אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
בשלח · חלק ל
ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצאו העם ללקוט דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (ט"ז, ד').
הנה מהראוי לשית לב מה ענין המן להיות נסיון על ידו אם ילכו בדרכי התורה אם לא.
ונזכיר לזה דברי המדרש: ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, הדא הוא דכתיב ברוך ה' יום יום (תהילים ס"ח, כ'). אמר הקב"ה לישראל במדה שאדם מודד בה מודדים לו, אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקים בה יום יום שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח', ל"ד) וכן ואותי יום יום ידרושון (ישעיה נ"ח, ב'), חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים דבר יום ביומו (פרשה כ"ה, ט'). ולבוא אל באור הענין נעמוד תחלה על באור הכתוב שזכרו ז"ל אשרי אדם שומע לי אשר מהראוי היה שיאמר שומע בקולי או לדברי.
והנראה בזה עם מה שידענו כי כמו שהכין יתברך מזון הגוף מהמאכלים והמשקים והזולת ממחסוריו, כן ראה והתקין מזון הנפש מאין תקח ערובתה ומאין תשאב מימי חיותה והוא - התורה, והמצוה והמעשים טובים, וכמאמר לכו לחמו בלחמי כו', וכמו שהגוף אם ירצה יסתפק במיעוט ההכרחי מה שלא יספיק לו בלעדו, כן במזון הנפש יש שיסתפק בתורה בשיעור ההכרחי לבד מה שאי אפשר בלעדו ולא יותר, וכענין שאמרו ז"ל אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה כו' (מנחות צ"ט). וזהו משפט ההמונים להסתפק במיעוט ההכרחי הזה, אבל לא כך אמר המשורר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (תהלים קי"ב, א'), היינו כי נפשו צמאה ושוקקת לדבר ה' יתברך, עד כי יהיה לו הלילה למשמר והיום למלאכה, וכל הימים אשר הוא חי לא יספיקו לו למלא חפץ לבבו, כאשר שאל דוד המלך ע"ה למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה (שם צ', י"ב). וזהו מה שאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי (שם כ"ז, ד'), ירצה כי בחפצי העולם הזה אם ישאל אדם דבר מאת הקב"ה ויתן לו שאלתו לא יבקשהו עוד אחרי כי כבר השיגו.יריעות האהל אבל דוד המלך ע"ה שאל דבר נפשיי אשר גם אחרי כי יעתר לו ה' לעשות שאלתו עם כל זה נפשו לא תשבע ולא ירף ממנו מלבקש עוד על הדבר ההוא בעצמו, כי מדי תתבונן נפשו ויגדל שכלו יוסיף אומץ בתשוקתו ולצעוד משלמות אל שלמות, וזהו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, היינו אבקש אותה אף אחר שאשיגה (ועיין דבר זה באורך בחבורנו קול יעקב איכה במאמר זכרה ירושלים).
וזהו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי כו', לשמור מזוזות פתחי. והוא על פי דמיון למשרת העומד בבית החיצון ואין לו רשות ללכת לנפשו רק להיות עומד מוכן אולי יצטרך לו אדונו עבור איזה דבר, הנה בקל יקראוהו וימצאהו, ויש שיבוא אל אחד איזה סוחר עם סחורה וזה היה לו דבר עם אנשים ואמר אל הסוחר עמוד נא בחדר החיצון וכאשר אצטרך לך אקראך אלי. וההבדל בין שני אלה כי המשרת מוכרח לעמוד שם פן יקרא אליו אדונו אבל הוא עצמו חפץ יותר שלא יקרא אותו ולא יטריח בשימושו, לא כן הסוחר הזה כי כל ישעו וכל חפצו לשמוע דבר ממנו כי הוא קורא אותו להשתכר בסחורתו.
וזהו הוראת אשרי אדם שומע לי רצה לומר נוטה אוזן ומצפה לשמוע אולי אני קורא אותו והיא מליצה על העובד מאהבה, שהוא דורש ומבקש חפש מחופש לחייב נפשו בעבודה יותר ויותר מאשר הוא עובד עתה, וזהו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי כו', לשמור מזוזות פתחי רצה לומר שהוא ממציא עצמו בכל לבו ונפשו לשמוע דבר ה' עוד יותר.
והאמנם כי הבחינה הזאת לא תתראה באדם בהנגלה ממנו כמו שהיא בקרב לבו הנה יש מופת נאמן שעל ידו יתברך יושר סתרו לעין כל, והוא בהזדמן לפניו דבר המטריד אותו מתורתו או מעבודתו, ובא אחר וקבל על עצמו לבצע מעשה הדבר ההוא בהשתדלותו בעבורו כי אז תראה כמה תחשב לו לצדקה מה שרעהו פרק ממנו הטרדה ההיא, לא כן הדבר באיש מנוחה ובאדם בטל כי אם תפגענו איזה מלאכה תהיה אצלו למציאה גדולה לבלות זמנו בה, וזה היה ענין המן שכלכל יתברך את ישראל במדבר באין טורח כלל ובזה היה להם נסיון אם לבם שלם באהבת התורה והמצות יחוייב כי יערב לנפשם העדר טורח בקשת המזונות להיות נקי לבית ה' לתורה ולתעודה. וזהו ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, כי אם הם חפצים בשקידת התורה יחוייב כי ישבעו נחת מן המתן הזה.
וזהו דברי המדרש במדה שאדם מודד כו', הקב"ה נתן לנו התורה לעסוק בה יום יום כו', חייכם שאשביע לכם לחם מן השמים יום ביומו למען אנסנו כו', וכמו שבארנו: