אור ברסלב
אהל יעקב על התורה קדושים › חלק ח

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

קדושים · חלק ח

חלק ז

אל תפנו אל האלילים כו' ובגמרא: דיוקנאות עצמן אסור להסתכל בהן שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי גמרא א"ר חנן אל תפנו אל האלילים אל מדעתכם (שבת קמ"ט, א').

והדברים סתומים וחסרים באור!

והנראה לדעתי על דרך מאמר המשורר ע"ה פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון כו' (תהלים ק"ב, י"ח) ומה מאד ראוי להבין במה שהתחיל בלשון יחיד פנה אל תפלת הערער, והשלים המאמר בתפלת רבים ולא בזה את תפלתם, ואחשוב כי המשורר ע"ה רמז בזה אל מה שמצאנו ברז"ל בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט', ח') משל למלך שהזמין את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פקחים שבהם נכנסו לפנים כשהם מקושטים כו' עד אלו ואלו יושבים הללו אוכלים והללו רעבים, הללו שותים והללו צמאים שנאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו כו' ומשבר רוח תילילו (ישעיה ס"ה י"ג-י"ד) (שבת קנ"ג, א'). וגם המאמר הזה צריך טעם כי כבר נאמר גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי י"ז, כ"ו). ולבוא אל הבאור נזכיר עוד מאמר רז"ל ויפן אהרן אל מרים שפנה מצרעתו (שבת צ"ז, א') וגם מאמר זה אומר הבינני.

אמנם דע כי ההבדל בין מאמר פנה ובין מאמר נטה כך הוא כי כבר נתבאר (במאמר הג' והד' מס' השמע) שבכל תנועה יצויירו בו ג' גבולים, א'. מה שממנו ב'. מה שאליו ג'. מה שבין (ר"ל מה שבין שניהם) כמו המרחם על זולתו פעם יהיה מצד מעלת המרחם וטובו הוא הגבול שממנו, ופעם מצד המקבל המצטער והמדוכא הוא הגבול שאליו, ופעם מצד הקורבה שביניהם הוא מה שבין (עי' עולת תמיד ריש וארא) ומעתה כאשר יתנועע המתנענע אל דבר בעבור מה שאליו ישמש הכתוב במאמר נטה כמו ויט עד איש עדולמי (בראשית ל"ח, א') הטה אלהי אזנך ושמע (דניאל ט', י"ח) ויט שמים וירד (תהלים י"ח, י'). וכאשר תהיה תנועתו לסבת מה שממנו אז יאמר פנה כי פנה אליו עורף כמו ויפן ויצא מעם פרעה (שמות י', ו').

לכן בהכרח דרשו ז"ל בת"כ (בחקותי) ופניתי אליכם והפריתי אתכם אפנה את עצמי מכל עסקי לשלם שכרכם, הנה מלאו בזה קצור לשון הכתוב יען כי מאמר ופניתי יורה על מה שממנו לכן ביארו אפנה מכל עסקי. וכן ביארו ז"ל מאמר דוד המלך ע"ה פנה אלי וחנני כו' (תהלים פ"ו, ס"ז) וז"ש ז"ל (בילקוט תהלים כ"ה) פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכי יחיד היה דוד כו' וכי עני היה דוד כו' אלא אמר דוד לפני הקב"ה לפי ששמתני למלך על בניך עיניהם תלויות בי ועיני תלויות בך ואני יחיד כנגדו כו' פי' כי מעתה הוא מחוסר השגחת המשגיחים כי הוא גבוה על כלם ואם כן יותר ראוי אליך פנות אלי לחון אותי בעין השגחתך יותר מאל הזולת, והטעם - כי יחיד ועני אני כי המה עיניהם תלויות בי שאשגיח עליהם ומי ישגיח עלי אם לא אתה ה'יריעות האהל (והשלמת הדברים עי' באהל יעקב בראשית על מאמר הלא אם תיטיב שאת).

וע"כ יפה הוכיחו ז"ל ממאמר ויפן אהרן אל מרים, כי להורות על הגבול שאליו היה לו לומר ויט אהרן אל מרים משא"כ מאמר ויפן מוסב על הגבול שממנו לכן יפה ביארו שפנה מצרעתו שהיה עליו תחלה ונרפא ממנו. והוא שאמר הכתוב ופנית בבקר והלכת לאהליך (דברים ט"ז, ז') להורות שתהיה אהבתם חזקה אל המקום הנבחר הזה עד שתהיה פרידתם ממנו בע"כ. ומה יפה אמר עתה הכתוב ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים (דברים ל"א, כ') כלומר כי רק אם יפנה לבבו ממה שממנו וינח ידו מעניני התורה ועבודת שמים סופו כי יבוא אל מה שאליו יבוא לעבוד אלהים אחרים.

כמאמר וסרתם ועבדתם אלהים אחרים (שם י"א, ט"ז) ז"ש חז"ל (שבת קי"ז, א') עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן כו' ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לשניה פורעניות ראשונה מה היא ויסעו מהר ה' כו' (במדבר י', ל"ג) שנסעו מאחרי ה' (פורעניות שניה ויהי העם כמתאוננים) כי מי שהוא דבק בו יתברך בשלימות לא בנקל יכנס בלבו ענין זר. לכן היה מחסדו הגדול יתברך להפסיק בין הסבה ובין המסובב למען תהיה הסבה סבה רחוקה לבלתי תפסיד כל כך כי באמת אין אחריות גדול מזה כמאמר וזכרת את ה' אלהיך כו' (דברים ח', י"ח) ונאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כו' (תהלים ט"ז, ח').

לכן יפה אמרו אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם וכוונו בזה ג"כ רק לתקן קצור לשון הכתוב כי מאמר אל תפנו אל האלילים הוא הגבול שאליו ולמה אמר אל תפנו אשר שורש זה הונח על הגבול שממנו. לזה ביארו ומלאו קוצר לשון הכתוב, אל תפנו מדעתכם לומר כי ראוי אליכם לשמור מאד הדעת והזכרון לבלתי תהיו נעתקים מנועם הדבקות בו יתברך, כי כאשר האדם יהיה נפרד ונעתק ונעזב מדעתו כאותו שהוא מסיח דעתו מדבר המשמרת שעליו סופו שיבוא לעבוד אלילים, לכן אסרו להסתכל בדיוקנאות לבלי יבוא להיסח הדעת, וזהו אל תפנו מדעתכם אל האלילים והענין אמתי לדעתי:

ומעתה נבאר מאמר פנה אל תפלת הערער כו' תכתב זאת לדור אחרון כו'. ונאמר כי הנה הדלות יש בענינה ג' חלוקות, אחד הוא הדל שאין לו מאומה ונפשו רעבה ומשתוקקת אל הטוב הוא הנקרא אביון כי הוא תאב לכל. ב'. אותו שאינו מתאוה טוב אבל עכ"ז הוא מכיר יודע ומבחין שיש טובות הרבה בעולם והאיש הזה הגם שאינו מתאוה להם, עכ"ז מעונה הוא ומחוסר הכל והוא הנקרא עני. אבל כבר יזדמן איש אשר טוב לא ראה מימיו, נולד בעניות ונתגדל בעניות ושפלות ואין דרך אחר עולה על לבו כל מאומה, כי הוא יושב ביער או בכפר מקום לא יעבור בו איש, וא"כ לא ראו עיניו ענין אחר שיתאוה אליו הוא ראוי לקרוא אותו ערער כי הוא כערער בערבה שנאמר עליו ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב (ירמיהו י"ז, ו') אשר על בחינה זאת ירמיה ע"ה נשא קינה עלינו ואמר ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה (איכה ג', י"ז) כאותו שלא יעלה על לבו כי אם הלחם אשר הוא אוכל להשיב נפשו הרעבה. והמופת ע"ז כי גם בהזדמן שיאמר לו אדם בקש ממני דבר שאל ממני ואתנה, עכ"ז לא יבקש כי אם לחם ההכרחי כי אינו יודע ואינו מבחין תענוגות בני אדם יותר מלחם ומים וכסות בשר ערוה. ומעתה כאשר הקב"ה יעשה סעודה ויהיו נקראים לפני המלך יתברך כל נפש נענה וכל נפש רעבה, עניים ואביונים וזה הכלל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים והוא ממלא משאלות לבבם ועכ"ז אם הם כלם עניים וחסרים כל טוב מה ישאלו ומה יתאוו. כמו שאמרו חז"ל על משיח בן דוד שיבוא במהרה (סוכה נ"ב, א') כיון שראה משיח בן יוסף שנהרג הגם שהקב"ה אמר לו שאל ממני כו' הוא אומר איני מבקש ממך אלא חיים שנאמר חיים שאל ממך והוא מקוצר רוח השואל.

וא"כ מה יעשה הקב"ה עם הנכאי לבב האלה כי לא יבאו ולא יתאוו לבקש דבר, אבל בחסדו יתברך יושיב אצלם הרשעים הגדולים אשר בכל ימיהם התענגו בתענוגים רבים ונכבדים לעדן בדשן נפשם, ונפשם יודעת מאד הדברים המענגים הנפש יודעים ומבחינים בטובות וישאל השואל מה אתם מבקשים מן התענוגים, ואז ירחיבו פיהם לשאל לנפשם כל המאכלים הערבים היקרים, וכל משקה יקרה, ואת מה שיבחרו הם יקח הקב"ה ויתן לפני הצדיקים. וא"כ ישיבת הרשעים אצל הצדיקים הוא ענין הכרחי שיבחרו הם בטובות נעימות ויקרות מה שלא יעלה על לב הצדיקים כמאמר ומעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה כו' (ישעיה ס"ד, ג'). וזהו הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו כו', כלומר כל עיקר ישיבתכם אצל הצדיקים הוא לסבה שתרעבו לבחור בטוב ועבדי יאכלו הטוב ההוא אשר בחרתם. וזהו אלו ואלו יושבים, הללו אוכלים והללו רעבים הללו שותים והללו צמאים כו' והנה על אותה שעה חזה המשורר ע"ה ברוח קדשו ואמר פנה אל תפלת הערער (עיין הערה) וגם ולא בזה את תפלתם היינו התפלה והבקשה אשר הרשעים מבקשים. וביאר מעצמו ואמר תכתב זאת לדור אחרון רמז כי אין המאמר מיוחד רק לדור האחרון, כי אז יתקיים באמת פנה אל תפלת הערער ועכ"ז לא יבזה תפלת המרחיבים פיהם על משאלותם, כי אם ישמע משאלותם ויתנם להערער:

אמנם על דרך כלל ראוי להתבונן במה שהחמיר הכתוב כ"כ עלינו אל תפנו אל האלילים וכבאורם ז"ל אל תפנו מדעתכם שלא להסיח דעת כל מאומה שלא לשבת במושב לצים שזה יכלול כל מיני שחוק והתול. והנה כל הדברים אשר אנחנו רחוקים מהם המה על ב' פנים, מהם בדרך גזירה מאת הגוזר העליון ב"ה כמו ההרחקה ממאכלות אסורות מכל טומאה ותועבה, הב' הוא דרך עצה טובה כמאמר כך היא דרכה של תורה כו' (אבות ו'). וא"כ יש לתת טעם על ענין מושב לצים אם הוא דבר אסור מאתו יתברך היה ראוי להזהיר ע"ז בתורה כמו שהזהיר על כל מצות ל"ת, והיו זהירים מאד להשמר מזה ואם לא כן למה רמזו לנו למנוע את עצמנו מזה.

וכי תאמר כי הזהיר ע"ז הכתוב אזהרה שלמה במאמר מלא אשר לפנינו אל תפנו אל האלילים וכבאורנו. עוד יקשה עלינו השלמת המאמר אני ה' אלהיכם וכי העוסק בהבלים הוא כופר בעיקר ומכחיש אלהותו יתברך. גם חז"ל אמרו יכול שיאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות אלך ואתגרה בשינה ת"ל כי אם בתורת ד' חפצו (תהילים א', ב') (ע"ג י"ח, ב'). וראוי לבאר איך ענין זה תלוי בזה. אמנם דעת לנבון נקל כי כל מציאות האדם בעולם רק בעבור התורה שיהגה בה יומם ולילה כמאמר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה (תהלים א', ב') לכן ראה הקב"ה להרחיק מן האדם כל הדברים הממשיכים לבו והמטרידים אותו.יריעות האהל גם אם הדבר בפני עצמו אין בו טומאה ולא תועבה עכ"ז הוא שנוא בעיני ה', כי עי"ז הוא בטל מדברי תורה. וזהו יכול שיאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות והוא דבר איסור א"כ כאשר אעביר זאת מלבי ואבטלהו אהיה חשוב לפניו יתברך כאילו עסקתי בתורה ובמצות כמשפט כל הכופר בע"ג כאלו קיים כל התורה כולה. גם אמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה (קדושין ל"ט, ב') וא"כ הואיל ולא הלכתי אחרי שוא ולא הלכתי לטרטיאות אלך ואתגרה בשינה, ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, וא"כ גם אם השינה בפ"ע אין בה תועבה ולא טומאה אבל כמה ביטול תורה יש בה לכן מחוייב האדם להתרחק מזה, כש"כ כמה יש לאדם להתרחק מדבר שהוא בפ"ע תועבה. לכן יפה הזהיר אותנו הכתוב אל תפנו אל האלילים אל תפנו מדעתכם כי עיקר האזהרה שלא להמשיך לב ולפנות מן התורה כי המבטל דברי תורה סופו כו' וכבר ספרו חז"ל על ר' אלעזר בן ערך ר"א בן ערך איקלע להתם ואימשך בתרייהו ואיעקר תלמודי' (שבת קמ"ז, ב'). וא"כ על אחת כמה וכמה מה מאד ראוי אלינו להזהר ולהשמר מזה לבלתי פנות לב על הבלי עוה"ז.

וזהו שאמר אל תפנו אל האלילים כו' והשלים ואמר - אני ה' אלהיכם, אשר לדעתי כוונת הכתוב היא לתת טעם שלא ישאל השואל אם רגעי הזמן יקרים כ"כ בעיניו יתברך עד שהקפיד על המבטלים מדברי תורה המה בכלל מושב לצים א"כ איך ויתר אל הזולת העוסקים כל ימיהם בהבל ובשוא נתעה, לזה אמר אני ה' אלהיכם. באור זה דע כי הר"ת כתב בספר הישר טעם מספיק למה נבראו הרשעים וכתב אשר מציאותם על דרך הצמחים העולים אחר הזריעה אשר כוונת הזורע רק על החטים, וטבע הצמיחה להוציא עם החטים תבן וקש ומוץ, כן הבורא יתברך היה הפעל המכוון ממנה בריאת הצדיקים, ומציאות הרשעים היתה מטבע הבריאה וזהו שתקנו ז"ל יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, ושינו לשון הכתוב שאמר ובורא רע (ישעיה מ"ה, ז') משום לישנא מעליא (ברכות י"א) אמנם הענין אחד הוא. למשל העושה משתה גדולה ביום כלולת בנו וכוונתו לשמוח רק עם אוהביו ואחוזת מרעיו ועכ"ז באין מנוס יהיה שמה גם אותו שאין רוחו נוחה הימנו ולא ידחהו ולא ידחפהו חוצה.

כן האמנה כי כוונת הקב"ה היה רק להזמין את הצדיקים אל שלחן הבריאה עכ"ז בכלל הבריאה נבראו ג"כ רשעים ואינו דוחה אותם. וזהו עושה שלום ובורא רע ולא יקשה לך למה ברא רע לזה אמר ובורא את הכל כי מכח הבריאה בדרך כלל נבראו גם אלו כדרך הצמחים העולים על ידי הזורע וכנזכר, וכמאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים (ישעיה ס"א, י"א) ר"ל אותם אשר צמיחתם וגדולתם באה להם ממילא ע"י כח הבריאה. יריעות האהל

ומעתה יפה אמר הכתוב אל תפנו אל האלילים כו' והטעם אני ה' אלהיכם. משל לנוסע לעיר רחוקה לסחור שמה ויהי בלכתו בין הסוחרים ובין החנויות פגע בו אחד ונתן לו שלום ואמר לו דע ידידי כי גם אני מעיר הזאת אשר אתה יושב בה. ועתה לא אעזבך ואתה תלך עמי אל ביתי ונתעלסה באהבים, ואתה תספר לי משלום אבי ואמי ואחי וכל משפחתי מה מעשיהם ועניניהם ותתעכב עמי שעה או שתים.

ויענה ויאמר אם תתן לי כך וכך אדומים בעד כל שעה אז אוכל להתעכב אצלך, כי זה כמה שבועות אשר אני מחזיק בדרך עד בואי פה וא"כ עשה נא חשבון על ההוצאה הגדולה אשר עשיתי עולה למאות ולאלפים וכל ההוצאות האלה עשיתי למען אהיה פה ימים או עשור לסחור להרויח את פרנסתי ופרנסת בני ביתי, וא"כ עשה נא חשבון כמה אני מקוה להרויח באלה ימים מספר ויעלה לכל שעה כמה אדומים ואתה תאבה ותבקש ממני לאבד השעות האלה לבטלה, ואם רצונך לשמוע הנהגת בני משפחתך וענין מסחרם ומעמדם דע כי איש אחד בא עמי לפה ולקחתי אותו על הוצאות שלי ובא לפה ללא צורך ואין לו שום עסק לתקן הוא יוכל לשבת אתך כל היום וכל הלילה והוא יגיד לך ויספר לפניך כל אשר תדרוש ממנו. כענין שהשיבו הרועים אל יעקב אבינו ע"ה שאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום ובמדרש (ב"ר ע'): ואי פוטטין את בעי והנה רחל בתו באה עם הצאן וכו' כלומר היא תוכל לוותר על הזמן ולספר לך מה שתשאל לא אנחנו.

הנמשל כי אנחנו אצלנו נאמר בראשית ברא אלהים כו' לא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית ואם כל עיקר הבריאה היתה בעבורנו איך נוכל לוותר להבטל גם רגע כי היום קצר והמלאכה מרובה כו' ואיך נבלה הזמן בהבל.

לא כן הרשעים אשר כל ענין מציאותם פה הוא מכח טבע הבריאה בדרך כלל והם ממש כאותו שנוסע למרחקים על הוצאות של סוחר נכרי וזר אשר התלווה עמו הוא יכול לבלות זמנו בהבלים.

וזהו אל תפנו אל האלילים ובבאור חז"ל אל תפנו מדעתכם אל האלילים והטעם - אני ה' אלהיכם אשר כוונת הבריאה היתה רק בשבילכם ולמענכם חרדתי כל החרדה הזאת:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה