אור ברסלב
אהל יעקב על התורה נשא › חלק כג

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

נשא · חלק כג

חלק כב

ויהי ביום כלות משה גו' מדרש: הדא הוא דכתיב אשמעה מה ידבר האל ה' כו' (תהילים פ"ה, ט') וכו' אמר רבי ברכיה הכהן בשם ר' יהודה בר סימון אמר הקב"ה למשה לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני לבין בני תחרות ביני לבין בני, אבל עכשיו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני שלום ביני ובין בני הוי כי ידבר שלום אל עמו גו' לשכון כבוד בארצנו וכו' אמר ר' שמעון בן לקיש מה לי ללמוד זה מספר תהלים דבר תורה הוא ראה מה כתיב וישם לך שלום אימתי ויהי ביום כלות משה (פרשה י"ב, א').שפת היריעה

באור זה דע כי מאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב, י"ד) מורה על חרטה מעיקרא לאמר כי הקב"ה התחרט על התחלת הכעס. כי יש אחד כועס על חבירו וחבירו בא ופייס אותו שלא יעשה עמו רעה כפי כעסו וזה מחל לו זהו חרטה מכאן ולהבא, לא כן אם הביא עדים ובירר לפניו שאין בידו עולה רק הזידו לדבר עליו בעלילות דברים, וזה שומע ומתחרט החרטה הזאת היא חרטה למפרע. זה הוא הוראת מאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, כלומר על שעלה על רוחו לכעוס על ישראל מלבד מה שמחל להם מהיום והלאה שלא יעשה עמהם רעה. והעד כי כן היתה טענת משה רבינו ע"ה למה ה' יחרה אפך בעמך ראה כי לא בא להשקיט ולהשבית הכעס מלעשות עמהם רעה עתה כ"א בא לטעון על עיקר התחלת הכעס למפרע, למה ה' יחרה אפך כי לא היה מקום לכעוס על ישראל וכמו שביארנו בבאור רחב במקומו, אמנם הדברים האלה נכונים לומר רק בבשר ודם אשר אצלו תמצא הרבה שינויים וחילופים פעם כועס פעם רוצה, פעם רחמן פעם אכזרי, אבל הבורא יתברך איך שייך בו שינוי רצון ח"ו כי כבר נאמר כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג', ו') וא"כ איך נחלק בין מחילה מהיום והלאה ובין חרטה על מעיקרא, חלילה לאל להתחרט על העבר כי אין העלם וטעות לפניו ח"ו.

אכן דע כי המורה ז"ל כבר ביאר אשר כל התוארים האמורים אצל הבורא יתברך גם כי בבני אדם מורים כפשוטם אבל אצלו יתברך הם רק משל על הפעולה הנמשכת מן המדה הזאת, והכעס הוא רק משל המורה על הקלקול וההפסדי אשר העובר עשה לעצמו, והניחום מורה על קיום ושלום הדבר מסבת תיקון הקלקול בתשובה, ואז אין מקום אל הרע לשלוט כי אין האיש בבחינת שהיה בה תחלה שכבר נשתנה ועשה תשובה ותיקן מה שקלקל, אבל גם היום הוא בכח לחטוא ולשוב לכסלה ויחזור עליו אותו הכעס הנה על זה אמר הכתוב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, היינו כי בחסדו יתברך עשה עמהם טובה, לא זאת לבד מה שמחל להם קלקולם עתה כ"א עשה להם תקנה מהיום והלאה שלא יבוא לכלל כעס עוד. והמשיל הענין במאמר וינחם ה' על הרעה כו' ככועס שמתרצה ומתפייס כל כך עד שהוא מתחרט על שבא לכלל כעס מעיקרא, אבל הנמשל בזה כי חידש יתברך ותיקן להם תוספת קדושה עד שלא יבוא עוד לידי כעס, וזהו אשמעה מה ידבר גו' אך קרוב ליראיו ישעו גו' ר"ל כי ה' דיבר טוב ושלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה שלא יקלקלו עוד ולא יעשו כמו שעשו, וביאר ואמר אך קרוב ליראיו ישעושפת היריעה כלומר לא אל ה', כי אם הקב"ה היה עושה גדר כביכול לעצמו שלא יכעוס עוד מעתה היתה הישועה מתוארת קרובה אל ה'. אבל הדבר לא כן הוא כ"א הקב"ה בעשותו גדר אל הכעס הוא בתוספת קדושה שהוסיף לישראל ע"י המשכן לשכון כבוד בארצנו, וא"כ אך קרוב ליראיו ישעו במה שנתוסף להם עתה יתר שאת ויתר עז שלא יתקלקלו עוד ולא יהיו ראויים לכלל כעס.

ועל זה יפה אמר ר' שמעון בן לקיש מה לי ללמוד זה מספר תהלים דבר תורה הוא ראה מה כתיב וישם לך שלום, אימתי - ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. כלומר לא שיצטרך הקב"ה לעבור על מדותיו היינו אתם תכעיסו אותו במעשי ידיכם והוא ימחול לכם כ"א כה תברכו גו' עד וישם לך שלום מיצר הרע שלא יתגרה בכם ובשלומו יהיה לכם שלום כמאמר וה' ישלם לך ישלימנו לך (סוכה נ"ב):

ועם דרכנו נוכל להמתיק מאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע גו' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם תתן אמת ליעקב גו' (מיכה ז', י"ח-כ') גם מאמר אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד (ישעיה נ"ד, ד'). ונזכיר עוד מאמר רבותינו ז"ל אמרה כנסת ישראל רבש"ע שמא לא תשכח לי מעשה עגל כו' שמא תשכח לי ג"כ מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך (ברכות ל"ב). והדבר פלאי כי איך יעלה על הדעת שישכח ג"כ מעשה סיני. אבל דע כי ענין שכחה אצלו יתברך קשה לצייר בשכל כי אין שכחה לפני כסא כבודו כי השכחה מצוי' אך בבני אדם לא אצלו יתברך, אם לא שנאמר כי הוא ע"ד גזירה מלפניו יתברך שלא יזכר ולא יפקד הדבר עוד, ואם כן כבר אפשר כי ראוי ונכון להעלים גם הדברים הסמוכים למעשה עגל, כמו שמצאנו אצל עמלק שנאמר לך והכית את עמלק גו' מאיש עד אשה גו' משור ועד שה מגמל ועד חמור יען כי נאמר תמחה את זכר עמלק א"כ מהצורך להאביד גם הבהמות וכל דבר אשר נקרא שמו עליו, כי יהיה סבה להזכירו כי יאמרו בהמה זו של עמלק. כן ממש אם להעלים מעשה העגל מהצורך להעלים כל מה שהיה בזמן ההוא שלא יהיה סבה להזכיר את הסמוך לדבר זה.

אמנם דע כי ענין הזכרון והשכחה למעלה הוא בענין אחר היינו כי דבר שנעשה כבר והאדם לא ישוב עוד לעשותו גם הקב"ה לא יזכיר עוד דבר זה, ואם נשאר בלב האדם תאוה לפתותו לשוב בדרך הזה עוד ממילא גם למעלה הוא בבחינת זכרון. כלל הדברים כי הוא תלוי בבחירת האדם ואם האדם שוכח ומסיר את הרע מלבו גם למעלה הוא נשכח ונעלם וזהו וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות ל"ב, ל"ח) לאמר אם לך תהיה זכורה להחטיאך גם אני אזכור להעניש אותך על העבר. וזהו שאמרו במדרש האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל אכלתי ואוכל (ב"ר י"ט). פי' כי לולא שנתהווה באדם תאוה רעה לפתותו על העתיד לא היה הקב"ה זוכר הדבר להענישו לעולם, רק בעבור שנעשה בקרבו תאוה בעתיד ויהיה הדבר בבחינת זכרון בנפש האדם לחטוא בעתיד א"כ גם למעלה יהיה בבחינת זכרון.

זהו מאמר שמא לא תשכח לי מעשה עגל אמר לה גם אלה תשכחנה ר"ל לא שהקב"ה ישכח מעשה העגל רק אם גם אלה תשכחנה פי' אם תשכחם מלבך שלא תשוב לכסלה אז גם מלמעלה יהיה הדבר נעלם, אבל ואנכי לא אשכחך כמדת בו"ד וא"כ אין לך לדאוג על מעשה סיני כי איך יצוייר למעלה ענין השכחה והבן. וזהו אל תיראי כי לא תבושי גו' כי בושת עלומיך תשכחי היינו שתסיר הרע מלבך ולא תחזור לשוב בדרך הזה עוד ואיה איפוא ישיגך בושה על העבר.

וזהו מי אל כמוך נושא עון גו' ישוב ירחמנו ובמה יכבוש עונותינו היינו שיכבוש אותנו מחטוא לו וממילא ותשליך במצולות ים כל חטאתם. וזהו תתן אמת ליעקב היינו כי לא נצטרך אל מדת לפנים משורת הדין כ"א באמת ובדין תטיב עמנו לרוב שלמותנו וזהו דיוק מלת אמת:

ועם דברינו בבאור מאמר הנ"ל אך קרוב ליראיו ישעו גו' נראה להמתיק מאמר החכם ע"ה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט', ה') אשר מלת מסכתי נראה כשפת יתר כי אין בהוראת מלה זאת כ"א תיקון היין שיוכל לשתותו, ולמה לא אמר כן אצל הלחם לכו לחמו בלחם אפיתי. אבל לדברינו יתכן מאד כי הנה התורה מתוארת בכמה תוארים, בלחם, וחלב, ויין, ושמן, והם לפי חלקיה הפרטים שהם פרד"ס ובמדרש (פרשתנו) אמרו כי יין הוא הסוד ששוים במספרם ואנחנו ידענו כי הסוד מלובש בפנים הפשוטים אשר כפי הנגלה המה רק ספורים מקורות הימים מהמונים רבים מדתות שונות ותוכם רצוף אהבה מפנימיות התורה מהסודות הגנוזות באוצרותיה, ובזה הנה הנגלה והנסתר כמו יין חי שאי אפשר לשתותו לכן מוזגים אותו במים, כן הסוד הוא יקר מאד לגלותו לעיני ההמון לכן מזגו הקב"ה ועירב אותו עם הנגלה למען ימצו ישתו כל אישי ההמון ויהיה אפשר אל התורה שתתקיים אצלנו.

וזהו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי כי הנגלה אינו כ"א למזוג סוד התורה להעריכה לפנינו בפנים הפשוטים:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה