אור ברסלב
אהל יעקב על התורה בראשית › חלק יב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

בראשית · חלק יב

חלק יא

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. מדרש: במי נמלך וכו' א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות מהם אמרו אל יברא ומהם אמרו יברא כו' רב הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינים אלו עם אלו ומתעסקים אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להם מה אתם מדיינים כבר נעשה אדם (פרשה ח', ה')שפת היריעה

הנה ההוראה מדבריהם הוא שהם ז"ל מפרשים מלת נעשה על לשון נפעל, לומר כבר נעשה והוא מתנגד אל הפשוט המורה על המלכתו יתברך עם מלאכי מעלה וכמו שזכרו הם ז"ל. והיותר תמוה וכי מהצורך היה להקב"ה לעצתם, הלא מכבר אמר הנביא: את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו (ישעי' מ', י"ד) מי יאמר אליו מה תעשה (איוב ט', י"ב).

ובגמרא: אמר רב יהודא אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לברוא את האדם ברא כת של מלאכים אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להם כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהילים ח', ה') הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך, מה הועילו, וכו' עד כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה, כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים. אמרו לפניו: ריבונו של עולם לא יפה אמרו ראשונים? אמר להם: ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (ישעיהו מ"ו, ד') (סנהדרין ל"ב, ב').

וגם במאמר הזה אנו רואים בו לכאורה מן הזרות כי מה ראה יתברך לברוא כת אחר כת ולהמלך עמהם לבלתי שמוע לקול עצתם ומה הועילו בתשובתם. ולבי אומר לי כי אבינו מעולם עשה זאת לטובת האדם ולקיומו והוא מהחסדים הנפלאים והרמים שבלעדו היה העולם כבר חרב חס ושלום. וההכרח היה כי יתיעץ עמם, גם כי לא יאבה ה' לקבל עצתם ולהסכים עמהם.

ויתבאר הענין על פי משל שר אחד צוה לאשר על ביתו לנסוע לעיר ידועה על יום השוק לקנות לו איזה חפץ יקר או כלי מפואר והזהירו לבל ישוב ריקם לביתו. ויהי בבואו העירה התחיל לחקור ולחפש איה ימצאנו לקנותו ולא מצא כ"א אחד בעיר ביד סוחר אחד והסוחר היה מעלהו בדמים יקרים (כמשפט הדברים כבדי המציאות) והאיש ההוא היה הולך הלוך ושוב שוקד על דלתות הסוחר לישא וליתן עמו, ויהי קרוב לגמר המקח נתוודע הדבר אל סרסור אחד ויבקש עילה כי יהיה לו דבר עמהם בענין המשא ומתן הזה ובא אל הסוחר לאמר לו הלא ידעת אחי כי גם אנכי כמוך ידעתי מהחסרון והמגרעת הנמצא בהכלי ועתה אם לא תפייסני ברצי כסף אלך ואגלהו לאזני הקונה ויקפוץ ידו מקנותו. וירע הדבר מאד בעיני הסוחר ויחר אפו ויאמר לו צא נבל לא אתן לך כל מאומה. ולא נח לב הסרסור וילך ויגד להקונה מאותו החסרון הנמצא בהכלי, והאיש ההוא עם כי מתחילה אחרי שמעו, הוסג אחור מלקנותו. אולם אחר יום או יומים נחם אל לבו כי אין לבוא אל בית השר בלתי אם הכלי אתו. וילך אל הסוחר ויתן דמי הכלי כחפצו. ויהי בשובו לבית השר עם הכלי לא רצה השר לקבלו כי אמר כבר מצאתי אחר נאה הימנו או אי אפשי בכלי יקר כזה, אז חלץ חושים ובא העירה אל הסוחר ואמר לו קח לך כליך והחזר לי מעותי ראה גם ראה מהחסרון אשר מצאתי בו, השיב לו הסוחר מה לי ולך מאומה הלא הוגד לך מראש מהסרסור טרם נתת דמיו ואתה רצית בו וקנית.

הנמשל, כי מן הנודע הוא שכל תכלית בריאת האדם, היה לכבודו יתברך לירא מפניו ולשמור מצותיו כמאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג, ז'). וחיוב טבע הבריאה הוא להיות האדם ישר נקי מכל חטא. והיה כי יחטא ואשם לעבור את פי ה' אחת דתו להחזיר העולם לתוהו ובוהו כי לא על תנאי זה הטבעו אדני ועמודי העולם שיהיו מעשי ידי יוצר מכעיסים לפניו. ולפי שורת מדת הדין גם תשובה לא תועילנו. (כמו שכתב החסיד בהקדמתו לשער התשובה) ואלהינו מרחם להיותו קורא הדורות מראש ומרחוק נראה אליו כי רבה רעת האדם מנעוריו ואין אדם שליט ברוחו לעשות טוב ולא יחטא.

לכן טרם עשה את האדם ראה והכין לו אופן קיומו בארץ, כענין שאמרו ז"ל: "מתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים למדת הדין כו'" (במדרש פרשתנו י"ב, ט"ו),יריעות האהל בל יפגיעו בו הדוברים עליו עתק וקטגוריה. והוא, להתייעץ עם המלאכים ולהמלך עמהם על בריאתו, והם יענו ולעומתו יאמרו: עתיד הוא לחטוא. ואחרי כי יזכירו לפניו מה שבלבם, יעשה כרצונו וכחפצו ויברא את האדם.

ועילת הדבר הוא כי מאז אף כי יחטא האדם ואשם אין מקום לבעל הדין לקטרג ולדבר דבר אם מראש הזכירו גנותו לפני ה' יתברך כי הוא מעותד לחטא ועם כל זאת בראו אלהים.

וזהו מאמר הגמרא: כיון שהגיע לדור המבול ולדור הפלגה כו' אמר להם הקב"ה: ועד זקנה אני הוא אני עשיתי ואני אסבול כלו', הלא קדם ידעתי מגנות האדם וחסרונו ועם כל זה עשיתיו. לכן "ואני אסבול".

וזהו מה שאמרו במדרש בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, ועילת הרצון בזה היה אך למען שיזכירו רעת האדם וחסרונו. ועל כן אחר שהזכירו עמד ובראו, וזהו מה שכתוב מה אתם מדיינים אלו עם אלו כבר נעשה אדם. כלומר לא נמלכתי עמכם למען עשות כדבריכם גם לא שאלתי על עצתכם זולת להתוודע ולהגלות ולהזכר רעת האדם על פיכם ואני הטוב בעיני עשיתי.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה