אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
וזאת הברכה · חלק יא
ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל כו' (ל"ד, ט').
דע כי היראה בלב כנר בבית אשר בלא נר חושך בבית ונר קטן יהל אור בבית כלו, ואם הנר גדול יאיר גם כן אל חדרי הבית, ואם יותר גדול יפיץ אורו גם לחוץ. כן היראה כאשר היא פחותה זורחת רק עליו, ואם היא גדולה עודפת ממנו גם אל אחרים, כמאמר ויראו ממך, היינו מסבת יראתך השופעת גם לחוץיריעות האהל וכדברי המדרש בא וראה כמה בין שכונות לשכונות, להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן הדא הוא דכתיב ויבואו הרועים ויגרשום (שמות ב', י"ז) ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה על שם חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהילים ל"ד, ח') לסובבים ליראיו (בראשית רבה פרשה ע', י"א). ומפי מו"ר הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע שמעתי כי יש שיעור אל היראה באדם עד שתפיץ זהרה גם לאחרים, כמו שיש שיעור לכלי שממנה יושפע אל הכלי הסמוך לה, כי כאשר יתן איש כלי תוך כלי גדול ויצוק על הכלי הפנימי כל עוד שלא נתמלא הפנימי לא יגיע אל החיצון דבר, בלתי כאשר הכלי הפנימית כבר נתמלאה אז יגיע כל המותר אל הכלי החיצונה, כן שיעור היראה בלב הירא כי כאשר נתמלאו כל כלי נפשו בצדקה ועוז אז ישטוף ויעבור גם לסביביו. וכמו שכתבנו מזה למעלה (ריש פרשת תזריע, ובפרשת עקב על מאמר כי אם ליראה כו').
וזהו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו כלומר כאשר סמך משה את ידיו עליו, כבר היה מלא על כל גדותיו וכאשר משה רבינו ע"ה יצק על ראשו עוד וסמך את ידיו עליו נתפשטה ממנו ולהלאה. וזהו וישמעו אליו בני ישראל, היינו זרחה עליהם החכמה האלהית למען יוכלו להקשיב ולשמוע ולהבין אשר צוה ה' את משה: