אור ברסלב
אהל יעקב על התורה בשלח › חלק כא

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

בשלח · חלק כא

חלק כ

עוד במדרש: דבר אחר אז ישיר משה הדא הוא דכתיב נודע ה' משפט עשה (תהילים ט', י"ז) מדבר במצרים שעשה הקב"ה בהם משפטים במצרים ועל הים כו', ומהו נודע ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה' כו', בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה מה אמר כל הבן הילוד אף הקב"ה עשה לו כשם שעשה שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, מה הגיון סלה אמרו ישראל מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים שנאמר אז ישיר משה (פרשה כ"ג, ט').

והמאמר משולל הבנה, אבל על כל פנים יורה פשטות הדברים כי ישראל בעצמם לא ידעו מתחלה מה לעשות אם לומר שירה ואם לחדול, ואחרי שובם התנחמו והחליטו בלבם לשיר וכמאמר אז ישיר שהוראתו כפי המבואר שראו אז איזה דבר מה שהכריעו על ידו לשורר השירה הזאת. ואם כן עלינו לחקור בהדבר ההוא מדוע נסתפקו תחלה ומה נתחדש להם אחר כך.

ואחשוב בהבנת הענין כי הנה עון מצרים היה תחלה נגד ישראל כמו שכתוב ויעבידו מצרים את בני ישראל כו', ולסוף הרבו לפשוע נגד ה' עד שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ונמשך המרד הזה עד מכת בכורים כמבואר בכתוב. והנה עתה יש לנו ספק בראותנו כי יד ה' היתה בם עד תומם אם היתה בעבור נקמת ישראל או בעבור נקמת שמו הגדול. והנפקא מינא אם לומר שירה על מפלתם, כי אם עיקר ענין מפלת מצרים היה אך בעבור שמו יתברך ותשועת ישראל באה להם ממילא אם כן אין הראוי להם לומר שירה כנודע.יריעות האהל

והוא על דרך משרת שהיה בבית עשיר יצא לשוק לקנות חפץ בעבור בעליו ויפגשהו אחד מאנשי העיר ויכהו הכה ופצוע ויודע הדבר אל בעליו העשיר ויתמה על החפץ ויאמר אל משרתו אולי לא ידע הנבל הזה מי אתה, ויענה ויאמר גם אנכי כן דמיתי ואמרתי לו וגליתי את אזנו כי אני מבני ביתך ואז הרבה במכאובי כי אמר מה לך להפחידני באדוניך, אז לבש קנאה בחמת אפו וימהר וירץ ויעשה בו שבטים ויקנא קנאה גדולה.

כן ממש היתה עצת משה רבינו ע"ה להעלות חמה לנקום נקם בפרעה ועמו, אמר ויספר לפני הקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך ואז הרע לעם הזה יתר מאד וכמו שנתבאר למעלה עיין שם.

ונתבונן עתה בהעשיר הזה שהתעורר עתה לקחת נקמה מיד המכה אשר הכה את משרתו אם שהכה אותו בעבור משרתו רק שעל ידי פגיעתו בכבודו התעורר להעלות חמה, או שכל עיקר הכעס והנקמה לא היה רק על אשר חרף אותו ועל אשר ביזה אותו בעצמו ולא בעבור נקמת משרתו, והנפקא מנא אם המשרת צריך לתת לבעליו תודה על זה, כי אם קנא בעבור משרתו מחוייב המשרת לתת לו תודה על זה, מה שאין כן אם מה שעשה עשה רק למענו ולמען כבודו מה לו אל המשרת להודות לו. אמנם יש דרך אל המשרת שיתברר לו ענין הנקמה מה זה ועל מה זה והוא כי העשיר נתודע אל הבליעל המכה הנזכר לעיל כי כאשר כועס עליו והוא מתעורר לבוא עליו במשפט הקדים את עצמו וימהר וירץ אל בית העשיר בהכנעה גדולה ויבך ויתחנן לו שימחול לו על הנבלה הזאת, ועם כל זה לא נתפייס ויקם עליו וייסרהו למשפט ויכהו מכה רבה אז כבר נתברר אל המשרת כי לא על כבוד עצמו הוא עושה רק בעבור נקמת משרתו ואז הוא יודע כי ראוי להודות לו על זאת.

כן הדבר בהמכות שהביא יתברך על פרעה יש להסתפק בהם אם שהיו בעבור אשר חירף כלפי מעלה ואמר מי ה' כו', ולא למעננו ואז אין אנחנו חייבים להודות על ההכאות האלה שהכה את פרעה כי לא היו בגללנו, או שהיו רק בעבורנו. וזה נתברר לנו כי הלא הרשע הזה אחר אשר קבל חמשה מכות נכנע מפני ה' ואמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ועם כל זה הוא יתברך לא הביט על זה ויכהו עוד מכה רבה מוכח בע"כ כי רק בעבורנו בא עליו כל מה שבא ואם כן מחוייבים אנו לשורר ולזמר לתת תודה לאלהים יתברך.יריעות האהל וזהו נודע ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה' ר"ל שכבר נודע ה' וכבר הכירו המצריים כחו ואלהותו יתברך ועם כל זה משפט עשה בע"כ כי בפועל כפיו נוקש רשע, רצה לאמר בעבור ישראל שהם פועל כפיו של הקב"ה רק בעבורם בא עליו המוקש ולא בעבור נקמת ה' רק נקמת ישראל ואם כן - הגיון סלה מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה