אור ברסלב
אהל יעקב על התורה חקת › חלק ו

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

חקת · חלק ו

חלק ה

ובנביא: כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלהים והשיבו וחיו (יחזקאל י"ח, ל"ב) גם מאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו גו' (תהלים ל"ז, ל"ב).

וראוי להתעורר במאמר זה מה היה המקרא חסר אם יאמר צופה רשע לצדיק להמיתו.

אבל באור הדברים אחר שנתעורר על מאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה (אבות ו') הנה פרט המאמר כל דבר בפני עצמו, אח"כ חזר ואמר בדרך כלל וחיי צער תחיה, מה בא להורות בזה מה שאין בפרטים הקודמים, ומה לעשות עוד יותר. והנראה שהכוונה בזה אל מה שאמרו בגמרא לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר (ברכות ה') פי' אנחנו מחוייבים להתגבר על היצה"ר ולכבוש אותושפת היריעה לא לבד שלא לשמוע לו, כ"א להרגיזו לכבשו, כמו אם יעלה על רוח איש להתנהג בפרישות שלא לאכול מעדנים אפשר שירחיקם מנגד עיניו עד אשר לא יראה אותם למען לא יתאוה להם, אמנם האיש המעולה גם זאת יעשה כי יעמידם לנגד עיניו והיצר ימתיק אותם בפיו, ולא ישמע לדברי היצר ולא יאכל אותם, זה הוא הנקרא כובש את יצרו, כלוחם עם איש ריבו לא שהוא מגרשו כ"א כובשו עד שיהיה נקלה ועבד לו, כאותו שאמר ניזול אפתחא זונות וניכייפי' ליצרא ונקבל אגרא טפי (ע"ז י"א, א').יריעות האהל זהו הוראת מאמר לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר, וההבדל כי האחד אשר זה מדתו להעלים עיניו מן התאוה עד שלא יראה דבר האהוב אין פעולתו כ"א זה עתה, אבל בעבור זאת אינו בטוח בעצמו אולי יפגענו דבר תאוה, אולי לא יוכל להלחם בו, לא כן הנצב לריב והוא חוגר עוז במתניו באומץ לבו וטוהר שכלו, והוא מחזק טענותיו ואמתלאותיו להתגבר על התאוה, בעוד רשע לנגדו יחליש ויעקור התאוה מלבו לעד לעולם, עד כי לא תקום ולא תהיה כמו שאמר דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט, כ"ב) כי מציאות היצה"ר באדם או שיהרוג או שיהרג.

וזהו שאמר צופה רשע לצדיק, ר"ל היצה"ר צופה ואורב אל הצדיק, ועכ"ז ומבקש להמיתו, ר"ל תשוקתו האמתית שיקום הצדיק עליו וימיתהו. ועל בחינה זאת כוונו ז"ל במה שאמרו צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות י"ח, א') ר"ל במה שממיתים את עצמם בכל יום וכובשים את יצרם קרויים חיים, כי זאת באמת החיים האמתיים בשני העולמים, ולהיפך הרשעים הם מחיים את עצמם בהתמלאות כל חפץ לבבם ובאמת זאת היא מיתתם בשני העולמים:

המורם מדברינו כי הצדיקים טועמים טעם מיתה בכל יום, כאשר הורו במאמר הכללי וחיי צער תחיה ע"כ בעת יסתלקו מן העולם נאמר בהם ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א, כ"ה). לא כן הרשעים בעת מותם כי הלא גם קודם מיתתם היו כמת, לכן יפה אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות המת ר"ל אשר בעת הסתלקותו אז יהיה מת, כ"א שימית את עצמו בעודו בחיים חיותו, וזהו - והשיבו וחיו. וזהו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואז הוא חי חיים אמתיים בעוה"ז ובעוה"ב:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה