר הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א' י', כ"ב). וכל זה בעבור כי אין עבודה קשה מזאת שהוא נסיון גדול אל האדם לגרש מלבבו סוג הערב ולכוון רק כוונת המועיל (ובאמת לולא זרע הקב"ה בקשת הכבוד והפאר והגדולה לא היה בעולם מי אשר יאבה להיות מושל באדם והיה העולם הרוס, והכבוד יענה את הכל) עד כי אהרן הצדיק נזדעזע נרתע ונפל לאחוריו, ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה כי היה ירא ודואג על עצמו מפני הסכנה הגדולה פן יפגענו היצר בבחינת הערב, וקרח ועדתו אחר שהם מתקנאים בו ומבקשים התמנות הכהונה ודאי כוונתם בעבור בחינת הערב כי לולא כן היו בורחים להנצל כצבי מיד.
וזהו מאמר משה אל קרח אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה ר"ל לענג את עצמו בחלק הערב אשר בה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, הלא הקדוש ב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו. כלומר הלא אהרן לא יתן גדולה לעצמו מזה כל מאומה, אבל הגדולה והתפארת את הכל יחזור לבעליו וכל מעשיו לשם שמים, ואינו משתמש בהתמנותו רק לעבוד עבודה אשר ה' יתברך צוה אותו, וא"כ כל מי שעומד על אהרן לא על הקב"ה הוא עומד.
וזהו לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו כלומר הלא ראו נא אותו והתבוננו בו מה הוא אם הוא חושב את עצמו למציאות נכבד עד שיבקש מכם כבוד ותפארת, וא"כ למה תלינו עליו. והוכיח ואמר באו ראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה כו' נבעת נרתע ונפל לאחוריו כו' עד לפיכך הנועדים על ה' ר"ל ואתם כאשר בכל לבבכם תבקשו ותרדפו אחר זאת ודאי אין בלבבכם רק השגת הערב כהמבקש גדולה לעצמו, וכמו שיתבאר כי מאמר לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' יש להתבונן בו מה הוראת אות הה' במלת הנועדים כ"א היה אומר נועדים על ה' בלא הה' היתה ההוראה כפשוטה אבל עתה באמרו הנועדים ההוראה כמסמן ורומז על דבר, כלומר אתה וכל עדתך היינו הנועדים המה על ה' ועיקר נושא המאמר הם הב' מלות על ה' ואם כן ראוי לדעת מהו העון הנכלל כמאמר על ה'.
והנראה לדעתי בבאורו על דרך שאמרו חז"ל ופרעה חולם והנה עומד על היאור א"ר יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם והנה ה' נצב עליו (בראשית רבה פ"ט). וכבר מלתי אמורה בחלק הא' (במקומו) כי הרשעים אינם משימים לב לעשות מצות אלהים יתברך וכל עסקיהם ומעשיהם רק להשביע את עצמם מטובו יתברך והשפעתו הנדיבה, לכן המליץ ואמר הם מתקיימים על אלהיהם, לא כן הצדיקים כמו אליהו זכור לטוב וכדומה, שלא בקשו ליהנות מטוב שפעתו כי אם לחם חקם ופת בגם, והיו משעבדים נפשם לעסוק כל ימיהם בעבודתו יתברך ונותנים נפשם עליהם, והקב"ה מנהג עולמו ע"י זכות מעשיהם, א"כ הקב"ה וכבוד מלכותו מתקיים עליהם. וזהו שאמרו שם אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי, פי' שהיה ברצונו לדעת תחלה על דרך כלל מהו הוראת החלום ורמיזתו אם אני על אלהי פי' שאשיג טובה ממנו, או בהיפך אלהי היינו שהוא מבקש ממני מאומה והוא עלי למשא (ועי' הדברים פרשת מקץ בהמתקת משל צח וינעמו לך).
ומעתה המאמר שנפנינו מבואר מאד כי משה רבינו ע"ה אמר עליהם המעט מכם כי הבדיל גו' להקריב אתכם אליו גו' ובקשתם גם כהונה לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. וראוי להבין מדוע אמר המעט מכם ולא אמר המעט לכם. אבל כל זה יתבאר ע"פ משל לשר גדול היה לו שדות הרבה, והטיל העבודה על עבדיו הכפריים עובדי אדמה שיעבדו בכל עבודה בשדה עד שיאספו מעשיהם אל הגורן והיה בתבואות, והמה באו בעגלות מלאות עמיר והשלימו כל התבואות אל יד השר לא השאירו בידם מאומה ולא יחשבו האנשים העושים בעבודתו, כי האמין להם שלא יגנבו לעצמם, והיה משפט השר להטיל עליהם עבודת האדמה לאיש איש כפי כחו, לזה רק שדה אחת, ולזה שתים, ולזה עוד יותר, לימים בא אחד לפני השר ואמר מדוע לא מצאתי חן בעיניך כי לא נתת לי רק חלקה אחת ולחברי נתת ב' שדות וג', וכשמוע השר את דבריו צוה ואמר לקחת מידו גם השדה הזאת, בא לפניו ויאמר לו לא די שלא הוספת לי עשית עמדי גם זאת ולקחת מידי את אשר היה לי, השיב השר ואמר כי מתוך בקשתך והפצרתך בי אני מבין כי גנב אתה לכן תבקש שדות הרבה שתוכל לגנוב הרבה, כי אם היית איש נאמן וכל מחשבתך לעבוד באמונה א"כ למה לך לבקש עול עבודה רבה על עצמך מה שלא הטלתי עליך אם לא כי גנב אתה ולטובת עצמך אתה דורש, לכן גם מה שהיה לך אקח מידך.
הנמשל כי משה רבינו ע"ה אמר להם אם הייתם תמימים עם ה' לעבדו באמת כמשפט הצדיקים שאלהיהם מתקיים עליהם לא היה לכם לבקש עול עבודה יותר מהמוטל עליכם, אין זאת כ"א כי נחשב לכם עבודתכם כתבואה מן הגורן ולכן באתם לבקש עוד יותר כמשפט מאמר אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה', ט'). ולכן אמר המעט מכם, כלומר גם זה המעט אשר בידכם ראוי לקחת מכם, יען כי הבדיל אלהי ישראל אתכם גו' להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם, האריך הכתוב והציע לפניהם העבודה אשר עליהם כאומר ראו והתבוננו מאד כי יש ויש בידכם במה להתעסק אם ברצונכם לעשות נחת רוח לפניו יתברך הנה טוב העבודה בידכם הוא ובקשתם גם כהונה, תשתדלו לחפש ולבקש עוד עבודה נוספת. לכן אתה וכל עדתך הנועדים והבאים לבקש באין ספק הוא על ה', כי מי שכוונתו להנאת עצמו הוא מתקיים על ה' כנזכר לא ה' עליכם. ולכן יפה העיר אותם במאמרו הנכבד המעט מכם כמו שאומר עוד אין לי תקוה להשיג מכם רק מעט, כענין הגנב שביקש שדות הרבה ודאי כוונתו לעשות גניבה גדולה ומה ישאר אצלי כי הלא ראו נא סדר העבודה אשר עליכם ומדוע בקשתם גם כהונה, והבן.
חלק ד
מדרש: וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים (איוב ט"ו, כ"ח) זה היה קרח שהיה קתליקוס (פי' ממונה על האוצרות) לביתו של פרעה והיה בידו מפתחות כל האוצרות אמר לו הקב"ה מה הנאה יש לך אין אתה שולט עליהם שנאמר בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים למי הן מעותדים לאלו שהם גולים לישראל כו' (פרשה י"ח, ט"ו).
ומה מאד ראוי לתת לב אל כוונת המדרש כי לא דבר ריק הוא להוציא המאמר מפשוטו שהוא מוסב על דור המבול.
והנראה כי זה משפט חכמי לב לחקור לדעת דבר על שרשו, כמו אדם כי ימות ותשאל למה מת, והם ישיבו יאמרו לך כי חלה כמה שבועות ומת אולי זה יספיק לך לטעם, אבל איש החכם יחקור עוד מה היה סבת מחלהו עד כי יאמרו לו כי אכל אכילה גסה או דבר המזיק. כן מי ששומע מעשה אחר מתחלתו עד סופו יתפלא מאד הלא לא אדם חסר לב היה, כי ר' מאיר למד תורה מפומיה דאחר ומאיזה סבה צמחו לו כל אלה, לזה ספרו לנו רבותינו ז"ל זמר יוני היה מזמר (חגיגה ט"ו, ב' עיי"ש).
וכן פה בענין קרח עמדו לחקור על שורש המבואר לחטוא, ואמרו עליו שהיה מבעט מסבת רוב עשרו כמאמר וישמן ויבעט, אבל גם זה אינו מספיק כי יש כמה עשירים שלא סרו מדרך הטובה ולא הטו את לבבם, ובע"כ מוכרח אתה לומר שהיה מאסף העושר בחטא כמאמר עושה עושר ולא במשפט (ירמיה י"ז, י"א) מסיים עליו ובאחריתו יהיה נבל. לזה התעוררו חז"ל לחקור על קרח הלא הוא לא אסף העושר כי אם מפרעה וביתו, ומה פשעו ומה חטאתו, ואם הטעה אותו עכ"ז אין בזה עון אשר חטא, לזה אמר וישכון ערים נכחדות כו'. והוא ע"פ משל לבעל מחיה מוכר משקה התאספו אל ביתו ביום השוק שיכורים הרבה ויאמרו לתת לפניהם משקה, בא גנב אחד לגנוב המעות מתוך אמתחותיהם עמד עליו המוזג ויתאבק עמו להוציאו מביתו, וזה מפציר בו לאמר חלילה לי מעשות זאת אליך אין אני כשאר הגנבים, מעולם לא גנבתי מישראל אפילו פרוטה אחת, השיב לו הבעל הבית שוטה כל אשר תמצא ידך לגנוב מהם אצלי אתה גונב כי ודאי לא ילכו מביתי עד אשר ישתו ישכרו בעד כל ממונם ולא ישאר בידם מאומה.
הנמשל מבואר במאמר שלפנינו וישכון ערים נכחדות כו' כלומר אמת הדבר שלא ישאר העושר ביד פרעה ומצרים כי הם בתים לא ישבו למו, אבל מה חטאו של קרח אמר אשר התעתדו לגלים - לגולי מצרים, שכבר הבטיח אותם הקב"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול א"כ כל מה שאסף מפרעה גזל את ישראל כי נגרע מביזת הים, והבן.
אמר אברהם בערוש המלקט והמסדר: יען כי בין כתבי לקוטי מו"ר זלה"ה לא מצאתי יותר שיהיה שייך לפרשה זאת. רק אלה הלקוטים אשר הצגתי לפניך. לכן אמרתי להוסיף עליהם מעט מתוך חבורי היקרים אשר חנני ה':
חלק ה
בגמרא: אמר ר' לוי ברב בישר ברב בשרוהו, ברב בישר רב לכם בני לוי ברב בשרוהו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (סוטה י"ג).
וכבר התעוררו רבים במאמר נפלא זה כי הוא מרעיש ארץ מרגיז לב ראשי התעודה, כי חלילה לנו לחקור חטאים חדשים על משה רבינו ע"ה ולומר שחטא נגד עדת קרח כי משה ע"ה כבר נאמר בו שמת ע"י מי מריבה. ומה גם אם משה רבינו ע"ה חטא נגדם א"כ קרח ועדתו צדיקים היו בריבם עמו ומדוע פתחה הארץ את פיה ותבלעם כשאול חיים.
והמפרשים ז"ל גם כי מהם נתעוררו במאמר נפלא זה, עוד לא התעוררו על המלות בישר בשרוהו מה ענין בשורה טובה בזה, ע"כ הלכו בדרך למרחוק מה שאין המאמר סובלו. אבל דע והבן כי האלהי הזה ר' לוי ע"ה בא להעיר אותנו על ענין חדש ותשואות חן חן לו במליצתו הזכה, ונכבדות מדובר בה להביננו כמה נאמנים פצעי אוהב נאמן כמוהו, וכמה נעימים דברי תוכחתו על אוזן שומעת אמריו הטהורים המה עדת קרח, גם כי המרו את רוחו בהצותם על ה' עכ"ז שפתי צדיק ידעון רצון לא יבואו בריב, ולעומת מדתו הטובה והנעימה נמדד גם לו בתפארה בתוכחתו יתברך אליו. והוא כי לפי משפט הראוי אל המוכיח לאחד שחטא חטאה גדולה כמעשה קרח ועדתו, לבוא עליו בחרופים וגדופים ונאצות גדולות לאמר הוי חוטא נבל פושע ומורד, וכדומה מן החרופים העצומים, אבל זה משה רועה הנאמן באהבתו ובחמלתו לא כהה בם כ"כ אבל שכל דברי תוכחתו בהיפך, ובא ואמר אליהם זכרו נא מעלתכם וכבוד משפחתכם, זכרו נא מי אתם יקר מחצבתכם כלם אנשים ראשים אפרתים מיוחסים, על דרך מאמר ירא את ה' בני ומלך (משלי כ"ד, כ"א) כלומר הלא אתה בני וגם מלך.
וזהו מאמרו הנכבד רב לכם בני לוי, כאומר חוסו נא על כבוד מעלת תפארתכם ויקר מחצבתכם, שימו ושימו לב מי אתם ומי אביכם ורב לכם בני לוי, בני ציון היקרים איככה יחללו נזר תפארתם להקהל בעצרת בוגדים ולשלוח מדנים בין אחים. ולעומת זה אלהים חשבו לטוב בעת אשר הוא גם הוא הרהיב בנפשו עוז ומלא את לבבו אחר שנשבע ה' יתברך ואמר לכן לא תביאו את הקהל הזה גו' הנה הרבה והפציר בתפלה כמנין ואתחנן דוקא, ואעפ"כ הקב"ה לא שאט בו ח"ו להשתיקו בדברי חמה אבל אמר לו בדברי חן ותפארת רב לך כאומר אל איש רב המעולה כמוך לא יאות להרבות דברים כ"כ. וגם בתוכחתו זאת הראה לו יתברך אהבה מסותרת ועוז ידידות להציע לפניו מזכרת מעלתו וחין ערכו מה שלא יאות אל מעלתו כי רבה היא להוסיף עוד לדבר בדבר הזה, זה שכוונו ז"ל במאמר ברב בישר ברב בשרוהו, והענין יקר לנבון רוח:
חלק ו
ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתה והם ואהרן מחר (ט"ז, ט"ז).
נכפלו הדברים לאין צורך כי למה לו לומר עוד הפעם אתה והם הלא כבר אמר אתה וכל עדתך.
והנראה בבאור זה כי כוונת משה היתה בענין המחתות אותו ענין עצמו אשר אמר במופת המטות, כי במופת המטות נאמר ומטה אהרן בתוך מטותם (במדבר י"ז, כ"א) שפי' ז"ל באמצע המטות, למען יהיו כל שארי המטות קרובים אל אויר קדושת אהל מועד ומטה אהרן יהיה נחבא ונסתר באמצע, כי אם מטה אהרן יהיה יותר קרוב אל אויר הקדושה ומטהו יפרח עוד יהיה להם מקום להתלונן ולומר כי ע"כ פרח מטה אהרן שהיה קרוב אל האויר, ואם היה שלי קרוב היה שלי הפורח לכן הרחיק אותו יותר מכל המטות ועכ"ז פרח, זה להם לאות אמת כי הקב"ה בחר רק באהרן.
וזה הדבר עצמו אמר להם עתה במופת המחתות שיקחו איש מחתתו ולתת עליהם קטורת והקרבתם לפני ה', היה משה חושש עוד אם יעמוד אהרן תחלה לפני ה' סמוך לאהל מועד ואח"כ אחוזת מרעיו וקרח יעמוד אחר כלם עוד ישאר לו מקום להתלונן ולומר כי על כן בחר הקב"ה באהרן בעבור שעמד סמוך למשכנו, ומה לו יתברך לחפש, ואם הייתי אני עומד בקירוב מקום ודאי נבחרתי אני. לכן נשמר משה רבינו ע"ה מזה ואמר אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה', ודייק עוד והציע לפניו סדר המעמד אתה (תחלה) והם ואח"כ אהרן שיעמוד אהרן אחר כלם ואז יתברר לפניך כי אין הקב"ה בוחר רק באהרן והבן, ע"כ.
חלק ז
בספר הזוהר ברעיא מהימנא: מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים ואפילו בשבתות של חול (קרח קע"ט).
ואמר לי הגאון מו"ה ברוך מרדכי נ"י בשם אביו הרב מו"ה יעקב זללה"ה דבר נכון כי טעות נפל בדפוס והיה כתוב בשבתות של חוץ לארץ רק היה כתוב בר"ת חו"ל ונשתבש ונעשה מזה חול. והוא עם מה שאמרו בגמרא כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלהים (כתובות ק"י), ע"ז אמרו מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים אפילו בשבתות של חוץ לארץ שאין שם מקום השכינה דדומה כמי שאין לו אלוה, עכ"ז בשבתות יש השראת השכינה בישראל גם בחו"ל: