אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
בשלח · חלק ה
בילקוט: ולא נחם אלהים כדרך כל הארץ דרך ארץ מים מלמעלה ולחם מלמטה, ברם הכא הלחם מלמעלה שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והמים מלמטה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר.
הבנת הדברים הוא גם כן על דרך שכתבנו כי הנה ידענו כי לאלהינו יתברך שתי הנהגות שהוא מנהג אותנו בהם: טבעיית, ונסיית, ובהנהגה הטבעיית היינו מתנהגים עת היינו על אדמתנו והיה לנו בית המקדש ומזבח וקרבנות העלולים להריק ברכה על ידי עבודתנו בקודש. ממש כאשר יאציל האב לבנו הגדול איזו סך ומורה אותו דרכי המסחר שישא ויתן ויפרנס עצמו ממעשה ידיו. אבל טרם הביאנו ה' אל המנוחה ואל הנחלה היה השגת טובותינו על דרך הנהגה הנסיית ממש כבן קטן הסמוך על שלחן אביו ומספיק לו כל פרטי מחסוריו כי עד היום ההוא לא היה בידינו במה לעבוד את ה' לפרנס עצמנו מעמל נפשנו. והנה ידענו שאין מציאות לעניינים נסיים בלתי במקום שכלו בו כל דרכי הטבע ואין להתקיים עוד בהם.שפת היריעה ועל כן גם עתה בזמן הגלות שנעדרו מאתנו כל כלי עבודתנו ואין מקום להתפרנס בדרכים הטבעיים הנה בחסדו יתברך ינהג אותנו בחסד ורחמים גדולים על דרך הנהגה הנסיית וכאשר הפליא אתנו קודם בואנו לארץ ישראל. וכבר כתבנו רב מזה (פרשת תולדות) דרשהו משם.
וזהו הענין פה כי אם היתה הגאולה בזמנה היו באים מיד לארץ ישראל והיו מתנהגים בדרכי הטבע. אבל הנה מחמת דוחק השעה גאלם יתברך אף קודם הזמן, ולארץ ישראל לא היה בידם ליכנס מטעם שכתבו למעלה נמצא ממצרים יצאו ולארצם לא באו, ועל כן אין מקום אל תחנותם בלתי בעקום שאין בו ישוב לבני אדם היינו במדבר ולנהגם על פי הנהגת הנסיית כי עוד לא היה להם חלק בהנהגת הטבע.
וזהו ויהי בשלח פרעה את העם וכנזכר לעיל שהיתה הגאולה אך מסבת פרעה שהכביד עולו על ישראל להעבידם בקושי ולכן הוצרך הקדוש ב"ה להוציאם ממצרים קודם הקץ. על כן ולא נחם אלהים דרך ארץ וכדברי הילקוט דרך ארץ לחם מלמטה ומים מלמעלה כו', כלומר לא נהגם על פי דרכי וטבעי העולם כי אם בדרך נס: