אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
וישלח · חלק א
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' כה תאמרון כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך (ל"ב, ג').
הנה רבים מהמפרשים ז"ל העירו על ענין השליחות הנכלל במאמר עם לבן גרתי,שפת היריעה לדעת מה הוא ומה רצה בזה, גם מה שכתוב ויהי לי שור כו' הוא משולל המובן כי כלשון הזה לא הונח בלתי על הויה החדשה, אם בעיקרי ויסודי הברואים כמו ויהי אור וזולתם, או בענין המאורע ומקרה מחודש כאשר זכרו הכתובים בכמה מקומות, מה שאין כן על עניני קנינים, ומהצודק היה שיאמר ולי שור וחמור.
ולבי אומר לי בהבנת הענין בשנעיר עוד על שאלה עצומה והוא איך היה עולה על לב יעקב עליו השלום למצוא חן בעיני עשו עם מה שיגיד לו רוב עשרו וסגולתו, הלא זה הוא הסבה להבעיר בו עוד רוח קנאה על הברכה אשר ברכו אביו בראותו כמה מהטוב בא אליו מסבתה. אמנם כל זה יותר לנו בהזכיר מה שכתבנו באורך למעלה (פרשת ויצא) כי לאלהים יתברך שתי סוגי הנהגות, האחת הנהגה טבעיית והשניה הנהגה נסיית, ובהנהגה האחת נהג יתברך את אברהם עליו השלום טרם נתברך בכל, ומעת שנתברך אברהם עליו השלום מאת פני ה', וממנו יצחק, והוא את יעקב היה ענין הצלחתם על דרכי וסדרי הטבעיים. אך בעת שהיה יעקב עליו השלום מוכרח לברוח מפני עשו להיות גר בארץ נכריה ברכו יצחק ואמר לו ויתן לך את ברכת אברהם כו', והוא מוסב על ההנהגה שנהג יתברך את אברהם טרם נתברך בכל. ואף גם זאת זכרנו למעלה (שם) כי הטבעיית והנסיית אינם שוים בדרכי הצלחתם וסדרי עליתם, כי הטבעיית לא תצליח בעליה מהדלות לעשירות ביום או יומים אבל תוליכהו לאט לאט עד כי בהאריך הזמן יעלה ויבוא להון עתק (וזהו ויגדל האיש וילך הלוך וגדל כו' כלומר על דרך הדרגה כמבואר במקומו) לא כן ההצלחה הנסיית כי היא תביאהו מעלה מעלה ברגע אחד ובשעה קלה בפתע פתאום.
ומעתה נבוא אל הענין כי הנה בשירחיק איש עני ודל לאיי הים וכדומה ויעשה שם כמה שנים ויבוא לביתו בהון רב, נשפטהו כי הצלחתו באה לו עם דרכי הטבעיים בעסקי מסחר שהרבה במשך הזמן ההוא, או במלאכת עבודה וכדומה, וכשיזדמן כי יבוא לביתו עם ההון ההוא בזמן קצר ומעט אחרי רבע שנה וכדומה, ודאי נדין אותו כי הצליחו ה' על דרך נסיי וענין מקרה, אם על ידי מציאה והזולת מענינים הנסיים. אמנה לפעמים יזדמן אשר עם הימים הרבים שהיה שם לא הרויח מאומה עד שהיה כבר מוחלט בדעתו לשוב ולחזור לביתו ריקם ולא ישא את כל מאומה בידו, ואך בכמעט קט טרם נשא רגליו ללכת משם הצליחו ה' בעושר מופלג מאד. והנה בבוא האיש הזה לביתו לבעבור כי אין איש יודע מענינו כל משך הזמן ההוא באין ספק ידונו אותו כי הון עשרו והצלחתו באה לו על דרכי הטבעיים עם מה שנשא ונתן וקבץ על יד עד שעלה לסך גדול, כי אורך הזמן יוכיח עליו, הלא המשפט על האיש ההוא לגלות על אזנם איך ומה היה ענין הצלחתו, למען לא יאמרו ללבבם שוא ודבר שלא היה, ולא יעשו גם המה כמוהו להרחיק נדוד על חנם, ולא יסמכו על הנס.
כן הדבר ביעקב עליו השלום כי נשתהה זמן כביר אצל לבן וחזר לביתו במחנה כבד מבקר וצאן, ועשו בהתוודע אליו מרוב ההצלחה הזו הלא יעיר קנאה ויתן בקולו כאשר מאז על יעקב עליו השלום בראותו כמה מהטוב אשר מצאה ידו על ידי הברכות שברכו אביו מטל השמים כו'. אבל באמת לא כן היה כי כן הצלחת יעקב היה אך ענין נסיי וכאשר ביארנו למעלה, על כן עלה על לב יעקב להודיע ולגלות ענין הצלחתו על אוזן עשו כי איננה טבעיית באמצעות הברכות בלתי על דרך נסיי, והעד - כי כל משך הזמן שהיה בבית לבן לא הצליח מאומה וכל הימים הרבים לא הועילו לו דבר, כמו שכתוב לולי אלהי אבי אברהם כו' כי עתה ריקם שלחתני (ל"א, כ"ב), נמצא כי כל מוצא הצלחתו היה אך ענין נסיי ועל כן אין לו לעשו לשנוא אותו על אודות הברכות.
וזהו כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה, כלומר על חנם, אך ויהי לי שור וחמור כלומר עתה נתהווה עשרי על דרך נסיי, וכמו שכתוב את עניי כו' ויוכח אמש וכביאורנו למעלה, ומזה יבחן שאיננה מצד הברכות כי אם הצלחה נסיית, על כן ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך.