אור ברסלב
אהל יעקב על התורה עקב › חלק ה

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

עקב · חלק ה

חלק ד

ובסמוך: אמר הקב"ה לישראל בני לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדוניו מבקש למכור אותו קוריסין (מתנות כהונה: דרך אדנות וביוקר, לפיכך מאכילו ומשקהו כדי שיהיה גדול ושמן יפה תואר) בכל מה שמוצא, אלא כך אני מביא עליכם יסורים עד שתכינו את לבבכם אצלי א"ר אחא בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם מנין שנאמר לכן כה אעשה לך ישראל (עמוס ד', י"ב) ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א' ג', י"ד) ועד היכן אני מייסר אתכם עד העקב עקב כי זאת אעשה לך עד שתשמרו את מצותי כו' (פרשה ג', ב').

הנראה בכוונת מאמר זה על דרך שכתבנו כבר בבאור מאמר המדרש היו צריה לראש כו' (איכה א', ה') יכול על מגן תלמוד לומר על רוב פשעיה (ריש איכה) שהכוונה בזה לבאר כי לא כדעת החושבים שהקב"ה מכה אותנו ומכוון אל ההכאה לבד, לא לתכלית אחר כמשפט הדברים אשר עושיהם יכוון בהם עצמיית המעשה, כמו אכילה ושתיה, ולא כן הדבר כי אין הקב"ה מכוון רק אל המסובב אשר יסובב מזה כמשפט הדברים הנעשים בעבור כוונת הפעולה אשר יתגלגל ויסובב מן המעשה כמו שכלל הנביא ע"ה ואמר כי כארץ תוציא צמח וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה כו' (ישעיה ס"א, י"א). המשיל ענין מעמדנו לע"ע לזורע שאין כוונתו לאבד הזריעה ולהשחיתה, רק כוונתו אל הצמיחה הבא מסבת הזריעה, כמאמר ברביבים תמוגגנה צמחה תברך (תהילים ס"ה, י"א) וזהו לכן כה אעשה לך ישראליריעות האהל כלומר כי לצורך כוונה מיוחדת אני עושה זאת לא לכוונת המעשה עצמה אבל אל המעשה יש סבה הגורמת, וזהו אין לכן אלא שבועה כי נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם פי' גזר הקב"ה על היסורים שבהכרח יעשו פעולתם כמאמר חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ', ל"ג) ולהוציא הדבר מן הספק אל הודאי בחר בזה לשון שבועה.

ועל דרך זה יתבאר פה מאמר הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יובילוה רגליה מרחוק לגור (ישעיה כ"ג, ז'). הוכיח אותנו ואמר שלא נחשוב כי מה שהגלה יתברך אותנו מארץ ישראל אין הכוונה בזה רק אל הגלות שנתייסר ביסורים למרק עונותינו, לא כן הדבר כי כוונת הקב"ה להכניע אותנו ע"י הגלות למען נשוב בתשובה כמאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (ויקרא כ"ו, מ"א). זה שאמר הנביא ע"ה הזאת לכם עליזה כו', וכוונתו בזה להעתיק אותנו מן הטעות אל האמת ולהכריח זאת בטוב טעם ודעת, כי הנה יש מי שנותן כלי לחבירו ונוטל מידו אחרת, ואתה תחזה ותחפוץ לדעת אם באמת מחליפים הם זה בזה, או שזה שואל כלי מחבירו וזה נוטל ממנו משכון עד שיחזיר לו, והבחינה בזה אם תראה שהוא נוטל ממנו כלי שוה מאה והוא נותן לו כלי שוה אלף ודאי זה אינו כ"א משכון.

הנמשל אם הקב"ה היה מכוון רק לייסר אותנו לא היה ראוי להוריד אותנו מהיפך אל היפך, זה שהוכיח ואמר הזאת לכם עליזה וכי זאת היה להקב"ה לעשות לכם עליזה מימי קדם קדמתה עתה יובילוה רגליה מרחוק לגור להרחיק נדוד אם לא שאין זאת רק להכריח אותנו אל התשובה כלוקח משכון על חובו:

וההבדל בזה כי אם נאמר שאין כוונה אחרת אליו יתברך רק לייסר אותנו היה מהראוי לשמוח עם היסורים ולקבלם באהבה כמשפט שאמרו חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (ברכות ס', ב') לא כן אם הוא על דרך משכון הוא להיפך כמאמר שישו אתה משוש על המתאבלים עליה (ישעיה ס"ו, י'). וזהו מאמר כה אמר ה' אלוקים הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל (יחזקאל כ"א, ל"א) ר"ל מה אשר הקב"ה עושה אינו שלמות וגמר רצונו, וזהו זאת לא זאת שאין זאת מכוונת בעבור עצמותה אבל אינה רק סבה אשר על ידה נכריח עצמנו לעשות תשובה ולהשפיל עצמנו לפני ה' יתברך, והקב"ה יגביה אותנו כדרכו להגביה שפלים.

וזהו והיה עקב תשמעון ר"ל כי הקב"ה מכוון רק אל הפעולה והמסובב מן הסבה. והדמיון בזה אחד היה עומד בין קבוצת אנשים וביניהם היה לץ והיה טורף לו פעם על ראשו פעם על ערפו, וברצונו היה להתעבר עמו אבל חבריו לא הניחוהו ויאמרו לו הלא ידעת כי כבוד לאיש שבת מריב ומה גם על דבר קטן כזה, וקבל דבריהם לאמר הלא משחק הוא, לשעה בא אליו איש הגון והיה צריך לקרוא אותו מתוך חברת האנשים לדבר עמו ביחידות וטרף לו כמרמז לו שילך אחריו והוא היה חושב שזה משחק עמו כמשפט הראשון וגמר אומר לסבול ממנו כעצת חבריו תחלה, ויאמר לו האיש מה זה תחשוב כי לא באתי אליך רק בעבור להכות על קדקדך הלא אני עשיתי זאת בעבור חפצי לרמוז לך שאני צריך אותך ולכן תן לבך ללכת אחרי ולשמוע את דברי.

הנמשל כבר מובן, וזהו זאת לא זאת כלומר לא שאני מכוון רק לייסר אותך ולא יותר, כ"א לקרוא לך שתשוב אלי בכל לבך, וזהו והיה עקב תשמעון אמר הקב"ה לישראל בני לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדוניו מבקש למכור אותו כו'. רמז בזה אל ההבדל שרמזנו בההערה שלפניך כי המייסר את העבד ומגרש אותו מביתו אין לבו עוד עליו, אלא כך אני מביא עליכם יסורים עד שתכינו את לבבכם אצלי, וזהו והיה עקב תשמעון כמבשר ואומר תדעו אשר סוף הכל שתשמעו אל מצותי כראוי. ובמדרש מבאר סבת הדבר ומבואו וזהו אמר ר' אחא בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם מנין שנאמר לכן כה אעשה לך ישראל, ר"ל בעבור שכל עיקר היסורים אינם מכוונים לעצמותם רק שיהיו סבה להכין לבבכם אל התשובה בעבור זה כה אעשה ואעשה עוד (ועי' הערה שלפנינו אז תבין הפי' הנפלא שחידש לנו המדרש בדברי הנביא לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלהיך ישראל):

אמנם מה שאמרו אין לכן אלא שבועה וכן אמרו לכן אמור לבני ישראל אני ה' אין לכן אלא שבועה שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א' ג', י"ד) (שמות רבה ו'). ושם יפלא הדבר עד מאד איך הוציאו חז"ל המאמר מפשוטו על חנם, כי השבועה הלא היא מבוארת במאמר אני ה' כאמרם ז"ל נאמן לשלם שכר, וגם הראי' שהביאו ממה שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי הלא השבועה נאמרת במלת נשבעתי. אבל לבי יחשוב כי המאמר כפשוטו, כי מאמר אני ה' הוא השבועה, רק הלא כל המאמר הזה הוא להשיב על שאלת למה הרעותה לעם הזה כו' ומאז באתי אל פרעה כו' כי מרע"ה חשב שהוא גאולה וישועה בקץ הימין שנאמר עליו ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם כו' (ישעיה ל"ה, י') וכן מאמר כי בשמחה תצאו כו' (שם נ"ה, י"ב)שפת היריעה אשר הוראת המאמרים האלה אשר מעת ישמע התחלת הגאולה לא ישמע עוד קול נוגש, וגילה לו הקב"ה שהוא אינו רק גאולה לשעה וכמו שנתבאר למעלה במקומו. ונתן הקב"ה סימן ע"ז השבועה מה שנשבע שעתיד הוא לגאלנו, אשר מעולם לא מצאנו שבועה כ"א על ההבטחה שהיא לימים רבים ולעתים רחוקות להבטיח לב המצפה כמאמר אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר (חבקוק ב', ג') לא כן דבר שהוא מסולק לאלתר או לזמן קרוב מה מקום לשבועה.

אשר ע"כ תראה דבר נפלא בדברי רבותינו: עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש כו' (תהילים צ"ג, ה') אמר משה לפני הקב"ה השפלת קולה של תורה והגבהת קולם של רשעים כו' אמר ר' חגי הייתי בכנישתא דטברי' ושמעית קולהון דטלי' דמברכין עדותיך נאמנו מאד כו' (ילקוט שם רמז תתמ"ח) אשר בהשקפה הראשונה הדברים מפליאים לב הקורא מה מקום לקינה זאת על מאמר עדותיך נאמנו מאד. אבל עם דברינו אלה הענין מבואר על נקלה ממש על דרך אחד בא לחנות לקנות לו סחורה על בגדים, והסוחר כבר ידע את האיש הזה שאינו בטוח ועכ"ז הלך והראה לפניו סחורות יפות, אבל אמר לו בפנים שוחקות ובפה רך דע ידידי כי אתן לך סחורה ואתה תתן לי מחירם, כי אני צריך למעות, ויענה ויאמר לו אין אתה צריך לזרז אותי ע"ז כי ודאי אשלם לך בלי ספק, והיה כופל הדברים האלה פעמים הרבה לאמר חלילה לי מעשות זאת איך לא אשלם בעד סחורה אשר אני קונה מיד סוחר, והיה מאריך בדברים עד שהוציא מפיו שבועה חמורה. כשמוע הסוחר כן נתבהל מאד ויאמר בלבו עתה ידעתי כי חפצו לקחת הסחורה בהקפה כי אם היה בדעתו לשלם תיכף מה צורך לו להרבות בדברי הבטחות ושבועות חמורות.

זהו ממש מאמר עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש כלומר ההבטחה שהבטחת אותנו שיהיה לביתך נאוה קודש היא הבטחה נאמנה עד מאד יותר מהראוי, כי אם היה דבר ההבטחה במאמר לבד כבר היינו בטוחים שיעשה הקב"ה כל מה שמבטיח, ועתה כאשר הוסיף ונשבע - עדותיך נאמנו מאד, עי"כ יש מזה להוכיח ולהבין שהוא לאורך ימים ולא לזמן קרוב, ולכן יפה התאונן משה רבינו ע"ה ואמר השפלת קולה של תורה והגבהת קולם של רשעים כו'.

ומעתה מאמר המדרש כך הוא כי הם ז"ל הבינו במקרא שהוא מורה על דבר א' ואמר לכן היינו בעבור הדבר הזה אעשה דבר שני, ולזה בארו ואמרו אין לכן אלא שבועה, ר"ל מאמר לכן מורה על השבועה הסמוכה במאמר זה כי הסמיך ואמר אני ה' והוא כנותן טעם לדבריו, ואומר כי לולא שהענין לזמן ארוך לא היה לי מהצורך לישבע. וחז"ל מצאו דבר למאמר זה מאמר ולכן נשבעתי לבית עלי, כי שם מבואר הדבר שאמר יתברך לשמואל והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם, אשר על זה אמר ולכן נשבעתי לבית עלי ולולא היותו משפט עולם לא היה מהצורך לישבע. וכל זה כולל בדברי המדרש שלפנינו כאשר תעיין בו.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה