אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
וירא · חלק ז
וסעדו לבכם אחר תעבורו כו'.
הנה לכאורה מהראוי היה שיאמר אחר כן תעבורו. ואולי הרצון בזה כי הנה מדרך בני אדם שלא לאכול זולת לעת האוכל היינו כאשר ירעבו, גם לא יאכלו כי אם את אשר תאוה נפשם. ואם כן יש לשאול על אברהם עליו השלום שאמר ואקחה פת לחם. א'. אולי אינם רעבים. ב'. הלא לא יבצר ממנו מהעלות על דעתו אולי לא יחפצו בפת בגו זולת בשר הבריאה. אמנם הוא עליו השלום בדעת שפתו התיר הב' שאלות האלו, והוא כי ידענו שלפעמים יאכל אדם גם טרם ירעב, וגם מן הבא בידו ומה שיזדמן, והוא ממשפט הולכי ארחות בידעם הדרך שאין אכסנאות מצויות בו ימצא אוכל למו, אזי במקום שימצאו מה לאכול יאכלו גם כי איננו עת האכילה, וגם יאכלו כל מה שיתנו לפניהם כפי ההזדמנות, יען כי אחר שיפנו וילכו משם לא ימצאו מאומה, לכן יקדימו ויאכלו גם טרם ירעבו בשביל אחר כך, רצוני למען ישבעו אחר נסעם מזה.
והוא הדבר בעניננו כי אחד היה אברהם עליו השלום שהכניס אורחים לתוך ביתו ועל כן כל הולכי ארחות סרו אליו מן הדרך לאכול גם בטרם ירעבו, כי מן הוא והלאה אין עוד מאסף הבית, וזה שאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. כלומר מהצורך אליכם לסעוד אצלי על אחר עברכם מזה למען תשבעו אחר כך, ועל כן עליכם לאכול גם אם אינכם רעבים ומההזדמנות הנמצא גם לחם לבד. וזהו כי על כן עברתם על עבדכם. כלומר כן משפט כל עובר אורח לסור אצלי ולאכול אתי.שפת היריעה