אור ברסלב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

חיי שרה

וירא

חלק א

ויהיו חיי שרה כו' ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם (כ"ג, א).

הנה מכבר העירו ז"ל אם גר אינו תושב ואם תושב אינו גר.שפת היריעה

והקרוב בזה לדעתנו כי רצה הכתוב להביננו חכמת דברי אברהם עליו השלום איך צרופה אמרתו מאד אשר גם במקום הראוי לשנות מפני השלום שמר לשונו ונצר על דל שפתו בל ידבר דברים שקרים. אבל השכיל פיהו לדבר מאמר הנושא ב' פנים ובזה נתן מקום להשומע לטעות בדבריו ולחשוב את הרצוי בעיניו. ולמה שדעתו נוטה ואתו עמו כוונה אחרת וגם אליה ירמז מלתו, והוא הנרצה במאמר שמואל אל שאול קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א' ט"ו, כ"ח) וכאשר העלה אותו שאול בבעלת אוב שינה את טעמו ואמר ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (שם כ"ח, י"ז). ובמדרש (ריש אמור): אמר ליה ולית הללו מלין קדמייתא דהוית אמר לי, כד הוית גבי הוית אמר ונתנה לרעך הטוב ממך, וכדון את אמר לי לרעך לדוד, אמר ליה כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר והוית שמיע מני מלין שקרין דהוינא דחיל מינך דלא תקטלנני, וכדון דאנא בעולם דקושטא לית את שמיע מני אלא מלין דקשוט (פרשה כ"ו, ז'). ומהראוי להתבונן בדברי המדרש א'. מה ראה שאול לשאול את שמואל על שנותו הלשון שאמר קודם כי מה יוסיף דעת ההבדל שבין שתי הלשונות ב'. מה שאמרו בתשובת שמואל כד הוינא גבך בעלמא דשקר הוית שמיע מני מלין דשקר, הלא מהראוי היה שיאמר אמינא לך מלין דשקר, כי שמיעת השומע הוא דבר הנמשך אך מדברי המשמיע ואם המדבר ידבר אמת ישמע גם השומע אמת ואם המדבר ידבר שקר ישמע גם השומע שקר. וכמו כן מה שסיימו ז"ל וכדון לית את שמיע מני כו' גם כן היה מהראוי לומר לא אמינא לך.

אמנם הדברים מובנים פשוט עם מה שהנחנו, והוא כי בעת מאס ה' יתברך בשאול ממלוך על עמו באין ספק כל ישעו וכל חפץ שאול היה אשר יונתן בנו ישב על כסאו והוא ימלא אחריו ולא תכרת המלוכה מביתו (וכענין שאמר אל יונתן כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך (שם כ', ל"א)) ומה גם כי ימר לו מאד אם תנתן המלכות לדוד. אשר על כן שמואל עליו השלום בבואו אל שאול להגיד לו מה דבר ה' היה ירא וחס להזכיר לו שם דוד כמו שזכרו ז"ל במדרש הנזכר לעיל, לכן הניח לו מקום לטעות בדבריו והוא במה שאמר לו קרע ה' כו' ונתנה לרעך הטוב ממך, ושאול עליו השלום היה אומר בלבו כי באור המאמר הטוב ממך, הטוב בעיניך. ועוד בידו לבחור את הטוב והישר בעיניו להמליכו תחתיו, ועל כן היה בדעתו כי ימליך את יהונתן בנו. מה שאין כן ההוראה האמיתית במה שאמר הטוב ממך היה כמוס עמדו במצפון לבו היינו הטוב יותר ממנו, או כי מעלת וזכות דוד להמליכו היה בעבור שהיה נרדף מפני שאול ולא השיב לו גמול, כמאמרם ז"ל דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד (ויקרא רבה כ"ז). וזהו הטוב ממך שהוא טוב מסבתך מפני שאתה רודפו והוא נרדף ממך. אבל אחר כך כשהעלהו על ידי בעלת אוב אז דעת שפתיו ברור מללו במאמר ויקרע ה' כו' ויתנה לרעך לדוד, ולא נתן לו עוד מקום לטעות בדבריו, וזהו שאמר לו שאול כד הוית גבי הוית אמר ונתנה לרעך הטוב ממך וכדון את אמר לי לרעך לדוד, אמר ליה כד הוינא גבך בעולם דשקר והוית שמיע מני מלין שקרין, רצה לומר אני דברתי ולא שניתי כמאז כן גם היום, אבל בחיי נתתי לך מקום לטעות בדברי ולחשוב בהם באור שקר. וכמו שמצאנו בגיטין רב כהנא אמר לו (לעכו"ם) שלמא למר ולשון רש"י ז"ל ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו (גיטין ס"ב, א'). אך עתה אנכי בעלמא דקושטא לית את שמע מני אלא מלין דקשוט, כלו' אך היום הנני אומר לך דברי באר היטב לבלתי העלים תכלית רצונם כאשר היה עם לבבי מאז. (ועיין מה שכתבתי עוד בזה בפרשת אמור).

והוא הדבר בעניננו כי אברהם עליו השלום בדברו עם בני חת לא היה יכול לומר גר אנכי, כי כבר הבטיחו יתברך ירושת ארץ, וגם היה ירא על נפשו לומר תושב אנכי, על כן גלל על שפתיו דברי נכבדות ונתן להם מקום לטעות בהם במאמר גר ותושב אנכי עמכם, שהרצון אני ואתם מכונים גר ותושב, והם ישמעו ויבינו כדעתם שהמה התושבים ואברהם הוא הגר, והאמת היה אתו שהמה הגרים והוא התושב, כי לו הארץ כהבטחתו יתברך רק אמר להם דברים משתמעים לתרי אפי אשר בין שניהם א' גר וא' תושב.

וזה יהיה הנרמז במאמר הכתוב כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ"ה, כ"ג) והוא עם מאמר חז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (אבות פרק ד' משנה כ"א). כי כל ימי האדם בארץ הוא כגר בארץ נכריה וכאורח נטה ללון וכמאמר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך (תהלים קי"ט, י"ט) כלומר כל עיקר הווייתי בעולם הוא כגר בארץ לא לו ואך למען אקבוץ על ידי תורה ומצות כדי לבוא אתם לעולם הבא, ולכן אחלי אל תסתר ממני מצותיך. ועל כן החיוב כי האדם ישליך אחרי גוו כל עניני ועסקי העולם הזה ויהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי. ואולי זה רומז הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויקרא כ"ה, כ"ג) כלו' גם מה שהכנסתי אתכם לארץ ישראל לא שתהיה אצלכם לצמיתות כי אם למען היות לכם מקום המוכשר לקנין השלימות במספר הימים אשר אתם גרים בארץ, ולא שתשימו עניניכם ועסקיכם בעולם הזה בקביעות כמעשה התושב והעושה בשלו. וזהו שסיים ואומר כי גרים ותושבים אתם עמדי כלו' בין שנינו אחד גר ואחד תושב כי בשנהיה אנחנו בבחינת גרים בארץ ויהיה מלאכתנו עראי אזי יהיה הוא יתברך בבחינת התושב, כי תורתו הק' ומצותיו יהיו אצלנו עיקריים ועניני קבע וההיפך בהיפך וכמאמר הכתוב אם תלכו עמי בקרי (ויקרא כ"ו, כ"ו).

חלק ב

שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו (כ"ג, ו'). מדרש: יפיפית מבני אדם הוצק חן (תהילים מ"ה, ג') זה אברהם נתיפית בעליונים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה ל"ג, ז') נתיפית בתחתונים שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (פרשה כ"א, ה').

הבנת המאמר הוא עם הנודע, כי הכבוד והיקר הראוי לאדם מעולה ונכבד יחוייב לו כפי איכות יקרותו ותכונתו, מדותיו המאושרות, ולא לפי יתרונו על סביביו לבד, וכאשר רמז החכם עליו השלום בקוצר דברים לפי שכלו יהולל איש (משלי י"ב, ח'). וקח לך דוגמא מגדול הדור אשר מעודו היה רב ומורה בעיר גדולה רבת עם, ולעת זקנתו שבתו יתן בעיר קטנה ואנשים בה מעט, אם יתארח שמה אחד וישאל עליו ועל אודותיו בשיענהו אחד מתושבי העיר לאמר הלא זה הוא נשיא עירנו מורה דרכנו, הנה בשגם מגמתו לספר בשבחו ובפיו יתן אומר כבוד, עם כל זאת הלא באמת הוא פוחת כבודו הרבה כי לפי יקרותו ורוחב לב בינתו אין מעצור לו להיות רב ומורה בקהל רב בעיר גדולה מלאה חכמים וסופרים, אבל מהצורך אליו להשיב אל השואל לאמר הלא זה הוא רב ונשיא עיר גדולה אך לע"ע הוא יושב בתוכנו.

והוא הדבר ממש בבני חת ברצותם להפליג שבח אברהם עליו השלום אשר לא זאת לבד שהוא עולה על גביהם בהדרת מדותיו ומעשיו הטובים אבל עוד הוא גבוה מעל גבוה, המליצו ואמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו, כלומר נשיאותך ורוממותך רב ועצום מאד גם אם תעלה במעלות בני עליה גם שם לך יד ושם טוב להיות נשיא ורם יתר מכולם, וזהו נשיא אלהים אתה בתוכנו, כלומר אך כעתה הנך בתוכנו. וזהו שביארו ז"ל ההא הוא דכתיב יפיפית מבני אדם כלומר נעלית מתואר היופי הנערכים בו בני אדם. ומלת יפיפית ענינו על דרך ירקרק או אדמדם, שהרצון בהם ירוק מן הירוק, אדום מן האדום, כן יפיפית יתבאר הנך יפה מן היפים עד כי אין ערוך אליך ביופי וחשיבות הבשר ודם, וזהו יפיפית מבני אדם. וזהו שהמליצו ז"ל נתיפת בעליונים כלומר יפיך ויפעתך הוא גם בעליונים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וזהו נתיפית בתחתונים שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו וכנזכר לעיל.

עוד יתכן בזה עם מה שנזכיר עוד מדרשם ז"ל נשיא אלהים אתה בתוכנו מלך את עלינו נשיא את עלינו, אלוה אתה עלינו (פרשה נ"ח, ו'). והוא שהמה אמרו לו מה לך לקחת אחוזת קבר במחיר הלא אך לך המלוכה, ונשיא אתה עלינו, מלך אתה עלינו, על כן במבחר קברינו קבור כו', כלומר בידך לבחור גם במבחר קברינו, ואיש ממנו לא יכלה כו' כי כן הוא משפט המלך מאת העם את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתכם הטובים יקח (שמואל א' ח', י"ד). ובזה יצדק מה שאמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו בהקדים מאמר הנביא על נבוכדנצר שבעת קלון מכבוד (חבקוק ב', ט"ז) אשר לכאורה לא ידענו איככה ישבע אדם קלון מכבודו, ונזכיר עוד מאמר החכם כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג', ל"ה). וכלל הענין בזה הוא כי ידענו שיש ב' סוגי מכובדים, רצוני מכובדים בעיני הבריות מסבות הפכיות כי יש מכובד מפאת רוב שלימותו וחכמתו ויראתו את ה' וטוב לבו עם אנשים. ויש מצד היותו איש רע ובליעל, מעיק לבריות על כן בני אדם יראים ממנו וחרדים על דברו, ומכבדים אותו, למען לא יעשה עמם רעה וידרוש שלומם וטובתם. והנה ההבדל בין ב' המכובדים האלו הוא כי המכובד מסבת מעלותיו ומדותיו הנה הכבוד הרב המושג לו יעיד על גודל יקר ערכו, וכל עוד שיתכבד ביותר יבחן (לעיני הרואה בכבודו) יקרותו וחשיבותו בחכמתו וצדקתו. מה שאין כן המכובד והוא מסוג הב' כי כל עוד שיראה בכבודו ישכיל לדעת זדון לבו ושאט נפשו כי ברע הוא. וזהו כבוד חכמים ינחלו כלומר אצליהם הכבוד בבחינת נחלה כי מפאת יקרותם ואושר מעלתם יחוייב אליהם הכבוד בהחלט (והוא שרצה ע"ה במלת ינחלו, שהוראתה לעתיד כי כל עוד שירב כבודם יהיה הוא הסבה ליתן ולהוסיף עוד ביקרם יתר מאד, כי הרואה בכבודם יוכיח על רוב צדקתם ותום דרכם) וכסילים מרים קלון כלומר הכבוד וההתנשאות שמשיגים מבני אדם הוא נהפך אליהם לבוז, וכבודם ימירו בקלון כי על ידי השגת כבודם תגלה רעתם בקהל וכנזכר לעיל. ופירוש הפסוק כך הוא: כבוד חכמים ינחלו הכבוד אשר נותנים אל החכמים יהיה להם לנחלה, וכסילים פירוש אבל אם נותנים כבוד לכסילים הכבוד הזה מרים עליהם קלון, כי יהיו על ידי זה ללעג ולקלס. וזהו שהמליץ על נבוכדנצר אשר עם זדון לבו הכביד עול סבלו על פאתי ארץ, אומר בו שבעת קלון מכבוד, ומבואר כדברינו.

ומעתה היטיבו אשר דברו בני חת את אברהם לאמר לו מלך אתה עלינו ובחר לך ממיטב אחוזתנו כי לך הארץ וכנזכר לעיל. ולמען לא ידומה כי זרועו מושלה לקחת בחזקה את אשר יבחר ואת שייטב בעיניו, אי לזאת השכילו פיהם ואמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, רצה לומר אתה ראוי לכל ההתנשאות והכבוד עבור היותך איש אלהים על כן הנהג נשיאותך כי לך יאתה.

חלק ג

וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת (כ"ג, ט"ו). מדרש: הדא הוא דכתיב נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כ"ח, כ"ב). נבהל להון איש רע עין, זה עפרון שהכניס עין רעה בממונו של צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו, שחסרתו התורה ו' (פרשה נ"ח, ז').

הנה מהראוי לשית לב אל חסרון הלז מה זו עושה לעפרון או מה יחוש בזה. וכדי לבוא אל הענין נסוב אל פנינו מול רובי הזכירות שהזכיר הכתוב את בצלאל בן אורי, עד שאמר עליו ראה קראתי בשם בצלאל כו' (שמות ל"א, ב'). ובמדרש: ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים משה ואהרן מיוכבד בצלאל ממרים (שמות רבה פרשה מ', א'), וההוראה מכל זה הוא שהיה לבצלאל עליו השלום חנות וזכיה מופלגת לפניו יתברך למעלה ראש, ומהנכון לעמוד על ענינו לדעת מה הוא, כי הכתובים לא הגידו דבר.

אבל עילת הדבר הוא כי בצלאל זכה להיות לו יד ושם במלאכת בית קדשו יתברך, וידיו עשו משכן ה' וכליו על מתכנתם לשכון יה אלהים בו, ועל כן כל אימת שיעלה זכרון הבית לפניו יתברך גם זכרונו יעלה לטוב. ממש על דרך בני אדם המביאים תשורה ויקריבו אשכר למלך מהם כלים יקרים ומהם מרכבות מלכים וכמוהם בהענינים. הנה זכרון האנשים האלה יעלה על לב מלכם רק לעתות פרטיים בהשתמשו בהכלים האלה, אבל האיש אשר נדבה רוחו אותו לבנות ארמון מפואר למושב המלך יעלה זכרון האיש ההוא על לב המלך בתדירי, כי הלא תמיד עיני המלך בו והוא הסבה שיהיה לבו עליו ויתמיד בזכרונו כל הימים.

הוא הדבר והוא הענין מה שזכה בצלאל עליו השלום כי הוא יתברך מלא אותו רוח אלהים בחכמה ותבונה להיותו חרש וחושב במלאכת המקדש וכליו לתת משכנו ולהשרות שכינתו בתוכו, אשר תמיד עיני ה' אלהים בו. הנמשך מזה כי גם הוא עליו השלום לזכר עולם יהיה.

ועל דרך זה מצינו לרז"ל (במדרש ויקהל) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח', ז') מים רבים אלו עובדי כוכבים וכו' עד אבל בני עשו לי מקדש וירדתי ושכנתי בתוכם. (פרשה מ"ח, א') כמו כן על חירם מלך צור אמרו רז"ל כי הרע לנפשו במה שעשה עצמו אלוה כי לולא זאת היה חי זה כמה. והוא אך בעבור עמדו לימין שלמה המלך עליו השלום לעזור אותו לבנין בית אלהים ושלח לו מארזים ועצי ברושים וכמוהם המבוארים בספר מלכים, גלל כן היה מהראוי להיות לו חלק וזכרון תמידי בהיכל ה'. והן לעילה זו היה גם עפרון ראוי ועומד לזכרון תמידי כמוהו כמוהו אחד יען כי בחלקת שדהו ספונים אבות העולם עליהם השלום אשר זכרם לא יסוף מזרעם, ועל ידי זה היה נזכר גם הוא לטוב נצח. אולם גם הוא נפשו ירעה לו במה שהיה נבהל להון והיה נחפז לקחת שקלי אברהם עליו השלום מחיר שדהו ומערתו, ובזאת חיסר את נפשו מטוב תמידי ונצחי כי מכבר אבד זכותו במה שמכרה ולא יקרא עוד שמו עליה כי קמה וגם נצבה לאברהם לאחוזת עולם, וכמו שכתוב ויקם השדה והמערה כו' לאברהם למקנה.יריעות האהל

והנה אחר דברינו אלה כי עפרון במה שנתן עיניו בממון חשך את נפשו מטוב הזכרון המעולה הנזכר לעיל, יפול ספק הלא חירם מלך צור לקח גם הוא הרבה מתנות וסגולות מלכים מאת שלמה המלך עליו השלום כמבואר, ועם כל זאת היה לזכר עולם (לולא שעשה עצמו אלוה וכנזכר לעיל) ואם כן למה יגרע עפרון ויהיה נופל ממנו.

ונאמר בתשובת השאלה הזאת עם מה שנבין תחילה משנתם ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס (אבות א', ב'). והוא על דרך דמיון שר גדול נתאכסן אצל אחד ללון ופינה לו בית לכל כליו ומקום לעבדיו ומושכי מרכבתו, ועשה לו מטעמים כאשר אהב, ויאכל וישת וייטב לבו, וכאור הבוקר שאל אותו על המגיע לו אמר כך וכך, ויתן לו ויסע לדרכו, ולא זכר עוד את האיש ההוא (גם כי טוב בעיניו עשה לו אבל אחרי שהוא עשה עמו אך לטובת עצמו (כמשפט בעלי האכסנאות) והוא גם הוא נתן לו שכרו אין עוד לזה על זה מאומה) לימים בא השר הגדול ההוא אצל איש אחר וכבדו בכל הטוב כמשפט, ובלבו היה כי עשה יעשה עמו בחנם על רוב שעשועיו שהיה לו ממה שבא אל ביתו לאכול בלחמו כי הדבר הזה היה יקר בעיניו מכל, לא יערכנה זהב וזכוכית. ויהי טרם נסע השר קרא אל בעל האכסניה להגיד לו מה משכרתו, בא לפניו ואמר אדוני מה אספר מהפלגת שעשועי לבבי במה שבאת לביתי ובמה שזכיתי לשרת אותך, ואיך אבקש מאת אדוני כסף או זהב. וכשמוע השר את דברי האיש נתעורר בלבו רוח אהבה וחבה יתירה על האיש ההוא ויפצר בו שיקח מאתו משאות ומתנות הגונות שהיו עולים שבעתים על ערך השכר המגיע לו, ומן היום ההוא והלאה זכרון האיש ההוא נשאר חקוק על לוח לבו לפקוד אותו ואת ביתו במתנות יקרות כל ימי צבאיו.

הוא הדבר בדמותו וצלמו בב' סוגי העובדים שהזכירו חז"ל, כי העובד עבור תקות השכר וכשכיר יקוה פעלו, האמנה עבודתו רצויה בעיני ה' יתברך, עם כל זאת אין לו אלא שכרו. לא כמוהו העובד הנאמן השמח במה שזכה לעבוד עבודת מלכנו הקדוש, ובה' תתהלל נפשו במה שבחר בו לשרתו ולברך בשמו, ולא יתן עיניו ולבו על שכר העבודה הוא עומד לרב טוב יתר מאד לעד ולנצח ומה הוא בחנם כו'. ומעתה אם זו היא העילה להביא האדם לשכר גדול ורב באם יהיה עובד עבודת ה' יתברך על דרך החסד והנדבה בהיותו חושב לעצמו טובה וחנות מה שזכה להיות אחד מהמשרתים את פני המלך הקדוש יתברך שמו.

זהו שאמרו ז"ל אל תהיו כעבדים כו' אלא על מנת שלא לקבל פרס כי על ידי זה יהיה יקר ואוהב בעיני ה' יתברך להרבות לו מאוד מוהר ומתן על דרך הנדבה והחסד.

ועל דרך זה היה ענין חירם מלך צור מה שהיה מעותד לטובה עולמיית ונצחיית (לולא שעשה עצמו אלוה) כי האמנם שלמה המלך עליו השלום הרבה לו מתנות, אבל הוא לא היה דעתו על המתנות ולא עבורם ולא על מנת כן פעל ועשה מה שעשה, רק על דרך מתחסד, ומפאת רוחו הנדיבה, על כן היה מהראוי שיהיה זכור לטוב כל הימים מצד חסד ה'. מה שאין כן עפרון שהיה נבהל להון לקוח מאת אברהם עליו השלום כסף מלא בעד שדהו, כזאת היה לבו חסר ממנו נבער מדעת ולא ידע כי חיסר את עצמו מטוב תמידיי ונצחיי כי אם היה מלא את לבבו לתת המערה לאברהם על דרך החסד והוותרנות כמעשה חירם מלך צור היה ענינו הטוב נצב סלה לפניו יתברך לגמול עמו גם כן על דרך הוותרנות וחסד חנם.

ומעתה מה נמרצו דברי המדרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון, כלומר מפאת עינו הרעה נבהל ונחפז לקבל מיד מחיר אחוזתו. ולא ידע כי חסר יבואנו. רצה לומר לא ידע החסרון הגדול שעשה לעצמו כי חיסר את עצמו מחסד ה' שהוא קיים לדור דור, ועל רוב גנותו ופחיתותו המליצו ז"ל שחסרתו התורה ו' לרמוז על חסרונו.

חלק ד

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כ"ד, א'). מדרש: מי יעלה בהר ה' זה אברהם, עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם על שם שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום. נקי כפים ובר לבב כו' עד ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן, וה' ברך את אברהם, אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך, ומי ברך את אברהם? הקב"ה מברכו הוי וה' ברך את אברהם בכל (פרשה נ"ט, ה').

הנה תכלית רצונם ז"ל בזה נראה פשוט כי כוונו להתיר ספק גדול בענין ברכת אברהם עליו השלום. והוא כי מכבר ידענו מרב טובו יתברך וחסדו על העולם במה שחלק מציאות צרכיהם מהאכילה והמלבושים וכמוהם, כל דבר ודבר על מקומו המוגבל אליו ומשם יובא אל מקום העדרו כמה שידענו כי אין עיר גם מדינה שלא יחסר בה דבר, ויש בזו מה שאין בזו והוא העילה לעסוק במסחרים וקנינים ולהרבות משאם ומתנם, כי בעלי המסחר וכנעני הארץ המה ימשכו ויעלו ממקום הזול למקום היוקר ומביאים ממקום גידולם ומציאותם למקום העדרם. ומה לנו להאריך בזה אם מכבר האריכו בזה קדמונינו עליהם השלום ובראשם החסיד ז"ל (חובת הלבבות פרק ה' מ"ב) וזה לשונו: אלו היה הרבה מהם אצל כולם לא היו מגיעים בהם אל חפץ כו' עיין שם באורך.יריעות האהל וכבר רמזו ז"ל בנוסח בורא נפשות רבות וחסרונן כי יש לנו להודות לה' חסדו על העדר וחסרון דברים פרטיים כעל מציאות זולתם כי גם זה הוא מפלאי ה' יתברך וטוב נשגב מאד, מה שיש בו תקון העולם בכלל. וכמו כן בבני אדם חלק ה' יתברך אם ביודעי בינה חלקו של זה איננו כשל זה. וכמאמרם ז"ל במדרש (ויקרא רבה): הדא הוא דכתיב לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה (איוב כ"ח, כ"ה) אמר רב אחא אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים איננו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים וכו'. אמר ר' יודן ב"ר שמואל אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה וכו' יש זוכה למקרא ויש זוכה למשנה ויש לתלמוד כו' (פרשה ט"ו, ב'). וכן בענינים זולתיים מהחכמה, והגבורה, והעושר, היה מחכמתו יתברך לחלקם ולהפיצם מבלי אשר לא ימצא האדם את כולם יחד, כי על ידי זה אחד באחד יגשו ואיש את רעהו יעזורו ויהיו אחוזים ודבוקים איש באחיו.

ואחר המונח הנאמן הזה יש לשאול על אברהם עליו השלום שברכו ה' בכל באין מחסור דבר מה שהוא ענין מתנגד אל תהלוכות סדרי העולם. והן זאת הוקשה לבעלי המדרש עליהם השלום שעל זה הוכרחו לומר אברהם היה מברך את הכל ומי מברך את אברהם הקב"ה וכמו שיתבאר. והוא כי הנה ממשפט בעלי מלאכות שיהיה נמצא אתם אך הכלים הנאותים למלאכתם, כמו העושה במעשה מחט החיוב כי ימצא אתו כלי תפירה מהמחטים ודומיהם, ואצל החורש נחושת וברזל כשיל וכילפות ומקבות וכאלה. ואם בהזדמן יראה אדם אצל החייט כלי החורש או אצל החורש מחטים וזולתם מכלי התפירה, הלא באין ספק יתמה על החפץ. אבל לפעמים יקרה שיראה אדם אצל אחד הרבה כלי מלאכה כלים מכלים שונים מכלי האורג והתופר והחורש והחוצב וזולתם, ועם כל זאת לא יהיה הדבר בעיניו לפליאה ולא יתמה עליה. והוא כי האדם הלז שהכלים האלו תחת ידו הוא חנוני, אשר כל בעלי מלאכות באים אליו לקנות כלים הנאותים איש איש למלאכתו אשר המה עושים. ולכן ההכרח כי יהיה אתו עמו כל הכלים אשר יעשה בהם מלאכה למען אשר החפץ ימלא את ידו במה שהוא נאות אליו.

כן הדבר בעניננו כי הקב"ה חלק לכל אחד ואחד חכמתו ומדותיו ומעלותיו הפרטיים, ומה שיחסר לו ידרוש מזולתו וכמדובר. אבל אברהם עליו השלום שבו נאמר והיה ברכה וכאמרם במדרש עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות בידך. והוראתם שהקב"ה מסר בידו מבוע הטוב הכללי אשר ממנו יהיה נשפע כל שואל ומבקש ברכת ה' ועל ידו יבורכו, ועבור כך צלחה אליו ברכת בכל. וזהו שאמרו אברהם היה מברך את הכל, כלומר הוא היה המשפיע לכולם, ומי מברך את אברהם הקב"ה הוי וה' ברך את אברהם בכל. כלומר על כן אליו יאתה ברכת בכל.

וכדי לבוא אל ביאור פתח דבריהם מי יעלה בהר ה' זה אברהם וכו' עד ישא ברכה מאת ה'. נקדים לבאר מאמרי כתובים המוקשים בהתכתם ובקשורם והם בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך כו' עד וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה, ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך ימים רבים, ולא שאלת לך עשר, ולא שאלת נפש אויבך, ושאלת לך הבין לשמוע משפט, הנה עשיתי כדברך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך, וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד (מלכים א. ג' ה'-י"ד). ולא נאריך בהצעת הערות כי המה מורגשות. ונאמר בהבנת הענין עם מה שידענו כי מדרכי אלהינו יתברך לבחור בכל דור ודור המובחר והמעולה שבכולם לתתו משביר ומשפיע על יתר העם, ואשר על ידו יורק וישתלשל שפעת הטובות מאוצרו הטוב מן השמים לכולם. יען היות הם קצרי יד ודלי הזכות לפתוח למו ארובות שמים מעל ולהריק אליהם ברכה וטוב מאת אוצרו הנחמד, על כן מחמלתו יתברך הכין לכל דור ודור השרידים אשר דבר ה' קורא אליהם למען יהיו לעם מול האלהים והמה יעלו השמימה לקבל הברכות והטובות מידו הרחבה והמלאה יתברך ויחלקו שללם אל יתר העם.

והנה בימי קדם בימי האבות הראשונים עליהם השלום היה כל השתלשלות הברכות ושפעת הטובות על ידם כי המה עם נקיון כפם ובר לבבם נתנם ה' עליון להיותם מקבלים ההשפעה מידו הקדושה כפי הצורך אל כל הדור. וכמאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט', ז') והרצון כי בו בחר ה' יתברך לתתו משפיע לכל עם הארץ. וזהו ושמת שמו אברהם שהוראת השם ההוא על היותו אב ומשפיע לכל המון גוים כנודע. וזהו ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכמו שיתבאר בסמוך. ואחריו היה יצחק ויעקב וכנאמר בכולם בכל מכל כל המורה על האמור. וכמו כן משה עליו השלום נאמר בו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב, ז') ההוראה שהיה אמון על כל טוב ביתו ואוצרו, וכאשר תארו המשורר עליו השלום משה בחירו (תהלים ק"ו, כ"ג) וכנזכר לעיל. ומן הוא והלאה היה הקב"ה משפיע הטובות והברכות בפלגות כי הפרידם לנאמניו אחת אחת, אחר הנסיון והמבחן בהם, אשר לחכמה לחכמה, ואשר לעושר לעושר, וכן לזולת מהטובות, ואושר המעלות היה שוקל בפלס ומאזני הבחינה ליד מי יתננה לטובת הכלל, ואשר יהיה בין ה' ובינם להשפיע להם שפעת ברכתו יתברך וכמאמר ה' צדיק יבחן (תהלים י"א, ה').

והנה במלוך שלמה עליו השלום היה מרצונו יתברך לתתו בכור ועליון על כולם בחכמה ועושר ולתתו משביר להריק על ידו לכל ישראל וכמאמר הכתוב ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים (מלכים א' ה', ט'), ודרשו ז"ל (ילקוט במקומו) שנתן לו חכמה כנגד כל ישראל. והבחינה והנסיון על ב' אלה הוא סובב על ב' הפכים, והוא כי החכמה יתן ה' להדורש והמבקש אחריה וכמאמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (שמות ל"א, ו'). וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו' (משלי ב', ד'). וההיפך בעושר כי האוהב ההון והחומד העושר הקב"ה מונע מאתויריעות האהל כמאמרו אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה', ט') ואותו לא יתן יתברך לנאמן בית.

והיה מהצורך לנסות את שלמה בשני נסיונות אחד על החכמה אם הוא חפץ בה, ב'. על העושר אם הוא מואס בו. ומי כהחכם יתברך כי הפליא עצה לאמר לו שאל מה אתן לך. ובזה יבחן על שני הנסיונות כאחד, והוא כי בשיענה תן לי עושר וכבוד אז גם עושר גם חכמה לא ינתן לו אחר כי לא בחר בחכמה ויט לבבו אחר העושר. אולם אחרי כי הוא עליו השלום השיב ונתת לעבדך לב שומע כו', ולא שת לבו לבקש לו עושר וקנינים, הנה זאת היתה לו נס להתנוסס על שניהם כי נאמן הוא עליהם. וזהו וייטב הדבר בעיני ה' כו' ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה כו' ולא שאלת לך עושר כו' הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון כו' וגם אשר לא שאלת אתן לך גם עושר גם כבוד כו', כלומר עושר אתן לך בעבור אשר לא שאלת עליו וכנזכר לעיל.

ולך נא ראה קורא ישר כי כל דברינו אלה באים מבוארים בדבריהם ז"ל (מדרש קהלת) אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך. לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך. (פרשה א', א') ומובן פשוט כי כוונו ז"ל למה שביארנו.

ומעתה יזהירו דברי המדרש מי יעלה בהר ה' זה אברהם וכו' והוא כי ה' יתברך מצא את לבבו נאמן על כל, ורצה בו שיהיה הוא המריק הברכות והטובות כולם מאת ה' מן השמים לטובת הכלל. וזהו וה' ברך את אברהם בכל הדא הוא דכתיב מי יעלה בהר ה' זה אברהם כו' נקי כפים ובר לבב זה אברהם כו' עד ישא ברכה מאת ה' כו' כלומר הוא היה הנושא הברכה מרום שמים ועל ידו הורק ההשפעה לכל העולם. וזהו אברהם היה מברך את הכל ומי מברך את אברהם הקב"ה הוי וה' ברך את אברהם בכל, מבואר כדברינו.

ועם דברינו אלה יתבארו דברי רבותינו ז"ל (במדרש לך): אל תירא אברם אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא (פרשה מ"ד, ד'). והוא כי אברהם עליו השלום בדורותיו היה ענינו דומה ממש לעיר גדולה שיש בה כמה סוחרים וסחורתם מובאת ממרחקים ואיי הים, ויען כי אין ביד כל אחד לזרז נסיעתו לשם, משפטם כי יחלצו מאתם איש אחד מהיר וזריז, אשר יצא לפניהם ואשר יביא הסחורות לכל אחד כחפצו, וכל הוצאות ואחריות הדרך נופל עליהם, והמשולח גם הוא מביא חלקו כפי הצורך למסחרו מבלעדי שום הוצאה ואחריות הדרך.

כן הדבר באברהם עליו השלום כי הוא היה העולה בהר ה' והוא היה המשולח הנבחר מכל בני דורו שישא הברכה מאת ה' להביאה למטה לארץ למען ישבעו מטובה ויקחו כולם ערובתם ממנה. ועל כן היה מהראוי כי אברהם עליו השלום ישא חלקו בחנם (שלא ינוכה לו דבר משכרו הטוב כי אם יהיה שמור ובא לעולם המקווה במהרה), רצוני להיות הוא בחור מכל בני דורו המשפט אליו כי יהיה נעזר ממקריו בחסד אל כל היום לטובת הכלל. וזהו לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעולם הזה אמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך, כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך כו' וכדברינו.

ובזה יצדק מאמר הכתוב המוזכר בדברי המדרש שלפנינו ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו. שהרצון בו על שני סוגי ההשפעות שהיו נשואות על ידי אברהם עליו השלום א'. הברכה הכללית עבור כל המוני הברואים וזהו ישא ברכה מאת ה' מוסב על ברכת העולם בכללו. והב'. וצדקה מאלהי ישעו מוסב על מנת חלקו שהיה מגיעו על דרך החסד והצדקה מאתו יתברך כנזכר לעיל. וזהו זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה רצה לומר כי גם כהיום הננו עדת יעקב המבקשים את פני ה' ואנחנו הנבחרים מכל המוני הברואים להריק אליהם הברכה והטוב וכמאמר הכתוב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך (דברים כ"ח, ב') וברז"ל: אין טובה יורדת לעולם אלא בשביל ישראל.

חלק ה

מדרש: ואברהם זקן בא בימים אמר ר' יצחק באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה (קהלת י"ב, א') (פרשה נ"ט, ו')

והמאמר פלאי! וכדי לבוא אל ביאורו נקדים לבאר מאמר הכתוב אם ימות גבר היחיה, כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי (איוב י"ד, י"ד) והוא כי בשנתבונן בענין מיתת בני האדם אשר כמה פעמים מצינו בכתובים שמפחידים בה בני אדם ובתוכם דברי החכם שזכרנו עד אשר לא יבואו ימי הרעה ורבים כמוהו, והוא בעצמו אמר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז', א') וברבותינו ז"ל (מדרש בראשית): טוב מאד זה המות. והנה לכאורה מקום לומר כי המאמרים מתנגדים זה לזה חס ושלום.

אמנם הבנת הענין הוא עם מה שנתבונן בפעולת המות והנמשך ממנו שהוא עושה ב' סוגים. א'. מה שמוציאו מן העולם הזה. הב'. כי הוא העילה להביאו לחיי עד. אשר על כן העדר הרשעים יכונה מות על דרך הכתוב תמותת רשע רעה (תהלים ל"ד, כ"ב) וכמליצתם ז"ל כלים שבירתם זו היא מיתתם (ב"ק נ"ד, א'), כלומר כליונם. כן הרשעים מיתתם מיתת עולם, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה (משלי ב', כ"ב) כלומר כל עילת מיתת הרשעים הוא אך לדחותם מחיי עולם הזה, וכאשר בארנו בקול יעקב (באבל כבד עיין שם). לא כן מיתת הצדיקים שכל עיקרה הוא להביאם לחיים הנצחיים לעולם הבא, תואר פרידתם הוא גויעה, אסיפה כמו (בפרשתנו) ויגוע, ויאסף כו'.

ומעתה דע לך כי המבקש והמחפש אחר דבר מה יתואר הולך, ומשהשיגו נקרא בא אצל מבוקשו, לא כן מי שבא אליו דבר שאיננו חפץ בו יאמר הדבר בא אליו כמו רעה תבוא אליהם (ירמיה ב', ג') בבוא עליכם צרה וצוקה (משלי א', כ"ז) אשר על כן הרשעים שאינם חפצים במות אבל הוא דולק ורודף אחריהם, נאמר בם ישיא מות עלימו (תהילים נ"ה, ט"ז) אבל לא כן אצל הצדיקים אשר מדרכם לבקש ולחזר על יום פרידתם לבוא לאור פני מלך חיים, בהם אמר הכתוב תבוא בכלח אלי קבר (איוב ה', כ"ו) ממש כהבא אל מבוקשו.יריעות האהל והוא המרומז בדבריהם ז"ל (מדרש ריש ויחי) כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דברי הימים א' כ"ט, ט"ו) אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים וכו' עד אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי (פרשה צ"ו, ב'). ומהראוי לעמוד על כוונתם ז"ל מה שהוסיפו ומה חידשו במה ששינו והחליפו מלת מקוה וכתבו אין מי שיקוה.

והנראה כי ההוראה הפשוטה בכתוב הוא שהם רוצים שלא ימותו אך אינם מקוים על העדר המיתה יען כי המלך יתברך כבר עשהו חוק שאין לעבור גבולו, כמאמר המשורר מי גבר יחיה ולא יראה מות (תהלים פ"ט, מ"ט). והאמת לא כן הוא כי הצדיקים אסיפתם הוא אצלם ענין המבוקש, כי אותו יום יום ידרשו ויבקשו. על זאת באו ז"ל ותיקנו בצחות לשונם אין מי שיקוה שלא ימות, כלומר כי אין רצונם וחפצם להשאר פה בעולם הזה רק מצפים ומחכים למות, וזהו אין מי שיקוה שלא ימות, הכל אומרים בפיהם שהם מתים אברהם אמר אנכי הולך כו', יצחק אמר ואברכך לפני מותי, יעקב אמר ושכבתי כו' (עיין מדרש). וזה שאמר איוב אם ימות גבר היחיה כלומר אם הוא רק מות כשמו בלי הצטרף אליו גויעה או אסיפה רחוק הוא שיחיה, אבל לא כן אנכי עמדי כי כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי.

המורם מדברינו אשר הצדיקים מחזרים אחר המות והרשעים המות מחזר אחריהם לכלותם מעל הארץ, לכן אצל הצדיקים נאמר באים בימים כלומר באים אל מבוקשם, לא כן בהרשעים נאמר ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו (תהלים ל"ז, י"ג). והוא מה שאמר שלמה עליו השלום זכור את בוראך כו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה, רצה לומר אשר לא יבואו אליך המבקשים את נפשך, כי אם אתה תבקש אחר הזוקן ותהיה אתה בא בימים. וזהו ואברהם זקן בא בימים ובא מדרשם ז"ל בא באותן הימים שנאמר בהם עד אשר לא יבואו כו' כלומר הוא היה זריז על עצמו ושמר על נפשו עד שכינה עליו הכתוב בא בימים, כלומר בא אליהם כי היה מבקש עת האסף לבוא לאור באור פני מלך חיים.

חלק ו

מדרש: רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כ"א, כ"א) זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו' (לעיל י"ח, י"ט) אמר לו הקב"ה אני אומנותי גומל חסדים תפסת אומנותי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים. (פרשה נ"ח, ט')

עוד שם - עטרת תפארת שיבה (משלי ט"ז, ל"א) והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברהם שכתוב בו למען אשר יצוה כו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה ואברהם זקן בא בימים. (פרשה נ"ט, א').

וכדי להבין תכלית כוונתם ז"ל בזה נעיר עוד במאמרם ז"ל (ילקוט במקומו): אברהם תבע זקנה אמר לפניו ריבונו של עולם אדם ובניו נכנסים למקום אין העולם יודעים למי מכבדים ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה אדם יודע למי יכבד, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה הדא הוא דכתיב ואברהם זקן בא בימים. אשר לכאורה יפלא מי זה יבוא אחרי המלך אשר כבר עשוהו משבח ואומר על כל אשר עשה והנה טוב מאד ובמדרש (בראשית): בוראן משבחן מי מגננן. עוד שם: אמר הקב"ה שלא יאמר אדם אלו היו לי ג' עינים ג' ידים כו' היה טוב יותר אמר הקב"ה אני ובית דיני המלכתי על כל אבר ואבר ובראתיו, גם מאמר שלמה המלך עליו השלום ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע (קהלת ג', י"ד) אם כן יפלא על אברהם עליו השלום איך ערב אל לבו לתבוע זקנה, כאלו מצא חסרון ומגרעת בבריאת האדם.

אבל הענין כך הוא, כי הנה האדם מורכב מגוף ונפש והגוף מיום יצירתו וראשית מצבו הוא בשלמותו באבריו וגידיו וחושיו המשלימים אותו וכאמרם ז"ל (ברכות ל"א) עינים לראות פה לדבר אזנים לשמוע כו' וכמו כן כל צרכי הגוף הנם הכל בשלמות מעת הבריאה אין נגרע דבר. אבל צרכי הנפש והם חכמה ודעת ויראת ה' עוד צריכים תיקון ועשיה כמאמר רז"ל אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (מגילה כ"ה, א') כי האדם מעמל נפשו זוכה לקנינים האלו עם החיפוש אחר החיפוש כמאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא (משלי ב', ד') ואמר כי ה' יתן חכמה כו' (שם פסוק י') ולא אמר נותן חכמה יען כי הקב"ה לא יקדים ליתן החכמה להאדם טרם ישאל עליה וטרם יבקשנה. והנה ידענו אשר לכל עניני וצרכי הגוף משובח להם הילדות והשחרות בעוד האדם רענן בכחו, אבל הזקנה הוא לו לחסרון גדול לעיני הבריות כי רבים יבחרו בנער מבזקן אם לישא אשה או לעמוד לשרת וכמוהם. זולת אם להוכיח לרבים ולהודיעם דרכי ה' לזה מוצלחת יותר הזקנה והשיבה כמו שאמר הכתוב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים ל"ב, ז') וכמליצת אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה (איוב ל"ב, ז') כי ישאו פנים לזקן ויתנו מקום לדבריו.

ועתה דע לך כי כל הדורות שהיו עד אברהם עליו השלום היו מכעיסים ובאים וכל עסקם היה אך בעניני העולם, וגם אם לפעמים היה בהם עושה טוב לא היה שם עינו ולבו כי אם על עצמו ולא להשכיל ולהיטיב לזולתו. והמופת - נח ע"ה כי צדיק תמים היה ולא העלה על רוחו להוכיח בני דורו וליישר דרכם, ועל כן עד אברהם עליו השלום לא היה מקום לזקנה כי מה יתרון לאדם על ידה, אדרבה לכל עניניהם ועסקיהם רבה כמו רבה גנות הזוקן וחסרונם עצום מאד. אולם אברהם אבינו עליו השלום הוא החל להיות מוכיח לרבים להורותם ידיעת ה' כנודע וכאמרו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ (בראשית כ"ד, ג') (רש"י בפסוק ז':) אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי ארץ שהרגלתיו בפי הבריות כו'. אשר על כן היה הצורך אליו הזקנה כי על ידיה יוכל לבצע מעשהו הטוב כי ישמעו רבים לדבריו וישאו אליו פנים ועל כן מצא את לבבו לשאול אותה מאתו יתברך, ואמר אב ובנו נכנסים למקום אין יודעים למי מכבדים. הנה אם כההוראה הפשוטה יפלא מאד שיעלה על לב צדיק כמוהו לבקש סבה להיות מכובד בעיני הבריות, אם לא שכוון שיתנו מקום למוסריו ותוכחתו אשר לזה צלחה הזקנה והשיבה וכו'. וזהו שהשיב יתברך חייך דבר טוב שאלת וממך הוא מתחיל, כלומר אך בך תחל הזקנה ואך כעתה הגיע עתה להמציאה בעולם, מה שאין כן עד היום היה ענינה אך למחסור וכמדובר.

וזהו דברי המדרש שלפנינו רודף צדקה וחסד כו' זה אברהם שנאמר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כלומר עשה צדקה עם באי העולם להיישירם בדרכי ה'. וזהו אני אומנותי גומל חסדים (על דרך הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהילים כ"ה, ח')) תפסת אומנותי בוא לבוש לבושי כמליצת הכתוב ועתיק יומין יתב ולבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז', ט') כי גם לך יאתה הזקנה להיותך מורה ומצדיק הבריות. וזהו שהביאו ז"ל בסמוך עטרת תפארת שיבה והמליצו ואמרו והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא. הרצון היכן מצויה שתחשב הזקנה והשיבה, לעטרת תפארת, זאת לא תמצא כי אם בדרך צדקה, כלומר במצדיקי הרבים. וזה שכתוב וממי אתה למד מאברהם שכתוב בו למען אשר יצוה כו' זכה לזקנה כלומר לבעבור זה היה הצורך לו תפארת הזקנה למען יהיה מוצלח בצוותו להם דרכי ה' ואצלו נחשבה לעטרת תפארת אבל לא אל הזולת.

הנשמע מכל האמור כי ה' יתברך כרב חסדו יעמוד לימין הפונים לעבודתו לעזרם ולהועילם שיוכלו הפיק זממם הטוב אל הפועל כאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד) רצוני כי יזמין לידו כל העילות והאמצעיים המסבבים לו קיום מעשהו והמועילים להשלמתה.

ובזה נבוא אל ביאור דברי רז"ל אמר ר' חמא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיטוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמיניחים אותו אומרים לה' הארץ וכו' וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו בני במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך (שבת קי"ט, א'). והכלל בזה הוא כי האמנם ידענו כי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ויתן גם לרשע חלקו תמורת מעשיו הדלים, אבל ההבדל רב ועצום בין השכר המגיע להרשע להמגיע להצדיק, כי אל הרשע יתן ה' תענוגות בני אדם שיתענג בם בעולם הזה, ולעולם הבא לא ישא את כל מאומה בידו, רצוני השכר נאבד ונשחת פה ולא יצמח לו מאומה על ידו לטוב הנצחיי,יריעות האהל לא כן הצדיקים כי מה שמשיגים מאת ה' יתברך בזה הוא להם לברכה שעל ידי כן יוכלו להוסיף עוז ואומץ בעבודת ה', ובזאת יהיה השכר ההוא להם לסבה להגדיל ולהעדיף שכרם יתר מאד. וזהו המרומז במאמר חז"ל הוי רץ למצוה קלה כו' ששכר מצוה מצוה (אבות ג'). כלומר שכר המצוה שמגיעך יהיה מסב אליך עוד מצוה. והנה איש לודקי' הנזכר כבד השבת כפי כחו ובמה שבידו, כמבואר שם שהיה משפטו לבחור בהמה היותר נאה לשבת והקב"ה הפליא לעשות עמו והרבה עשרו וסגולתו עד שזכה לכבד השבת בכבוד היותר נבחר ומעולה, הוא שלחן הזהב ועליו כל מיני מגדים, ומאז היה שכרו יותר עצום ורב מסבת השכר הקדום. וזה שאמר ר' חייא אשריך שזכית לכך רצה לומר שזכית לזה על ידי מעשיך הקודמים, וברוך המקום שזיכך לכך כלומר זיכה אותך בדבר המצמיח והמרבה שכרך שבעתים.

ועל דרך זה יהיה ענין מאמר ה' יתברך לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (ט"ו, א'). והוא כי אברהם עליו השלום היה דואג על עצמו פן ינוכה לו משכרו הטוב מסבת רוב הנסים שהפליא ה' עמו וכמו שזכרו ז"ל במדרש (במקומו) על זה היה דבר ה' אליו אל תירא, אנכי מגן לך. כלומר כל הנסים שעשיתי עמך עוד המה לך למגן ועזר שתוכל לבצע טוב מעשיך להכניס נפשות עמים תחת כנפי השכינה אחרי ידעם ויתברר אצלם אמיתת ענינך על ידי מה שהפלאתי עמך בכבשן האש ובמלכים, וראו כולם כי שם ה' נקרא עליך וילוו אליך וישמעו דבר מאחריך. ובזאת השכר שהשגת הוא ההכנה והעילה כי עוד ירב שכרך למאד כי על ידי כן תהיה בכל דרכיך משכיל ומצליח, וזהו אנכי מגן לך ועל ידי זה שכרך הרבה מאד. וזהו גם כן מה שאמר יתברך לאברהם ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (שם) כלומר על ידי מה שיהיה שמך גדול בגוים תצליח במעשיך ותשיג על ידי זה ברכת עולם, וזהו ברוך אברם לאל עליון כו' אשר מגן צריך בידך וכנזכר לעיל.

וזה שאמר אליו עוד וארבה אותך במאד מאד (שם) אשר מכבר הערנו למעלה על ב' השימוש ממלת במאד שהוא לאין צורך כי מהראוי היה שיאמר וארבה אותך מאד מאד, ולדברינו יאמר כי מעצמיית הברכה והשכר יצמח עוד רב טוב ועצום מאד וזהו במאד מאד, כלומר על ידי מאד תוליד עוד ברכות רבות למאד, וזהו גם כן המרומז בכפל לשון (וירא) כי ברך אברכך. ואולי זהו גם כן המרומז במאמר הכתוב וייטב אלהים למילדות וירב העם כו' (שמות א', כ') אשר רבים העירו מהו ההטבה למילדות במה שהיו העם רבים והולכים, ולדברינו יתכן כי האלהים יתברך אנה לידם דבר המרבה בשכרם מאד כלומר זכו ליותר מאשר יזמו לעשות.

ועל פי דרכנו נעמוד על מאמרם ז"ל במדרש ואברהם זקן בא בימים, אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג', ט"ז) אורך ימים בימינה לעתיד לבוא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה, ואפילו שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה (פרשה נ"ט, ג'). הנה לכאורה דברי המאמר משוללי הביאור במה שכתב ואפילו שהוא בא להשמאיל לאדם שאיננו ממדתו יתברך. והקרוב בזה לדעתנו כי הוא מוסב על האדם הישר הרוצה ללמד לאדם זולתו דעת ויראת ה' והוא עם מה שאמרו ז"ל למיימינים בה אורך ימים איכא וכש"כ עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד כו' (שבת ס"ג), אשר מהצורך לתת טעם אל התפארות הכתוב בעושר וכבוד מה שהוא ענין ההבל והפחות, כאשר הפליג בהם החכם מכל אדם בכמה מקומות.

אבל דע לך ביאור מיימינים ומשמאילים הוא לשמה ושלא לשמה (כמו שכתב רש"י ז"ל) כי כמו שימין האדם היא יותר בריאה ברב אונים על שמאלו כי היא דלת הכח בטבעה ואיננה אך לעזרת הימין ולתמוך בה. כן העוסק בתורה ומצות לשמה ולעשות בהם נחת רוח ליוצרו הוא הדרך הימיני והעיקרי, והעוסק בתורה ומצות שלא לשמה מתקות השכר וכדומה, הוא הולך בדרך שמאלי. אך עם כל זה לא יגונה בשכבר החליטו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי זהו הדרך והמבוא להמדרגה המעולה לשמה, ממש כיד השמאלית שהיא עומדת לעזרת הימנית וכאשר האריך בזה החסיד ז"ל בחובת הלבבות (פרק ד' מ"ד) עיין שם. וליותר המוכיח בשער אם ירצה להעיר לב איש המוני אל התורה והמצוה בתוכחות ומוסרים קשים יהיה כבד ממנו הדבר זולת במענה רך בהזכרתו לפניו הפלגת היעודים להיטיב לטובים כמו עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה (משלי ח', י"ח) וכאלה רבים הנודעים, והיא העילה היותר קרובה להטות לבבו אל הדרך הטוב והישר, ואחר כי ישים אל הדרך הטוב פעמיו גם כי יכוון בו שלא לשמה ממילא יבוא אל העבודה המעולה לשמה כי מתוך שלא לשמה כו'. וזהו המרומז במאמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (שם כ"ב, ו') כי הוא ע"ה בא ללמד דעת להמוכיח הנערים והבוערים לדבר על לבם ולחנך אותם במה שערב להם מהעושר והכבוד וכדומה. וזהו חנוך לנער על פי דרכו ומאז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. ועל כן המשפט כי המוכיח לההמונים יהיה משופע בעושר וכבוד למען יהיו דבריו מקובלים על לב השומעים ויאמינו לקולו בראותם כבוד עשרו וסגולתו.

וזהו אורך ימים בימינה כו', ואפילו אם בא להשמאיל לאדם כלומר להוכיח לאחרים כי האם אמנם הוא מן המיימינים לשמה, עם כל זאת ברצותו להוציא יקר מזולל אין לו דרך אחר רק לזכותם על דרך שלא לשמה, וזהו אפילו אם בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, וזהו שהוכיחו ואמרו ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו כו' זכה לזקנה, וכאשר בארנו למעלה, אשר לענין הצוואה והתוכחה היה הצורך שיהיה מעוטר בהוד הזקנה שעל ידיה ישלים מעשהו וכאשר נתבאר באורך, כמו כן מהצורך שיהיה המוכיח מהודר בעושר וכבוד כי הוא דבר המועיל שיהיה מוצלח בתוכחתו לבריות וכמדובר. ואולי זהו הרמוז במאמר הכתוב (וירא) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו (י"ח, י"ט) כלומר למען יוכל לצוות את ביתו וישמרו דרך ה', למען יביא ה' הטובות אשר דבר לאברהם עליהם והוא העבודה שלא לשמה, ועל ידיה בא לשמה ומזה זכה לזקנה וברכת בכל.

חלק ז

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו כו' ויברך הגמליך מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות (כ"ד, י'). מדרש: אמר רב הונא בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלביא מנבחין הוא מצית מה אינון אמרין כו' (פרשה נ"ט, י"ב) עיין שם.

דברי המדרש משוללים הביאור! ואולי הרצון בזה כי הנה ממשפט הולכי ארחות להיות מתאכסנים בבית אנשים מהוגנים כמוזכר ברז"ל מנקיי הדעת שבירושלים, זולת ההולך לישא אשה מה שכל עיקר מגמתו וחפצו לבקר על אודותיה ומדותיה, או על מומים שבסתר וכדומה, משפטו לסור לבית אנשים בזויים הולכי רכיל השולחים פיהם ברע, כי על ידיהם יתודע לו כל ריב וכל נגע, מה שאין כן בבית אנשים מהוגנים כי על פיהם לא ידע דבר להיותם נוצרים על דל שפתם מדבר מגנות אדם. וזהו שכוונו ז"ל ויברך הגמלים מחוץ לעיר כו' לעת צאת השואבות בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קל כלביא מנבחין כו' והוא לתת טעם על מה שבחר לו אליעזר לישב על הבאר ולא סר אל אחת האכסנאות, יען כי על הבאר הוא מקום קבוצת אנשים פחותי הערך משואבי מים ורועי צאן. וזהו שהמליצו ז"ל שמע קל כלביא מנבחין תואר על מספרי לשון הרע הוא מצית מה אינון אמרין כלומר כי על ידם יוכל לעמוד על תכלית ענין המבוקש.

חלק ח

ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם (כ"ד, י"ב). מדרש: מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו (ישעיה נ', י') אמר מי בכם ירא ה' זה אברהם, שומע בקול עבדו אשר שמע ה' בקולו של עבדו (הוא אליעזר) כו'. דבר אחר מי בכם ירא ה' זה אליעזר, שומע בקול עבדו בקול אברהם שהיה עבד להקב"ה שנאמר כו', אשר הלך חשכים בשעה שהלך להביא את רבקה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו הקב"ה היה מאיר לו בזיקים ובברקים, יבטח בשם ה' וישען באלהיו - ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם (פרשה ס', א').

הנראה בתכלית כוונת המאמר כי בא להודיענו אשר עבדות אליעזר לאברהם עליו השלום ושמיעתו למצותיו היה אך מפאת הכרתו את ה' יתברך ויראתו אותו ואת עבדיו, על דרך - את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. והוא שאמרו ז"ל מי בכם ירא ה' זה אליעזר שומע בקול עבדו בקול אברהם שהיה עבד להקדוש ברוך הוא, כלומר לא כהעבדים המשמשים את רבם עבור הגמול שישיגם או מצד היותר משועבדים מאבותיהם, אבל לא כמוהם אליעזר כי מיראתו את ה' נדבה רוחו אותו לשרת משרתי ה'. וכמו שזכרו הם ז"ל (שם במדרש) אמר אליעזר כבר קדמתני קללת נח עבד עבדים יהיה לאחיו מוטב שאשתעבד בביתו של אותו צדיק (ואם כן היה אליעזר נתעלה בשמעו מצות אברהם ממש כשומע אל ה' יתברך), והעד הנאמן על זה כי הנה העבד העובד את רבו מפאת ההכרח כי אכף עליו פיהו כמשפט כל העבדים אם יצוה עליו רבו דבר אשר בידו לפטור עצמו ממנו כמו לבקש אבדתו בשוק, הלא נגד פניו יענה אם תודיעני איה איפה היית בסוד מרעים ואנה פתחת אזור מתניך וכדומה מהתשובות, ועל דרך שאמרו הכשדיים אל נבוכדנצר אמר חלמא לעבדך ופשרה נהוא (דניאל ב', ד'). מה שאין כן העבד הנאמן אשר מגמתו ותשוקתו למלאות רצון אדונו ולהשלים חפצו גם בשיפול מעליו חיוב ההכרחי, לאשר הדבר יוצא מגדר האפשרי עם כל זאת מאהבתו את אדונו יתן מועצות בלבו ותחבולות יעשה עד כי יפיק רצון אדונו.

הוא הדבר באליעזר כי בצוותו אברהם עליו השלום לך וקח אשה לבני כמה זירז את עצמו והלך חשכים, דרך לא ידע, אורח ברגליו לא יבוא, עם השענו על אלהי אברהם אדונו שיורהו הדרך וינחהו במעגלי צדק. ואף גם זאת כי נשאו לבו להתפלל מאת ה' הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם, הנה מזה יבחן כי אליעזר היה איש ירא ה' וחפץ מאד במצות אברהם אדונו לשמור ולעשות ככל אשר יצוה עליו ולמלאות חפצו בלי להפיל דבר, וזהו מי בכם ירא ה' זה אליעזר שומע בקול עבדו בקולו של אברהם שהיה עבד להקדוש ברוך הוא וכאשר בארנו, והמופת אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו וכנזכר לעיל, ומזה יאומת ויבחן טוב לבו ואומן רוחו בעבדותו עבד ה' יתברך.

חלק ט

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם כו' אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני (כ"ד, כ"ז). מדרש: ממה שקפצה הדרך לפני הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדוני (פרשה ס', ו').

רבים מבינים כי מפאת חסד ה' בקפיצת הדרך שפט במאזני בחינתו שהמקום ברוך הוא יגמור בעדו להזמין לו זווגו, אמנה אחר ההשקפה הנאותה יעלה לנו כוונה היותר קרובה בע"ה. והוא על דרך אחד שכר בעל עגלה לנחותו אל אחת העיירות הסמוכות ויאסור לו מרכבתו ויתן עמו משרתו להנהיג העגלה, והמשרת היה איש אלם לא ידע דבר, אמר הסוחר אל בעל העגלה מה עשית לי ותנהג אותי על ידי אלם הזה אשר לא יוכל דבר אלי מאומה, אמר לו ומה בכך האם לא יספיק לך בלתי אם תדבר אליו, אמר לו הסוחר הלא לכל הפחות אצטרך לשאול מאתו אם עוד רב הדרך אל העיר חפצי שמה, ובאיזה מקום ארד ממרכבתי, כי הלא נכרי נחשבתי בעיר ההיא, וגם אם אבוא בתוכה לא אדע אם זאת היא אשר חפצתי בה. ענה אותו הבעל עגלה, דע לך כי בכל הדרך לא יתן מנוח לרגלי מושכי המרכבה עד כי יבוא לעיר ההיא ולמחוז חפצך, ואם כן במקום אשר יעמיד המרכבה תדע כי שם כלה הדרך וזה לך האות.

הנמשל אליעזר עבד אברהם הלך לקחת אשה ליצחק בדרך לא ידעו ולא דרך בה מעולם (וכאשר זכרנו למעלה הלך חשכים כו'), ולא ידע מקום זווגו של יצחק אך הלך לחפש באשר ימצא. ובזאת אם היה הליכתו כדרך כל הארץ אזי ודאי לא היה יודע מדבר השגת מבוקשו עדי עמדו על גמר הענין, אבל אחרי שהיה מחסד ה' יתברך להיותו נשא על כנפי נשרים אל המקום אשר דבר אדונו מגיע, ואך בכמעט קט שט וידא על כנפי רוח והועמד במקום ההוא, מזה הבין אשר אך פה כלה הדרך ופה ימצא דבר מבוקשו. ועל כן יצדק מה שנתן אליעזר המתנות לרבקה טרם ששאלה דבר כי מכבר היה נכון לבו בטוח אשר מצא מבוקשו ממה שקפצה לו הדרך ולכן מיד נתן אומר כבוד והודיה לה' יתברך, ואמר ברוך ה' אשר לא עזב חסדו וכו' אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני. ועל זה בא מדרשם ז"ל ממה שקפצה לי הדרך הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדוני, וכדברינו.

ובזה יתכן מה שסיפר לפניהם ואבוא היום אל העין ודרשו היום יצאתי והיום באתי, אשר לכאורה מה ראה להודיעם ענין זה אבל כוון בזה להודיעם כי נכון הדבר מעם ה' וממהר לעשותו ממה שהפליא עשות עמו בקפיצת הדרך למען לא יערבו אל לבם להתנגד אל רצון ה' חלילה, וכאשר מלאו עם פיהם לאמר אם מה' יצא הדבר לא נוכל דבר.

חלק י

ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי (כ"ד, ל"ט). רש"י: אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו.

הנה רבים העירו מה ראה הכתוב לרמז על זאת במאמר אליעזר אל לבן ובתואל ולא בדבריו הקודמים אל אברהם אדונו, כי שם נאמר אולי לא תאבה מלא בוי"ו, הלא יותר מהצודק היה לרמז במי שאליו נוגע הדבר הוא אברהם. והן אמת כי במדרש סמכו הדרש הזה על אולי הראשון שאמר אליעזר לאברהם וזה לשון המדרש (במקומו) ויאמר אליו העבד הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י"ב, ח') כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי (פרשה נ"ט, טי'). ולכאורה לא ידענו מדוע רש"י ז"ל דקדק על אולי השני.

וכדי לבוא אל ביאור הענין נתבונן עוד מה היתה זאת לאליעזר ומה ראה על ככה לגלות זאת על אוזן לבן ובתואל לספר לפניהם מה ששאל את אברהם אדונו. והנראה לקרב הענין על דרך דמיון סוחר אחד שהיה מסחרו ממרחק תמיד על ידי משולחו והיה מביא לו סחורה משם בהקפה מהסוחר הכללי, ולזמן קצוב היה שולח לו על ידי שלוחו מחיר סחורתו והיה לוקח עוד סחורה בהקפה, והיה זה משפטו כל הימים. לימים עלה על רוחו לשלוח שלוחו אליו לקוח ממנו סחורה עד למרבה שיעלה לסך גדול ולא ישיב עוד המחיר לבעליו ולא יוסיף שלוח עוד אליו (על דרך לוה רשע ולא ישלם (תהילים ל"ז, כ"א) רצה לומר על דעת כן שלא ישלם). וכאשר הציע דבריו לשלוחו לא הוטב בעיניו הדבר כי לא יעשה כן כו', אמר לו השליח על דעתי כי לא ירצה עוד הסוחר לתת סחורתו באמנה ובהקפה. ענה אותו עזות מדוע לא יאבה כעתה לשלוח מה שלא עשה כן מקדם ומאז. השליח להיות מוכרח לקיים דברי משלחו הלך ובא אליו ואמר לו אדוני שאל ממני כי אלך אליך לקחת עוד ממך סחורה הרבה בהקפה כמאז, ואמרתי לו כמדומה לי שלא ירצה הסוחר, אמר לי אף על פי כן, הסוחר השכיל על הדבר מה שאמר לו שפת יתר כמדומה כו' והבין מזה כי מסתמא בעלילה בא עליו לקחת סחורה בהקפה ולא ישוב אליו עוד, ולא אבה הסוחר לשלוח על ידו, והוא אך מסבת השליח שגלל על שפתיו דברים שדיבר לאדוניו כדי שהסוחר יבין מזה ולא ירצה לתת.

הוא הדבר באליעזר כי היה מחזר למצוא עילה שלא ירצה לבן או שלא תאבה האשה למען השיאו בתו והיא תצלח מאד, בשיזכיר לפני לבן ובתואל מה שאמר לפני אברהם אולי לא תאבה מזאת ירגישו הם כי יש לפחד בדבר, כי לולא כן אין מקום להסתפק כי מי שזה לא יאבה לתת בתו ליצחק אם לא שיש בו ענין כמוס ומוצנע שעל כן עלה על לב העבד לומר אולי לא תאבה.

ועתה יצדק כי בעלי המדרש ז"ל סמכו הדבר על אולי לא תאבה שאמר לאברהם שהיה מגמתו ותשוקתו שלא תאבה האשה ללכת למען אשר בתו יתן לבנו ליצחק, אך הכתוב בא להוכיח ולרמז על הדבר כי כן הוא כי חפץ בבן אברהם ממה שחזר וסיפר כדברים האלה בפני לבן אין זאת כי להורות נתן בלבו שימאן בדבר ואך זאת היא לאות ולמופת גם על דבריו הראשונים לאברהם. וזהו הרמז במאמר אליעזר ללבן ואומר אל אדוני אלי לא תאבה ונכתב חסר יען כי עיקר הדרש מוכרח מהסיפור הזה. וזהו שפירש רש"י ז"ל אלי כתיב כו', והבן.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה