אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
בראשית · חלק כא
לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. (ב', י"ח) מהראוי לעמוד על העדר הטוב בהאדם בשיהיה לבדו ומה ענינו ומה בא לו בסיבתה, גם מלת עזר וכנגדו שהם ב' הפכים, וכבר הרגישו ז"ל ודרשו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. (יבמות ס"ג)
וכדי לבוא אל הביאור נקדים מאמר רז"ל רב חייא בר אבא בשם רבי לוי פתח: אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד (תהילים ס"ב, י'). בנוהג שבעולם מה הבריות אומרים: איש פלוני נושא פלונית, אך הבל בני אדם. פלונית תנשא לפלוני, כזב בני איש. המה מהבל יחד, אמר ר' חיא עד שהן עשויין הבל במעי אמן, הם יחד. (ויקרא רבה פכ"ט, ח')
ולהבין כוונתם ז"ל, נקדים עוד דברי הנביא: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך, (מיכה ו', ח') וכלל הענין הוא עם מה שידענו כי מלבד מה שהאדם עלול לחטא מרחם אמו, כמו שכתב דוד המלך עליו השלום: הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, (תהלים נ"א, ז') וכמאמר: ועיר פרא אדם יולד. (איוב י"א, י"ב) עוד זאת רעה חולה ורבה היא על האדם, מה שאיננו מכיר בגנות מעשהו, ואיננו מבחין בדרכיו הרעים, וכמו שאמר החכם עליו השלום: כל דרך איש ישר בעיניו (משלי כ"א, ב') וכמליצת רז"ל: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. ממש כאשר יפול שחרורית על פני האדם, הנה מעצמו לא ידע בו ולא ירגישנו בלתי אם אחרים יודיעו אותו, אבל רפואתו והצלתו קרובה משני פנים, האחד. בשישמע לקול מורים ולמוכיחים, שהם, רשעו נגד פניו יענו ויורו אותו הדרך הטוב והאמת. וכדי להקל הענין על האדם, שלא יצטרך לשמוע גערת חכם והלמות צדיק, בא שלמה המלך עליו השלום ויעץ עליו עוד אופן הב' והוא מה שאמר: עיניך לנוכח יביטו כו'. (שם ד', כ"ה) כלומר אשכילך ואורך האמת, שאין האדם רואה חובה לעצמו, במופת, כי רעך אשר כנפשך, הנה גם הוא איננו מרגיש בחסרון מעשהו, ואיננו מבחין ברעתו, מפאת כי דרכו ישרה לעיניו. אבל אתה תחזה ועינים לך לראות ברעתו. (כי מהנקל הוא לאדם להרגיש במעשי זולתו ולא כן במעשי עצמו כנודע) ואם כן שפוט נא, כי גם אתה, שגית ברואה מה שלעיניך דרכך ישר וטוב. וזהו: עיניך לנוכח יביטו, כלומר תביט על מעשי אישים הנוכחיים, ותראה בהם שאינם מבחינים מאומה מרעת מעשיהם, ובזאת: וכל דרכיך יכונו. כי מהם תדין על עצמך, ממש כהסתכלות במראה הלטושה, שפעולתה לחוות לאדם דמותו. וזהו: הגיד לך אדם מה טוב, כלומר אך על ידי אדם זולתך, תעמוד על הטוב והאמת.שפת היריעה (והארכנו בזה בספרנו "ספר המדות" בפרק שמיני משער האהבה עיין שם בשיורי המדות (בט"ו משני) בספרנו "שמן המור").
והן זאת היתה מרצון חכמתו יתברך במה שכתוב: לא טוב היות האדם לבדו, כי על ידי שהאדם בעצמו איננו רואה גנותו, מוכרח להטות אוזן, לשמוע כלמודים דברי זולתו. או אם בעיניו יראה את זולתו, כי גם הוא הולך חשכים ואינו מרגיש חסרונו וידון ממנו על עצמו. וזהו: אעשה לו עזר כנגדו, פירוש או שתהיה לו לעזר על ידי מה שיביט בעיניו על זולתו וידון דין על עצמו, או אם לא ישכיל על זה יצטרך להטות אוזן לתוכחת מגולה. וזהו שדרשו ז"ל: זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו, כלומר שתוכיחנו על פניו.
ובזה יצדק מאמרם ז"ל, במדרש הנזכר לעיל והוא כי ידענו שזווג האדם נעשה למעלה בתחילת יצירתו. וכמאמרם ז"ל: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני (סוטה ב'). ופה בעולם הזה יזדווגו על ידי סרסרות שדכנים המעריכים גם כן לומר פלוני ישא פלונית. והאמנם כי על ידיהם יבצע הקב"ה את מעשהו, אבל אינם יודעים ואינם מבינים אל פעולות ה', כי המה יעריכו משפחה מול משפחה או נדיב לקראת רעהו וכמוהם, וכל זה הבל ודבר כזב, כי למעלה העריכו זו אל זה, להיותם או לעזר, או להתנגד. ושוקלים בפלס ומאזני המשפט, זיווגם של בני אדם איך פלוני ראוי לפלונית, ממש כמערכת הרפואה להחולה.
וזהו דברי המדרש: אך הבל בני אדם כו' בנוהג שבעולם, מה הבריות אומרים פלוני ישא פלונית כו'. במאזנים לעלות, כלומר: מרבים הבל וכזב במה שהוא ענין גבוה העולה הוא למעלה במאזני ה'. ושם, בדבר ה' נעשה זיווגם העליונייי. וזהו: המה מהבל יחד, עד שהמה, הבל במעי אמן, הם יחד, כלומר נתהווה הזיווג למעלה ושם נערך עזרם ומגנם.