אור ברסלב
אהל יעקב על התורה לך לך › חלק ח

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

לך לך · חלק ח

חלק ז

ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה (ט"ו, ח'). מדרש: ר' חייא ב"ר חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות (פרשה מ"ד, י"ד).

הנה הם ז"ל הורו אותנו כי שאלת אברהם עליו השלום במה אדע לא היתה חס ושלום מפאת קוצר אמונתו בהבטחת ה' יתברך בירושת ארץ ישראל, אבל שאל באיזה זכות. ואם הדבר כן יש לשאול למה נענש אברהם עליו השלום בידוע תדע, אחרי כי לא נמצא בו עון אשר חטא במה ששאל במה אדע, ואם כן הלא מהראוי היה להעלים ממנו ענין כזה ולכסות מעליו כמו שהעלים ממנו מעשי עשו.

וכדי לבוא אל ביאור הענין נזכיר מדרשם ז"ל על כפל המלות ידוע תדע מקור עם הפעולה וזה לשונם ידוע - שאני מפזרם תדע - שאני מכנסם, ידוע - שאני משעבדם תדע - שאני גואלם. ועל פי דבריהם אלו נאמר כי שאלת אברהם עליו השלום במה אדע ענינה ממש כאשר ישאל החולה אל הרופא שהבטיחו לרפאותו מחליו לאמר, אמצא חן בעיניך להגיד לי אופני רפואתי ולהודיעני מה תעשה עמדי להעלות ארוכתי, והוא אך למען יהיה הדבר מקובל מאד על לבו ומאומת אצלו יותר בשיבין מהות הסמים ואיכותם ותכונת מזורם. ועל דרך זה גם כן היה שאלת אברהם עליו השלום במה אדע, לא כמסתפק חלילה, כי אם אדרבה מרוב ששונו ושמחת לבו בהבטחת אל אמונה לא עצר כח מלשאול מאת ה' יתברך להבינו איכות וסבת הירושה הגדולה הזו, וזאת היתה העילה להודיע אותו גלות בניו וגרותם בארץ לא להם. והוא עם המקובל אצלנו כי כמו החרישה והזריעה המה מוכרחים קודם הצמיחה כך הגלות ועוני השעבוד שהיה לנו במצרים היה ענין הכרחי קודם ירושת ארץ ישראל. וכאשר העידו רז"ל ג' מתנות טובות ניתנו לישראל וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורים (ברכות ה'), כי היסורים ועול הגלות היו חורשים להצמיח על ידיהם טובות הנשגבות ירושת ארץ ישראל והזולת שזכרו רז"ל (שם). וכמו שאמר המשורר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכ"ו, ה').יריעות האהל (וכבר דברנו מזה באורך בקהלות יעקב בכמה מקומות.)

ומעתה האמנם כי היה מרצונו יתברך להעלים מאברהם עליו השלום ענין הגלות ועוני מצרים. אבל אחרי כי שאל במה אדע ומגמתו היה להבין עילת וסבת הדבר איך ומה הוא (כאשר ביארנו) אז היה ההכרח שיודיענו יתברך גלות בניו וגרותם בארץ נכריה. וזהו שרמזו בכפל לשון ידוע תדע, וכמו שביארו ז"ל במדרש הנזכר לעיל.

והנה הרמב"ן ז"ל דרך אחר היה לו בזה. וכתב כי על כן שאל אברהם עליו השלום במה אדע יען כי אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה מדאגה פן יגרום החטא וכמוזכר במדרש. והנה על פי דרכו לא היה החיוב להודיעו גלות בניו עבור אמרו במה אדע.

וכדי לבוא אל התרת הספק הזה נקדים כלל אחד מה שנקח ממנו לבאר כמה מאמרים ואחר כך נעמוד על עניננו. והוא כי ידיעת כל דבר, מטוב עד רע פועלת באדם מעט קט ושמץ מני עצם הדבר, כמו בשיתוודע לאדם אשר לזמן ידוע ישיג איזה טובה וגדולה אזי ירגיש שמחה בלבו מכח הידיעה ההיא גם טרם יבואנו הדבר בפועל. וכן אם יוודע לאיש אשר אחר יום או יומים שבט המושל יעלה עליו ויעשה בו שפטים אזי יהיה לבו נהפך בקרבו וכמעט ירגיש דאבון נפש גם כי עדן לא נעשה עמו דבר. והוא הנרמז במאמר החכם לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי י"ד, י'). ירצה כי כל אברי האדם גם אם נחרץ עליו להכותו מכה רבה לא ירגישו דבר עד כי יעלה השבט על גביהם, לא כן הלב מרגיש בידיעת הצער טרם בוא הדבר. כן אם האדם מיועד לאיזה טובה כמו אכילה שתיה, או ללבוש שני ועדנים אזי יגיל לבבו בו גם טרם בא הדבר מפאת הידיעה הטובה, וזהו לב יודע מרת נפשו כלומר מרגיש תחילה הרעה אשר תמצאנו, וגם ובשמחתו לא יתערב זר כי הוא המרגיש שמחת הטובה ראשון לכל האברים.יריעות האהל וזה לך האות על דברינו כי כנים הם מה שהמליצו ז"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (יבמות ל"ז). ועילת הדבר הוא אך הידיעה כי היודע בבירור כשירעב יאכל בלחמו השמור אתו הנה זאת יועילנו מעט להמעיט ולהקטין רעבונו, לא כן מי שאין לו פת בסלו כי יפחד גם טרם ירעב ללחם.

והנה עם הכלל הנאמן הזה נשכיל לדעת כי לפעמים יגמול הוא יתברך את האדם בשכר ידיעת הטוב ויעניש אותו עם ידיעת הרעה. והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל: לאדם טוב אין מראים לו חלום טוב ולאדם רע אין מראים לו חלום רע (ברכות נ"ה) אשר לכאורה הדברים האלה אין להם שחר. אבל יתכן כי יהיו דבריהם נמשכים למה שאמור שם חלמא טבא חדוויה מסתייה חלמא בישא עציבותיה מסתייה. והוא כי בשיחלום לאדם חלום טוב שהוא נהנה ושמח מידיעת הטובה מאז כבר נתבטלה הטובה מבוא בפועל וכן להיפך. אשר על כן לאדם טוב אין מראים לו חלום טוב אחר שהוא יתברך רוצה שישיג הטובה בפועל. ועוד מראים לו חלום רע כדי שיענש בידיעה ולא תשיגנו הרעה בפועל. לא כן אדם רע אין מראים לו חלום רע למען לא יהיה נפטר בעונש הידיעה אך ישיג ענשו בפועל, ובהיפך בהטובה למען לא תבוא אליו בפועל מראים לו אותה בחלומו למען ישמח מידיעתה.

והטעם בזה הוא עם מה שאמר החכם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ') ואם מידי עבירה יצא, מידי הרהור לא יצא, וכמו כן הרשע באין מנוס היה לו הרהור טוב באיזה זמן. על כן הוא יתברך כמעשה ידיהם ישיב גמולם להם, לאדם טוב שלא חטא זולת ברעיון לבו מראים לו חלום רע למען יענש ברעיוניו, וכן לאדם רע שכל הגמול הטוב הראוי אליו הוא אך עבור הרהור הטוב שהיה לו מראים לו חלום טוב.

ומה נמרצו בזה דברי המשורר עליו השלום בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו (תהלים י', ב'). והוא כי הקב"ה מסבב שיהיה הצדיק נרדף מהרשע והצדיק יתעצב אל לבו מרגשת רודפו, והרשע הרודף ישמח ויאמר האח האח אשר בזאת גם שניהם פרי מזמותיהם יאכלו, הצדיק יתיסר בידיעה על העדר רעיון הטוב והרשע ישמח בידיעה על הרהור הטוב שהיה לו. וזהו יתפשו במזמות זו חשבו.

וזה הרצון במאמר הכתוב והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (שמואל א' ג', י"ג). כלומר בעבור זה אני מודיע לעלי משפט בניו אחריו על אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם ויען כי חטא בידיעה המשפט כי יענש בידיעה.

ומעתה אחרי המונח הזה אשר הידיעה מטוב או רע רב חילה לפעול קצת ומעט קט מעצם הדבר. הקרוב לומר כי כמו עוני מצרים ועול הגלות הולידו והצמיחו לזרע אברהם עונג ירושת הארץ בפועל כן ידיעת אמיתת הטובה ההיא שרצה אברהם אבינו עליו השלום מאתו יתברך לא היה מקום שתהיה מושגת עליו בלתי במאצעות ידיעת העוני וצער הגלות שיוקדם אליה. ולכן אחר ששאל אברהם אבינו עליו השלום במה אדע כו' שלא היה הדבר מאומת אצלו בהחלט פן יגרום החטא (כמו שזכר הרמב"ן ז"ל) אמר לו יתברך אם רצונך שיאומת אצלך ידיעת ההבטחה הטובה הזו ההכרח אתך שתדע כי גר יהיה זרעך כו'. וזהו ביאור מלות ידוע תדע המקור עם הפעולה וכמדובר למעלה.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה