אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
מקץ · חלק יג
הם יצאו את העיר לא הרחיקו כו' ואמרת אליהם למה שלמתם רעה תחת טובה, הלוא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם וכו' ויאמרו אליו למה ידבר אדוני כדברים האלה וכו' הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב וכו' עד ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני (מ"ד, ד'-ט"ו).
רבו בזה ההערות והמה מורגשות, אך על דרך כלל נעיר על מה שעלה על לב יוסף להביאם לידי עלילה באמצעות הגביע, הכי נעלם מהנלוים אליו גדולת עשרם וחשיבותם ואם כן מי פתי יאמין לקולו על דבר הגביע, וכי מה היה משקלו, או מה היה יקרותו בעיניהם, ואם להתעולל עמהם יותר טוב היה לתת באמתחותם דבר היותר יקר מאבנים טובות וכדומה. ונזכיר לזה עוד מאמר יהודה אל יוסף וזה תארו ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק (מ"ד, ט"ז). ובמדרש: מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע (פרשה צ"ב, ט'). והפליאה נשגבה מה הגיע אליהם להתודות על דבר שאין נוגש ולא נושה עליו, וכבר העירו בזה גדולי המפרשים עליהם השלום.שפת היריעה
ונראה בהבנת הענין (על דרך הצחות) כי יוסף עליו השלום מתחילה בא עליהם בעלילה בצוותו לשום כסף איש בפי אמתחתו, ועל דבר זה יאמינו כולם כי רעה עינם לתת כסף מלא בעד משא י' חמורים מרוב יוקר התבואות (ובקל יוכל אדם להורות לפניו היתר על ענין כזה, לומר אין דבר גם אם לא אשלם מחיר התבואה כבעת היוקר) על כן מצאו את לבבם לגנוב את שלהם. אך עלילה זו לא צלחה בידו כי השיבו כספם אליו, על כן תחבולות עשה להתגולל עליהם עלילה זו באמצעות הגביע, היינו כי מה שהשיבו הכסף הראשון והשני היה אך מסבת כי פחדו פחד פן ינחש בהגביע והוא יגיד לו עלבון מעשיהם, על כן אמרו לכו ונכחידו ממעשה נחושו, עם מה שנקח ממנו הגביע והיה כאחד האדם ואז יהיה לאל ידם לקחת כספיהם בחזרה ולא יודע לאיש. אשר על כן אמרו תחילה אל אשר על הבית הן כסף כו' ואיך נגנוב כו' ולאחר שראו כי הגביע בפי אמתחתם החשו ולא מצאו פיהם דבר עוד כדברים האלה כי ראו כי כלתה אליהם עצתו הרמיה.
ומעתה מה נמרצו דברי הכתובים למה שלמתם רעה תחת טובה הלוא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו. כלומר הכי היתה מגמת לבבכם אך על הכלי מה הוא חשוב בעיניכם כל כך שלא נתתם לב אל דברים נכבדים ממנו, ואם תאמרו ללבכם לנחש בו אך שוא תוחלתכם כי לא יועיל לזולת. וזהו והוא נחש ינחש בו כלומר הוא ולא אחר, ומזה יבחן שלא נתתם עיניכם כי אם בכספכם הראשון והשני אשר השבתם מיראת אדוני כי ינחש בגביע על כן באתם לקחת אותו ואת כספכם עמו. וזהו הרעותם אשר עשיתם, כלומר אך עתה הרעותם מעשיכם הקודמים שהיה מקום לדונם לצדק וליושר אבל עתה ידעתי כי גם המה היו במרמה.
וזהו גם כן דברי יוסף אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, כלומר רק כמוני ולא מאנשים זולתים ולמה הוא לכם, אין זאת כי אם לחרוץ בחזרת הכסף. וזה שאמר לו יהודה מה נאמר לאדוני בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, כלומר מסבת הגביע הננו רעים וחטאים גם על הכסף וכנזכר לעיל.