אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
מצורע
חלק א
זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן (י"ד, ב'). ונקדים לבאר מאמר רז"ל במדרש: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה' ה') כיון שהפה דובר לשון הרע הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות וכו', ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת, אמר לו הקב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך מנין שנאמר וגם במעדך מלך אל תקלל (שם י', כ') למה כי עוף השמים יוליך הקול (דברים רבה פרשה ו', ט').
והוראת המאמר הזה כאלו המספר לשון הרע הוא מכחיש ההשגחה לאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת כו', וזה רחוק מאד!
אבל הנראה כי כבר הפליגו רז"ל בעון לה"ר עד שאמרו עליו כל המספר לשון הרע מגדיל עונותיו עד לשמים (ערכין ט"ו, ב')יריעות האהל ודע כי לה"ר חומר עונה יש לה ב' טעמים, טעם נגלה וטעם נסתר, היינו כי כבר מבואר לה"ר הורגת שלשה המספרו והמקבלו ומי שנאמר עליו (ערכין שם), אבל עוד יש עליה טעם נסתר כי כל עניני מעלה אשר בגבהי מרומים, אם אמנם כי הם כבירי כח עד מאד כמאמר גבורי כח עושי דברו (תהלים ק"ג, כ') עכ"ז אינם מתעוררים כ"א מהתעוררות אשר מלמטה כמאמר חז"ל אין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה (חולין צ"א, ב'). כן המקטרגים שלמעלה אשר משפטם לדבר לשון הרע על האדם עכ"ז אין כח בידם לבוא ולדבר ולהלשין על האדם כ"א בזמן שיש לה"ר למטה שמקטרגים איש על רעהו אז ישוב הקטרוג עליהם מלמעלה. והנ"מ בין ב' טעמים אלה כי מן הטעם הראשון יש מקום לבעל לה"ר לומר אני אדבר את דברי בפני איש נאמן רוח אשר ידעתיו כי לא יכזב, והוא יבטיח לי שלא ישמיע הדברים מן השפה ולחוץ ואז לא יתוודע הדבר בעולם. אמנם לפי הטעם הב' מה זה יועילנו כי המקבל ממנו הלשון הרע לא ישמיע לאחרים הלא העונש על לה"ר אינו על הספור והפרסום למטה כי אם מה שהמלאך יעשה למעלה כמעשהו למטה ויגדיל עונותיו עד לשמים, היינו כי המלאך יציע אותם ויביאם לשמים.
זהו שאמר המדרש ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, היינו אני אלך ואספר לה"ר אבל אשתדל שיהיה באופן ואין בריה יודעת, על זה אמר הקדוש ב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך. וזהו מאמרם ז"ל למה יקצוף האלהים על קולך על אותו קול שיצא מפיך כי אחר שיצא מפיך לה"ר כבר נתת כח להמקטרג למעלה שידבר עליך.
ומעתה דע כי רז"ל אמרו המספר לה"ר נגעים באים עליו (ערכין ט"ו, ב') ומקור הלה"ר משנאת הבריות אשר בלבו אשר הוא מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם (אבות ד') ואם היה יודע המספר לה"ר גודל הרעה והקטרוג שהוא עושה לעצמו למעלה, וכמה גדול כח הדבור לכל אשר יבטא על חבירו לא היה מקיל לעצמו לפתוח שפתיו לדבר גם על מי שהוא שונא אותו, כי הדבור הזה אשר הוא מדבר על שונאו לבזות אותו הוא רעה גדולה גם לאוהביו גם לכל העולם, כאמרם ז"ל במדרש (פ' תצא) תשב באחיך תדבר (תהילים נ', כ') אם הרגלת בפיך לדבר באחיך שאינו בן אמך, סוף גם בבן אמך תתן דופי. ומה יפה רמז הכתוב ע"ז במה שאמר תחלה פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, כלומר אתה אומר בלבבך כי אתה תדבר רק מן אנשים רעים וחטאים וזה שקר כי אח"כ תדבר גם על הטובים, וזהו שאמר פיך שלחת ברעה ר"ל אתה תחשוב לדבר רק מאיש רע ובאמת אם רק תשב הנה אחר כך באחיך תדבר וגם בבן אמך תתן דופי. והעונש שלו כי הקב"ה מסבב עליו להודיעו בעולם כמה גדול כח הדבור וכמה הוא פועל למעלה ע"י שמענישו בנגעים והם מטמאים רק על פי הדבור, היינו אם יאמר הכהן טמא יהיה טמא, ואם יאמר הכהן טהור יטהר כמאמר חז"ל (ריש פרק ג' דנגעים) אפילו כהן עם הארץ ישראל חכם רואה את הנגע ויאמר לכהן משפטה לטהר או לטמא והכהן יאמר אל המנוגע, כי אין הדבר תלוי כ"א במאמר הכהן.
וזהו זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ומזה ידע המנוגע ויבחין כמה גדול כח הדבור ולא יבהל עוד על פיו להוציא דבר רע בשפתיו:
חלק ב
מדרש: רבנן פתרון קריה במרים אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן רשות לאחד מאבריך לחטיא את כל אבריך, ואל תאמר לפני המלאך זה משה הדא הוא דכתיב וישלח מלאך כו' (במדבר כ', ט"ז) כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שנאמר ויחר אף ה' בם וילך (פרשה ט"ז, ה').
באור זה דע כי לה"ר יזדמן על ב' פנים פעם יזדמן שידבר לה"ר על הפחות ממנו במעלה אשר אפשר שיהיה בו פחיתות וחסרונות, אבל עכ"ז הדבר ההוא שהוא דובר עליו הוא שקר א"כ עשה עמו רעה כי הזיד לדבר עליו שקר, ופעם יזדמן כי ידבר נבלה על מי שהוא גדול ממנו הרבה, והוא מוחזק לצדיק תמים, אם כן גם בטרם תבקר ותבחון הדבר שהוא אומר עליו ובטרם תדע אם הוא אמת או שקר כבר גילה את נבלותו במה שהרהיב את נפשו ומלא את לבבו לפתוח פיו ולהוציא דבה על איש מעולה כזה. וההבדל בין ב' הסוגים האלה כי בסוג הא' אשר כל מפעל הרע הוא מה אשר דבר עליו שקר, יכול המדבר להתנצל לאמר טעיתי ושגיתי, חשבתי שהוא אמת. לא כן ענין הב' אשר העולה היא איך מלאו לבו לחשוב עליו ענין דופי, כל שכן אם שקר העליל עליו אז אין בידו להתנצל לאמר טעיתי כי עכ"ז איך מלאו לבו לפתוח פיו עליו. זה שהציע יתברך ואמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה (במדבר י"ב, ז'-ח') לאמר כי מתחלה בעלילה באתם עליו, וכי תאמרו לא ידענו, עכ"ז איך לא יראתם לדבר בעבדו במשה. וזהו ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא טעיתי ושגיתי בדבר ההוא ואני חשבתי כי האמת אתי, עכ"ז למה יקצוף האלהים על קולך על הקול אשר הוצאת מפיך ומה איכפת לך בזה אם אמת או שקר אחר אשר הקב"ה הזהיר על כל הפנים והמאמר מבואר מאד.
אמנם במקום אחר בארו חז"ל ענין זה עוד ביתר שאת, והוסיפו חכמה וטוב אל הדברים שכתבנו והוא בשוט לשון תחבא (איוב ה', כ"א) אמר ר' אחא קשה לשון הרע שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו (בראשית רבה ע"ט, א') והדברים סתומים וחתומים. אבל יתבארו היטב בהזכיר מאמר ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך כו' ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת, ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך אל המלך כי פסח עבדיך, וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים כו' (שמואל ב' י"ט, כ"ה-כ"ח). דע כי ההצלה מן המלשין אחר אשר הלשין יהיה על אחד מב' פנים, אם בהביא ראיה על הנלשן לזכותו ולנקות אותו מן הדבה ולברר כי לא עשה את הרע אשר אמר עליו המלשין, ואם בהביא ראיה לפסול את המלשין עד שלא יהיה ראוי להאמין את דבריו אשר דבר ואשר ידבר. ומעתה אחר אשר כבר החמיר יתברך בעון לה"ר כמעט יותר מחומר עון השקר, א"כ הוא מזוייף מתוכו כי אין עוד מן הצורך להביא ראיה עליו לפסול אותו מלהאמין בו כי אין לך עוד ראיה גדולה מזאת לאמר הלא עברת על עון לה"ר כש"כ שאין אתה נאמן שלא לשקר.
זה אשר הציע מפיבושת בן שאול לפני דוד המלך ע"ה על שאלתו למה לא הלכת עמי מפיבושת, השיב ואמר עבדך רמני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה כו' ועשה בחכמתו לפסול את המרגל עליו לאמר, וירגל בעבדך אל אדוני המלך, לאמר הלא ודאי אינו ראוי להאמין בו ובדבריו אחר כי נראה בעליל כי עבר על עון לה"ר וירגל בעבדך כו' כל שכן שאינו נאמן שלא לשקר.
וזהו מאמר המדרש בשוט לשון תחבא, והיה קשה להם ז"ל מדוע לא אמר משוט לשון תחבא כמ"ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת כו' לכן יפה בארו אות ב' אשר במלת בשוט כו' ואמרו קשה לשון הרע שמי שבראו ודיבר בפיו והמציאו עשה לעצמו מקום שיטמן בתוכו, כי מגודל העון של לשון הרע וחומר החטא אשר עבר כבר יוכל להטמן בתוכו שלא יעשו דבריו רושם באזני הזולת ותוכל להטמן ולהסתר ממנו להנצל מלשונו שלא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו, אחרי כי הגדיל לעשות לעבור על עון לה"ר, כש"כ כי יקל את לשונו לדבר שקר על חבירו ולא תצטרך עוד לבקש ראיות על המלשין לפסול אותו מלהאמין בו כי מניה וביה תסתיים להצדיק צדיק ולהרשיע רשע:
חלק ג
גמרא: זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע (ערכין ט"ו, ב').
כבר כתבנו ע"ז ענין נכון בקול יעקב קהלת על מאמר הכל כאשר לכל כו'.
חלק ד
ושחט את הצפור האחת (י"ד, ה'). מדרש: דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו (ישעיה נ"ז, י"ח) אלו אבריו של אדם המתאבלים עליו (פרשה ט"ז, ט').
להבין דברי המאמר נקדים מאמרם ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים כו' (סנהדרין צ') וכבר התעורר בזה הרב בעל מדרש שמואל ז"ל מאין יתעורר הקורא להשתדל בתורה ומצות אחר שכבר הוא מובטח מפי נאמני ארץ רבותינו הקדושים ע"ה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וא"כ למה לו לעמול ולהתייגע עוד, וכבר כתבנו בו דברים נחרצים (ריש פ' תשא) ועתה נראה כי באין ספק יש בזה מוסר נפלא, כי זה כלל גדול מצאנו ראינו בדברי חז"ל (במדבר רבה ב') שהנביאים בתחלה תוכחתם התחילו בשבח ישראל כמו זכרתי לך חסד נעוריך כו' קדש ישראל לה' כו' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיה ב'), כי כבר אמר שלמה המלך ע"ה עצלה תפיל תרדמה (משלי י"ט, ט"ו). ולכן לא טוב להמוכיח להשפיל את השומע כי עי"ז ימאס את נפשו ויתייאש מן הטוב הנצחי ויתעצל עוד מלעמול עליו, ויאמר טוב לו עכ"פ לחיות חיי שעה, ואיש כזה אין לו תקנה עוד, לא ישמע עוד לקול מוכיחים כאותן שאמרו כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה (יחזקאל ל"ג, י'). לכן באו חז"ל לומר שבחן של ישראל כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ר"ל יש להם חלק המביאם להשגת עוה"ב, ולא אמרו חלק עוה"ב רק חלק לעוה"ב להורות הכוונה שאמרנו, ומהות החלק הזה דע כי יש באדם חלק יראה ואהבה אל ה' יתברך וזה נצר מטעי ה' בכחות הנפש בכל בית ישראל מיום עמדנו לפני הר סיני כמאמר משה רבינו ע"ה כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ', ט"ז). והחלק הזה קיים לעד בכל איש ישראל, בתנאי שלא יכסנו ולא יעלימנו מן הנפש בחטאו אותה בזדון לבו כי אז יהיה נעתק מן הכח הנפלא ההוא כמאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהלים ל"ו, ב').
והעד הנאמן על זה תמצא שכבר לקח אותו הנביא ע"ה למופת להוכיח ולברר דבריו לפני ההמון והוא ואת מי דאגת ותיראי כו' אני אגיד צדקתך כו' (ישעיה נ"ז, י"א)שפת היריעה והרצון בזה לתת מופת אל המתייאש כי הלא יש יראה טמונה ושתולה בקרב לבו, כי תראה רוב עושי רעה מסתירים עצמם מין הבריות ומעט הם המעיזים בהכרת פניהם אשר חטאתם כסדום הגידו, סיים עליהם הכתוב ואמר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (שם ג', ט'). כמו בגד אשר כלו הפוך שחור מאז אין הלכלוך ניכר בו, אבל רוב אנשים בהזדמן דבר רע ח"ו תחת ידם דרך איש להסתיר עצמו מפני היראה והבושה, שלא ידעו הבריות גם אם יהיה מאותם שנאמר עליהם הון עשיר קרית עזו (משלי י', ט"ו) זה יתן אות ומופת כי לא כהתה עינו ולא נס לחה מן הטוב הנמזג בקרב נפשו במעמד הר סיני, ולכן הצד המריע מתבייש מן הטוב. וזהו ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי כי בפני אנשים תכזב שלא תגלה ערותך כי תיראי ומדוע ואותי לא תיראי. וזהו - אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך, כלומר תדע כי יש בלבך יראה אבל אין אתה משתמש בה כראוי, והבן:
חלק ה
כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת כו' (י"ד, ל"ד) מדרש: טוב ה' לקויו (איכה ג', כ"ה) יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו (פרשה י"ז, א').
באור זה, דע כי כבר כתבנו בבאור מאמר ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר כו' ושאלת לך הבין לשמוע משפט הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון כו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד כו' (מלכים א' ג', י"א-י"ג). כי זה דרכו יתברך להשפיע החכמה והעושר והזולת מהטובות ליד איש פרטי לטובת הכלל, כמאמר ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים (שם ה', ט') ודרשו ז"ל (ילקוט במקומו) שנתן לו חכמה כנגד כל ישראל שהמה כחול אשר על שפת הים. אמנם לא ישפיע יתברך את הטובות האלה רק אחר הנסיון והמבחן כמאמר ה' צדיק יבחן (תהלים י"א, ה'). והנה שלמה המלך ע"ה נבחר לה' מכל בני דורו לתתו משביר ומשפיע לכל העולם, גם חכמה גם עושר, והבחינה והנסיון על ב' אלה הוא סובב על ב' הפכים, כי חכמה יתן ה' אל הדורש והמחפש אחריה כמאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין כו' (משלי ב', ד') וההיפך בעושר כי האוהב ההון והחומד העושר הקדוש ב"ה מונע ממנו כמאמר אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה', ט') ואותו לא יתן יתברך לסוכן על אוצר העושר.
והנה היה מהצורך לנסות את שלמה בב' נסיונות על החכמה אם הוא משתוקק ומבקש אותה, ועל העושר אם הוא מואס בו. ומי כהחכם יתברך כי הפליא עצה ואמר לו שאל מה אתן לך, ובזה יבחן על ב' הנסיונות כאחד, כי כאשר יענה תן לי עושר וכבוד אז לא יתן לו כל מאומה כי עושר לא יתן לו בעבור ששאל, וחכמה לא יתן לו בעבור שלא שאל. ושלמה ע"ה בטוהר לבו ענה ואמר ונתת לעבדך לב שומע כו' הנה זה היה לו לנסיון על שניהם לתתם לו החכמה בעבור ששאל ועושר בעבור שלא שאל. וזהו וייטב הדבר בעיני ה' כו' ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה כו' ולא שאלת לך עושר כו' הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון כו' זה בעבור אשר שאל, וגם אשר לא שאלת אתן לך גם עושר כו' כלומר עושר וכבוד אתן לך בעבור שלא שאלת. (עי' אהל יעקב בראשית פ' חיי ואברהם זקן כו' הארכנו בזה יותר). וזהו מאמר המדרש טוב ה' לקויו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו רק לאותו אשר ישאל צרכי הנפש אז ישיג את שניהם, צרכי הנפש בעבור ששאל, וצרכי הגוף בעבור שלא שאל, אבל בהיפך כאשר ישאל ויתפלל רק על צרכי הגוף אז לא ישיג כל מאומה צרכי הגוף בעבור ששאל וצרכי הנפש בעבור שלא שאל (ועי' קול יעקב איכה שם כתבנו קצת בדרך אחר).
ועל דרך זה עצמו אמר שלמה המלך ע"ה בתפלתו כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א' ח', ל"ח) היינו שיכאב לבו על נגעיו ועל מחסוריו שאין לו צרכי הגוף ועכ"ז ופרש כפיו אל הבית הזה, היינו שיהיה עיקר תפלתו רק על קיום ביהמ"ק על מלכות שמים ומלכות בית דוד ואתה תשמע השמים כו':
חלק ו
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם מדרש: וכי בשורה טובה היא כו'.
עיין מה שכתבנו בבאורו בקול יעקב איכה על מאמר זכור ה' מה היה לנו (עמ' שנ"ו).