אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
מקץ
חלק א
ויהי מקץ שנתים ימים (מ"א, א'). מדרש: קץ שם לחשך וגו' (איוב כ"ח, ג') זמן נתן לעולם כמה שנים יעשו באפלה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב אבן אופל וצלמות (שם) נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם (פרשה פ"ט, א').
הנה מה מאד ראוי לשום לב לבוא אל תכלית כוונת דבריהם במה שכתוב שכל זמן כו' אופל וצלמות כו' מה ענין האופל והצלמות (שאין לומר שכוונו ז"ל על דרך שאמרו (ב"ב ט"ז) הוא היצר הרע הוא המלאך המוות בשכבר החליטו (במדרש בראשית) טוב מאד זה מה"מ), ונזכיר לזה מאמרם ז"ל במדרש (בראשית רבה) יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח (ישעיה כ"ו, ג') וכו' ואם תאמר שאינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח, כבר כתבתי בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו (ד', ז') (פרשה כ"ב, ו').
ונקדים עוד משנתם ז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו כו' ומושל ברוחו מלוכד עיר (אבות ד', א'). ונאמר שהם ז"ל לא כוונו בזה על דרך משל ומליצה אבל דברו האמת כמו שהוא מבלעדי שיתוף הדמיון כלל והדברים נמשכים אל מה שאמר החכם כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז, י"ט) וכמו שנבאר.
דע כי הסכימו ז"ל כמו שאין חטא האדם בא כי אם על ידי היצר הרע, כן העונש המגיעו הוא רק על ידו, וכמאמרם ז"ל הנזכר הוא השטן הוא היצר הרע הוא מה"מ. וכל המאורעות הרעות המגיעות את האדם על ידי נחלי בליעל מהגנבים והחומסים ודומיהם את כולם ישא רוח יצרם הרע לעשות זר מעשיהם לפרוע פרעות מאת החוטא. וכמו שיצרו הרע הסית אותו על אחרים כן הוא מסית אחרים עליו, וזה תלוי בזה היינו באם ישלוט האדם ביצרו וירגיז עליו יצרו הטוב שלא יפתנו לרע ממילא אותו היצר הרע לא ישלוט באחרים להרע לו. ואם כי אין הדבר מוכרע מצד השכל עם כל זאת הוא מאומת מן המקובל כעדות רז"ל זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן וכו' עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו (ברכות כ', א'). הא לך יען שלא רצה להשביע יצרו הרע לזון עינו ממה שאינו שלו לא ימצא עין שולטת עליו מיצרי אחרים. ובמדרש (וישלח) אמר ר"ל לרבי לא תיסב מן בר אינש כלום ולית את יהיב כלום. והרצון כי בשלא יחמוד הוא ממון אחרים לא יחמדו אחרים ממונו. וזהו גם כן אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי, תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין (איוב ל"א, ט') ועילת הדבר היא כי אותו המעשה שעשה מפאת שליטת יצרו עליו היא פועלת בזולתיים שיעשו לו במתכנתה ומדויל ידי משתלים.יריעות האהל
והוא ששאל דוד המלך עליו השלום שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי (תהלים י"ז, ח') ירצה שישמרהו ה' מאויבי נפשו ומיצרי לבו ובזאת יהיה בטוח מפגיעת רשעים, וזהו שמרני כו' מפני רשעים זו שדוני, והעילה אויבי בנפש יקיפו עלי.
ומעתה עמוד והתבונן נפלאות כי ביד האדם ללחום ולנצח כל אויב ואורב בהקרובים כהרחוקים, גם כי לא ידעם שידע להזהר מהם, עם כל זאת ידיו רב לו להיות יושב שקט ושאנן בל יתיצב איש נגדו ולא יריע אויב לו. והוא באם לבו שלם אתו ולא נתן מקום לשליטת יצרו הרע בנפשו, הנה בכח ההוא ידיח ויהדוף ממנו המוני הרשעים המעיקים מפאת רוע יצרם עד שלא יצטרך לקשת וכידון וכדומה. וכאשר הפליג המשורר עליו השלום ואמר לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר כו' (תהילים מ"ו, ט') מלת שמות תתבאר על פי דרכנו ענין שליטה ואדנות כמו שביארו ז"ל מאמר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז, ט"ו). והרצון כי אין מהצורך אל האדם לערוך מלחמה וקרב על אויביו אף לאשר בקצוי ארץ כי אין עליו כי אם ללחום ביצרו ובזה יכבוש הכל גם מבלעדי קשת וחנית, וזהו הרמוז במלת משבית ולא אמר כובש וכדומה.
ומה נמרצו עתה דברי החכם עליו השלום. כמים הפנים לפנים כו' כי הנה כל התנועות שירצה האדם לעשות בדמות והצורה הנראית תוך המים יעשה התנועות ההם בעצמו במראה פניו וכאשר יעשה בצורת עצמו כן יעשה בה כן ביד האדם עשות לב רעהו אליו אם לטוב או להיפך בשגם רחוקים המה זה מזה מרחק רב לא יבדיל ביניהם. וזהו כמים הפנים לפנים רצה לומר כמו כל התנועות שיתפעלו במים הוא רק תנועת האדם המביט בה, כן לב האדם אל האדם רצה לומר כל מה שבלב זולתו עליו הוא רק מה שבלבו על רעהו. וברצות אדם לעשות לב זולתי' עליו לטובה לא יצטרך לפעול כל מאומה עם לב זולתו אך יפעל בלבו טוב על אחרים ובזה יפעל גם לבב אחרים עליו לטוב.
ומעתה דברי רז"ל יתבארו פשוט איזהו גבור הכובש את יצרו ומושל ברוחו מלוכד עיר, כלומר עם משלו ברוחו וכבישת יצרו הוא גבור בארץ משבית מלחמה עד פאתי ארץ. וזהו עצת הנביא עליו השלום יצר סמוך תצור, כלומר אם רצונך להשמר ולהנצל מיצרי אחרים הרחוקים ממך עליך לשמור יצר הסמוך והקרוב בלבבך, ומאז גם המה יעשו שלום לך. וזהו שלום שלום, כלומר כאשר יהיה לאחרים שלום מיצר לבך יהיה גם לך שלום מיצרי אחרים וזהו כי בך בטוח, ועל זה בא מדרשם ז"ל ושמא תאמר אינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח, כבר כתבתי בתורה ואתה תמשל בו ולא כן יצרי אחרים שאינם ברשותך.
כלל הענין הוא כי האדם לעמל יולד להתייסר מיצר הרע, אבל הבחירה בידו אם להתייסר מיצר לבו היינו ללחום עמו ולהתגבר עצמו עליו או להתייסר מיצרי אחרים.יריעות האהל וההבדל כי האדם שיטה שכמו לסבול עול מלחמת יצרו ויתייסר ממנו עליו אין להוסיף, לא כן בשיפול ליד יצרי אחרים הלא ירבו להתגולל עליו להכאיבו יותר ממה שהיה מתייסר באם היה לוחם עם יצרו. אשר על כן שאל דוד המלך עליו השלום ראה אויבי כי רבו, ושנאת חמס שנאוני (תהלים כ"ה, י"ט) כלומר המה מוסיפים להרע אתי יותר מאשר סבלתי מיצרי באם הייתי לוחם עמו. וזהו ראה אויבי כי רבו, כלומר האמנם ההכרח אתי להתייסר ולהיות נגוע מיצרי אחרים עם כל זאת למה ככה ירבו עלי מאד, וזהו ושנאת חמס שנאוני כלומר שנאתם אותי איננה על דרך הגמול רק שנאת חמס כלומר מרוע לב.
וזהו גם כן שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד (שם מ"ג, א') אשר לכאורה יפלא מאד מה עון מצא בהם במה שאינם חסידים. ולדברינו יצדק מאד כי בהצירם אותו על שלא סבל יסורי יצרו המה מתדמים כנוקמים נקמתו יתברך, ועוד נדבו לבם ליתן ולהוסיף על המגיע לענשו ועל דרך הכתוב אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א', ט"ו) וזה ידומה למדת חסידות כהמתחסדים עם קונם. וזהו שפטני כו' מגוי לא חסיד כלומר שאין כוונתם בזה למלאות רצונו יתברך על דרך הוותרנות, אבל מה שעושים עמדי הוא אך עם זדון לבם ותאותם (ועל דרך שכתב הרמב"ן ז"ל פרשת יתרו בביאור אשר זדו עליהם) והמה מתנצלים עצמם לומר כי תובעים הם עלבון ה' יתברך.
וזהו שקובל הנביא הנה כעננים יעלה כו' השמיעו על ירושלים נוצרים באים מארץ המרחק ויתנו על הרי יהודה קולם כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה נאום ה' (ירמיה ד', ט"ז) כלומר מתנצלים שמגמתם לקחת נקמת ה' מישראל שחוטאים לפניו ממש כשכיר המשגיח והשומר שדי בעליו. וזהו שסיים ואמר דרכיך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך כלומר רע ומר התיסרך מיצרי אחרים כי יוסיפו שבע על רעתך.
והנה עתה נשוב לבאר דברי המדרש בנושא דרושנו קץ שם לחשך כו' והוא כי הוראת הכתוב שהקב"ה חלק זמן קצוב אל החושך הוא חשכת ואופל היצר הרע כי כולם לבשו קדרות על ידו אם מפאת הלחמם אתו והנם מדוכאים מעול יסוריו ופתוייו, או מצד היותם מעותדים לקבל עונש ויסורים מיצרי מעללי אישים זולתים וכנזכר לעיל. וזהו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, כלומר תכלית רצונו יתברך הוא עבור היישיר לבות בני אדם מדאגה פן יפגעם חמת יצרי זרים המשלמים שבעתים כעל רעתם. וזהו צחות לשונם ז"ל קץ כו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשו באפלה, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב אבן אופל וצלמות. והוא כי היצר הרע מתואר על שם אופל על היותו מחשיך עיני הרואה להטותו ארחות עקלקלות, ושל המעניש יכונה צלמות - תואר על מזורת הרשת וכלי מות. וזהו אבן פירוש היצר הרע שכינהו הכתוב אבן כמו שכתוב והסירותי לב האבן מבשרם, (יחזקאל י"א, י"ט) אופל וצלמות, כלומר שני סוגים האלה נקבצו בו יחדו ונמשכים לרגלו. וזה שאמרו כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם רצונם לבאר כי גם העונש בא מסבתו ומגירא דיליה נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם כלומר אין חוטא ואין מעניש ושלום בעולם כמאמר לא ירעו ולא ישחיתו כו'.
עוד באופן אחר בהקדים מאמר רז"ל ומצאוהו רעות רבות וצרות (דברים ל"א, י"ז) עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו (חגיגה ה', א'). ונקדים עוד מאמר הכתוב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת כו' (דברים כ"ח, ס"א) והפליאה נשגבה האם קצרה היריעה מלכתוב אותם בספר. ואחשוב בהבנת הענין כי הנה כל הרעות והצרות הבאות בעולם והיסורים המשיגים את בני האדם אשר כפי ראות אנוש בעיני בשר ידומה כי המה אך כעתה נצמחים ונעשים על ידי חטאת האדם וטרם שחטא לא היו במציאות כלל. ממש על דרך האוכל דבר המזיק ונחלה שההחלט הוא כי סבת מחלהו בא לו רק על ידי רעת המאכל ואך עתה נתהווה. אולם המקובל והמאומת אצלנו הוא כי אין כל חדש תחת השמש גם הטובות גם הרעות כולם נמצאים ועומדים בעולם וממונים עליהם כאמרם ז"ל (בראשית רבה) אמר ר' סימון אין לך כל עשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל (פרשה י', ו') ומה גם תהלוכות עניני העולם מטוב עד רע. ואת הכל עשה אלהים בששת הימים כמרז"ל טוב מאד אלו יסורים וכמו שאמר החכם והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג', י"ד). זולת בעת כי רבה רעת האדם בארץ אז הרשות נתונה לאשר על אשפת חצי היסורים ונגעי המכאובות לירות זיקים חצים לפרטי בני אדם ח"ו, או אל הכלל וכמאמר רז"ל חליים רעים ונאמנים נאמנים לעשות שליחותם (ע"ז נ"ה, א'). ואולי זהו הרמוז במאמר המשורר עליו השלום לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום (תהלים קי"ט, פ"ט) כלומר את הכל כוננת מאז ותעמוד ואך לעת המשפט יעשו פעולתם.
אבל עוד נשים לב להתבונן כפי קט השגתנו איככה היה נערך מדת היסורים הנבראו מאז אם עדנה לא היה נערך חטאת האדם אם מעט ואם הרבה ואיה איפה היה משוער סאת מעשי האדם לברוא היסורים במדתם. ואען ואומר כי הרעות והיסורים נערכו ונבראו כפי כח יצר הרע הניתן בהאדם ומשוערים כמדו. אבל דע שכמו שיש שיעור לצדקת הצדיק אשר בעשותו את כל מה שחייבה התורה יקרא צדיק ויש ביד האדם להגדיל מעשיו יותר מהחיוב והוא מדרך החסידים שעליהם אמרו ז"ל איזהו חסיד המתחסד אם קונו (זוהר). כן הרשעים משוער רעתם כפי כח טבע יצרם הרע המסיתם ויש שיפליג ויגדיל רשעתו יתר מאד עד אין שיעור כאשר תארו ז"ל מגרה יצר הרע בנפשו וכאמרם אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע (סנהדרין ק"ז, ב') וכמו כן בכל העבירות יגדיל יצרו ותאותו עם התמדתו עליהם עד שיצא ויעבור הגבול הטבעיייריעות האהל ועל כן בשגם הרעות והיסורים שנבראו לענוש בם בני אדם נמדדו לערך מדת כח היצר הרע וכפי שיעור רוע טבעו להחטיאם אמנה בהוסיפם להגדיל ולהעדיף היצר עליהם יותר מן השיעור המוגבל ההכרח להוסיף ולהמציא רעות ועונשים יתר על הראשונות.
ממש על דרך מלך שקבץ אנשי חיל לצבא מלחמתו למאות ולאלפים ולהספקת צרכיהם צוה מס על סוחרי המדינה אגורת כסף מכל חפץ שיהיה נמכר, וכדומה מהמסים, ושיער והעריך הדבר עם ידעו מספר בעלי המלאכות הנמצאים במקומות ממשלתו וכמות הסחורות היוצאים מתחת ידם בכל חדש, אשר באין ספק כולם נמכרים, כן העריך חשבון המס וכפיהו עשה חזיזי חייליו. וכאשר יראה בבעלי המלאכות כי ידם יצליחו עשות על אחת אפים ויגדל המסחר ויתרבה סכום המס יקבץ עוד על נקבציו.
כן הדבר בעניננו כי הקב"ה ברא אדם על הארץ בעל בחירה כלול מכחות הפכיות יצר טוב ורע למען ילך בכאשר יבחר והכין למולו שבט מוסר ותוכחת יסורים נערכים בפלס ונתכנו בזרת למדת כח ותכונת רעת היצר. אבל בראותו יתברך את האדם כי הולך שובב בדרך לבו עד כי פרץ יותר מהשיעור ושטף ועבר הגבול והלאה, הלא אזי מהצורך לעשות חדשות.יריעות האהל
ומעתה יצדק מאמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב כו' רצה לומר כי תוספת מציאות הרעות מה שלא היו בחוק הבריאה לא נתנו לכתוב כמו שתוספת החטאים יתר על כח וטבע היצר הרע אינם בכתובים כי הוא ענין רחוק מאד אך בשיזדמן לפעמים כי תרב אשמת האדם או אז מהצורך להמציא לו רעות נוספות על הראשונות הכתובות, וזהו גם כו' אשר לא כתוב כו'. וזהו גם כן ומצאוהו רעות רבות וצרות מלת ומצאוהו רומז על רעות וצרות מחודשות, ועל כן ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו ממציא לו צרות כלום תקנה יש לו, כלומר המעט מהאדם להתייסר בהיסורים המוכנים והעומדים מאז עד שירמז הכתוב עוד צרות מחודשות.
והנה עתה יזהירו דברי המדרש הנזכרים לעיל, קץ שם לחושך כלומר הקב"ה ברא החושך והיסורים בשיעור מוגבל בקץ ותכלית, ושאלו ז"ל ומה טעם קץ שם לחושך. כלומר איך ומה היה השיעור למדת הרעות והצרות שיהיה הצורך אם עדן לא נתברר חטאת האדם, ועל זה אמרו שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, כלומר כאשר נברא היצר הרע להחטיא את האדם לפי ערכו נברא כל ריב וכל נגע ולעת הצורך יתפעל עוד וכנזכר לעיל. וזה מרומז בכתוב ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, וכמו שנתבאר למעלה אופל הוא תואר החטא וצלמות הוא העונש וזה לעומת זה עשה אלהים. רצוני לפי העת כי בשיזדמן שהאדם יפרוץ גבולו לחדש מעשים רעים הנה לעומתו יחודש רעות רבות וצרות. נעקר היצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם.
חלק ב
מדרש: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהילים מ', ה') זה יוסף, ולא פנה אל רהבים על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים (פרשה פ"ט, ג').
הדברים מפליאים מאד כי התחילו בשבח יוסף וסיימו בההיפך (וכבר העירו בזה המפרשים עליהם השלום). וכדי לבוא אל ביאור המאמר נציע הכתובים החונים עליו קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלוקינו יראו רבים וייראו ויבטחו בה', אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהילים מ' א'-ה'). אשר מהראוי להתבונן בהתכת הכתובים ועל קישורם לפי הדרש הזה שהענין מדבר ביוסף.
ואחשוב בהבנת הענין עם מה שידענו מקדמונינו עליהם השלום מגדרי הבטחון באלהים יתברך, שלא יבטח האדם במעשה נסים אבל ישתדל ויעסוק בסבות ואמצעים מהמלאכה, והמשא ומתן, וכדומה מהסבות, ויהיה בוטח בה' כי על ידי הסבות האלה ישיג חפצו. וכמאמר ז"ל (ספרי) וברכתיך יכול יהיה יושב ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה, וכמו כן אמרו ז"ל הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם (ברכות ל"ה). והן לעילה זו יוסף עליו השלום האמנם היה סמוך לבו בטוח בה' לא חטא מאומה במה שביקש עילה וסבה לצאת מן הבור שהיה אסור שם, כי כך היא המדה, אמנם מגרעת אחרת היתה בו.
והוא על דרך דמיון שר גדול אשר לו כפרים ועיירות רבות ונתן עיר אחת קטנה במתנה לאחד מאוהביו ושיהיה הוא השליט עליה לאסוף ולכנוס כל המסים והארנוניות ויהיו שלו כל ימי חייו, ובתוך כך היה איש אחד שהפיק רצון מאת השר לפטרו מהמסים האלה וכתב ונתן לו מכתב חתום בחותמו כי הרשות אתו לשבת בכל העיירות אשר תחת ידו באיזה מהם שיבחר, ויצא האיש לבקש לו בעיירות ההם ויבחר לשבת בהעיר ההיא הנתונה במתנה לאיש זר, ויהי כשבתו בה איזה זמן בא הנושה והנוגש על המס המוטל על יושבי העיר ותבע גם אותו, לקח בידו המכתב אשר לו מאת השר ובא לפני הפקיד הנזכר לעיל ויראהו כי השר עשה אותו חפשי מכל המסים. ענה הפקיד ואמר לו צדקת צדקת, אולם הלא הסכלת עשו, הכי קצור קצרה ידך לבחור מקום לשבתך בזולת מערי השר הרבות שאינם נתונים לזולתו, ובחרת בעיר קטנה הזו שאיננה עתה ברשותו כי מתנה נתונה היא אלי על כל ימי חיי.
הנמשל כי ה' יתברך הכין בעולם יצורים נבדלים ונבראים שונים, וכולם בחירתם ביד ה' כי הוא השליט ברוחם להטותם אל כל אשר יחפוץ זולת האדם הלז אליו חלק יתברך לכל ימי צבאיו בחירתו ורצונו להטות עצמו אל מה שיבחר ואל מה שייטב בעיניו.
ומעתה הבוטח בה' האמנם כי מהצורך אליו לבקש עילה וסבה אך בשיבחר בזולת מהנבראים ויקחם לאמצעי לבצע מגמתו וחפצו על ידם יהיה נחשב בעיני ה' לבוטח השלם אחרי כי גם מה שלקח לו לסבה הוא מהעומדים תחת רצון הבורא יתברך והוא המניע אותם בבחירתו ורצונו. מה שאין כן אם הבוטח יתעולל עלילות ויבקש סבות מאת בני אדם הנעתקים מאת ממשלת רצון ובחירת ה' יתברך (כי האדם הוא חפשי בבחירתו ורצונו) או אז לא יהיה בטחונו בה' שלם כמאמר הנביא ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו (ירמיה י"ז, ה') כלומר לוקח אותו לו לסבה, והטעם - ומן ה' יסור לבו כלומר האדם המבטיח אשר הבוטח לקחו לסבה לבו מוסר מה' כי רצונו ובחירתו הוא רק בידו. ומעתה יוסף עליו השלום האמנם כי בטחונו בה' היה שלם בלב ונפש, עם כל זאת הרע לעצמו במה שלקח לו לסבה את שר המשקים בעל בחירה, על כן נתוסף לו שתי שנים מרוע לב ובחירת שר המשקים, שלא רצה להזכיר את יוסף כמאמר ולא זכר כו' (וכמו שנתבאר למעלה).
וזה שכתוב קוה קויתי ה' כלומר בטחונו בה' היה שלם והמופת ויט אלי כו', אך עם כל זאת נתוספו לו שתי שנים עבור שלקח לסבה את שר המשקים, וזהו ויתן בפי שיר חדש כו', כלומר להודיע חדשות יראו רבים וייראו ויבטחו בה', כלומר רק בה' ולא יקחו בני אדם לסבה. וסיים ואמר אשרי הגבר כלומר זהו שלמות הבטחון שישים האדם מבטחו בה', אך בתנאי ולא פנה אל רהבים כו' כלומר שלא יקח לסבה בני אדם אשר התוחלת מהם נכזבה להיותם נוטים אחרי רצונם ובחירתם. וזהו שאמרו במדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים כלומר אך לא היה לו לפנות עצמו אל שר המשקים לקחת אותו לאמצעי. והבן.
חלק ג
ופרעה חולם (מ"א, א'). מדרש: וכל הבריות אינם חולמים אתמהה, אלא חלום של מלך של כל העולם כולו הוא (פרשה פ"ט, ד').
הנראה כי הוקשה להם ז"ל בלשון הכתוב ופרעה חולם כי ממשפט דרכי הספורים להזכיר תחילה הסבה המחודשה טרם יזכיר המסובב, כמו ויעש פרעה, ויצו פרעה, וזולתם, ופה הפריז הכתוב והחל בבעל הסבה ופרעה חולם כאלו עיקר הסיפור וענין המחודש הוא מה שחלם את פרעה על זה אמרו בטעם הדבר כי חלום המלך של כל העולם כולו הוא.
ובזה יצדק מה שרבים ישאלו מה היה לשר המשקים (שידע כבר מחכמת יוסף כי ישמע חלום לפתור אותו) שלא הלך בלט אצל יוסף לספר לו לאמר חלום חלמתי עוד והנה שבע פרות כו' והנה שבע שבלים כו' ומה שיפתור אותו יוסף ילך ויגיד לפרעה והיה בזה יקר ונכבד בעיני פרעה לעשות עמו כמעשה יוסף. אבל כי באמת גם השר המשקים הבין זאת כי חלום המלך הוא של כל העולם על כן אמר ללבבו מה בצע אם אבוא במרמה אל יוסף ויפתור החלום כיאות לאיש המוני אם איננו ממשפט הפתרון הראוי לחלום המלך.
חלק ד
מדרש: כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה', ב'). אמר פרעה מי מתקיים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי, אמר לו אתה על אלהיך (פרשה פ"ט, ג') וכו'.
אמר ר' יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם והנה ה' נצב עליו (שם, ד').
והמאמר סתום וחתום מאד! ולבי אומר לי בזה דרך קרוב ויהיה כל הדרש הזה מיוסד על מלת על האמור בכתוב, בהזכיר דבריהם ז"ל על מאמר הכתוב אלה יעמדו לברך את העם כו' ואלה יעמדו על הקללה (דברים כ"ז, י"ב) בקללות לא נאמר לקלל את העם כמו שכתוב בברכות לברך את העם רק ואלה יעמדו על הקללה. כי ישראל עליונים על הקללות וכובשים אותם כי המה עודפים וגבוהים עליהם, עד כאן, ומעתה דע לך כי אלהים יתברך עשה את האדם בארץ למען הגדיל כבודו ומלכותו על ידו כמאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו' (ישעיה מ"ג, ז') והאדם גם הוא כל עיקר קיומו אך עם חסד ה' וטובתו מהספקת כל מחסוריו וסדרי עניניו, וידענו כי כמו במלך בשר ודם יש שרים וסגנים הנלוים אל ממשלת כבוד מלכותו, הפקידים על צבאי חייליו לוחמי מלחמתו ואין להם דבר מעבודת עבודה ועבודת משא, ומנת חלקם וכוסם ניתן מאת המלך הרבה מאד, ויש עבדים עושים עבודות קשות וכבדות ואין להם בלתי הלחם אשר בדאגה ובעצבון יאכלו. הנה בהם ראוי לומר כי המלך מתקיים עליהם כי כל משענת שבט מלכותו הוא עומד ונשען עליהם ועל ידם תכון כסא ממלכתו. לא כן הראשון כי מה שהמלך נעזר מסבתם איננו עשירית ממה שישיגו הם מטוב המלך.
כן ממש מלכות הבורא יתברך ערוכה ושמורה רק על ידי עבדיו העשוים מצותיו ודבקים במדותיו כי על ידיהם יתהלל ויתפאר שמו הגדול בעולם וכמאמר ישראל אשר בך אתפאר (שם מ"ט, ג'). (וכמו שהארכנו למעלה בביאור ענין זה) הרי שהקב"ה כביכול כבוד מלכותו מתקיים עליהם. והמה לא יערבו לנפשם מאומה ממגד טוב העולם הזה כמו שאמרו ז"ל (כתובות ק"ד) ברבינו הקדוש שבשעת מיתתו זקף עשר אצבעותיו ואמר גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מן העולם הזה אפילו כאצבע קטנה וכמו כן אמרו ז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כ"ו). לא כן הרשעים כי יתנו עינם ולבם אך למה שהוא נוגע לנפשם להתענג בתענוגות בני אדם וכל טוב העולם הזה ולא ישימו על לב לחפש ולבקר אחר מה שהוא מפיק כבוד ה' יתברך ותפארת מלכותו. ועם כל זאת הוא יתברך כל מה שישאלו עיניהם לא יאציל מהם, עליהם אמרו ז"ל הרשעים מתקיימים על אלהיהם אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם.
והנה עתה יתבאר גם כן מה שהם ז"ל הציבו ציון מאמרם על דברי החכם כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה', ב') אשר לכאורה לא ידענו מה רצו ז"ל בכתוב הזה ומה ענינו פה. אבל נבינהו במשל עשיר אחד שהיה מסחרו גדול עד כי כל החנונים מהעיירות הסמוכות באו אליו לקוח סחורה מאתו, ומשפטו היה להתאחר בכל יום בבית התפלה עד קרוב לחצי היום, פעם בא אחד מעיר נכריה לביתו ושאל עליו ותאמר לו אשתו עדנה לא בא מבית המדרש, סר וילך, ויהי כבואו לביתו ותספר לו לאמר הן בא אלי איש אחד ושאל עליך ואמרתי לו כי אין האיש בביתו, גער בה לאמר מדוע עזבת את האיש היה לך לקרוא לי מבית המדרש. ויהי לימים אחדים בא איש זר לביתו ושאל עליו ותאמר לו שבה ידידי אלך וקראתיו, ויבוא לביתו ונתן לו שלום, ושאלו על אודותיו ויספר לו כי הוא איש עני ודל שואל עזרה מנדיבי העם, ומצד ההכרח נתן לו איזה מתנה ויפן וילך, ואחר כך חרק שן עליה למאד לאמר שלוח שלחת אלי לפצעי וקראתני לחבורתי, ותאמר לו הכי לא צוית עלי מאז לקרוא לך בשיבואו אורחים לביתי. ענה ואמר לה הלא עליך לשאול אותו תחילה מה שאלתו ובקשתו, וכאשר תשמע ממנו מה שהוא לטובתנו תקראני, ואם בא לקבל מתנה תענהו אין האיש בביתו.
הנמשל פרעה היה נבוך ומותעה בחלומו ולא ידע אל מה ירמוז אם אל מה שמפיק טובתו או רעתו. והנה רז"ל אמרו חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מתקרי' (ברכות נ"ה) ואמרו עוד כל החלומות הולכים אחר הפה (שם) כי כל עוד שלא נפתר החלום הוא כאגרת החתום לא יועיל ולא יזיק. ומעתה האמנה כי פרעה היו עיניו נשואות וכלות מאד לדעת פתרון חלומו, עם כל זאת היה ירא על נפשו מלספר אותו לאדם פן יפתור אותו לרעתו, מה שאין כן בשלא יהיה נפתר אין לפחד מאומה. על כן כבוא יוסף לפניו הקדים ואמר לו אשמיעך חלומי ואתה לא תפתור אותו לי בלתי אם לבך יגיד לך כי הוא לרמוז על מה שמפיק טובתי, לא כן אם תבין בו כי הוא רומז לרעתי יהיו הדברים עצורים בלבך ולא תוציאם על דל שפתיך.
ומה נמרצו עתה דברי המדרש במה שהביאו מאמר כי בא החלום ברוב ענין, כלומר לבעבור כי החלום נוטה לענינים רבים לטוב ולרע וכל אימת שלא נפתר אין לחוש על רעתו, על כן פרעה בפעמון רוחו הקדים ואמר אל יוסף מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי. כלומר אם שהחלום רומז על גדולתי והתרוממותי שאשיג מאתו או להיפך, עד שהשיבו יוסף אתה על אלהיך כלומר אני מבין כי יתורמם קרן מלכותך על ידו, וכמו שכתוב אלהים יענה את שלום פרעה, וכן היה כי על ידי הרעב כל זהב הארץ בא אליו.
חלק ה
ונחלמה חלום חלום בלילה אחד אני והוא כו' ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה (מ"א, י"א).
הבנת הכתובים לדעתנו הוא עם מה שביארנו למעלה מאמר ויחלמו חלום שניהם כו' שהמה חשבו כי חלומותיהם דומים זה לזה ושוים בפתרונם, אשר על כן כששמע שר האופים פתרון שר המשקים אמר אף אני בחלומי (וכמו שנתבאר במקומו), וזהו מה שהפליג שר המשקים לספר לפני פרעה ונחלמה חלום בלילה אחד כו'. אמר חלום ולא חלומות להורות על עוצם התדמותם אחד אל אחד עד שיהיו שניהם מוגבלים בשם א' (וכמוזכר ברש"י ז"ל פרשת תשא לחת אבן) וכבר כתבנו כי מלת אחד מוסב על מלת חלום כאלו אמר ונחלמה חלום אחד, ועם כל זאת יוסף השכיל עליהם ברוח בינתו והפריד ביניהם ופתר להם ממש דבר והפוכו אין זאת כי אם רוח אלהים בו.
חלק ו
ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה (מ"א, י"ג).
ראוי להעיר במה שכתוב אותי השיב כו' בשכבר ידענוהו, והיה די במאמר ויה כאשר פתר כן היה. אולם גם בזה כוון שר המשקים להפליג את יוסף ולומר כי רק על ידי פתרונו נעשה הדבר, כי הנה לפעמים יזדמן באם יתחייבו שני בני אדם ראשם למלך, אחר שהומת אחד מהם יהיו מוחלים להשני יען כי כל עיקר הדבר הוא לגדור גדר על העם למען ישמעו וייראו ולא יקלו עוד בכבוד המלך, ואחר שהומת האחד הלא מכבר כבוד המלך יבוא על מקומו, כי כבר יקבלו העם מוסר עם ראותם מיתת האחד ולמה ישפוך עוד דם השני על חנם. ואם הדבר כן גם פה מקום לומר כי גם לשר המשקים היה משפט מות אך מסבת מה שהומת כבר השר האופים על כן ויתר על מיתתו, אבל פתרון יוסף לא הועיל אליו מאומה, לזה אמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה, כלומר מסבת פתרונו היה כן, והעד - סדר המעשים אותי השיב על כני תחילה, ואחר כך ואתו תלה ומזה יבחן כי אך פתרון יוסף עמד לי, כי אם לא כן היה החיוב להיות הדבר להיפך היינו לתלות תחילה שר האופים ואחר כך להשיב אותי.
עוד יתכן בזה על פי אמרם ז"ל (ברכות פרשת הרואה) שלושה חלומות מתקיימים ואחד מהם חלום שחלם עליו חבירו. ואם כן גם פה מקום לומר כי מה שנעשה עם שר המשקים ועם שר האופים לא היה מפאת פתרון יוסף, רק מסבת כי פתרון כל אחד חלם עליו חבירו כמבואר במדרש (על מה שכתוב איש כפתרון חלומו חלמנו), אי על זאת הוכיח שר המשקים לפני פרעה ונתן מופת לדבריו כי מה שנעשה אתם היה רק מסבת יוסף עבור שפתר כן, והוא שאמר פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר כו' אותי ואת שר האופים, כלומר אותי תחילה, ונחלמה כו' אני והוא אשר לכאורה מלות יתרות הן אבל דייק לספר לו סדר חלומותם אני והוא כלומר אני תחילה ואחר כך הוא. ולכן הוכיח ואמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה כלומר אך כפתרון יוסף כן נתקיים, והמופת - אותי השיב על כני תחילה ואותו תלה כלומר אחר כך. ואם מה שנעשה אתנו היה מפאת חלום חבירו היה מהראוי שיוקדם משפט שר האופים לשל שר המשקים כסדר החלומות, כי תחילה חלם לשר המשקים שיתלו לשר האופים ואחר כך חלם לשר האופים כי שר המשקים ישוב על כנו, ומזה יאמת כי הכל היה על פי פתרוני יוסף וכנזכר לעיל.
ובזה אני מבין דברי הכתוב (סוף וישב) וישב את שר המשקים על משקהו כו' ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף (מ', כ"א) אשר לכאורה מלות יתרות דיבר הכתוב כי כבר הוא ידוע שכך פתר יוסף. ובמדרש וזה לשונו: וישב את שר המשקים כו' אירע לזה מה שנאמר לו ולזה מה שנאמר לו (פרשה פ"ח, ו'), אשר לכאורה לא ידענו מה רצו ז"ל ומה חדשו בזה הלא מקרא מלא דבר הכתוב וישב כו'. אולם לדברינו כוונו לומר אירע לזה מה שנאמר לו, כלומר מה שראה בחלומו על עצמו וכפתון יוסף ולא מסבת מה שראה חבירו עליו, והם ז"ל באו לבאר דברי הכתוב שאמר וישב כו' ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף, כלומר לא מסבת חלום חבירו כי אם לאשר יוסף פתר כן. וזהו שאמרו אירע לזה מה שנאמר לו, ולזה מה שנאמר לו, כלומר מה שנאמר לו מפי יוסף רמיזת חלומו הנראה אליו. והבן.
חלק ז
וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה (מ"א, ח'). מדרש: ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פותרים היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד וכו' שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה כובש כו' הדא הוא דכתיב ביקש לץ חכמה ואין (משלי י"ד, ו') אלו חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף (פרשה פ"ט, ו').
הנה מהראוי להעיר בזה מה כוונו ז"ל במה שהביאו הכתוב הזה הלא לא בסתר דבר הכתוב וקראם חכמים כמו שכתוב ואת כל חכמיה.
אבל נבין הענין על פי משל מלך אדיר היה לו בן לא חכם, רך ויחיד, ויתן אל לבו לאמר הלא בני ימלוך אחרי והוא ישב על כסאו והוא ריק מכל מדע וחכמה, החליט בדעתו לשלח אותו למקום ידוע למען ילמד שם חכמות ומושכלות והיה שם כמה שנים עד כי למד חכמות הרבה, וכמו אז הריץ אגרות אל אביו המלך למען ישלח אחריו ויקח אותו משם לביתו כי כבר הוא מלומד ככל הצורך, וישלח המלך אחריו מגדולי שריו ויביאו אותו אל המלך ומרוב שמחת לבו בבנו עשה משתה גדול לכל שריו ויועציו ויהי כטוב לבם ביין עלה על אחד מהשרים לבחון חכמת הבן והשכלתו, ושאל אותו על כמות החכמות שלמד שם אמר לו מדידה ומשוער וחשבון וכמוהם. ויקח השר בידו טבעת עגול ויקפוץ את ידו והושיטה אליו לבחנו אם יכיר מה בידו ויאחז בכפו ושיער בה והתבונן על פי כללי הלמודיים אשר ידעם ואמר כי יש בידו דבר עגול, חלול באמצע, סביב הקיפו, והאיש משתאה לו מאד ולא עצר כח מלשאול אותו עוד לאמר לו הן אמת צדקת בדברך אך הגד נא מה זה הדבר העגול והחלול באמצעיתו, אמר לו הלא מופתי החומה וכללי הלמודיים אינם מודיעים הדבר כי אם על דרך כלל אם הוא מרובע או עגול, חלולה או מלאה, אבל לא להודיע פרטיית הדבר מה הוא ואיזהו. אמר לו השר ועם כל זאת הלא מהנקל הוא לשער זאת מעצמו מבלעדי כללי הלמודיים, עמד הבן ההוא כרגע ואמר הנה הוא אבן הטוחן (לאשר מעשהו הוא כתבניתו וציורו) ובזאת הראה והודיע עוצם פתיותו ואולת לבו מעצמותו, האמנם הוא מלומד מושכלות וחכמות כללי המופתיים אולם לדעת ולהבין מעצמו איכות הדבר אל מה יתכן יותר לדמהו הוא ריק ההבנה בער ולא ידע כי הוא דבר התלוי בחכמת התולדיית ולא במושכלות הלמודיות.
הנמשל החרטומים היו יודעים חכמת פתרון החלומות על פי מופתיים הלמודיים ועל פי כללי חכמתם, וכבר דברנו כי החכמה אינה מלמדת כי אם על דרך כלל כמו ז' פרות טובות רומזות על איזה שבע ענינים טובים וכן השבלים הטובות, וההיפך בהיפך, ועל כן עלה על לבם כי שבע פרות רומזות על ז' מדינות ומלכיות וכדומה. אך עוד מהצורך היה להם לשקול בפלס ומאזני בחינתם התולדיית לאיזה מהענינים יתכן יותר לדמות הדבר כי הלא יותר קרוב הדבר שיהיו שבע השבלים הטובות רומזות על שבע שני שובע והפרות הטובות כמו כן, וכמו שמוזכר ברש"י ז"ל כי בימי השובע הבריות נראות יפות, אבל בזאת שגו ברואה יבערו ויכסלו. וזהו שאמרו במדרש בקש לץ חכמה ואין, כלומר בקשו חכמת לבם והכרעת בחינתם מה שהוא בתולדה - ואין, ודעת לנכון נקל - זה יוסף.
אבל עוד מהצורך אלינו לחקור על עילת הדבר מה ראו החרטומים החכמים הלמודיים ומה הגיע אליהם שעזבו ההוראה הפשוטה בהחלום להיות השבלים הטובות רומזות על שני שובע והרעות על שני רעב. עוד ראוי להבין מה שהפליג פרעה וכל עבדיו בשבח יוסף ומהללו כשמעו פתרונו עד שאמר הנמצא כזה כו' מה ראה בו כי פתרונו יותר יאומת מפתרון החרטומים.
ואחשוב בביאור הענין עם מה שכתבנו למעלה (פרשת לך) בביאור דברי הנביא ואמר אהה ה' אלהים המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא כו' כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה (יחזקאל כ"א, ה'). והמורם מדברינו שם כי הנבואה הבאה מאתו יתברך לנביאו להשמיע קשות חס ושלום, תהיה ברוב מעוטפה במעטה המליצה לוטה בשמלת החידה והמשל, יען כי הוא יתברך צופה ומביט אולי ישובו מדרכיהם על כן יסתיר ענין הנבואה ויחביאנה במשל וחידה למען לא תפעל קל מהרה וכמאמר רז"ל ברית כרותה לשפתים (סנהדרין ק"ב) ומה גם דברי פי מלך עולם יתברך שנאמר בו כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישעיה נ"ה, י"א) ואז תהיה הנבואה ממש כהמכה לאחד בחרב הנתונה בתערה. אולם אחר שהיו מלעיבים בו לאמר ממשל משלים הוא או אז אמר כה אמר ה' הנני אליך כלומר בנבואה מפורשה וזהו והוצאתי חרבי מתערה. וזהו שאמר הנביא וישם פי כחרב חדה (שם מ"ט, ב') כי הנבואה שהיה הנביא מדבר על ימים רבים ולעתים רחוקות היה מרצונו יתברך לכסות עליה בל תפעל בתוך כך דבר ואולי בתוך הזמן ההוא יתנו לב לשוב עד ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, לא כן הנבואה שהיתה קרובה לבוא היה הנביא משמיע אותה באר היטב מפורש מבלעדי מעטה החידה והמשל וזהו וישם פי כחרב חדה.
ועל דרך זה גם כן היה משפט סגנון החלומות שעליהם אמרו ז"ל חלום אחד משישים לנבואה (ברכות נ"ז, ב') כי כן הוא מדרך החלום לבוא ברוב ענין וברוב דברים אשר מהצורך אליו לפותר חכם שידע ויבין מה הוא העיקר שבו ומה רמיזתו, כי אין להפותר לפתור אותו בלתי על רמז ודמיון רחוק כאמרם ז"ל הרואה שמן זית יצפה לחכמה (ברכות נ"ו) וכמוהו רבות. ממש על דרך סגנון הנבואה אשר הוראתה העיקריית היא נחבאת אל כלי החידות הרחוקות.
והנה החרטומים הלמודיים שידעו משפט סגנון החלומות וחכמת פתרונם על איזה צד שיהיה, רצוני מובדל ומרוחק מדבר החלום על דרך הרמז והחידה דימו בנפשם כי גם חלום פרעה הוא כן וכחלום נבואת נביא שראה בחלומו צלם ופתרונו היה כי כל אבר ואבר מורה ורומז על ענינים שונים נבדלים, כן חשבו בחלום פרעה כי השבע פרות רומזות על ז' מדינות וכדומה מהרמזים הרחוקים, ובאמת היה חלום פרעה ממש הדבר בעצמו המעותד לבוא לא על דרך הדמיון והחידה בדרך רחוק ונבדל בלתי עצמיית הדבר אשר להיות. וזהו שאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הראה את פרעה, כלומר אותו הדבר ממש ולא ברמז. וזהו שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה, כלומר ולא שיהיה החלום רומז על דבר אחר ממה שנראה בו, כי הקב"ה הראה לפרעה התבואות ותואר הבריות משני הזמנים ויוסף עליו השלום נתן טעם לדבריו מדוע ישונה החלום הזה מכל סגנון החלומות, כי הדבר תלוי באם הדבר הרמוז הוא יעוד על עתים רחוקות יבוא גם החלום מלובש ומעוטף בדמיונות רחוקות למען לא יפעול ענינו קל מהרה, מה שאין כן באם הדבר נכון מעם האלהים וממהר לעשותו וצוה עליה בחזקה כמו אז יבוא החלום ערום מכל במראה ולא בחידות.
וזהו הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עושה הראה את פרעה, כלומר לעילה זו בא החלום נגלה ומבואר ולא ברמז כי הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים, כלומר לבעבור כי הדבר הוא קרוב וממהר לבוא (כהוראת מלת באות שהוא בינוני וגם השובע והרעב יהיה על צד ההפלגה והחוזק על כן הראה אותך אלוהים הדבר גלוי ומבואר מבלעדי המעטפות).
ומעתה היה פתרון יוסף דומה ממש על דרך מי שנאבד לו איזה חפץ והולך במר לבו לבקש אחריו נלוים אליו ממכיריו זה אומר אולי אבדת אותו בשוק, וזה אומר אולי ברחובות, וזה אומר אולי בבית מלונך על מרבדי משכבך ותכס עליה השמיכה, ומשכיל אחד היה בתוכם ואמר לו אולי משגה הוא, שלח נא ידך אל אמתחות לבושך שאתה לבוש בו אפשר הוא מונח כמו שהיה, כן הדבר בחלום פרעה כי החרטומים בידעם משפט סגנון החלומות אשר הוראתם הפשוטה הוא ענין שוא ודבר כזב אך כמוס ומוצנע בתוכם מה שהוא רומז על דרך החידה, על כן ביקשו כל אחד למצוא הדבר הרמוז בו ולא מצאו, כי לא למצוא יען שהחלום בעצמו הוא הוא הדבר אשר להיות, וזהו שאמרו ז"ל בקש לץ חכמה ואין, כלומר אך בזאת האפילו החרטומים חכמתם כי הם בקשו חכמות ומועצות שונות לפתרון החלום ואין, כלומר לא היה בו מקום להתחכם כי פתרונו הוא ההוראה הפשוטה מספורו, ודעת לנבון נקל זה יוסף כלומר הבין ברוח בינתו כי החלום הזה איננו על דרך הזולת מהחלומות ועל כן אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו כי איננו אך כמתנבא.
ועם דברינו אלה נעמוד על מאמר יוסף עליו השלום אל פרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו'. אשר רבים מגדולי המפרשים ז"ל העירו מה ראה יוסף לתת עצה ללא שואל.
עוד ראוי להבין מה שכתוב אחר כך וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לא ידענו מה נעשה יקר וגדולה אל יוסף ממה שהוטב פתרונו גם בעיני עבדיו הלא העיקר הוא מה שהיו דבריו מקובלים על לב המלך ומה לו אל העבדים.שפת היריעה
ונאמר בזה (על דרך הצחות) כי יוסף עליו השלום האמנה כי מבטח עוז היה לו בה' יתברך שיתירהו מאסיריו עם כל זאת היה מסב שיתגלגל הדבר על דרכי הטבעיים. והוא על דרך דמיון לבן מלך שהיה חולה מאד וישלח המלך אחר כל גדולי הרופאים אשר במדינות מלכותו ונוסדו יחדו לבקש לו מזורו וילאו למצוא רפואתו. והאמנה כי אין ממשפט ונימוס המלך שיבוא לחדר בנו כל מי שיחפוץ, עם כל זאת אחרי ראותו כי אבדה תקותו אמר מעתה כל הרוצה ליכנס יבוא ויכנס בחשבו אולי בהזדמן יבוא איזה איש המוני ויגיד דבר המועיל, אם על דרך סגולה, או לחש או על ידי סמים פרטיים וכדומה מהענינים. והנה רופא אחד חכם ומבין היה בעיר המלך איש עני ודל (לאשר לא היה מוצלח כל כך במעשהו ולא היה מוחזק לרופא חכם) והרופא ההוא האמנם כי מאז שמע מחלת בן המלך הבין רפואתו וארוכתו מה היא, עם כל זאת לא נשאו לבו ללכת במקום גדולי הרופאים כמוהם, ושער בעצמו כי לא יתנוהו לבוא אל בית המלך, אבל אחרי שמעו כי כבר פתח המלך פתח ביתו לכל הרוצה לבא בא גם הוא בתוך הבאים וילך אל משכבו, וירא והתבונן בו מעט וראה לבו כי לאל ידו להמציא ארוכתו קל מהרה על ידי סמים היותר עלולים למצוא הגדלים על כל מים ואגמים וכדומה, אבל חשב בנפשו אם ידבר דבריו בפני רופאים נכבדים וגדולים כאלה הלא נגד פניו יענו עזות וירבו ללעוג עליו ולומר נבל איך לא יראת מדבר כזאת בפני רופאים חכמים כמונו שכבר חקרנו על כל מיני סמים יקרים המובאים ממרחק היותר עלולים ומוצלחים להעלות ארוכה לחולים ועם כל זאת לריק יגענו ואתה תדבר דברים כוזביים כאלה. אי על זאת נתן מועצות בנפשו להגיד ענין הרפואה על דרך שייטיב גם בעיניהם, ועמד ואמר הנה אנכי מששתי את כלי בינתי הדלים ומצאתי תרופה למחלת בן המלך על ידי סמים ידועים, ובשגם קרובים הם לנו ומציאותם הוא בכל מקום, אבל הלא מהצורך אליהם רופא מהיר ומבין על דרכי עשייתם ועריכתם ואופני שחיקתם, להתיכם ולצרפם על אחת שבע, והאיש אשר בחכמתו ובתבונתו ירקח כמוהו ראוי הוא שיהיה המלך חפץ ביקרו. ויהי בהשמע דבר הרופא ההוא לפני חכמי הרופאים כבשו שמחה וענו ואמרו כנים דבריו כנים, כי כל אחד דימה בנפשו כי אותו יבחר המלך לבצע מעשה הסמים ועריכתם על כן החשו כולם.
הנמשל כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם, ואתה עתה איככה ערב לבך לדבר כדברים האלה הפשוטיים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר (וכמו שנתבאר למעלה). על כן לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה כו', כלומר אני אמרתי פתרון החלום על דרך כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר כו'. והנה בזאת היה נותן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו עם מה שאמר כל אחד בלבו כי אותו יבחר המלך ויהיה משנהו, וזהו וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו.
חלק ח
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל הארץ מצרים וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכו' ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן (מ"א, ל').
ראוי להעיר בזה, א'. ונשכח כל השבע הוא ענין מתנגד אל הטבע כי החוש יעיד ההיפך כי כל עוד שיגדל הרעב יותר יהיה מוזכר השובע ההיה בימים הקדומים והעד זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם (איכה א', ז'). ב'. הלא מה שכתוב וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה כלשון רש"י ז"ל, ואיככה ידומה שכחת השובע לבליעת הפרות, כי שם הפרות הרעות אכלו את הטובות, והשבלים הטובות נבלעו בשבלים הרעות ולא היו עוד, מה שאין כן בדבר הפתרון כי שבע שנים הטובות יהיו נמשכים כל הזמן ההוא באושר טובם באין מחסור דבר, עד כי יבואו שבע שני הרעב אחריהן או אז מסבת גודל הרעבון יהיו נשכחים אחר כך כמו שאמר הכתוב ולא יודע השבע בארץ כו' אחרי כן, ג'. כי לכאורה מקרא מסורס הוא ויותר מהנכון היה שיאמר ואחרי כן לא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא.
ואחשוב בהבנת הענין כי הנה באין ספק כל מה שאמר יוסף לפרעה לא היה בו מאומה מן היתרונות, זולת את שראה בחלומו והנדמה לו ממש, אותה הגיד לפרעה, למען העמידו (על נכון) על גדרי המראות שראה בחלומו למחלקותיהם. ומעתה נתבונן בדרכי בני אדם ובסדרי עניניהם כי בעת שיברך ה' את הארץ בדגן תירוש ויצהר ויהיה שבע גדול בארץ הלא אז ייטיבו לבם לאכול לשבעה מכל אשר תתאוה נפשם וכל מה שישאלו עיניהם לא יאצלו מהם, וישבעו ויתענגו מכל חלב הארץ וכמליצת החכם ביום טובה היה בטוב (קהלת ז', י"ד). והנה ברצותו יתברך להביא על הארץ שבע שני שובע ואחריהן רעבון ומבלי יודיעם על הדבר היו המבורכים בימי השובע מתענגים על דרך פזרנות כמשפט ברבות הטובה, ויאכלו מכל על צד המלוי והריוח ולא ידעו להזהר להכין להם צדה לעת הרעב. על כן הוא יתברך כרב חסדו הראה כל זאת את פרעה בחלומו והודיעו על הדבר למען ידעו כולם להזהר בשני השובע. וזהו צחות לשון יוסף עליו השלום הנה שבע שנים באות שבע גדול כו', ועם כל זאת אין ביד האדם למלא משאלות לבו לאכול מברכתה כמשפט בימים המבורכים יען וקמו שבע שני רעב אחריהן על כן ונשכח כל השבע כו' כלומר בל יעלה על לבבם כי הימים ימי שובע. והוסיף עוד לבאר דבריו ואמר ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן, ומלות ולא יודע אינם על דרך המגיד עתידות אבל על דרך האזהרה וכמצוה לבל יתוודע ענין השובע בארץ אף בימי השובע, מסבת ידיעת הרעב שיהיה אחרי כן. היינו כי גם בימי השובע לא יאכלו יותר מכדי סיפוקם אבל ימעיטו בהם מהתענג ומרוך כי מהצורך לאסוף ולכנוס בר ולחם ומזון עבור ז' שני הרעב.
ועתה יהיה הפתרון דומה ממש אל החלום, אשר הפרות והשבלים הרעות בלעו הטובות, כמו כן יהיו שני השובע מובלעים בפחד הרעבון שיהיה אחרי כן כי גם בימי השובע לא ערבו אל נפשם לאכול לשבוע. זהו שכתב רש"י ז"ל ולא יודע השבע בארץ הוא פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה, כי כן היה עצת יוסף ולא יודע השבע כו' שלא תהיה השובע ניכרת בארץ.
ועם דברינו אלה יותר שאלת קדמונינו עליהם השלום על מה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו' האם שאל ממנו עצות, ולדרכנו יתכן כי לא היו דבריו על דרך העצה כי אם הוא כפתרון הבליעה, כי זולת זה למה ראה מראה הבליעה בחלומו, ומלות ועתה ירא פרעה המה גמר דבריו בפתרונו, והבן.
והנה בשנתבונן בדברי יוסף עליו השלום נראה בעליל כי בעת שפקד עליהם לקבץ אוכל השנים הטובות רמז להם שאיננו בטוח בהתבואות שלא ירקבו. והוא שסיימו ז"ל במדרש הנזכר לעיל: ותחלינה נכנסו חולניות עד שהם יושבים על השולחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו, אמרו לא כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון (פרשה צ', א'), אשר לכאורה הנראה מדבריהם הוא שכוונו לגנות את יוסף והוא תמוה כי הלא לעיניהם ראו כי נעשו דבריו בתבניתם וצלמם. וביותר יפלא לשון הכתוב ותחלינה כו' כאשר אמר להם יוסף, א'. כי הוא אך למותר מי לא ידע זאת שיוסף אמר כן, ב'. כי הוראת הכתוב היא כי הכל היה כמו שאמר יוסף אין נגרע דבר, הלא הוא אמר והיה האוכל לפקדון וסוף הדבר היה שנרקב כל מה שנקבץ על ידם, וכאשר ביארו ז"ל מלת ותחלינה. אמנם יוסף עליו השלום בדעת שפתיו רמז להם בעצמו כי אין הדבר מוחלט אצלו שיהיה האוכל שמור בקיומו לשנות הרעב רק על דרך האפשרי אמר להם. אשר על כן לא גמר אומר ויהיה האוכל לפקדון כי אם והיה כו'. והוא בשום לב על מה שהגיד אליהם יוסף פעולת ענין הקיבוץ מה שאין ממשפט המצוה זולת לומר דבר הצואה ולא יותר, וכאשר הרופא בשיצוה על החולה משפט הנהגתו במאכלו ומשתהו הנה הפעולה תשאר בכח הידיעה של המצוה ולא יאמר לו דבר מהצומח מסבת אזהרתו. אבל הנה לפעמים מצינו שהמצוה יציע להמצווה פעולת דברי הצואה, והוא באם הרופא איננו בטוח בהסמים שצוה אותו עליהם שיהיו פועלים בו בהחלט לחבוש מזורו, הלא אז משפט הרופא לומר אל החולה ראה אנכי מצוה עליך דברים ידועים והם באפשרי כי יועילו לך אם תהיה זהיר בעצמך מהדברים המכלכלים מחלת החולים ותחזר אחר מה שמסב שלמות הבריאות, או אז יעשו הסמים פעולתם וכל תועלתם אך בידך הוא.
ועל דרך זה ממש היה מאמר יוסף אל המלך יעשה פרעה ויפקד כו', וחמש את ארץ גו', והיה האוכל לפקדון, כלומר בל תדמו בנפשכם כי אחר שתעשו כן יהיה האוכל שמור לפקדון בהחלט, אבל עוד מהצורך לכם זכות ורחמים גדולים שיהיה קיבוץ התבואות שמור בקיומו. וזהו והיה האוכל על דרך אפשרי כלומר יוכל להיות שיהיה האוכל לפקדון באם תפיקו רצון מה' לבל ירקבו.יריעות האהל
ומעתה יצדקו דברי המדרש אמרו לא כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון. והרצון כי הם לא כוונו להאשים את יוסף וללעוג על דבריו כי נכזבו, אבל הודו בפיהם כי יוסף רמז להם בדבריו שאינו כמבטיח וכמחליט שהאוכל יהיה לפקדון אשר על כן לא אמר ויהיה האוכל כו' רק והיה וכנזכר לעיל, וזהו לא כך אמר יוסף והיה כו'. ועל פי דבריהם ז"ל הקרוב לומר כי זהו הרמוז במאמר כאשר אמר להם יוסף שהוא מוסב על מלת ותחלינה כפי מדרשם ז"ל נכנסו חולניות שאפילו פת שבסל נרקב, ולבל נשאל עליו הלא צוה לצבור בר ואיה איפה עצתו, על זה סיים הכתוב - כאשר אמר להם יוסף, כי באמת גם הוא אחז בלשונו מלה אפשריית ולא החלטיית, והבן.
חלק ט
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש כו' (מ"א, מ"ד). מדרש: ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, מן אני של בשר ודם את למד אני של הקב"ה, מה אני של בשר ודם שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה, היה לו כל הכבוד הזה, לכשיבא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא וגו' (ישעיה מ"ו, ד') על אחת כמה וכמה (פרשה צ', ב').
ותכלית כוונת המאמר הוא עם מה שכתבנו למעלה (פרשת וישב) כי הוא יתברך חלק מכבודו לבשר ודם אם להשתרר או להיות מולך בעמים, למען כי עבורו יתכבד ויתרומם שמו הגדול, והיה כשבתו על כסא ממלכתו עיניו יחזו ויבחנו בני אדם להיישיר אותם בדרכי האמת והצדק כל מעגל טוב. ועל ידי מלכות בשר ודם תשוב אליו יתברך כי על ידי השגחת המלך ההוא יכון עול התורה והמצוה וכמאמר דוד המלך עליו השלום מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמ"ה, י"ג) כלומר מלוכת כל המלכים חוזרת אליך ה', אשר על כן אמר בנו החכם עליו השלום ירא את ה' בני ומלך (משלי כ"ד, כ"א) כלומר להחזיק במעוז יראת ה' מהצורך אל יראת המלך (בשר ודם) להיותו מורה הדרך לפני העם להשלים עבודת המלך הקדוש יתברך.
וזהו שכוונו ז"ל מאני של פרעה אתה למד אני של הקב"ה, כי פרעה אמר אל יוסף אני פרעה כלומר אני הוא המושל ושבט המלכות בידי, ואנכי צויתיך פקיד ונגיד על עמי אשר בלעדיך לא ירים איש את ידו. נמצא כי גדולת יוסף היתה לעד על גדולת פרעה, ועל ידו היה ניכר רב מלכותו וכבוד גדולתו וקרן ממשלתו, מזה נלמד אני של הקב"ה שנאמר בו אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מ"ד, ו') שכל המלוכה והממשלה הוא אך לו יתברך, והוא הוא הממליך מלכים למען העדיף כבוד גדולתו ועול עבודת מלכותו.
וזהו שסיימו ז"ל לכשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא כו'. והוא על פי מה שכתבנו בספרנו כוכב מיעקב בהפטרת פרשת בראשית בבאור מאמר הנביא החרשים שמעו והעורים הביטו לראות מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח (ישעיה מ"ב, י"ח). והמורם שם כי הוא יתברך מנהג עולמו ומקים חפצו על ידי מלכי אדמה להיטיב לטובים או להכניע זדים, כי הקב"ה מכניס רצונו בלב המלך וכמאמר פלגי מים לב מלך ביד ה' כו' (משלי כ"א, א') וכמאמר הוי אשור שבט אפי (ישעיה י', ה') האומר לכורש רעי וכל חפצי ישלים (שם מ"ה, כ"ח) ועל כן מהראוי להפועל ומקבל הפעולה שיבינו את זאת הן לטוב והן לרע חס ושלום, כי לא נעשה דבר מבלעדי רצונו יתברך, ועל זה מוכיח הנביא החרשים שמעו כו' רצה לומר הפועל והמקבל הפעולה אשר טח מראות עיניהם, ואזנם הכבד רצה לומר שיטעו לחשוב כי לא ה' פועל כל זאת, עליהם אומר החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, רצה לומר התבוננו ודעו כי הכל מיד ה' ומבאר ואומר מי עור כי אם עבדי הוא המקבל הפעולה, וחרש כמלאכי אשלח הוא הפועל המלאך המשולח מאת ה' לעשות חפצו, כי שניהם לא יתלו בהקב"ה.
אמנם לעת העתיד אי"ה אשר עיני העורים תאורנה, ואזני החרשים תפתחנה או אז כולם יעמדו על אמיתת הדבר כי כל הנעשה בעולם מאיזה סוג שיהיה הוא רק מפאת ה' יתברך כי הוא המדבר והמצוה עליהם שיהיו ובחפצו הוכיחנו וברצונו ינחמנו. וזהו דברי המדרש לכשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא כו', והבן.
חלק י
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (מ"ב, א'). ובגמרא ומובא ברש"י: באותה שעה עדיין היה להם לחם אבל למה תתראו בפני עשו וישמעאל (תענית י', ב').
וראוי לחקור הטעם מה זאת אשר היה להם לחם יותר מכלם הלא כבר נאמר ויהי רעב בכל הארץ. אמנם הלא ראוי לחקור עוד על מה אשר צוה יוסף לשום כסף איש בפי אמתחתו וכי ראוי אל נאמן בית אצל המלך שיעשה כן.
אבל דע כי כבר נתבאר מפי חז"ל אשר הרעב היה לשתי סבות. א'. למען יבואו יעקב ובניו למצרים כמו שכתוב לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. הב'. כדי לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והנ"מ כי לטעם הב' לא היה מהצורך שיהיה רעב בארץ ישראל ובפרט בבית יעקב כי לא יגיע אל בית יעקב ריוח מזה מאומה, ממש כענין סוחר אשר לו חנות סחורות רבות היזדמן אליו כאשר הוא צריך אל מלבוש ילך אל חנותו וישלם, למי ישלם? והוא נותן רק מידו האחת אל השנית, אבל לטעם הא' לגלגל על יעקב שיבוא למצרים היה ההכרח שיהיה הרעב גם אצלו,
והנה זה דרכו יתברך להכין הרפואה קודם למכה (מגילה י"ג) ולזאת ראה יתברך להקדים ולהכין הרכוש, על כן היה הרעב למען כל הארץ יבואו מצרימה לקנות ויעקב ובניו היה להם לחם כי הם אינם צריכים לתת להרבות הרכוש, רק יעקב אמר להם למה תתראו בפני עשו וישמעאל. ואחר כך בבוא הזמן להמשיך את יעקב למצרים היה ההכרח שיהיה הרעב גם אצל יעקב. אבל הלא כבר אמרנו לפניך כי הסוחר הנזכר לעיל כאשר יצטרך הוא לקחת סחורה בחנותו לעשות לו מלבוש ודאי לא ישלם, כי אל מי ישלם הלא הכל שלו, ולכן צוה יוסף לתת כסף איש בפי אמתחתו אם הכל שלהם.
חלק יא
ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו (מ"ב, כ"ח).
ראוי להעיר על מלת זאת כי היא מיותרת בכתוב, מה יבצר בשיאמר מה עשה אלהים לנו.
והנראה בביאור הענין עם מה שידענו כי הנהגתו יתברך אתנו היא על ב' בחינות. א'. המובנת והמקובלת על לבותינו. והב'. עומד מנגד וחוץ מהשכלתנו, וההנהגה האחת היא להטיב לטובים ולהאדיב הרשעים וכמוזכר ברבותינו ז"ל צדיק וטוב לו רשע ורע לו (ברכות ז'), והב' צדיק ורע לו רשע וטוב לו והוא דבר מופלא מהשגתנו, וכבר חקרו בזה רז"ל (שם) ולנו אין לנו לבקר בענינים כאלה וכמאמר במופלא ממך אל תדרוש (חגיגה י"ג, א').
ועתה דע לך כי בני יעקב עליהם השלום העיד עליהם הכתוב שהיו שלמים ותמימים מנוקים מכל עון. אבל מעת שמכרו את יוסף אחיהם היו חרדים ועצבים שלא יגיעם העונש בעון מכירתו וכאמרם במדרש (וישב) וירד יהודה מאת אחיו, אמר בואו ונפזר עצמנו שכל זמן שאנו מכונסין השטר מצוי להגבות (פרשה פ"ה, ב'). ולכן כל מה שהיה מגיע אליהם מאז אם טוב או הפכו לא היה זר בעיניהם, כי הטובה ראויה להם מפאת טוב ישרם וצדקתם, וכמו כן בהשיגם איזה מקרה אשר איננה טובה היו מקבלים אותה לדין ומשפט מאתו יתברך על מכירת יוסף, וכמו שאמר ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש (מ"ב, כ"ב). אולם עתה מה שחרדו איש אל אחיו ויתמהו על המעשה שעשה אלהים להם היה בזה עילה אחרת והיא הסבה להם שיתפלאו על המקרה אשר אלהים יתברך אנה לידם. והוא כי מציאת כספיהם באמתחותיהם היה ענין מורכב מב' סוגים טוב מצד ורע מצד, לא כזולת מהענינים אם טוב היא ואם רעה אין להאדם אלא מה שעיניו רואות, כמו אם יברך אלהים את האדם באסמיו וכדומה אין לדון על הדבר בלתי טוב מוחלט, וכמו כן באם חס ושלום יקרה לאחד איזה מהמאורעות הדלות והרעות תתואר אך רעה. מה שאין כן מציאת כספיהם היתה מקבלת שני התארים כאחד על היותה טובה מצד עצמיית מציאה כי כספיהם בא אליהם במשקל, ורעה מצד פחדתם ויראתם אולי מדעת נעשה זאת להם להתגולל עליהם לקחתם לעבדים. וזהו שאמר הכתוב ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. כלומר תמהו ויתפלאו על תואר הדבר הנעשה עמם וחרדו על איכותו כי לא ידעו מה הוא להם, אם לטוב היפלא מה' מתת מתן טובתו באופן בל תהיה לוטה בשמלת העצב והחרדה, או גם אם חס ושלום להיפך גם כן לא יבצר ממנו עשות כל אשר זמם לעשות.
ומעתה הסכת ושמע נא דברי המליץ אשר בינותם כי הוא השיב להם דברים נמרצים מה שיש בהם לפקח חרדתם ולהרגיע המית לבם. והוא ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם ובמדרש: בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם אלוקיכם נתן לכם מטמון מכל מקום כספכם בא אלי (פרשה צ"ב, ד'). הנה הם ז"ל רצו להשיב על מלות ואלהי אביכם כי המה מיותרים בכתוב, על זה בא מדרשם אם בזכותכם אם בזכות אבותיכם, אבל עם כל זאת יקשה על בעל המאמר בעצמו מה ראה לחקור ולבקר אחר דעת ה' יתברך באיזה זכות נתן להם המטמון. אבל הדברים מובנים היטב עם מה שנזכיר עוד מאמרם ז"ל (במדרש רות): כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב (תהילים צ"ד, י"ד) וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול (שמואל א' י"ב, כ"ב) אמר רב שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, פעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול, אמר ר' איבי כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול, רבנן אמרי בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול שנאמר למעני למעני אעשה (ישעיה מ"ח, י"א) (פרשה ב', י"א) ומהראוי להתבונן מה לנו הנפקותא בזה הלא בין כך ובין כך ה' הצדיק יתן ולא יחשוך.
וכלל הענין בזה הוא עם מה שאמר המשורר האלהי עליו השלום אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (תהלים ס"ז, ב'). ירצה כי אנחנו עם בית ישראל אצלו יתברך ממש כבן אצל אביו, אשר כשילך הבן בתומו וטוב ישרו יושיבהו תמיד על ימינו וירבה להתעלס אתו ויט אליו אוכל כל חלקה טובה ובריאה, באהבה נפלאה. לא כן הבן אשר כעס לאביו ממנו גם בשימצא את לבבו לתת לו לחם רעבונו לא יתן לו מידו, אבל יזרוק המאכל על פניו, ולפעמים יפול גם לארץ ויהיה נפחת ונמאס, בעבור כי רעה עיניו בו להאדיב נפשו בל תערב לו אכילתו. כן ממש בהיותנו במכון שבתנו על אדמת קדשנו היה אבינו יתברך נותן הברכה ממש מיד ליד בעין יפה בטוב לבב מרוב שעשועיו בבניו היקרים וכענין הכתוב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (דברים כ"ח, ב') ממש כהאב המושיט מנה ליד בנו. לא כן עתה בעונותינו הרבים בשגם לא אפס חסדו מאתנו גם היום, עם כל זאת הלא מחיתנו ופרנסתנו הוא עתה בקושי גדול ועל ידי סבות רחוקות ובעצבון מאד וכמו שכתוב לחמם בדאגה יאכלו (יחזקאל י"ב, י"ט) והוא לעד כי לא מאהבתו אותנו עושה עמנו מה שהוא עושה כי אם מחסדו הגדול ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו. וזהו ששאל דוד המלך עליו השלום אלוקים יחננו ויברכנו כלומר שנהיה מבורכים בעין יפה, יאר פניו אתנו סלה שיתן לנו ברכותיו בפנים מאירות ומצהילות ולא בפנים זועפות.יריעות האהל
ומעתה נבוא אל ביאור המאמר אלהיכם ואלהי אביכם כו' והוא כי מנשה עליו השלום ברצותו לנחם אותם ולדבר על לבם - אלהיכם נתן לכם מטמון לבל ישיבו אותו דבר איך תנחמנו הבל הלא אם רצונו יתברך היה להעניקנו מתנת ידו הנדיבה, היבצר ממנו מתת אותה בלי התערבות החרדה והעצב. אי על זאת השכיל פיהו ואמר אלהיכם ואלהי אביכם, לרמוז בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי, ירצה לבל יתפלאו על הדבר אשר ה' אנה לידם שיש בו פנים לטוב ולרע כי אולי אין הקב"ה חפץ להיטיב עמכם מצד יושר מעשיכם עד שיתן לכם טוב ברכתו על דרך מתנת האוהב, אבל הוא מהנה לכם רק בזכות אבותיכם ועל כן באה אליכם על דרך זה שתבהלו על רוחכם ולא תערב לנפשכם.
חלק יב
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש (מ"ג, י"ד). מדרש: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וכו' (תהילים צ"ד, י"ב) ר' פינחס בשם ר' אושעיא אמר אשר תיסרנו ה' אין כתיב אלא אשר תיסרנו יה, כזה שהוא נידון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה די די, כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורין די, הוא יאמר ליסורי די שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים (פרשה צ"ב, א').
הנה מה מאד ראוי להתבונן מה ראה יעקב עליו השלום לומר מי שעתיד לומר כו' ולהקדים ולעורר החסדים המעותדים אלינו, מה שלא מצאנו כן בכל תפלות ישראל כי על הרוב יהיה ענינם להזכיר ולהעיר החסדים הראשונים ההיו מלפנים כמאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כ"ה, ז') וכעתירתנו מי שענה כו' הוא יעננו, ויעקב אבינו עליו השלום היה מסב תפלתו על הערת את אשר עתיד להיות הלא דבר הוא!
עוד שם בסמוך: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (שם ל"ב, ו') לעת מצוי היום, לעת מצוי הדין, לעת מצוי החשבון, כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים (פרשה צ"ב, ב') (דרשו ז"ל מלת מצוא על דרך שתית מצית) וגם במאמר הלז ראוי להעיר מה רצו ז"ל במאמר הכתוב על זאת יתפלל כו'.
עוד שם: ר' יאשיה בן לוי פתר קרא בגליות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם (תהילים ק"ו, מ"ו) לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה (שמות ט"ו, ג') (פרשה צ"ב, ג') הלא גם המאמר הזה יפלא בעיני כל קורא. והכלל בזה הוא כי הנה מכבר זכרנו מאמרם ז"ל (בפרשת וישלח) מעשי אבות סימן לבנים, ובמקום אחר מעשי אבות ירשו בנים, והוא כי כל מה שאירע לאבות היה לאות והוראת סימן שיקרה לבניהם כדבר הזה והישועה שהשיגו הם מאת ה' יתברך בכח זכותם ואושר צדקתם היתה לנצח עד הדור האחרון (וכאשר הארכנו בביאור ענין זה שם עיין עליו), אשר על כן יעקב עליו השלום הרבה והפציר בתפלה על כל דבר ודבר עם ידעו כי כל הבא עליו הוא לאות ולעד שיקרה כה לבניו אחריו. וזהו שרצה הדרשן האלהי ריב"ל עליו השלום במה שפתר קרי' בגליות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים כו', כי האמנם יעקב עליו השלום התפלל על בניו שיתן ה' להם עתה רחמים לפני האיש, אמנה הלא ידע כי התשועה שישיגו כעת תהיה עד עולם, והיא תעמוד גם להם בעת היותם בצרה בשביה שיתנם ה' לרחמים לפני שוביהם.
וזהו גם כן לפני האיש זה הקב"ה כי בשגם יעקב עליו השלום באמרו לפני האיש כוון על אדוני הארץ המושל במצרים, אבל רמז בדבריו גם תשועת העתיד שתהיה צומחת מסבת תשועתם עתה וכנזכר לעיל. וזהו לפני האיש זה הקב"ה, כלומר כי ישועת ה' אשר יעשה לכם היום היא תעמוד לפניו גם לדורות הבאים להזכיר להם ישועות הנעשו מכבר כנודע.
ומעתה יתבארו המאמרים הנזכרים לעיל, אבל נקח דמיון אליהם מאחד שנחלה אצלו תינוק יונק שדים וידרוש ברופאים ויגידו לו כי רפואתו קרובה לבוא בשיתן למניקתו סמים ידועים העלולים אל הקאה, והילד עם המוצו חלבה ממנה יתפעל על ידה וירבה בהקאה ויתרפא, ויהי כהביא הסמים לפני המינקת בשגם היה מר לה מאד עת בא העת לקחת מהם מלא כף אחת, עם כל זאת באמרה אל לבה הלא באלה יהיה נרפא הילד וחי בהם קבלה על עצמה סבל המרירות לטובת הילד והצלתו, ויהי אחרי שתה עד חציו ויותר התחילה לחנן במר נפשה פני הרופא ותדבר לפניו אולי יהיה די לרפואת הילד במה ששתיתי והמותר החרם, אמר לה הרופא לא כן בתי הלא מהצורך שתמצה תשתה כל הסמים, ויהי אחרי כלותה לשתות והילד בהניקו חלבה פעמים ושלש התחיל להקיא מאד עד כי תם כחו, ויקרא אל הרופא וכבואו הודה ואמר הלא שגיתי במה שצויתי על מניקתו לשתות השיעור הגדול הזה, אבל עם כל זאת יש בידו להועילו וילך והביא כמה טיפין חריפין ויתנם אל פי הילד ותעמוד הקאתו. המינקת כראותה זאת התחילה בוכה ומיללת לאמר למה זה אנכי שבעתי מרורים, הלא אמרתי אליכם שיהיה די להילד במחציתם ולמה סבלתי כל זאת ללא צורך.
כן הדבר בעניננו כי אבותינו הראשונים עליהם השלום סבלו כמה מאורעות על חנם מה שלא היו ראויים אליהם מצד מעשיהם חס ושלום, אבל הוא יתברך הסב עליהם כל אלה למען הכין ישועה לבניהם אחריהם אשר שפע ישועתם יינקו ומימיהם הנאמנים ישאבו לעתות בצרה, ומה גם יעקב עליו השלום בחיר האבות זה האחרון הכביד יתברך עליו נטל המקרים והעמיס אותו משא לעיפה מכל המאורעות שישיגו בניו עד הדור האחרון וכנודע, ועל כן האמנם כי היה רע עליו המעשה עם כל זאת קיבל על עצמו הסבל הזה לטוב לנו ולחיותנו כיום הזה. אבל עת התגולל עליו ענין יוסף והמסתעפים מסבתו וראה כי רבו צרותיו כל כך עד כי אין להכילם, ובידעו כי כל מה שקרה אותו אינם אלא אפס קצהו ממה שיארע לבניו אחריו אמר בלבו אם חלילה יתגלגל על בני דוגמת צרותי אלה הרומזות שבעתים על אשר אתי הלא ודאי לא יהיה בכחם לסבול ויתפללו אל ה' וישבור עולם מעל צואריהם ויחיש מפלט להם,יריעות האהל ואם כן היתה לו טענה צודקת לאמר הלא ידעתי כי תעשה עם בני כחסדך בלי לבצע עומק הוראת ורמיזת מאורעותי, ואם כן מה לך להרבות עלי משא התלאה ללא צורך.
וזהו דברי המדרש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אשר תיסרנו ה' אין כתיב אלא אשר תיסרנו יה, כזה שהוא נידון לפני הדיין צועק ומתחנן ואומר די די, כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורין די הוא יאמר ליסורי די. כלומר לא שהיה חלילה מבעט ביסוריו אבל התחנן ואומר די, כי הלא תאמר די ליסורי דורות הבאים וזהו מי שעתיד כו' הוא יאמר כו'. וזהו שסיימו ז"ל שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים כלומר הלא יתן לעתיד ואם כן ירחם גם עתה.
וזהו שהביאו ז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, הרצון כי יעקב עליו השלום אם שהיה מתפלל לה' יתברך על מקריו לא היה בזה כמבעט ביסורים חס ושלום אבל תפלתו היתה לעת מצוא, ובא מדרשם לעת מצוי הדין לעת מצוי החשבון כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון כלומר יותר מדי התחיל שופך תחנונים.
חלק יג
הם יצאו את העיר לא הרחיקו כו' ואמרת אליהם למה שלמתם רעה תחת טובה, הלוא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם וכו' ויאמרו אליו למה ידבר אדוני כדברים האלה וכו' הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב וכו' עד ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני (מ"ד, ד'-ט"ו).
רבו בזה ההערות והמה מורגשות, אך על דרך כלל נעיר על מה שעלה על לב יוסף להביאם לידי עלילה באמצעות הגביע, הכי נעלם מהנלוים אליו גדולת עשרם וחשיבותם ואם כן מי פתי יאמין לקולו על דבר הגביע, וכי מה היה משקלו, או מה היה יקרותו בעיניהם, ואם להתעולל עמהם יותר טוב היה לתת באמתחותם דבר היותר יקר מאבנים טובות וכדומה. ונזכיר לזה עוד מאמר יהודה אל יוסף וזה תארו ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק (מ"ד, ט"ז). ובמדרש: מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע (פרשה צ"ב, ט'). והפליאה נשגבה מה הגיע אליהם להתודות על דבר שאין נוגש ולא נושה עליו, וכבר העירו בזה גדולי המפרשים עליהם השלום.שפת היריעה
ונראה בהבנת הענין (על דרך הצחות) כי יוסף עליו השלום מתחילה בא עליהם בעלילה בצוותו לשום כסף איש בפי אמתחתו, ועל דבר זה יאמינו כולם כי רעה עינם לתת כסף מלא בעד משא י' חמורים מרוב יוקר התבואות (ובקל יוכל אדם להורות לפניו היתר על ענין כזה, לומר אין דבר גם אם לא אשלם מחיר התבואה כבעת היוקר) על כן מצאו את לבבם לגנוב את שלהם. אך עלילה זו לא צלחה בידו כי השיבו כספם אליו, על כן תחבולות עשה להתגולל עליהם עלילה זו באמצעות הגביע, היינו כי מה שהשיבו הכסף הראשון והשני היה אך מסבת כי פחדו פחד פן ינחש בהגביע והוא יגיד לו עלבון מעשיהם, על כן אמרו לכו ונכחידו ממעשה נחושו, עם מה שנקח ממנו הגביע והיה כאחד האדם ואז יהיה לאל ידם לקחת כספיהם בחזרה ולא יודע לאיש. אשר על כן אמרו תחילה אל אשר על הבית הן כסף כו' ואיך נגנוב כו' ולאחר שראו כי הגביע בפי אמתחתם החשו ולא מצאו פיהם דבר עוד כדברים האלה כי ראו כי כלתה אליהם עצתו הרמיה.
ומעתה מה נמרצו דברי הכתובים למה שלמתם רעה תחת טובה הלוא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו. כלומר הכי היתה מגמת לבבכם אך על הכלי מה הוא חשוב בעיניכם כל כך שלא נתתם לב אל דברים נכבדים ממנו, ואם תאמרו ללבכם לנחש בו אך שוא תוחלתכם כי לא יועיל לזולת. וזהו והוא נחש ינחש בו כלומר הוא ולא אחר, ומזה יבחן שלא נתתם עיניכם כי אם בכספכם הראשון והשני אשר השבתם מיראת אדוני כי ינחש בגביע על כן באתם לקחת אותו ואת כספכם עמו. וזהו הרעותם אשר עשיתם, כלומר אך עתה הרעותם מעשיכם הקודמים שהיה מקום לדונם לצדק וליושר אבל עתה ידעתי כי גם המה היו במרמה.
וזהו גם כן דברי יוסף אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, כלומר רק כמוני ולא מאנשים זולתים ולמה הוא לכם, אין זאת כי אם לחרוץ בחזרת הכסף. וזה שאמר לו יהודה מה נאמר לאדוני בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, כלומר מסבת הגביע הננו רעים וחטאים גם על הכסף וכנזכר לעיל.