אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
נצבים
חלק א
אתם נצבים היום כלכם כו' (כ"ט, ט'). ילקוט: למה נסמכה פרשת נצבים לקללות לפי כששמעו ישראל הקללות שבמשנה תורה הוריקו פניהם מיד בא משה לפייסן כו'.
עיין מה שכתבנו בבאור זה בקול יעקב על מאמר מה יתאונן אדם חי כו'. ובאופן אחר ביארנוהו שם במגילת קהלת על מאמר כי גם לא ידע האדם את עתו כו':
חלק ב
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כו' (כ"ט, י"ח).
בארנו הדברים על נכון בספר קול יעקב בסופו:
חלק ג
הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (כ"ט, כ"ח).
הורה בזה על דרך מאמר לא מראש בסתר דברתי (ישעיה מ"ח, ט"ז) לאמר גם כי התורה היא אוצר ספון וגנוז עד אין חקר למצפוניה וסתרי תעלומות חכמותיה, עכ"ז הקב"ה בהופיעו אור התורה בעולם הנוכחי לא התחיל בנסתרות כ"א בדברים הנגלים ומבוארים לכל עין רואה ולכל אזני השומעים כמאמר כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים כו' (דברים ד', ח'). וזהו שנאמר לא מראש בסתר דברתי ואתם גם אתם ראוי לכם להתנהג כן שלא לקבל נסתרות מפי מי שיזדמן אם לא מאותו חכם שכבר ידעת ושמעת מפיו הרבה חידושים בנגלה אליו תוכל להאמין כי הוא חכם בנסתר ג"כ, אבל כאשר אינו בדוק אצלך אם הוא גדול בתורה בחלק הנגלה וישמיע אליך דברים ויאמר שהם סתרי תורה שטה מעליו ועבור כי מה תלמוד ממנו כי תדע ותאמין כי הנסתרות לה' לבד המה כי אך ה' לבדו יודע תעלומות חכמה והנגלות לנו ולבנינו רק לעשות ולקיים ללמוד ולשקוד על דלתות התורה אז תצליח ואז תשכיל:
חלק ד
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך (ל', א').
פירוש כאשר יבואו שתיהם הברכה והקללה גם יחד, כי כאשר תבוא רק קללה לבד כמו עצירת גשמים וחסרון בתבואות תוכל לומר מקרה הוא מפגעי הזמן, אבל כאשר יהיה בעולם ברכה ואתה לבדך תשיג קללה אז ודאי תבין כי מאת ה' היתה זאת להעיר את לבבך ושבת עד ה' אלהיך. כמאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' (ישעיה מ', כ"ח) ר"ל וכי לא תדע כי כאשר לא שמעת בקולו יתברך לשמור תורתו אז אלהי עולם ה' נתהפך מדת הרחמים לדין על כל העולם, כמאמרם ז"ל והעובר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חוב (קדושין מ').
חלק ה
והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה (ל', א').
באור זה בהזכיר מדרשם ז"ל הראיני את מראיך (שיר השירים ב', י"ד) הדא הוא דכתיב התיצבו וראו את ישועת ה' (שמות י"ד, י"ג) (שה"ש רבה פרשה ב', ל"א) והדברים סתומים!
אמנם דע כי כבר חייבו אותנו חז"ל יענך ה' ביום צרה (תהילים כ', א') שיתפו צערי עמכם כמ"ש עמו אנכי בצרה (בילקוט תהלים כ') ופי' מלת עמו כלומר כלבבו כי בקרב לבו ירגיש צער גדול על היות אנכי בצרה. וזאת היתה עצת המקונן ע"ה קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' (איכה ב', י"ט). באור זה על דרך אב כעס על בנו יחידו וגרשו מביתו והיה נע ונד בארץ בעירום וחוסר כל, והאב גם כי היה מיצר על צרת בנו עכ"ז היה מתאפק למען עשות דין ומשפט בבנו, פעם פגע אחד מאוהבי העשיר ההוא בהנער הזה וראה כו חשך משחור תארו, ויאמר אליו איעצך שמע לעצתי, דע כי אביך גם כי הוא מתכבד ויושב בביתו עכ"ז הלא גם הוא משחת מאיש מראהו מרוב יגונו על בנו כי איננו, ע"כ מהר וקנה לך מראה ממראה הצובאות ותלך עמו ותתיצב לפני אביך והמראה יהיה על לוח לבך ותבקש ותחנן אותו לאמר ראה נא אבי יקירי את מראך ראה נא איך חלף עבר נוגה זהרך, חזה נא כי אור פניך אין אתך עוד, לכן אבי היקר אם לא למעני למענך עשה.
הנמשל מבואר במאמר כן משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם (ישעיה נ"ב, י"ד) ובספר הזוהר דכד אתחריב בי מקדשא ושכינתא אתגלי כו' מה כתיב הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון עלה דשכינתא דאתגליא מאתרה וכמה דאיהי משתנית דהוי אוף הכי בעלה לא נהיר נהוריא ואשתני מכמה דהוה, דכתיב חשך השמש בצאתו ועל דא כתיב כן משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם (וישב קפ"ב א'). לכן זאת העצה קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך, כי המים גם הם פועלים כפעולות המראות הצובאות, וזהו שפכי כמים לבך נוכח פני ה' היינו שיביט הקב"ה כביכול במראה ההיא ויראה כי משחת מאיש מראהו, איה זיו כבוד קדושתו, איה תפארת הוד אלהותו הוד שכינתו וכבוד תורתו, ואם כן למענך עשה ולא לנו.
וזהו הראיני את מראיך כלומר הראה אותי עם מראיך, השמיעני השמיע אותי עם קולך וזהו שביארו ז"ל הראיני את מראיך הדא הוא דכתיב התיצבו וראו את ישועת ה'. והוא על דרך שאמרו במקום אחר כי קרובה ישועתי לבוא (ישעיה נ"ו, א') ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי כי בכל צרתם לו צר, יהי שמו מבורך אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו, אמר להם הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר עמו אנוכי בצרה (תהילים צ"א, ט"ו) ואני גואל לעצמי (שמות רבה פרשה ל', כ"ד). וזהו מאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים (שיר א', ח') כלומר שלא יעלה על דעתך להצטער בצרת גופך ותצטער רק על שכינת כבודי אז יהיה משפטיך כמשפט המבקש על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (ב"ק צ', א') וזהו והשבות אל לבבך כו' הלא ה' אלהיך גם הוא שמה, והבן:
חלק ו
ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כו' (ל', ב').
הורה בזה על מה שאמר הנביא ע"ה דרשו ה' בהמצאו כו' וישוב אל ה' וירחמהו כו' (ישעיה נ"ה, ו'-ז'), והרצון בזה לבאר לנו שלא נהרהר אחר הקב"ה לאמר מדוע נהיה כצועק ואינו נענה, הלא אנחנו מרבים בתפלה ותחנונים והקב"ה אומר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות כו' (ישעיה נ', ב') ואנחנו אומרים ההיפך אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי (תהלים כ"ב, ג').
ופשר דבר זה הוא כמאמר כי מי יחמול עליך ירושלים כו' את נטשת אותי נאם ה' אחור תלכי (ירמיה ט"ו, ה'-ו'). ביאור הדברים כי הקב"ה כביכול קובל ואומר כי מי יחמול עליך ירושלים כו', גם כי יש ויש הרבה שמתפללים ומרבים תחנות ובקשות, אכן הלא התנאי הראשון של המבקש והמתחנן שיהיה מצבו נגד פני המתבקש, ואם יעמוד המבקש אחורי המתבקש מי הוא שיענה לו. וזהו כי מי יחמול עליך ירושלים כו' הלא את נטשת אותי אחור תלכי. ממש על דרך המלמד לעם הארץ סדר הנענועים לפניו וממנו לאחריו מימינו ומשמאלו ולא ידע כי העמידו נגד דרום או צפון ומערב לא למזרח, וזהו הלא אחור תלכי כמאמר ואותי השלכת אחרי גוך (מלכים א' י"ד, ט') כמליצת חז"ל הפליגן מכנגד פניו (בראשית רבה א'). לכן התנאי הראשון של המתפלל הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוס ד', י"ב) ואם עמידתנו תהיה נכון לקראת אלהינו אז גם תפלתנו תהיה לרצון לפני ה', וזהו וישוב אל ה' וירחמהו, וזהו ושבת עד ה' אלהיך:
חלק ז
ובנביא: נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי ימים על שנה תרגזנה בוטחות כו' (ישעיה ל"ב, ט') ובמדרש: אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו' עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה כו' (ריש איכה).
באור הדברים כי הנה ב' מאמרים מעוררים אותנו על הימים האלה ימי התשובה, הא'. מאמר הנזכר דרשו ה' בהמצאו שאמרו חז"ל אלו עשרת ימי התשובה (ר"ה י"ח, א'), ומאמר דוד המלך ע"ה שאמר אשרי נשוא פשע כסוי חטאה (תהלים ל"ב, א'). וההבדל בין ב' המאמרים כי הנה הימים האלה בכללם מתחלקים לב' בחינות היינו כי הימים אשר בין ראש השנה ליום כפור הנה הנם ימי ראשית השנה החדשה אשר מהצורך להכין עצמנו לקראת אלהינו מלכנו בקודש בתפלה ובתחנונים, להכין לנו מזון ומחיה על כל השנה. אבל ימי חודש אלול בחינה אחרת להם כי הם ימי אחרית השנה וסופה אשר בהם אנחנו משלימים כל מעשה השנה העוברת.
משל לבעלי מלאכה שנתן להם השר מלאכה גדולה, אם לבנות לו בנינים גדולים ורחבים והיכלי כבוד וכדומה מן המלאכות, אשר משפטם כך הוא אחר גמר מלאכתם בטרם ישלימו הדברים אל הבעלים אליהם ישגיחו אליהם יתבוננו ויביטו במלאכתם היטב וישיבו יהפכו ידם בהם, אולי שכחו דבר מה כי איך יביאו מלאכה חסרה לפני אדוני הארץ.
כן וכן ראוי אלינו לפשפש בזה החודש, בטרם נביא מעשה איש ופקודתו ועלילותיו בראש השנה מחוייבים אנחנו לבחון ולהתבונן ולהפוך ידינו בכל מעשה ידינו של כל ימי השנה מיום ויום בפני עצמם אשר ע"ז נאמר אשרי נשוא פשע כו'.
ומעתה דע כי המוני בני אדם יתחלקו לג' מחלקות ממש על דרך עשיר גדול אשר בניו לא הלכו בדרך הישר והיה מוכיח ומייסר אותם בכל יום ולא שמעו דבריו עד כי הכעיסתו צרתו ועזב אותם והלך לו למרחקים, לאמר אסתירה פני מהם ואל אראה ברעתם, לימים שמע על בניו כי נפלו למחלה גדולה ומסוכנת ובאהבתו ובחמלתו נכמרו רחמיו עליהם ושלח להם רופא נאמן לרפאות מהם מי שירצה לקבל רפואות, וכאשר בא אליהם הרופא מצא אותם חלוקים לג' מחלקות. החלוקה האחת שהיו יודעים את מכאובם כי רב הוא והסכנה כי גדלה מאד ועתה כאשר ראו את פני הרופא הבא אליהם חרדו לקראתו ויפלו לפניו לבקש על נפשם והצלתם ויאמרו אליו הלא כל אשר בידינו כל מחמד עינינו נתן בעד רפואות ובעד יגיעתך, אך חוס וחמול עלינו ועסוק ברפואתנו. החלוקה השנית הרגישו ג"כ במחלתם אבל לא פחדו כל כך כמו הראשונים ולא רצו להוציא הוצאות על זאת אבל אמרו אל הרופא אם חפץ אתה לגמול חסד עמנו ולרפאות אותנו והרפואות יהיו משלך נודה לך על טובך ועל חסדך, וב' החלוקות האלה קבל הרופא לרפאות אותם והבטיח להם להשיבם אל איתנם, החלוקה הג' שחקו עליו כי לא הרגישו מאומה במחלתם הרעה והיו בעיניהם כבריאים וחזקים באין מחסור כל דבר והרפואות היה לזרא בעיניהם, על אלה אמר הרופא כי אבד מנוס מהם, ושאלו אותו מדוע יגרע הכת השלישית מהשנית אם חפץ חסד אתה ורצונך לעשות עמהם בטובך וגודל חסדך ולרפאות אותם על הוצאות שלך הלא גם אל האנשים האלה תוכל לעשות כן ורפא את שברם, ומה לך בזה שהמה מחזיקים את עצמם כבריאים, ויען הרופא ויאמר הלא תדעו כי מחלת האנשים האלה בא להם מסבת אכלם דברים המזיקים ומשתית משקים רעים וקשים, והחולה צריך עכ"פ להתנדב עצמו להנזר ולהשמר מכל מאכל רע לכל הפחות בימים שהוא עוסק ברפואות, והחולה כאשר ברוב אולתו אינו מרגיש את חליו ודאי יאכל עם הסמים גם דברים המזיקים ויכבידו את חליו עליו עוד יותר, ומה יעשה הרופא אם אין החולה רוצה להשמר ולהנזר מכל דבר המזיק אותו הלא דמו בראשו.
הנמשל בהיותנו על אדמתנו היו עיני ה' עלינו מראשית השנה ועד אחרית שנה לשמור אותנו מכל טומאה ומכל תועבה, ומעת הכעסנו את בוראנו יתברך אנחנו נתונים לשמה ומשסה לקצף ובזיון ואנחנו בכל רע כבמקום הפקר כמאמר בעלונו אדונים זולתך (ישעיה כ"ו, י"ג) וכמאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא כו' (יחזקאל ד', י"ג). והקב"ה ברוב רחמיו רוצה לטהר אותנו מעונותינו ושולח לנו סגולת הימים הנוראים האלה לקדשנו ולטהרנו למען נחדל מעושק ידנו. אבל אנחנו חלוקים לג' מחלקות. יש בינינו כשרים השרידים אשר בכל דור המחזיקים עצמם כחולים בכל ימי השנה וחרדים נגד הימים המסוגלים האלה ומקבלים אותם ביראה ואהבה בוכים יום יום ומענין עצמם בצום ובכי, קוראים אל האלהים בחזקה ושבים בכל לב ונפש ושואגים בתפלה ומבקשים רפואה, למען הצל אותם מכל רע להעמידם בקרן אורה לא בקרן חשכה, ומיגעים עצמם נפשם וגופם בתורה ומעשים טובים, והקב"ה מקבלם ומחיש רפואתם. הכת השנית גם הם חפצים שישלח דברו וירפאם אך לא בעי ישלח ידו, היינו אינם רוצים לייגע את עצמם לעשות תשובה שלמה רק משתוקקים שהקב"ה יתחסד עמהם וישלח חסדו ואמתו להנחותם בדרך ישרה, וגם אותם מקבל הקב"ה, כי יוה"כ מכפר ומטהר את כל הרוצים בתשובה וחפצים בטהרה המבחינים בין טוב לרע ומפרישים עצמן מכל רע בימים המסוגלים לרפואה היינו כל ימי התשובה. אמנם הכת השלישית אשר לבם בריא אולם והם דשנים ורעננים שלוים ושקטים ואינם חרדים ועצבים מהימים האלה כי מחזיקים עצמם לבריאים כל ימי השנה, ולאנשים כאלה אין תקוה כי הם מכעיסים ובאים בימים האלה כמו בכל ימי השנה ואיך יועילו להם הרפואות אם אינם בדלים מן הרע גם בימים המסוגלים לרפואות.
וזהו שקובל עליהם לאמר נשים שאננות שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי ימים על שנה תרגזנה בוטחות פי' הלא מעט ימים מקלקלים כל השנה כי גם בימים האלה הם חוטאים על נפשותם. וזהו מאמר המדרש לאמר שהקב"ה מתנצל מדוע לא עלתה ארוכה למחלתנו הלא יוה"כ מכפר בכל שנה, לזה אמר אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם כו' פי' אלו זכיתם והייתם מזככים עצמכם כנוער כפיו מכל תועבה ודאי הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו' והיו הסמים פועלים פעולתם וסגולתם, עכשיו שלא זכיתם אתם נגשים אל הימים האלה ולא זכיתם, היינו לא שמתם על לב כי תתבררו ותתלבנו כמאמר רחצו הזכו כו' אתם קוראים טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, היינו גם בסוף השנה לא זכרה אחריתה ולא שבה מדרכיה הרעים ע"כ ותרד פלאים ולא תשיג טהרת יוה"כ וסגולתו הטובה:
ולהמתיק הדברים עוד יותר בבאור מאמר הנזכר נשים שאננות קומנה שמענה קולי כו' ימים על שנה תרגזנה בוטחות. דע כי כבר קבלנו כי יש ג' חלוקי כפרה, א'. בעוה"ב שאחר המות והוא קשה עד אין חקר. ב'. בעוה"ז ע"י ב"ד של מטה והוא כטפה מן הים נגד דין של מעלה כענין מאמר יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (אבות) כן שעה אחת של עונש בעוה"ב קשה ומר מכל מרירות העוה"ז (ואם תשאל הלא אין רחמים בדין ולא ותרנות ולמה יתמעט העונש ע"י דין של מטה. התשובה על זאת כבר היא לפנינו במדרש פנחס על מאמר פנחס בן אלעזר השיב את חמתי כו') עוד שלישי המשקיט מדה"ד עוד יותר אם החוטא בעצמו לוקח נקמת ה' יתברך מעצמו כי זה הוא לקורת רוח יתר מאד מה שהחוטא קובל ונאנח מתמרמר ומתנקם על כבוד עליון יתברך כמאמר טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות (ברכות ז'). ולכן הימים האלה יקרים מאד כי מסוגלים הם לכפר ולטהר את האדם מכל העונות שהיה צריך לסבול עליהם עונש קשה בגיהנם ועתה הוא יכול לתקן זאת בשעה אחת.
ומעתה מאמר הנביא ברוח עצה נדיבה אל אבירי הלב שונאים המוסר ובועטים בתוכחה ודרך נשים להם, קרא ואמר להם נשים שאננות קומנה שמענה קולי כו'. כי הנה כבר יש כמה אנשים עושים באהבה ושמחים ביסורים והם בפגעם בימים האלה המה ששים ושמחים כמוצא שלל רב יעמדו על רגליהם בכל ימי הסליחות ישכחו ארוחתם ונגזלה שנתם. וכן יש אנשים מעונגים רוצים להיות שאנן והשקט חפצים בשלוה ובפגעם הימים האלה ינקש הדופק על דלתותיו שיעמוד לסליחות והיה לזרא באפו. לזה אמר הנביא אתם השאננים האוהבים מנוחה ובועטים ביסורים הלא לכם נאה הלא לכם טוב להדבק בימים האלה למען תתפרנסו במעט סבל להמציא לכם מנוחה ושלוה בכל הימים, כי לולא הימים האלה הייתם משיגים צער ארוך ליום שכלו ארוך.
משל לחכם שהיה בעיר והיה בעל המצאה גדול והיה ממציא בכל יום ועשה דבר חדש אשר לא שזפתו עין, והיה מתפרנס מזה, והיה עושה כלים חדשים, מאכלים חדשים והיה ע"ז הרבה קופצים, ובעיר הזאת היה עשיר אחד איש כילי מאד ולא קנה אצלו דבר מעולם מכל ההמצאות שהמציא, לימים המציא מאכל חדש עוגה עשויה מדברים המשביעים אשר יספיק לאדם עוגה אחת על עשרת ימים ויותר, ויעמוד עם סחורתו בשוק ויעבור הכילי על פניו ויקראהו לרגלו שיקנה אצלו מן העוגות אשר בסל, ויאמר לו הלא ידעת שאין רצוני לפזר על המצאות, אמר לו אדרבא לך נאה קנין זה, לך יאה דבר זה, כי הנדיב והמפזר יאמר למה לי לקמץ עלי אם ארעב למחר אקנה לי לחם חם, לא כן אתה קמצנותך הגדולה תחייב אותך לקנות זאת.
וזהו ממש מאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי, לאמר גם כי כפי הטבע האנשים האמונים עלי תולע ואוהבים לעדן עצמם בשלוה ונחת זה דרכם להתלונן על הימים האלה ולראות אותם ברע ולא יקבלו אותם בסבר פנים יפות, לכן אמר לא כן הדברים כי הלא לכם המנוחה ולכם המרגוע ואתם מואסים ביסורים א"כ טוב לכם לקבל אלו הימים בפנים יפות אחרי שהמה מסוגלים כ"כ במעט סבל התענית וחרטה בימים האלה תשיגו מחילה וסליחה ותשארו במנוחה עולמיית ונצחיית.
וזהו נשים שאננות קומנה שמענה קולי כו' ימים על שנה כו'. כלומר הלא בימים המעטים האלה תוכלו להשיג מנוחה ושלוה על כל השנה. וזהו מאמר כה אמר ה' היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב (ירמיה ח', ד'). ונקדים מאמר המשורר ע"ה אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה כו' (תהלים ע"ו, ח'-ט') גם מאמר הנזכר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. דע כי יזדמן ב' אנשים יהיה להם מחלה אחת רח"ל ולאחד נזדמן רופא חכם הממציא ארוכה באמצעים קלים בסמים נוחים וערבים. והשני בא לידי רופא אליל ומכלכל את מחלהו בסמים מרים כלענה, ודאי להצלחה גדולה יחשב לו זאת כי בא ליד רופא חכם זה, בלתי כי הרופא גם הוא חכם ואינו רוצה לרפאותו עד שיקבל עליו לשמוע בקולו ולהשמר מכל מאכל ומכל נזיד אשר הוא כמו עץ בלחמו. והנה הלא לפנינו הוא כי הימים היקרים האלה מסוגלים מאד אשר בהם יכול האדם להשיג טהרה מכל טומאת אשמותיו, כמאמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים (יומא פ"ה, ב') רופא נאמן ורחמן על כל מעשיו ומה גם על הבנים בניו. ואם תשאל ותאמר מי הוא האויל שלא ירצה בזה, ואנחנו רואים כי כמה יוה"כ חלפו עברו ועוד לא נטהרנו.
אמנם התשובה אמריה תאמר מפני כי עוד אנחנו דבוקים בטומאת התאוה ואין אנחנו עוזבים את דרכינו ומעללינו, לכך הוא נוטה ידו ואומר הה ומי יעמוד לפניך מאז אפך, כלומר כמורה באצבע על זמן העתיד אחר המות כי אז יהיה ערוך לפניו כל החשבון מכל משך ימי שני חייו על האדמה כי לא נחסר מהם דבר כי לא עשה תשובה בחייו ויהיה בהכרח מיורדי גיהנם, והיתרון על המסגף עצמו בעוה"ז כי כאשר יפיל עצמו לסבול צער העינויים והסיגופים תהיה הנפילה סבה עמידה ותקומה לא כן אחר המות אם יפול אין תקוה עוד, וזהו ומי יעמוד כו' אבל בחסדו יתברך וברחמיו הגדולים משמים השמעת דין, לכן ארץ יראה וחרדה ועי"כ ושקטה.
וזהו כה אמר ה' היפלו ולא יקומו משל לשני ילדים שגנב אותם ישמעאלי אחד, כמשפטם להיות גונבי נפשות והוליך אותם לביתו ועבר עמהם דרך עיר שהיו בה תושבים מבני משפחתם, והיה רץ מהר דרך העיר הזאת, ויהי כאשר נשאו הנערים את עיניהם וראו את בני משפחתם הולכים בשוק אמר אחד אל רעהו טוב לנו להפיל עצמנו מן העגלה ויבואו גואלינו קרובינו ויצילו אותנו מיד הטורף הזה, ויאמר השני הלא נחבל עצמנו ע"י הנפילה הזאת וכמה יגדל הכאב והיסורים, ויענה ויאמר לו אתה תחוס על עצמך מלסבול כאב מעט וכי כאשר יביאך זה לביתו תחת אצילי ידיך יקחך להורידך מעל המרכבה הלא יהפך העגלה ואתה תפול לארץ כשה לטבח, אכן עתה כאשר תפיל עצמך הלא לשעה קלה תקום ותנוס לעזרה וזהו היפלו ולא יקומו, כי בעוה"ז הנפילה היא סבת הקימה ועמידה לחיי עד:
חלק ח
ומל ה' אלהיך את לבבך כו' ואתה תשוב ושמעת כו' (ל', ו'-ח').
כבר כתבנו בזה באור נכון ומצאת כי תדרשנו בקול יעקב שה"ש על מאמר שחורה אני:
חלק ט
ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך (ל', ז').
הנראה בבאור ענין זה על דרך מאמר הנביא ע"ה ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם וידעו בית ישראל כי אני ה' אלהיהם מן היום ההוא והלאה וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי ואסתיר פני מהם כו' (יחזקאל ל"ט, כ"א-כ"ג). וראוי לדעת מה חידש הנביא ומה הודיע אותנו בדבריו אלה שאמר וידעו כי בעונם גלו בית ישראל כאלו היום אין מי שידע זאת והלא כבר נאמר חטא חטאה ירושלים כו' כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה (איכה א', ח'). וגם במאמר שלפנינו ראוי להשית לב מה ענין התנחומים שיתן את הקללות על אויבינו כאלו אנחנו דואגים על הקללות שלא יהיו לבז לכן הוא מנחם אותנו שיתן אותם אל יד מי שיקבלם.
ולבוא אל באור הדברים נמתיק תחלה מאמר יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (משלי כ"ט, י"א) באור זה כי הנה העולם מיוסד על אהבת האב לבנו ועל אהבת הבן לאביו, אהבת האב לבנו למען יסבול כל עסקי גדולו כאשר ישא האומן את היונק, עד יגדלהו ויעמידהו על מעמד הראוי אל מין האנושי, ואהבת הבן אל האב למען יכלכל שיבתו כמו שנזכר אצל נעמי ע"ה. ושתי אהבות אלו אינם שוות זו לזו כי אהבת האב לבנו היא אהבה טבעיית כמאמר כרחם אב על בנים, כי הקב"ה נטע בהאב רחמים גדולים בלבו והוא כח מוטבע בטבע הבריאה המהלך על כנפי רוח כל הבע"ח, והאהבה הזאת היא בטוחה יותר מן אהבת הבן אל האב, כי האהבה הזאת היא בחיריית מצד מצות התורה הקדושה שחייבם על זאת לכבד אביו ואמו, אבל אהבת האב לבנו לא רצה יתברך שתהיה רק אהבה בחיריית ולצוות עליו שיאהב את בנו ויכבדו ויגדלו, כי א"כ מה יעשה הבן אם יהיה אביו רשע וכאשר לא יהיה לו אהבה טבעיית הלא ישליכהו ויעזבהו ויהיה לאפס ואין אשם אל הבן מה שאין אביו צדיק. לא כן צורך האב אל בנו תלה הכתוב על חיוב מצוה, וכי תאמר מה יעשה האב אם בנו לא ישמע לקול המצוה, הנה דבר זה מסור ביד האב כי ביד האב לגדלו ולחנכו עד שיהיה צדיק ושומר מצוה, ואם לא עשה כן אשמו בראשו.
וזהו יסר בנך ותשתדל ללמדו חכמה ומוסר, ועי"כ – ויניחך, ואח"כ כאשר תצטרך לטובתו - ויתן מעדנים לנפשך. ועל ההיפך נאמר חושך שבטו שונא בנו (משלי י"ג, כ"ד) והבאור ברבותינו ז"ל כל המונע מוסר מבנו סופו שישנאהו, שכן מצאנו בישמעאל, אברהם אביו לא רידהו ויצא לתרבות רעה וישנאהו והוציאו מביתו ריקם, דוד לא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו כו' (שמות רבה א'). הנה הם ז"ל בארו מאמר שונא בנו שזהו עונשו לבעבור היותו חושך שבטו יענש בזה שסופו שישנא את בנו, וזה הפי' מוכרח כי אם נפרש כפשוטו יחסר סימן הפעול כי ראוי היה שיאמר חושך שבטו שונא את בנו, אבל כאשר אמר שונא בנו יש בהוראתו שאח"כ ישנא הוא את בנו. וכן יש במשמעו שאח"כ בנו ישנא אותו, כמו שיאמר האומר ראובן הרג שמעון יש בהוראתו פי שנים ראובן הרג את שמעון ויש בהוראתו שמעון הרג את ראובן. אמנם טעם ענין העונש הזה שהיה דוד ע"ה נרדף מפני אבשלום הוא ממש על דרך מי שלקח משרת אל ביתו וצוה עליו והזהירו שיהיה הבית נקי מכל אשפה ומכל דבר מאוס, ויהי היום וראה הבעה"ב כי המשרת מתעצל מאד כי על פני כל הרצפה כמה שופכים וכמה זבל ואשפה, מה עשה בעה"ב היה כמחריש אך בלילה כאשר ראה כי המשרת שוכב על משכבו והוא נרדם לקח את בגדיו שהפשיט מעליו והשליך אותם לארץ אל המקומות המטונפים ההם, לאמר כי כן ראוי לו כי מדוע לא פינה את הבית, מדוע לא ראה שיהיה הבית נקי.
הנמשל הקב"ה מסר הבנים ליד האבות לגדלם לחנכם למוסר ולמישרים, ללמדם דעת ודרך תבונות, והאב המתעצל ומתעלם מזה והבן ישחית דרכו על הארץ מוסר הקב"ה את האב ומפילו ביד בנו כי הוא חייב בעצמו.
ומעתה דע כי הבורא יתברך חייב אותנו ואמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ"ח, י'), פי' שתגיע אליהם יראת שמים מסבת יראתך הגדולה כי כן חייב יתברך לירא מפניו עד שתהיה היראה עודפת וזורחת ממנו ולחוץ על כל הרואים אותו, וזהו ויראו ממך מסבת יראתך הגדולה עד כי תפיץ אורה גם עליהם. וכדברי רבותינו ז"ל בספר הזוהר גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דאמשיכו עובדין טבין וכו' (מקץ קצ"ה, ב') והקב"ה בחר בנו שנהיה אוצר היראה והחכמה עד שאחרים ילמדו מאתנו כמו שיהיה לעתיד שיאמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כו' (ישעיה ב', ג') ואם לא נעשה כן אנחנו חייבים עונש ע"ז כמאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב'). וכל זה יתודע לעתיד אשר כל מה שסבלנו מן הצרות ורעות הכל היה מסבת עונינו וחטאתינו.
ממש על דרך שכתבנו כי הם מסורים בידינו שיהיו גם הם מושפעים מן היראה הזורחת עלינו וראו כל עמי הארץ כו' ויראו ממך, כמו שהיה פעמים רבות בימים מקדם שנתגיירו כמה בימי דוד המלך ע"ה ואם לא נעשה כן ולא תספיק יד יראתנו להפיץ קרני אורה אליהם מחוייבים אנחנו לסבול סלף רשעתם וחטאתם, כמשפט דוד עם אבשלום. זהו שאמר הכתוב כי לעתיד יתגלה האמת שאין אנחנו מעונים כל כך בעבור עונות אשר אנחנו עושים כי אם ברשעת הגוים אנחנו סובלים עונש כמאמר אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה כו' מפשע עמי נגע למו (ישעיה נ"ג, ד'-ח') וכל המאמר מבואר אל הכוונה הזאת, ע"ש כי אך בעונותיהם אנחנו נמקיםיריעות האהל והדין נותן כך שנסבול אנחנו מהם כי מדוע לא השלמנו יראתנו כ"כ עד כי תופיע ותזרח גם עליהם עד שיהיו גם הם יראים את ה'.
וזהו יראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם, לומר גם כי חטא ישראל וגם עברו תורות, עכ"ז למה מסר אותם יתברך אל יד אחרים שישלטו הם בהם, לזה אמר וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל, היינו בעבור העונות שעשו הם נענשו ישראל, כמאמר והוא מחולל מפשעינו ע"כ ואסתיר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם כלומר בחרב כל עם ולשון להוכיח אותם מרשעתם:
ומה יקר בזה מאמר דוד המלך ע"ה ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי כו' (תהלים קמ"ג, ב'-ג'). כי כבר מבואר מי שיש בידו למחות באנשי ביתו נתפס על אנשי ביתו על אנשי עירו נתפס על אנשי עירו (שבת נ"ד, ב') ודוד ע"ה ברוב גאונו ודאי היה בידו למחות על כל העולם, לזה בקש ואמר ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, כלומר שלא תחייב אותי מדוע לא יצדקו כל אנשי העולם כי יש לי התנצלות כי רדף אויב נפשי כו' ולא היה ספוק בידי למחות. ומה גם כי כבר קבלנו שכל תפלות דוד המלך ע"ה היה בעד כלל ישראל א"כ יפה התפלל על הכלל ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי ותדין אותנו על חטא אחרים, כי זאת היתה ראויה אם ידנו היתה תקיפה עליהם אכן עתה הדבר בהיפך כי רדף אויב נפשי כו' המה שולטים עלינו ומחטיאים אותנו בזדון לבם. לכן יפה נחם אותנו יתברך ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, היינו שיהיה המשפט בהיפך שיתן את כל האלות עליהם על כי רדפו אותנו, כמאמר הנזכר למעלה כי רדף אויב נפשי כו' הושיבני במחשכים כמתי עולם אם כן המה ישאו עונם על עצמותם:
עוד נראה להמתיק המאמר על דרך איש עשיר היה צריך לנסוע למרחקים והיה קונה לעצמו סוסים עם מרכבה, והיה צריך אל מי שינהיג את הסוסים מושכי מרכבתו, ויהי הוא מדבר על לב נער אחד שיהיה הוא המנהיג בדרך הזה שהוא נוסע ויאמר אליו העלם מה תתן לי בשכרי, ויען העשיר ויאמר אליו דע כי בבואי למחוז חפצי אז אין צורך לי לא אל העגלה ולא אל הסוסים ואז אני אתן את כל אלה לך בשכרך גם את הסוסים גם את השבט לרדות בם את הכל תקח.
הנמשל הקב"ה הכין לפנינו את דרכנו ללכת בדרכי התורה והמצוה, והכין בעבורנו גם בעלי עגלות הרודפים אותנו ולוחצים אותנו. בגזירת הקב"ה כמאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיה י', ה') למען נתעורר עי"ז ללכת בדרך טובים ולשמור ארחות צדיקים. ולעתיד כאשר נגיע אל גמר הנסיעה אל מחוז חפצו יתברך ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך כו' ואז אין צורך עוד אל כלי הנסיעה לא אל האלות ולא אל הקללות, ויתן אותם אלהים אל בעלי העגלות בשכרם, וזהו ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, כלומר אשר הנהיגו אותך בדרך אשר הלכת עתה יהיו כל הכלים האלה נתונים נתונים להם בשכרם:
חלק י
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא (ל', י"א). ובמדרש: אמר הקב"ה לישראל ראו כמה אתם חביבים עלי שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה שנאמר ונעלמה מעיני כל חי (איוב כ"ח, כ"א) אבל אתה לא נפלאת היא ממך (פרשה ח', ז').
ונבאר תחלה מאמר השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו (תהלים קמ"ז, ט"ו) הנה הכתוב ביאר לנו מהות פעולת נתינת התורה, ומלמעלה למטה שלא תחשוב לומר כי היא מתנה הבאה לאדם בעל כרחו כמו החיים והמות, שנאמר בזה ועל כרחיך אתה חי כו', בלתי כי היא תלויה בבחירת האדם, אם יאבה וישמע תהיה התורה קרובה אליו ואם לא יאבה תהיה רחוקה ממנו, כמאמר כתר תורה מונח כו', וכי תאמר מה ענין פעולת נתינתה מהר סיני, לזה אמר השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. והוא על דרך הסחורות אשר מציאותם וגידולם בארצות רחוקות, וכל מי שיצטרך להשיג מהם דבר לא ישיג כ"א בטורח גדול וביגיעה רבה, מה עשה השר צוה להביא משם עגלות טעונות סחורות הרבה מאותן המדינות, והניח אותם אל תוך חנות גדולה, אבל התחשוב כי לבעבור זה ישיג ממנה אדם בחנם בעיר הזאת, לא כן כ"א כל מי שירצה לקנות יוכל לקנות קל מהרה בלא טורח. וזהו השולח אמרתו ארץ, ופעל בזה אשר עד מהרה ירוץ דברו, וזהו מאמר שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה (משלי ד', א') ולא תאמר שהיא תבוא אחריך רק כי לקח טוב נתתי לכם לכן תורתי אל תעזובו וכאמרם ז"ל במדרש אל תעזבו את המקח שנתתי לכם (שמות רבה פרשה ל"ג, א') כי הלא קרוב אלינו הדבר מאד כו' ונוכל להשיגו בלא טורח ובלא יגיעה כל מאומה. וזהו שהוכיח אותנו הנביא ע"ה ואמר בשם ה' יתברך ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל (ישעיה מ"ג, כ"ב) והדמיון בזה לאחד בא מן הדרך ערב שבת סמוך לחשכה ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה אל ביתו והחפצים שהיו בידו הניח ביד הבעל עגלה לאמר אלך לביתי ואשלח להביא זאת אלי, ויבוא אל ביתו וימהר וישלח נער אחד אל בעל העגלה להביא משם את אגודתו, והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר לו הנה הבאתי סחורותיך, ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזעת אפו ומדבר דבריו בקוצר רוח מאד, ויאמר אליו הסוחר איה אגודתי אשר הבאת, ויאמר הנער הנחתי את הכל בחדר החיצון, ויאמר אליו העשיר הנה מה שהבאת לא שלי הבאת מי יודע של מי הוא, ויאמר לו הנער לך נא ראה בחדר הנ"ל ודאי שלך הוא, ויאמר אליו העשיר אין מהצורך לי ללכת ולראות כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזעת אפך, הלא אגודתי היא אגודה קטנה וקלה אין בה במה להזיע.
וזהו ממש מוסר חכמה נגד קצת המתחפשים ומראים בעצמם יגיעה בעבודתם אמר אליהם ולא אותי קראת יעקב יען - כי יגעת בי ישראל, הלא בעבודה ואגודה שלי נאמר כי קרוב אליך הדבר מאד כו' ומה זה יגעת מדוע אתה עיף ויגע כ"כ.
ומעתה מהצורך לדעת ולהשכיל מדוע מותר לאדם מן המלאכים ואיככה יצוייר זאת בשכל לא נפלאת היא ממך ומן המלאכים היא נפלאת. אמנם יש דרך ישר להבין הדבר ע"פ משל כי הנה כבר מבואר כי המלאכים ניתן לכל אחד בחינתו ומדרגתו בעצם טהרתו ומדרגתו היא השגתו ומעלתו בה נמצא מראשית מציאותו, לא כן האדם כי הוא קרוץ מחומר עפר מן האדמה, רק מגודל שקידתו בתורה והתחננותו פני הנותן חכמה והחונן דעת בחסד ה' יתברך יחוננהו להשפיע אליו מן החכמה כפי רצונו יתברך, לכן המלאך חלקו קצוב לפי מדרגתו ומעמדו, לא כן בן אדם כי מעצמו אין לו כל מאומה וכאשר ימצא חן בעיני ה' הוא יתברך יחון את אשר יחון באין קצבה. ממש על דרך אחד היה לו בנים במרחקים לימים כתב להם שיבואו יחד גדודים על ראש שמחת בן זקונים שלו רק שיבואו מלובשים בכבוד שיהיה לו לתפארת, שלח לו אחד מבניו אגרת לאמר אבי בחר לך באיזה צבע אתה חפץ יותר ואתלבש במלבושים ממין צבע זה בבואי אליך, למען יהיה לך לנחת רוח, והאב בראותו האגרת מאת בנו זה היה דן עליו שהוא עשיר מופלג יותר מאחיו עד שבידו לבחור להתלבש לפניו באיזה צבע אשר אדרוש מעמו, ובאמת לא כן הדברים כ"א הוא העני שבכולם ואין ידו משגת מאומה כ"א מה שישאל משכניו, וא"כ הברירה בידו לשאל מה שירצה לא כן שאר אחיו אין להם כ"א כפי מה שברכם ה' לכל אחד ואחד כהשגת ידו.
הנמשל כבר מובן כי המלאכים חלקם בחיים ובמציאותם להשיג כפי אשר חלק ה' לכל אחד ואחד, ולא יעלה במעלות להשיג יותר מאשר נמצא אתו עתה, לא כן האדם כי מעצמו אין לו כל מאומה כ"א מה שישיג נדבה וחסד מיד ה' טובה עליו ונדבה אין לה שיעור מידו יתברך הרחבה והמלאה.
חלק יא
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (ל', ט"ו-י"ט).
ראוי להתעורר כי הכתוב התחיל בשתים החיים והטוב, וסיים באחת ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב.
והנראה כי בא הכתוב להודיע אותנו שלא יאמר אדם אחר כי זה חלק אדם מאלהים שהוא נעטר בדבר שאין מציאותו באותם שהם למעלה ממנו היינו במלאכים ולא באותם אשר למטה ממנו היינו כל הבעלי חיים, רק האדם לבדו עשהו הבורא יתברך שיהיה בעל בחירה ובידו לבחור את אשר יחפוץ ויאמר ללבבו א"כ אעשה כל מה שארצה ואקיים בי מאמר אם יש לך היטיב לך (עירובין נ"ד, א') לזה בא הכתוב להודיע אותנו כי לא כן הדברים כי גם אחר הבחירה הוא מוכרח ללכת בדרך אשר בחר ה' יתברך לא במה שיבחר הוא.
למשל אדם בא אל קרובו אל דודו ומסרפו שלא ראו זה את זה כמה שנים ושמחתו גדולה מאד במה שזכה שיבוא קרובו אליו ושיתאכסן אצלו ובכל לב הוא שוקד לכבדו, ושואל אותו הגידה לי שאהבה נפשי מה תבחר לך מן המאכלים על סעודת הצהרים וכל חפצך אעשה ודאי יבחר לעצמו הטוב אשר במאכלים והמשובח מן המשקים, לא כן מי שבא להתארח בבית אכסניה וישאלו אותו מה מהמאכלים ירצה לאכול, הלא מיד יעשה חשבון בנפשו ויאמר בלבבו גם כי יתנו לפני כל מה שלבי חפץ אבל הלא ימר לי אח"כ כי יעריכו לפני חשבון ערוך לשלם ככל אשר ידרוש ממני, וכל מה שאתעדן יותר אשלם יותר.
הנמשל מבואר במאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (קהלת י"א, ט'). ומעתה המשך המאמר כך הוא ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, היינו כאשר תבחר בחיים אמתיים לעסוק בתורה ומצות אז ישיג הטוב, והדרך השני לפניך ואת המות מיועד לזה הרע, וא"כ ובחרת בחיים ועיניך רואות כי אין בין הבחירה ובין המוכרח כלום ומוכרח אתה לבחור את החיים לשמור התורה והמצוה.
עוד נראה בזה בהקדים מאמר חז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך (אבות פרק ו') משל לעשיר נסע ללייפציג ויבקש ממנו חתנו שיקחהו עמו לאמר הורני נא דרך המסחר מתי אעשה גם אנכי לביתי, ובלבבו היה רוח אחרת רק להתהולל ולראות חדשות בבתי טרטיאות והמראות, והנה בנסעם הסוחר לא נתן שינה לעיניו ובחצי הלילה קם מעל משכבו בחפזון וימהר לרתום המרכבה והיה ממעט מאד גם בארוחת שלחנו ועשה את הכל בחפזון ומהירות, ובבואו ללייפציג היה הולך ורץ כל היום בין הסוחרים לראות סחורות נאותות לו, ולא היה ערב לו כל מאכל וכל משקה בהיות רעיונותיו מבוהלות ודחופות בין העסקים, ואמר לא עת האוכל עתה כאשר אבוא אל ביתי אז אשמח בעמלי, אז אראה טוב בארוחת שלחני, אבל חתנו כל שמחתו היתה רק בנסיעתו לבד כי אמר מעודי לא נסעתי ולא הייתי מטייל כ"כ פרסאות כמו עתה, ויאכל מכל לא מנע את לבו מכל שמחה ועונג ושמח בכל הדרך, ובבואו לביתו היה מלא צער ופניו זועפות כשיכור מתעורר מיינו.
הנמשל הנשמה נחצבה מתחת כסא כבודו יתברך בנעוריה בית אביה, וירדה למטה לקנות סחורות התורה והמצות והמשכיל יודע האמת כי הוא רק בדרך רק כאורח נטה ללון אין האיש בביתו ותמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה מהגות בתורה ולאסוף בחפניו סחורות המצות ומעשים טובים, יומם לא ינוח לילה לא ישקוט, יצמצם באכילתו ובכל צרכי גופו, וזהו שאמר כך היא דרכה של תורה, כי יש מהנוסעים ללייפציג שיסעו רק בעבור סחורה ממין ידוע אשר בב' שעות יוכל להשיגה ואז יוכל להתענג גם בדרך שהוא הולך כי לא יהיה לו מזה שום עכוב אל מסחרו. ועל דרך זה ממש הלא תמצא כמה מצות שהאדם יכול לקנותם ולעדן גופו גם כן, כמו מצות עונג שבת, ועונג יו"ט, אבל כך היא דרכה של תורה מי שברצונו לבחור לקנות לעצמו סחורת התורה בדרך הזה שהוא הולך בעוה"ז הוא בהכרח יצמצם סעודתו, פת במלח תאכל ומים כו' כהולכי דרכים ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כמשפט הסוחר הגדול אשר במספר הימים שהוא בלייפציג הוא בעצמו לא יוכל לאסוף ולכנוס כל הסחורות שהוא צריך והוא צריך להתעזר עם כמה סרסרים ואמצעיים ולכלם יהיה ריוח על ידו, וקודם נסיעתו משם ישא משאת פניו אליהם, כן הצדיק הגדול המסגל כל הסחורות היקרות וכל העולם נזונים בשבילו. וזהו אשריך וזכיותיך בכל העולם הזה וטוב לך לעוה"ב כי שם ביתך ואז תדע הריוח מהסחורות ותהיה שמח וטוב לב:
עוד יתכן במאמר כך היא דרכה של תורה, ומדוע בחר בלשון דרך ולא אמר כך הוא חק התורה או משפט התורה, וגם למה לא אמר העונש על מי שאינו עושה כן כמשפט כל האזהרות אשר בכתובים שמזהירים ומפליגים הקללה וההפסד אשר אל העובר, כמאמר הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
ונקדים להבין מאמר ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם (תהלים ע"ח, כ"ט) ומדוע לא אמר בהיפך ויביא להם תאותם ויאכלו וישבעו מאד. והנראה כי המאמר בא להורות ההפסד הגדול המגיע לההולכים אחר תאות לבם, מלבד הטעמים הכמוסים אשר אל המזהיר עליהם יתברך שמו, הנה גם אל בעל התאוה עצמו לא טוב לפניו למלאות תאותו בשום דבר, כי הנה תאות בני אדם אם אמנם כי רבים הם עם כל זה לא יחד גדודים יבואו בנפש האדם, כי אם זה כי האדם בעת היותו רעב ומתאוה לאכול אז לא יעלה ולא יבוא בלבו שום תאוה אחרת כ"א הוא תאב לאכול להשביע רעבונו, וכאשר ימלא בטנו עד שקוט תאות האכילה תתעורר בקרבו תאות השתיה, ואחר אשר ייטב לבו וימשוך ביין את בשרו אז תתעורר תאוה אחרת בלבו, וא"כ הרוצה להנצל מהמון התאות יש לפניו עצה שיהיה נשאר עומד על התאוה הראשונה ולא ימלא תאותו בכל אשר יתאוה עד שהתאוה תסתלק ממנו כי אז יבואו עליו כמה תאות מגונות. וזהו שנתן דוד המלך ע"ה טעם על קצף הקב"ה על שאלתם שבקשו מלוא כרס כמבואר ברז"ל לזה אמר כי הקב"ה הוא רואה את הנולד אשר בהתמלא תאות מלוא הכרס יבואו הרבה תאות מגונות וזהו ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם.
ומעתה נבאר ההבדל בין מאכלות אסורות אשר התורה הזהירה אותנו מהם, ובין ההרחקה מן ריבוי התאות הכשרות אשר הכתוב הזהיר ע"ז רק ברמז, קדושים תהיו פרושים תהיו. ונמתיק הדברים על דרך דמיון כי כבר יזדמן הולך דרך והוא כמתעתע ולפניו שלשה דרכים, אחד הפונה לעיר אחרת לא אל המקום שהוא צריך, והשני דרך ישר וסלול עד מחוז חפצו שאין לנטות ממנו ימין ושמאל, השלישי גם הוא הולך למקום חפצו אבל אינו דרך סלולה עד שההולך בדרך זה יוכל לנטות ימין ושמאל בדרכים המתפרדים ממנו אל מקומות שונות, ובעמדו על פרשת דרכים האלה עמד ושאל את פי איש הולך נכחו לאמר הגידה נא לי את דרכי אל עיר פלונית, ומשפט המשיב הזה לחלק תשובתו לג' חלקים על הא' יאמר לו שטה מעליו ועבור כי הוא פונה אל מקום שאין רוחך ללכת, ועל השני יאמר לו בו תבחר עבור בו ותלך בטח, ועל השלישי יבחר לו לשון ערומים היינו כי כמו שלא יאמר לו שיבחר ללכת בדרך זה כך לא יאמר לו ולא יזהיר אותו שלא ילך בו כי אין זה מוחלט אל ההולך בדרך זה שלא יוכל לבוא למחוז חפצו כי אולי לא יתעה ולא יפנה לצד אחר ויוכל לבוא למחוז חפצו, לכן ראוי אל המשיב הזה לכלול את שתיהם בתשובה אחת ויאמר לו כך, אם תלך בדרך השני הזה שאמרתי לך ודאי תבוא למחוז חפצך, ואז יהיה נשמע מכלל דבריו כי כאשר ילך בדרך השלישי אין הדבר בטוח שיבוא למחוז חפצו, כי אולי יתעה ויסור לדרכים אחרים המתפרדים ממנו.
הנמשל הקב"ה הרחיק אותנו מן הדרך אשר הוא ודאי דרכי מות כמו כל מאכלות אסורות, הנבלות והטרפות, והזהיר אותנו עליהם שלא ללכת בדרך זה כי ברע הוא דרכי שאול ביתו, אבל הדרך לעדן הגוף ברבוי התאות מדברים המותרים הוא לא ודאי דרך המות כי אם היה כן היה הכתוב מזהיר אותנו להבדילנו מהם, רק הוא דרך הבלתי בטוח כי יש לחוש בו כמאמר אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר (ברכות ל"ב) כי רובי התאות המה כמהמורות לרגלי האדם כל שוגה בהם לא יחכם כי רחוק הדבר מאד להתעלס באהבים עם מלוא התאות ויראת ה' תהיה על פניו כמליצתם ז"ל אין שני זרזרים ישנים על דף אחד (במדרש וישלח) לזה באו חז"ל להביננו ולהזהירנו לא כמצוה כ"א כנותן עצה נדיבה, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כו', ולבעבור שאין מקום לומר אם תעשה ההיפך תלך בדרכי מות, כי אין להחליט ולומר כי זה רע באמת לזה כללו בדרך כלל לאמר, אם אתה עושה כן, כלומר אם רצונך להציל נפשך מן הספיקות תלך בדרך הזה ואז ודאי יהיה סופך אשריך וטוב לך. ומכלל הדברים תשמע ותבין כי כאשר תשביע נפשך מן התאות לא תהיה בטוח על הדרך אשר תלך להנצל מן הרע כי תהיה בכלל המגרה יצה"ר בנפשי'.
עד פה אמרנו בדרך כלל, ומעתה נעמוד על הדברים כדרך פרט איך שההולך אחר תאות מלוא הכרס אינו בטוח שלא יפול ע"י פתויי היצר עד קצה האחרון מן הרע, כי יש ויש ביד היצר להרשיע את האדם גם את הצדיק לעשות אותו רשע רע ולהפך אותו מן הקצה אל הקצה. כי הנה כבר ידענו כי הנבראים מחוברים הם מד' יסודות וכל יסוד לו שני כחות כי יסוד האש לו שני כחות שהוא חם ויבש האויר חם ולח, מים לח וקר וא"כ אש ומים הם נבדלים מאד זה מזה כי נבדלים הם בשני כחות כי זה חם ויבש, וזה קר ולח ולכן מעולם לא יסבלו זה את זה, רק האויר ממוצע ביניהם ומחבר אותם היינו בכח חמימות שבו הוא משותף אל האש, ובכח הלחות שבו הוא מחובר אל המים, וכענין הזה ישתתפו כל היסודות יחד ע"י כח ממוצע, וכדמיון הזה יש אל הנפש ד' יסודות, והם החיים והטוב והמות והרע, החיים הוא סוג נעלה מאד אל עבודת מלכנו בקודש, כמאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, ולכל אחד שני דרכים היינו החיים הוא בשני אופנים ר"ל מי שהוא פרוש מכל מחמדי העוה"ז ואינו אוהב רק התורה והמצוה, הדרך השני מי שהוא אוהב תורה ועבודה ואוהב ג"כ לאכול ולשתות ולהתעדן בדברים המותרים, הטוב היינו מי שהוא עוסק בתענוגי הגוף ולו ג"כ ב' דרכים, הא'. שיאכל מה שהתורה התירה הב'. מי שיאכל גם כל תועבה. מות לו ג"כ ב' דרכים, א'. מי שהוא רשע מסבת תאותו כאשר לא ימצא למלאות תאותו בהיתר יעשהו באיסור ויעבור על התורה מסבת תאותו, השני מי שהוא רשע רע עושה להכעיס.
ומעתה נתבונן מי ומי יתדבקו יחד ומי הם הנבדלים זה מזה הלא תראה כי סוג החיים לבד היינו מי שהוא פרוש ונזיר מכל תענוגי העולם ואינו אוהב רק עבודת ה', בצום ובכי וחיי צער הוא נבדל מאד מן המות היינו הרשע, כרחוק אש מן המים, והטוב ממוצע ביניהם ממש כמו האויר ועל ידו יעתק הצדיק מן החיים אל המות היינו מתחלה יפתה אותו שיוכל להיות צדיק גם אם יעדן נפשו ומה בכך אם יאכל בשר וישתה יין ובזה יהיה נבדל מן החיים המובדל מן הטוב ויהיה נעתק אל החיים המשותפים עם הטוב, ואחר אשר יאהב גם את הטוב יפתנו עוד לפעמים אל המות המחובר עם הטוב, היינו להשיג דבר שהוא טוב גם אם יש בו צד עבירה, עד שיעשה אותו רשע לתיאבון, וממנו יעתיקו עוד הלאה אל המות שהוא משותף אל הרע, היינו עד שיעשה להכעיס רק רע כל היום, ובזאת הוא נעתק מן החיים אל המות ע"י הממוצע שהוא הטוב. לכן יפה הזהיר הכתוב ובחרת בחיים לבד בלא טוב, ואז תהיה מוצל מן המות, וזהו אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך שתהיה בטוח מן המות היינו דרך הרשע. ומה מאד יתבאר בזה מאמר שלמה המלך ע"ה באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות (משלי י"ב, כ"ח) היינו שלא תחשוב ותאמר אחר כי דרך התורה לחיות חיי צער, א"כ ראוי שלא לנהוג גם עם אחרים רק כמשפט הזה לכלכל אותם רק בלחם ומים ולהלבישם שק ישים כסותם, לזה אמר כי לא כן הדברים ונהפוך הוא כי תכלית הטוב הוא כאשר הוא שוקד להנהות אחרים משלו כאמרם ז"ל אמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו (איוב כ', כ') (סנהדרין צ"ב, א') וכל סעודה שת"ח נהנה בה מצוה ליהנות ממנה כאלו נהנה מזיו השכינה כי הטוב הזה הוא החיים האמתיים כי עבודת ה' היא. וזהו באורח צדקה חיים כאשר יתעדן לבדו ולא יהנה את אחרים ודאי אינו משובח אבל כאשר יהנה את עצמו בדרך צדקה שיהנה אחרים עמו אז חיים לו, וזהו ודרך נתיבה אל מות כי בנתיבת התורה אין רע במגורו כל מאומה ואין באורח צדקה רק חיים לבד ואין המות משותף בו:
עוד נראה בבאור מאמר זה כאשר נתעורר בדבריו בשנותו את טעמו אח"כ מדבריו הראשונים כי תחלה אמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות כו' הזכיר את הטוב בין החיים והמות ואח"כ אמר העידותי בכם כו' החיים והמות נתתי לפניך סמוכים זה לזה.
דע כי מאמר חיים יסוב על ג' סוגים, א'. כלי שלמה נקראת חי' וכלי שבורה נקראת מתה כאמרם ז"ל שבירתן זהו מיתתן (בבא קמא נ"ד) עוד מצאנו מאמרם ז"ל עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ואחד מהם חי (ברכות נ"ב, א') וכתב הרא"ש ז"ל שהכלי צריך להיות כלי שלמה, ב'. חיות הבהמה ומיתתה, ג'. הצדק והרשע כי הצדיקים גם במיתתם נקראו חיים והרשעים גם בחייהם נקראים מתים. וההבדל ביניהם כי הכלי לעולם לא ישלטו בו שני התארים כאחד לאמר עליו שהוא חי גם מת, כי כאשר הכלי בשלמותו אז הוא חי ואינו מת וכאשר הכלי נשבר אז הוא רק מת, אבל בחיי הבהמה יש לכלול בה ב' התארים כאחד כמו בהמה טרפה יש בה בחינת חיים כי היא חיה וגם בחינת מיתה יש בה כמאמר טרפה אינה חיה (תמורה י"א, ב') אבל הטוב מפסיק ביניהם כאמרם ז"ל טוב זה תם רע זה בעל מום (שם ט') אבל הסוג השלישי צדק ורשע הלא ישלטו בשוה שיהיה חי וגם טוב, היינו שיהיה תמים בלא מום ולהיפך כאשר יהיה בבחינת מות שיהיה רשע גמור יהיה מת בחייו.
וזהו שאמר תחלה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות היינו חיים גופניים ומות גופניי אשר ביניהם מפסיק בחינת הטוב ואח"כ דיבר מהבחינה הג' ואמר החיים והמות נתתי לפניך ואין דבר חוצץ ביניהם, להורות כי גם בזמן אחד יתאחדו בו ב' התארים גם יחד לא כדרכי הגופנים אשר בעת שהטוב מפסיק הוא רק חי ולא מת, כי כאשר הוא תמים ולא בעל מום אין בו בחינת מיתה רק חיים לבד אבל בעניני הנפש לא הזכיר את הטוב באמצע בין החיים והמות לאמר כי בענין הנפש יש בה תמיד ב' הבחינות כי כאשר יהיה צדיק גם במותו יהיה חי, והרשע גם בחייו הוא מת לכן כלל אותם יחד ואמר החיים והמות נתתי לפניך באין הפסק ביניהם. והבן:
אמנם ההבדל בין מות הבהמיי למות הנפשיי כי הנה ידענו כי אין דבר בעולם שלא יהיו לו קרובים בעוה"ז למשל כלי כסף וזהב יש להם בעלים אוהבים ושומרים אותם מכל נזק והפסד ועי"ז יוכל להתקיים ימים רבים, כש"כ הבהמה יש לה בעלים השוקד על טובתה וכל מחסורה ושומר אותה שתעמוד על קיומה, כש"כ גוף האדם מלבד שקידתו בעצמו כמה קרובים יש לו בניו ואחיו או דודו ומסרפו, וכאשר תבוא עליו כל מחלה וכל נגע רח"ל כמה זעקות וחרדות ישמע על פיהם, הלא תבקע הארץ לקולם כי כלם יחרדו יאתיון ויבקשו להצילו מרעתו. לא כן הנפש העלובה עליה אמרו אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני (אבות א') ויוכל להיות שיהיה האדם אנוש בשברו, נחלה מכתו עומד על שערי מות ואין מי מרגיש זאת אין יודע ואין רואה ועוד שלוה והשקט בביתו, ואשתו ובניו שמחים וטובי לב עמו. ע"ז אמר דוד המלך ע"ה הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי (תהלים קמ"ב, ה') ר"ל מי הוא זה אשר יתעורר לדרוש את נפשי מה הוא לה. וזה מה שאמר המקונן ע"ה והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב כו' כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך כו' (ירמיה ט"ו, ב'-ה') לאמר גם כי ירבו עליהם צרות רבות ורעות אשר בעניני הגוף מחרב ורעב ודבר רח"ל, עכ"ז הלא הגוף יש לו קרובים הרבה אם בכתות האדם עצמו שהוא מרגיש מאד במחסורי הגוף ואם קרובים אשר מחוצה לו, לא כן עניני הנפש אשר היא מגורשת מבית תענוגיה מציון וירושלים מי הוא המתעורר לבקש רחמים על זה. וזהו שהציע ואמר אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב כו' ועל כלם עוד יש תקוה כי יהיו מעוררים תמיד לא יחשו המזכירים והמבקשים רחמים להשקיט המון רגשת היסורים האלה, אכן על זאת התאנח בשברון מתנים ואמר כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלום לך:
עוד נראה בבאור מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב, ועם דרכנו נשוב להמתיק עוד מאמר הנזכר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ולא אמר פת במלח אכול ומים במשורה שתה.
אבל באור המאמר לדעתי כך הוא על דרך בן כפר רחוק מן העיר כמה פרסאות אמר אל אחד לא אבוא העירה בלתי בהזדמן לפני מרכבה טובה ועם אנשים מהוגנים, וגם שיהיה עת הזמיר זמן אשר טוב לנסוע בו, מי יודע אם יבוא לעיר במשך כל השנה כי אולי יחסר לו אחד מן התנאים ולא יאבה לנסוע, אמנם כאשר הוא צריך לנסוע העירה על ימים הנוראים אם אמר יבוא ודאי יבוא ולא יעצרהו גם הגשם והשלג וכל רוחות שבעולם, כי נסיעה זאת אין בידו לדחותה על יום אחר והוא מוכרח לנסוע רק בעת ההיא.
הנמשל דע כי אין הקב"ה שונא את האדם להרחיקו ממאכלים ערבים רק אמר לו דע בני אם תאבה ותבחר לנפשך רק מאכלים ערבים וכאשר תיטב לבך בתענוגים אז תלמוד ואז תעבוד עבודתך א"כ יש לדאוג פן יעברו ימים ושנים יחלופו ולא תשיג לאכול למעדנים ותורה מה תהא עליה, לכן כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כלומר אתה מהצורך אליך שתהיה מוכן גם לאכול פת במלח, ומים במשורה תהיה מוכן לשתות, אז אשריך וטוב לך כי לא תהיה נעתק ולא תהיה נבדל מן התורה, משא"כ אם תתעכב ותמתין רק על הזדמנות טוב מי יודע אם תשיגהו, לכן לא אמר פת במלח אכול שהיה הוראתו על דרך גזירה, רק פת במלח ולא מאכל אחר הטוב ממנו.שפת היריעה
ומעתה נבוא אל הענין והוא ע"פ משל לנער מבקש מאביו שיקחהו עמו בנסעו לדרך, ויהי בדרך במלון אמר אל הנער לך אל בית האכסניא ואמור להכין בעבורנו מה לאכול, ויאמרו לו יש ויש יותר ממה שאתה מבקש וצוה הנער לעשות כמה מיני מאכלים וישמעו אליו ויכינו, והאב היה אצל העגלה ונתן מספוא אל הסוסים וכאשר בא אביו וראה כל הסעודה הגדולה שהכינו בעבורו ויהי כמחריש ויאכלו וישתו וישלם בהאכסניא כל המגיע להם, רק תיכף אחר הסעודה הלך לרחוב הסוסים ויסע לדרכו גם באישון לילה והנער יושב וגונח, אמר לו אביו מה זה, ויאמר הנער מה זה מהרת לנסוע בעוד לילה הלא אחר סעודתי אני צריך לישן ואני לא ישנתי מאומה ואין אני רגיל בכך, אמר לו אביו דע בני כי שגית הרבה במה שאמרת להכין מטעמים מאכלים ערבים המביאים שינה כי בדרך ראוי לאכול מאכלים קלים ומה שיזדמן, כי רב הדרך לפני ויהי בנסעם הלאה נזדמן כי באו למלון ושם היה ברית אצל שכנו ביום זה, ושמה היה מוכן סעודה גדולה וטובה רק היה חסר ב' אנשים להשלים המנין ובאו ויבקשו את הסוחר ואת בנו שילכו על הברית, וילכו ויאכלו וישתו והיטיבו לבם, אח"כ אמר הנער אל אביו הלא אמרת אלי כי אין נכון לאכול בדרך רק מאכלים קלים לא סעודות גדולות כאלה ומדוע אכלת היום, ויענה ויאמר לו סכל הלא גם בלא זה אני צריך להתעכב פה להיות באגודתם ולהיות נמנה עמהם ולנוח מעט כנהוג ובתוך כך יזדמן גם סעודה טובה ג"כ מוכן לפני, ומה שאין אני צריך להמתין עליה גם לא לשלם מחירה א"כ למה אניח ידי מזה, לא כן אתה אם אתה תצוה להכין סעודה כזאת כמה תפסיד אותי כמה אצטרך לשלם.
הנמשל מבואר במאמר שלפנינו ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' כלומר היום הכינותי לפניך וערכתי נגד פניך החיים והטוב ואתה קח לך מן הטוב הזה מלא חפניך, משא"כ אתה ובחרת בחיים ר"ל כאשר תבחר אתה לא תבחר רק בחיים לבד, כי כאשר תאבה ותבחור אתה במה שיערב לך ודאי תפסיד לנפשך, לכן עזוב נא בן אדם עזוב נא הוא יתברך יבחר הטוב לך לא אתה, וכאשר הוא יתברך יזמין אותך אל הטוב אז תיטיב לבך כי הוא היודע הטוב לנפשך. והבן:
עוד נראה בבאור מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. על דרך מי שמבקש מאת שכירו אשר עבד אצלו כל היום ולעת ערב נותן לו שכרו ויפטרהו מאצלו, הוא מזהירו ומבקש ממנו לאמר אבל ראה נא להביא המעות הזה אל ביתך לפרנס בזה את בניך ובני ביתך הרעבים גם צמאים, ואל תאבד המעות בדרך רע להיות בסובאי יין בזוללי בשר.
וזה ממש מאמר ה' יתברך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואתה ראה נא לבחור בסוג החיים אשר תחיה בו אתה וזרעך, כי זה פרי הצדקה להשאיר ברכה אחריו כמאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ', ז') לא כן אם תבחר חיי עונג עולם הזה. והבן:
עוד נראה בזה על דרך בעל מלאכה יקרה נוקב מרגליות וכדומה כמה ישתדל וכמה ישקוד ללמד גם את בנו מלאכה זאת למען יוכל גם הוא להתפרנס בנקיות, ואותו אשר מלאכתו מלאכה פחותה כאשר יראה את בנו הולך ובא אל כלי מלאכתו מבין אצבעותיו יקחם ויזרקם הלאה, ויאמר לו מה לך להתלמד בענין פחות זה וכי רצונך גם אתה להעביר בשלח חייתך, לבלות ימיך בחסר וכפן.
כן ממש דרך הצדיק יצוה את בניו ואת ביתו אחריו שמרו משפט ועשו צדקה לכו בדרך טובים וארחות צדיקים, ותהיה גם אתם זרע ברוכי ה'. אמנם ההולך אחר תאות עוה"ז ואחר שרירות לבו הרע באחריתו יתאבל כי ראה כי כלתה אליו הרעה כו' כמאמר ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך (משלי ה', י"א) ואז יזהיר את בניו שלא ילכו בדרך שהלך הוא כי אך רוח זרע וסופתה יקצור, וזהו שהזהיר הכתוב ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, ר"ל ראה נא לבחור בסוג החיים אשר תאבה ואשר תחפוץ שיחיו גם בניך בחיים כאלה.
ומזה יקחו מוסר העוסקים כל ימיהם בהבלי עולם הכלה והנפסד משל לסוחר נסע ללייפציג, ובהיותו שמה בבית האכסניא על משכבו בלילות ראה בחלומו כי יש לפניו שמה אוצר מזהב ומפז רב ואבנים טובות, ונדמה לו כי הוא חופר בקרקע החצר ושם מטמונים יקרים וכל שכיות החמדה, וגמר בלבו לקחת כל זאת באמתחות ולהביאם אל ביתו, אח"כ התעשת פן יתוודע הדבר אל אנשים ומה גם אל בעל החצר עצמו כי יראה אותו כמו פולח ובוקע ברצפת ביתו וחומותיו וישבר את שניו, לכן אמר אין טוב לפני רק להניח את הכל במקומו ולכסות מלמעלה בעפר למען לא יודע לאיש, ואנכי אביא את אשתי ובני לפה ואקנה בית זה עם החצר ואז אהיה אדם העושה בשלו, ויהי בבוקר בקומו ממשכבו וישכח כל המראה הזה וילך לעסקיו וקנה סחורותיו ויסע לביתו, ובהיותו קרוב לבוא אל ביתו ויזכור את כל הענין רק שכח שהיה מראה החלום וחשב כי ראה את כל אלה בהקיץ וישמח מאד, ויבוא לביתו ויעש משתה גדול לכל בני משפחתו ויגל את אזנם מן המציאה הגדולה אשר מצא אוצר יקר ויפזר ממונו על מלבושי כבוד וישכור עגלות רבות ויסע עם כל משפחתו ובביתם מכרו כל אשר להם בזול מאד ויעשו בזעת אפם עד כי באו שמה, ויקן את כל החצר והמערה וכל הבית ויתן אל המוכר כל אשר שאל, ויהי בלילה הלכו לחפור והרסו כל החצר ערו ערו עד היסוד ויעשו ממנו גל ולא מצאו מאומה אז נזכר כי רק בחלום ראה כן לא בהקיץ ויבכו כלם הרבה בכי כי אנה יפנו מעתה ואנה ילכו.
הנמשל האדם יש לו מנה מבקש מאתים, מאתים מבקש ארבע מאות וכו', ואומר בלבו כאשר אשיג עשרת אלפים אז אשיג מבוקשי אז אשקוטה במעוני במנוחות שאננות, והולך ועובר ארחות ימים בסכנות עצומות עיף ויגע, לחם לא אכל גם בלילה לא שכב לבו, ובימי הקור ינעם לו כל העמל לאמר כי יתענג אחר כך בעשרו ואחר כי נתייגע ימים רבים והשיג הון ועושר הוא הולך ובונה חומה גבוהה וקונה כלים יקרים להתהדר בהם, ואומר בלבו כדאי לי כל העמל שעמלתי כי עתה אתענג, עתה אשמח ואראה טוב בעמלי, ואחר חנוכת הבית יאמר ראשי ראשי ולימים אחדים הוא מבין כי הוא הולך למות ויובל לקבר ועשרו וסגולתו זרים יקחוהו אדם לא עמל בו ינחלהו, אז הוא צועק ובוכה על העמל הרב אשר בחר בו ויאמר הה מה עשיתי כל אשר דמיתי שקר היה, וחלום היה, הלואי הייתי מייגע עצמי עשירית מהעמל הזה בתורה וחכמה הייתי קונה לעצמי עולם ברור ואמת וחיי עולם. אמנם המשכיל גם בעודו בדמי ימיו ישקול בפלס חכמתו ובינתו מעגל דרכו ונתיבתו ופורע מה שהוא חייב על מה שקלקל בסיגופים בצום ובכי ומספד בתשובה ותפלה וצדקה, ואינו מתענג כל מאומה כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך (אבות ו'). באור הדברים עם מאמר הנביא ע"ה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא כו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד) והוא ע"פ משל לעשיר צוה את חתנו שיסע ללייפציג, והוא שואל ואומר הלא אין אני יודע מה לעשות כי מעולם לא הייתי בדרך, השיב חותנו הלא תראה משאר אנשים סוחרים מה המה עושים וראה ועשה גם אתה, ויסע ויבוא אל אכסניה אך כדרך פרסה אחת מביתו וירא שמה כמה סוחרים אוכלים ושותים ומתענגים ומפזרים ממון רב והמה שמחים מאד, ויעש גם הוא כן וכן עשה כל הימים בדרך נסיעתו עד כי בא ללייפציג ויפתח את שקו והנה תם הכסף וישב אל ביתו ריקם, ויספר לחותנו את כל הדברים האלה ויאמר לו חותנו נבל הלא היה לך לב להבין ההבדל בינך וביניהם, הלא האנשים האלה אשר ראית שמחים וטובי לב ראית אותם אחרי שובם מלייפציג אחר אשר גמרו עסקם וכל מבחר סחורתם נכון לפניהם, ואחר כי הצלחתם לעיניהם מדוע לא ישמחו, לא כן אתה הכסיל אתה מתחיל לנסוע לשם ואין אתה יודע מה יהיה בנסיעתך לשמחה מה זו עושה, זהו מאמר שלפנינו כך היא דרכה של תורה לאמר אם רצונך להתחיל לצאת בדרך הזה לקנות מסחר התורה אי אפשר לך להתענג בתענוגי הגוף רק פת במלח תאכל כו' שלא לאבד הזמן בבקשת התענוגים, אמנם אם אתה עושה כן וככה תתנהג מכבר וכבר סגלת התורה ומעשים טובים ויצרך מסור בידך אז אשריך וטוב לך ותוכל להתענג ככל אות נפשך. היפך דורנו זה אשר בילדותם יתורו אחר חפצי עוה"ז וכאשר יבואו ימי הרעה בימי הזקנה והשיבה יעשו תשובה ומסגפים עצמם ומרחיקים מעליהם כל עונג וכל עדן ויצוו את בניהם להיטיב דרכיהם מנעוריהם והבנים ממאנים עד אשר יבואו ימי הרעה גם אליהם אז יתחרטו גם הם.
וזהו הנה אנכי שולח לכם את אליה כו' והשיב לב אבות על בנים שיאבו גם הבנים לבחור הטוב בילדותם וללכת בדרכה של תורה פת במלח כו' ולב בנים יהיה על אבותם שיתענגו באחריתם לא להדאיב את נפשם בדברי הצומות וזעקתם:
חלק יב
ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך כו' (ל' י"ט-כ').
הכתוב הורה אותנו לבחור בחיים על דרך שאנו מתפללים זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים. היינו שאין כוונתנו בבקשת החיים למעננו למלא בטננו יותר מטוב עוה"ז, רק כל כוונתנו להשאר בחיים למענך לעבוד אותך כמאמר לשמך ולזכרך תאות נפש (ישעיה כ"ו, ח') וזהו וכתבנו בספר החיים למענך ולא למעננו כי לא המתים יהללו יה כו'.
וזהו ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך ולא בעבור ענין פחות, רק תבחר בחיים לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו כו' כי הוא חייך כו':