אור ברסלב

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

בלק

חקת

חלק א

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל (כ"ב, ב').

מה מאד ראוי להתעורר על התחלפות התוארים אשר עשה ישראל מפני העם, ואחר כך חזר ואמר מפני בני ישראל.

ובמדרש: וירא בלק ראה מה שעשו בסיחון כו' והיו אומרים לא אמר הקב"ה כי לא אתן לך מארצו ירושה הרי ארצנו לפניהם לכך היו מתייראים (פרשה כ', ג'). וגם מאמר זה מהצורך להתבונן בו כי באין ספק אחר שהיה בלק מן חכמי העמים כמו בלעם לא יפלא ממנו ההתנצלות כי עמון ומואב טהרו בסיחון ומה הפחד אשר פחד.

אמנם דע כי כבר הורו אותנו חז"ל (במדרש תשא) אשר תואר עם מוסב על הערב רב אשר עליהם אמר בלעם הנה עם יצא ממצרים כי עלו מבלעדי צווי ה' יתברך כמו שאמר למשה לך רד כי שחת עמך גו' עיי"ש.

ומעתה נוכל לומר אשר גם בלק ידע מזה כי עמון ומואב טהרו בסיחון אבל זאת נתן אל לבו אחר אשר מאמר לא תצר את מואב אינו לחק אשר לא תופר ע"י שום היתר, כי הלא ע"י סיחון הותרה הרצועה ומותר להם לקחת א"כ שערי ההיתר לא ננעלו ועוד ימצאו פתח להתיר, והקרוב מכל ההיתרים הוא כי ישלחו את הערב רב כי הם לא נצטוו על זה ואינם בכלל הצווי. וזהו וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ועמון ומואב טהרו בסיחון אם כן ויגר מואב מפני העם (הערב רב) מאד, כי כאשר יש היתר ע"י סיחון יהיה גם כן היתר ע"י הערב רב ולכן ויקץ מואב מפני בני ישראל כי איככה יהיו נשמרים מהם מעתה:

ומה יפה אמרו ז"ל בסמוך ויגר מואב לשון גר ראה את עצמו כגר בעולם (שם). באור זה על דרך עשיר גדול מכסף ומזהב בא גנב ונתן עיניו בו לגנוב את כל הון ביתו, וכאשר הרגיש העשיר כי זה האיש גנב מביתו ב' וג' כלים היה נועל הדלת בפניו ולא נתן אותו עוד לעבור על מפתן ביתו, מה עשה הגנב הלך ופיתה כל השכנים שישאלו להם כלי כסף מאת העשיר, והוא הלך וגנב אצל השכנים, אז אמר העשיר מעתה אין אני יודע עוד ממי לשמור את עצמי ובעד מי אסגור הדלת.

הנמשל כל העמים פחדו מפני בני ישראל כמאמר רחב ונשמע וימס לבבנו גו' (יהושע ב', י"א) מלבד מואב שהיו בטוחים גם מישראל ועתה כאשר ראו כי הקב"ה מצא היתר ע"י סיחון א"כ ראה את עצמו כגר בארץ לאמר ע"י מי ימסור אותי הקב"ה ליד ישראל:

חלק ב

אולי אוכל נכה בו כו' (כ"ב, ו').

ראוי להתעורר מדוע אמר לשון ספק הלא אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ומה גם מה ירויח בזה שיקלל את ישראל הלא עוד לא יהיה בטוח פן יבוא עליו עם אחר מן העמים, והיה לו לבחור יותר שיברך אותו ויהיה בטוח מכל העמים.

ואולי יתכן כי מואב כאשר נלחם עם סיחון אז קלל את מואב כמאמר אכלה ער מואב, א"כ לא היה יכול לבקש מאת בלעם שיברך את מואב בהיותו כבר ארור ואין ארור נעשה ברוך, לכן בקש לקלל את ישראל ובזה יהיה דומה בדומה, וע"כ אמר אולי אוכל נכה בו ע"ד ספק.

וזהו מה שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם כו' ואשר שכר עליך כו' (דברים כ"ג, ה') אמר ב' טעמים כי על אשר לא קדמו בלחם היה מקום לומר כי זה היה רק מסבת קמצנות אשר בהם. על זה אמר ואשר שכר עליך את בלעם כו' ואמר לו לתת מלא ביתו כסף וזהב רק בעד ספק אולי אוכל נכה בו:

חלק ג

במדרש: לא הניח הקב"ה לאומות פתחון פה לעתיד לומר שאתה רחקתנו, מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד נביאים לישראל כך העמיד לאוה"ע העמיד משה לישראל ובלעם לאוה"ע, בא וראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע כו' ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת הרחמים לישראל ועל אוה"ע כו' וזה אכזרי בקש לעקור אומה שלימה, לכך נכתב פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוה"ק מאוה"ע שזה עמד מהם וראה מה עשה (פרשה כ', א').

ונקדים לזה מדרש (פ' לך ופ' וירא) אהבת צדק ותשנא רשע ע"כ משחך כו' ר"ע פתר קרי' באברהם, בשעה שעמד א"א לבקש רחמים על סדומיים כו' עד השופט כל הארץ לא יעשה משפט אם עולם אתה מבקש אין דין כו' ומה אתה תופס החבל בשני ראשין, בעי עלמא ובעי דינא אם לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים כו' אמר לו הקב"ה אברהם אהבת צדק ותשנא רשע אהבת לצדק את בריותי שנאת מלחייבן ע"כ משחך כו' שמנח ועד אצלך עשרה דורות ולא דברתי עם אחד מהם אלא עמך ע"כ. ורגע אדבר בביאור דברי דוד המלך ע"ה ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק כו' עד עושה אלה לא ימוט לעולם (תהלים ט"ו, א'-ה'). דע כי צדקת הצדיק הוא לא' מב' סבות, אם כי הוא קדוש מרחם ונולד טוב מבטן אמו כענין מאמר השי"ת לנביאו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א', ה') או כי מצד תולדתו איננו מעולה ומשובח מכלל ב"א אשר עליהם יסוב מאמר דוד המלך ע"ה ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א, ז') זולת צדקתו באה לו עם רוב שקידתו והשתדלותו ללמוד דרך טובים, הלך את חכמים וכדומה מהיגיעות המביאות האדם לשכל טוב, ורעיונות לטושות בידיעת השי"ת ובקבלת עול התורה והמצוה. והנה ההבדל ביניהם הוא על דרך מלך אדיר שיש תחת ידו אוצרות מלאות כל טוב אשר לא מלא אותם ע"י עצמו בכיבוש מדינות ומערכות מלחמות, רק נפלו לו בירושה מאביו שהיה גבור חיל בארץ לצבור כעפר כסף, וידיו עשו את כל הכבוד הזה. הוא איננו בטוח בעשרו וסגולתו שלא יעמדו עליו זרים וישאפו חילו, כי מעודו עמד על שמריו שאנן מנעוריו ולא חגר כלי מלחמה על כן ביום קרב יהיה צר כחו. לא כמוהו המלך הנולד רש והיה זריז ומהיר לערוך מלחמות לאסוף ולכנוס בזרועו ועוצם ידו סגולות מלכים, הוא הוא היותר בטוח בעשרו שיהיה שמור אתו כמוס עמדו, כי מאי דלא הוי הוי כו'.

הוא הדבר והוא הענין בב' סוגי הצדיקים שזכרנו כי הנולד טוב מרחם אמו ומעודו לא לחם מלחמות היצר הוא איננו בטוח ממנו שלא יעמוד ויתגבר עליו, ובאם יעמוד עליו לא ימצא את ידיו לנצחו כי לא נסה בכזאת ובקל ילכד ברשתו ח"ו. לא כמוהו הצדיק אשר צדקתו בא לו ע"י עמל ויגיעה ועל כל מדה טובה ערך מלחמה עם היצר טרם קנה אותה קנין עצמיי בנפשו עד שלבו חלל בקרבו, אזי ידיו רב לו לעמוד בצדקתו ונכון לבו בטוח כי לא ימוט לנצח. וזהו מה שאמר דוד המלך ע"ה ה' מי יגור באהלך כו' הולך תמים ופועל צדק כו', רצונו כל אלה משובחים בשגם נולדו כך מרחם אמם, אבל עושה אלה כלומר מי שעושה מדות האלה קנין בנפשו עם רוב היגיעה והשקידה בטוח הוא כי לא ימוט לעולם:

ועם דברינו אלה נקרב דברי רז"ל בגמרא, (קידושין ל"ג, ב') ובמדרש (פרשת תשא) והביטו אחרי משה חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח אשרי יולדתו, אשר לכאורה הפלוגתא רחוקה מאד. ולדברינו הקרוב לומר כי גם אותם שאמרו אשרי יולדתו מגמתם היה לגנותו לאמר האמנם לא נכחד כי טוב הוא אבל הוא נולד בטובו ולא יגע וטרח על צדקתו רק באה לו מסיבת מולידיו הטובים, וזהו אשרי יולדתו כלומר אך למולידיו כי משרשם הטוב יחיל טובו.יריעות האהל

ומעתה נשוב לעניננו, כי מן הידוע הוא כי בדברים ההפכיים האוהב אחד הוא שונא הב' המתנגד לו, אשר ע"כ ישפוט שכל האדם כי לפי רב צדקת הצדיק כן ירבה לשנוא הרשע יען היותו ההיפך ממנו והמתנגד לענינו. אולם באברהם אבינו ע"ה מצאנו ההיפך כי עם היותו אך טוב עכ"ז לא עזב חסדו ומצא את לבבו לבקש רחמים על סדומיים. ולא נפלאת היא ולא רחוקה היא, ונקח דמיון על זה מאיש שאביו נתן לו הון ועושר בלי יגיעה, אין פרוטה נחשב לו למאומה, לא כן האיש שעשרו בא אליו ע"י העמל והיגיעה ומרוב עבודה הנה מזכרו כבדת השגתו כל פרוטה ופרוטה כמה מהלאות והעמל היה לו בכל א' עד כי קבץ על יד רכושו אשר רכש, יהיה נחשב בעיניו אף פרוטה אחת.

כן הדבר במי שהוא נקי וצדיק מסבת הערכתו מלחמות עם יצרי לבו עד כי גבר עליהם, בשגם יאהב הטוב והיושר ויהיה מואס בההיפך עכ"ז מדעתו את יצרו כי עז הוא ומלחמתו כי קשתה יביאנו לבו לזכות גם הפחותים ממנו. אבל לא כמוהו הנולד ישר ולדעתו יבחור בטוב וימאוס ברע מבלעדי מלחמה וקרב עם יצרי לבו, הוא איננו רואה שום זכות לבינונים ומה גם להרשעים להיות היצה"ר בעיניו כחוט השערה. וזהו ההבדל בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע, כי נביאי ישראל זכו להנבואה מעמל נפשם ורוב יגיעתם בטהרות ובפרישות וע"כ היו במדת הרחמים על ישראל ועל אוה"ע בידעם את האדם כי רבים לוחמים לו. לא כמוהם נביאי אוה"ע כי הם לא השיגו הנבואה מפאת הכנתם וכח וזכות מעשיהם, כ"א הקב"ה חלק לו רוח נבואה בצד מה, ע"כ אכזרי הוא לא ירחם על המוני האדם מאומה.

ומעתה יזהירו דברי המדרש: אהבת צדק ותשנא רשע, ועכ"ז אהבת לצדק את בריותי ושנאת מלחייבן אשר מזה יבחן כי צדקתך ותום דרכך בא אליך אחר רוב העמל והיגיעה, ע"כ משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך שמנח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם כ"א עמך, כלומר על היותך מליץ ישר וטוב על חבריך ואתה במדת הרחמים עליהם הנך ראוי לנבואה, והוא הדבר בבלעם שאמרו ז"ל לא הניח הקדוש ב"ה לאומות פתחון פה לעתיד לומר שאתה רחקתנו, מה עשה כו' כך העמיד לאוה"ע כו' עד וזה אכזרי בקש לעקור אומה שלימה, ומבואר כדברינו.

וזה שסיימו לכך נכתב פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוה"ק מאוה"ע שזה עמד מהם וראה מה עשה, כלומר כי לע"ל תהיה תשובתו יתברך לאוה"ע (על שאלת למה רחקתנו) לאמר מה בצע בנביאכם הלא הטוב אין אתם, אבל עוד כמה מהרעה יגיעכם מסיבתם, והעד - בלעם:

חלק ד

כי ירט הדרך לנגדי (כ"ב, ל"ב). גמרא: יראה ראתה נטתה (שבת ק"ה).

באור הדברים על דרך שמצאנו במדרש להלן שבע ובקשו הרועים להזדווג להן הדא הוא דכתיב ויבואו הרועים ויגרשום (שמות ב', י"ז) ברם הכא (ברחל) אחת היתה ולא נגע בה בריה על שם חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהילים ל"ד, ח') לסובבים ליראיו (מדרש רבה בראשית פרשה ע', י"א). וזהו מאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (בראשית ט', ב') גם כי אין חכמה ואין תבונה בבע"ח להבין מותר האדם מן הבהמה, וא"כ איככה תקבל הבהמה מורא האדם עליה אין זאת כ"א נטיעה טבעית אשר נטע הבורא יתברך בבע"ח שיהיו יראים מן האדם. אבל אם הדבר כן יפלא מאד כי היה מהראוי שיהיו כלם שוים במורא זו כצדיק כרשע, ורצון הבורא יתברך לא כן הוא כי הבדיל בין צדיק לרשע כי כמה פעמים הם מזיקים את האדם. ובע"כ שבאמת לא נתן הקב"ה מורא אל הבע"ח בפני עצמם רק המורא אשר תהיה באדם מפני בוראו ויתמלאו כל חדרי לבו יראת ה' תהיה היראה ההיא שופעת וזורחת חוץ ממנו ותפיץ קרני הודה על כל מי שיבוא בשכונתו, וזהו באור מאמר ויראו ממך כלומר מיראתך העודפת שתזרח גם עליהם.

ממש כמו נר אשר ביד האדם להאיר לו לעצמו ואור הנר הלא יפיץ אורו גם אל הזולת הקרוב אליו, וזהו חונה מלאך ה' סביב ליראיו לסובבים את יראיו. וזהו מאמר כי נפל פחד מרדכי עליהם (אסתר ט', ג') וזהו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (עיין קול יעקב ריש מגילת רות) וזהו ויהי מורא שמים עליכם ר"ל שיהיה שפע היראה מושפע אל הכלל על ידכם עד שיתקיים בכם ויראו ממך. ודוד המלך ע"ה כבר בחר במליצה זאת ואמר נר לרגלי דברך גו' (תהלים קי"ט, ק"ה) ולכן הזהיר הכתוב ואמר לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא (דברים ז', כ"א) כלומר כי מקור היראה יהיה בקרבך לכן אין מהראוי לך לירא משום דבר, שלא יהיו צינורות היראה נלוזים במעגלותיהם על ידך.

ומעתה הנה חז"ל העירו אותנו על ענין היותר נפלא כי אחר אשר היראה אצל הירא כנר ביד המחזיק התבונן נא כי הלא כבר אפשר אשר הזולת העומד אצלו יראה תחלה טרם יראה הוא בעצמו, היינו כי המחזיק הנר היה סוגר את עיניו ועכ"ז הנר פועל את פעולתו, ולכן אתונו של בלעם ראתה המורא הגדול אשר שלטה בו אף כי הוא עצמו לא ראה עוד. וזהו יראה ראתה נטתה, והבן הדברים ותדע כי היראה בבע"ח אינו ענין מושכל בנפשם בלתי כי הוא אור מושפע אל האדם ומשאתו יפחדו, כמאמר הנזכר נר לרגלי דברך גו' וכנ"ל:

חלק ה

האמנם לא אוכל כבדך (כ"ב, ל"ז). מדרש: נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון (פרשה כ', ט"ז).

ובהשקפה הראשונה הדבר רחוק מאד מן הפשט, אבל באור הדבר ע"פ משל לרופא שבא אל החולה וקצץ עמו שיתן לו כך וכך, והרופא לא רצה להתחיל ברפואות עד שיתן לו החולה כל השכירות מתחלה, עמד שם חכם אחד ויאמר אל הרופא אתה מבעית את החולה, אמר לו במה? ויאמר לו כי בזה יש אל החולה הוראה עצומה שאתה מייאש אותו לכן אתה ממהר לקבל השכירות בעודו בחיים כי אח"כ לא תקבל מאומה.

וזה עצמו מאמר בלק מה זה מהרת אחר הכבוד טרם בואך אלי וכי לא אוכל כבדך אח"כ, אם לא כי חשש אולי לא יהיה ראוי אח"כ לכבדהו:

חלק ו

וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב גו' (כ"ג, ז').

באור זה על דרך דרשן ומוכיח מעיר בזויה מאד בא אל עיר גדולה של חכמים וסופרים, ויעמוד על הבימה לדרוש, והיה משמיע תוכחות גדולות על העושים כל תועבה, והיה מקלל ומארר אותם, ונתאספו חכמי העיר ורוזניה להנקם מעמו, והוא מתנצל ואומר הכי נעלם מכם מאמר התורה הקדושה הוכח תוכיח גו', ויאמרו לו כן הדברים אבל הלא ידענו כי בני עירך המה אנשים גרועים ופחותים מאד עושים כל תועבה ואתה מניח את מקומך ואתה בא להוכיח ולקלל אותנו.

וזהו שהתפלא ואמר מן ארם ינחני בלק גו' מהררי קדם אשר שמה כל ערלי לב כפראים במדבר והוא קורא אותי מבוגדים כאלה לאמר לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל והייתי כמשוגע:

חלק ז

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו (כ"ג, ט'). מדרש: מראש צורים אלו האבות ומגבעות אשורנו אלו האמהות (פרשה כ', י"ט).

כבר כתבנו בזה דברים נעימים בפתיחת הספר עיין שם:

חלק ח

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (כ"ג, י"ט).

ומה מאד ראוי להתעורר כי השבח הזה לא ישובח בו גם בשר ודם כי השבח לא יהיה כ"א בדברים אשר אין בהעדרם חסרון כי כל שבהעדרו חסרון, אין במציאותו מעלה, וכל שבהעדרו אין חסרון אז יש מעלה במציאותו, כי האדם לא ישובח במה שיש לו ב' עינים וב' ידים, כי איך יתעלה במציאותם אם העדרם הוא חסרון, וכמו שכתבנו בחבורנו על ההגדה עיי"ש, וא"כ איך יתהלל האדם במה שאינו שקרן אם בהיותו שקרן הוא לו חסרון, וא"כ איככה ישובח הבורא יתברך בזה לאמר לא איש אל ויכזב גו'. עוד מהצורך להתעורר כי מאמר ההוא אמר ולא יעשה גו' היה ראוי לנקד אות הה' במלת ההוא בחטף פת"ח כמשפט אל הה' התימה ואינה נקודה רק בנקודת הה' הדעת ביום ההוא (הגה"ה: מטבע ה' השאלה לפני אות הגרון לבוא בפת"ח בלא חטף, ודברי המחבר ז"ל רק להמתיק דרושו).

ונזכיר לזה מדרשם ז"ל וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כ"א, א') אמר ר' יודן לא כהדין דאמרין ולא עבדין אלא אני ה' דברתי ועשיתי (בראשית רבה פרשה נ"ג, א') וגם זה מן הדברים הזרים מאד ומה התפארותו יתברך כי אינו כאותם שאומרים ואינם עושים וכי זה כל תפארתו יתברך נגד הבלתי עומדים בדבורם, אבל הסכת ושמע כי באמת אין כוונת המאמר להשמיענו שהקב"ה אינו מכזב, כי אין זה שבח לאלהותו יתברך ולא יאות לאומרו, אבל כוונתו אל ענין נכבד מאד ראוי לאמרו ולהשמיע תהלתו לאמר כי אצלו יתברך מן הנמנע הוא שיהיה מציאות אל השקר, כי הנה השקר אשר נמצא בבני אדם גם באנשים נאמני רוח הוא מסבת היות הדיבור והמעשה שני ענינים נפרדים, היום דיבר בפיו והבטיח לחבירו לבנות לו בית לעשות לו מחיה, ומחר נזדמן לשכניו מקרה לא טובה עד כי הפסיד כל הונו ואין בידו להקים דבר הבטחתו ונמצא זה תוחלתו נכזבה, אמנם הקב"ה הלא דבורו ומעשהו באים כאחד כי הוא אמר ויהי א"כ אין מציאות אל השקר. זה שאמר הכתוב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, הורה על ב' ענינים או שיכזב מיד בעת ההבטחה שיהיה בלבו ההיפך, או שבעת ההבטחה יהיה דבר ההבטחה גם בלב רק אח"כ יתנחם ויתחרט, כל אלה אינם בו יתברך. והטעם ההוא כלומר האלהים קדושים ההוא אמר ולא יעשה, כלומר אחר שאמר אין עוד מהצורך אליו אח"כ לעשות שכבר נעשה ונגמר עם הדבור לבד כמאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהילים ל"ג, ו') ודבר ולא יקימנה כי כבר נתקיים עם הדבור גם יחד, וזה עצמו מאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר והכ"ף במלת כאשר היא כ"ף הזמן כמו כאשר בא יוסף אל אחיו (בראשית ל"ז, כ"ג) כאשר כלו לאכול את השבר (שם מ"ג, ב') כן מאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר ר"ל בעת שאמר אז נפקדה, ויעש ה' לשרה כאשר דבר אז בעת אשר דיבר, זה שביאר המדרש לא כהדין דאמרין ולא עבדין ר"ל אשר בעת ההבטחה רק המאמר יאמרו ועושים אינם עושים מאומה בעת המאמר, אלא אני ה' דברתי ועשיתי הכל בעת האמירה:

חלק ט

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל גו'שפת היריעה אל מוציאם ממצרים גו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (כ"ג, כ"א-כ"ג).

הנראה בהמשך הכתובים בהקדים מאמרם ז"ל במדרש מדת הקב"ה אינה כמדת בשר ודם שנים עומדים לפני המלך אחד מלמד קטגוריא שלו ואחד סניגוריא שלו, אבל הקב"ה אינו כן הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד קטגוריא הוא שאמר הוי גוי חוטא (ישעיה א', ד') הוא שאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק גו' (שם כ"ו, ב') (שמו"ר פרשה ט"ו, כ"ט). עוד מאמרם ז"ל בא וראה שאין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם מלך בשר ודם אינו יכול להיות עושה מלחמה ולהיות סופר ומלמד תינוקות, והקב"ה אינו כן אתמול בים כעושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה (שמות ט"ו, י"ג) והיום במתן תורה ירד ללמוד תורה לבניו, וכן הוא אומר הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו, כ"ב) (שמו"ר פרק כ"ח, ה'). הורו בזה כי בו"ד מה שאנחנו רואים בו מעשים שונים וענינים מתחלפים הנה כל ההשתנות וההתחלפות מתגלגלות תחת מסבות מקריות, אם יהיה לבו טוב עליו ייטיב מעשהו, ובהזדמן שיבוא לכלל כעס יעשה מעשהו זר מעשהו. וא"כ המקבל פעולת הרע ממנו הוא לא יתייסר על ידו ללמוד ממנו שלא לעשות מה שעשה, כי יאמר רוח רעה עברה עליו וכעס עליו, אמנם הוא יתברך הוא נעלה ונשא מכל השינויים כי כל השינויים הנראים כלם מצד המקבל כמאמר תיסרך רעתך גו' (ירמיה ב', י"ט) א"כ המקבל העונש וכן הרואה העונש בהנענש ודאי ראוי אליהם לקחת מוסר לבל ישובו לכסלה, ולא יזידון עוד למען לא ינוח שבט הרשע עליהם.

וזהו מאמר בו"ד אינו יכול להיות עושה מלחמה ומלמד תינוקות, כי איככה יתלמד לקבל ממנו דבר ולהתייסר על ידו, והקב"ה אינו כן אתמול בים כעושה מלחמה והיום במתן תורה ירד ללמוד תורה לבניו, וכן הוא אומר הן אל ישגיב בכחו. פי' כי הוא יתברך עושה כל בכחו המיוחד ורצונו בעצמותו לא מסבה אחרת ח"ו, ואם בהיטיבו לטובים ואם בהוכיחו לאדם הלא כוונתו רק אל הטוב ללמדהו דעת ולהעיר אותו גם את אחרים הרואים המוסר הרע אשר בא לעוזב אורח, הלא גם הם יקבלו מוסר להטיב מעשיהם מעתה. וזהו שאמרו אתמול בים כאיש מלחמה והיום במתן תורה מלמד תינוקות, כי כל השינויים הנראים אצלו יתברך כלם הם מצד המקבל, הכה את מצרים בעשר מכות בעבור זדון לבם וחטאתם כי כבדה מאד, וא"כ עשה יתברך כמו שנאמר לץ תכה ופתי יערים (משלי י"ט, כ"ה).

וזהו הן אל ישגיב בכחו העצמיי האחדיי, ולכן מי כמוהו מורה כלומר ביחד כי יכה הלץ ובזה ופתי יערים ואולי כוונתו עוד מי כמוהו מי שהוא דומה במעשיו אל הנענש הזה והוא כמוהו מורה לו הקב"ה לאמר ראה מה שהגיע לזה. וכבר מלתי אמורה בספר קול יעקב על מאמר וימלא המן חמה ובמדרש (ריש משפטים) אמר הקב"ה ישראל שלי והחמה שלי ואתם מתמלאים משלי על שלי. כי הנה זה משפט הרב עם תלמידיו אשר התלמיד היותר משכיל והיותר חביב בעיניו ייסרהו יותר כי רבו יודע חין ערכו שאם יתן לבו הלא יוסיף דעת. כן הקב"ה עם ישראל כי אף שהריקנים שבהם מלאים מצות כרמון עכ"ז הקב"ה כועס עליהם ומייסרם לפי שיודע מעלתם וחין ערכם כי יש ויש ביכלתם לעלות מעלה להשכיל באמתו יתברך ולהשיג נפלאות מתורתו כמאמר יפה את רעיתי כתרצה (שיר ו', ד') ובמדרש: יפה את כשאת רוצה (במדבר רבה ב').

וזהו מאמר ישראל שלי והחמה שלי ר"ל מסבת היותי מכיר בבחינתם ומעלתם כי רבה היא לכן אני מגדיל ג"כ החמה עליהם וכמאמר כי ברב חכמה רב כעס (קהלת א', י"ח). וזהו מאמר מדת בו"ד שנים עומדים לפני השופט אחד מלמד קטגוריה שלו ואחד סניגוריא שלו, אבל הקב"ה הוא מלמד סנגוריא הוא מלמד קטגוריא הוא שאמר גוי קדוש הוא שאמר גוי חוטא, כלומר הוא יודע ומכיר מעלתם הנפלאה ע"כ הוא יכול לגנות אותם על שאינם שומרים מתכונתם הראוי להם, וכן דרשו חז"ל על מאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי (הושע ב') משל למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה משובחת הימנה כו' (במדבר רבה ב) עיין שם, והכוונה כי הכעס הוא מתוך שבחה לאמר כי אם היו רוצים היה מעלתם לאין ערך ולכן התרשלותם מזה - לגנות יחשב וזהו במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם והוא רוצה לגנות אותם, מוכרח תחלה להזכיר שבחם לאמר כי הלא המה בני אל חי שאין ערוך לגדולתם ותפארתם:

כלל הדברים כי אין מקום לגנות החכם על חטא קטן אם לא כאשר יקדימו לספר בשבחו ויציעו מעלותיו, לאמר הלא אתה בחיר העם תפארת האנשים, איה איפוא תהיה תפארתך עליהם אם כבודך בקלון תמיר, כי לגודל מעלתך גם דבר קטן קטנה שבקטנות לעון גדול יחשב. כענין מאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ (תהלים ע"ג, ט') כלומר זה דרכם ברצותם לספר בגנות אנשים שתו בשמים פיהם הם מרוממים אותו תחלה עד שמים ואח"כ ולשונם תהלך בארץ, משפילים אותו עד עפר וזהו מאמר אך משאתו יעצו להדיח (שם ס"ב, ה') שאין כוונת ההתנשאות שהם מנשאים אותו רק להדיחו ולהשפילו ירצו כזב בפיו יברכו כו' וזהו מאמר בלע אדני פלג לשונם (שם נ"ה, י') ר"ל השבח תקבל והגנאי אל תקבל.

ובזה יתבארו דברי חז"ל מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו (סנהדרין ק"ה, ב'). ולפי דרכנו נבאר ג"כ מאין זכו ישראל שיהפוך ה' להם את הקללה לברכה, די להם שלא יקלל אותם. גם מאמרם ז"ל וישם ה' דבר בפי בלעם שישב מלאך בגרונו (שם, שם) ובילקוט (פרשתנו): בקש לברכם מניחו, בקש לקללן בולמו ולא מניחו, ואיככה היה בא לקללן ואיך רצה לעבור את פי ה' הלא בעצמו אמר לא אוכל לעבור את פי ה' גו' אותו אשמור לדבר, אמנם דעת בלעם כך היתה כי רצונו היה לעורר מדת הדין על ישראל והיתה עצתו לפתוח בספור מעלתם ואח"כ כפי מעלתם יספר גנותם, לזה בנה שבעה מזבחות, שבעה פרים ושבעה אילים להזכיר גודל מעלת אבותינו הקדושים, ולאבות כאלה הלא ראוי שיהיו צאצאיהם באותה מדרגה הנפלאה שהיו הם, ואם נגרעו מערכם הראוי הלא ראויים הם לקללות ונאצות. והקב"ה הקדים ושלח מלאך בגרונו לחלק דבורו, אם רצה לברכם פי' לספר בשבחם כנאמר ואברכה מברכיך ר"ל אברך משבחיך זאת הניחו המלאך, רצה לקללם פי' לגנותם סתם פיו.

ומעתה הדבר מובן מאד איך נתהפכו הקללות לברכות כי בלעם התחיל לשבחן מאד למען אשר מגודל שבחם יבוא לידי גנותן, ואם היה גומר כל דבריו היה בא לידי קללות עתה שלא הניחו יתברך לגמור נשארו ישראל משובחים, וע"י השבח הזה הלא אנחנו ראויים לברכה, ומעתה יפה אמרו מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, כי אלו הדברים בעצמם התחיל לפני הקב"ה כדי לסיים בגנותם וא"כ מהנקל להבין מה הוא הגנות אשר הכין לו לקטרג על ישראל באין ספק הוא דבר השייך אל אותו השבח זהו וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר, כלומר הדברים האלה אשר דברת לפני לשבח ולהלל את ישראל כה תדבר לפני בלק. לא הביט און ביעקב ר"ל אין רצונו של הקב"ה להביט בנו מלמעלה למטה מרום המעלות אל פחיתות השפלות כאמרם ז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה (בראשית רבה מ"ד, י"ב), ועוד בהיפך כי ה' אלוהיו עמו גו' אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. ר"ל בחסדו יתברך ראה להמציא להם זכות ולהגדיל מעלתם לאמר כי אין להאשים אותם על שהם דלים מזכות רקים מכשרון כי הלא לקחתי אותם ממצרים מקום משוקץ ומגואל, כאמרם ז"ל בבאור טענת מרע"ה אמר משה רבון העולמים מהיכן הוצאת אותם ממצרים שהיו כלם עובדים טלאים (שמות רבה מ"ג, ז') וכמאמר כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני (הושע י"א, א'), וזהו ג"כ כענבים במדבר מצאתי ישראל (שם ט', י') ר"ל חביבות הפרי בעבור מיעוט מציאותה במקומות כאלה, וכמו שזכרו ז"ל (במדרש פרשתנו) אמר בלעם רבון העולם לא נאה לך שתהיה נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת, השיב יתברך טוב ארוחת ירק טוב לי הסעודה שעשו ישראל במצרים ואכלו מצות ומרורים מפרים שאתה מקריב.שפת היריעה ר"ל כי בחסדו יתברך זכר אלינו מעלות נשגבות כי היינו חבושים במצרים זמן רב ולשעה קלה הרטבנו מצות ומעשים טובים כמ"ש בספר קול יעקב על מאמר אני חבצלת השרון גו' (שיר ב', א') עיי"ש. ממש היפך דברי המקטרג שהוא מחשב החסרון נגד המעלות והקב"ה בחסדו חושב המעלות נגד החסרונות הראויים אליהם לפי דלות מעמדם, ממש כמאמר הנזכר כענבים במדבר מצאתי ישראל:

אבל עוד נראה בהמשך הכתובים האלה בהזכיר מאמר כקדוח אש המסים מים תבעה אש וגו' (ישעיה ס"ד, א'). וראוי להתבונן בהוראת המשל הזה וענינו. ונבאר תחלה מאמר אהבת רע מטוב גו' גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נ"ב, ו'-ז') הנה מאמר ושרשך גם כי שורש משמעו נטיעה עכ"ז המבארים ז"ל הפכו באורו עקירה וזה מוכרח ממאמר הסמוך לו מארץ גו' שר"ל לעקור אותו מארץ חיים עכ"ז ראוי לבאר איך יהיה במאמר ושרשך הוראה על עקירה.

והנראה ע"פ משל לגנב ראה נער אחד נושא שקים מלאים מעות מבית עשיר אל חנות סוחר ידוע וראה אותו הולך ושב ונושא מעות כל היום, ויחפש הגנב מועצות ודעת איך לגנוב מידו השקים עם המעות, וראה בתוך הרחוב אשר המשרת הזה הולך ושב שמה חנות מוכר בגדים יקרים, ויקם וילך אל החנות ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי קצין אחד מעיר פלונית שלח אותי אליך לקנות בחנותך בגדים בעבורו ואמר לקנותם גם בדמים יקרים ובתנאי שיהיו כמדו לא עודפים ולא פחותים מהראוי לאיש כמוהו, אמר לו הסוחר ואיככה נדע מדתו אם הוא איננו פה אתנו, השיב ואמר נחנו נעמוד שנינו על מפתן החנות מקום מעבר הרבה בני אדם אולי יזדמן וילך איש אשר הוא כמדתו, ויהי בעמדם והנער עובר ונושא המעות על כתפו ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי הנער הזה העובר לפנינו הוא ממש כאדוני כדמותו וצלמו, ויקרא אותו החנוני ויאמר אליו גשה נא אלי ופשוט בגדיך אשר עליך ולבוש המחלצות האלה עד אשר אראה אם הם כמדתך ואני אתן את שכרך, וישמע אליו הנער ויפרוק משאו מעל שכמו ויפשוט בגדיו עד כלה וילבש המחלצות היקרות ויפן כה וכה להראות יופי זהרם על גופו, והגנב חטף המעות ויברח, ויתאמץ המשרת לרדוף אחריו להשיגו ויתפוש אותו החנוני בבגדיו לאמר פשוט נא תחלה הבגדים אז תלך לדרכך ובהכרח התעכב והתמהמה עד אשר פשט הבגדים האלה ועד אשר לבש את שלו ובין כך ובין כך הגיע הגנב אל מחתרתו ואל מחבואיו ונתעלם מן העין.

הנמשל האדם גופו מלמטה ונשמתו אצולה מלמעלה קשורה בגוף כשלהבת בנר ועיניה כלות וצופות עד כלות הגוף אז תברח אל מקומה כמו השלהבת בכלות הנר, ובראות השטן נשמה מאיש רשע ורוצה להבדילה משרשה במעוני שחקים שלא תעלה למעלה לעולם, מה הוא עושה ילך וילביש אותה תאות וחמדות העוה"ז עד כי תתקשר בהם קשר חזק ואמיץ שלא תמוש מהם לעולם, ובבוא עת פרידתה מן הגוף ותרצה לעלות למעלה אז השרים הממונים על התאות מחזיקים בה לאמר פשוט הבגדים הצואים אשר לבשת ואח"כ תעלה מפה, וא"כ במה אשר הרשע נשרש למטה בזה עצמו הוא נעקר למעלה.

וזהו אהבת רע מטוב, כלומר ממה שחמדת טוב העוה"ז השגת רע מסבתו כי אתה בחרת שקר מדבר צדק סלה, והכל בעבור שיסובב לך ע"י איזה ריוח מהבלי העולם וחמודיו, ואמר ע"ז גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה, ויפה אמרו המדקדקים שהיא מלה מהפכת הפעולה כי הוראת המלה בעצם וראשונה לעשות שורש למטה, ופה הוראתה לעקור מן השורש, ולמה עשה הכתוב כן לכתוב מלה מהפכת הפעולה אין זה כ"א כי מאת ה' היא כי הוא מפליא לעשות, להשריש את הרשע בעוה"ז למען לעקרו עי"כ מהעוה"ב, ומעתה מאמר ושרשך כפשוטו שישרש אותך בעוה"ז לעקור אותך מארץ חיים סלה (ויתורגם ער זוירד דיך איין ווארצלין אונד אויס ווארצלען).

ומעתה הנה הנביא ע"ה בחר לזה משל היותר קרב במאמר הנזכר כקדוח אש המסים מים תבעה אש גו' כי הקדרה אשר אצל האש גם אם המים בה מעטים עם כל זה הקדרה תהיה מלאה על כל גדותיה, כי האש מבעבע המים וכאשר תשקע האש המים נופלים למטה ולא נראו בה המים כל מאומה, כך הקב"ה מבעבע הרשע ומגדיל אותו עד לשמים ועכ"ז אח"כ לא ישאר ממנו מאומה. וזהו כקדוח אש גו' מים תבעה אש גו' בעשותך נוראות לא נקוה גו' כי הנה המעשים והפעולות אשר אנחנו רואים מאתו יתברך והם נאותים אלינו ראויים לפי מדותינו מדת בשר ודם לא יפלא בעינינו כ"כ, אבל נודה את שמו יתברך עליהם כמאמר ומשירי אהודנו (תהלים כ"ח, ז'). לא כן מה שהקב"ה עושה נגד מדותיו שע"ז יסוב מאמר בעשותך נוראות לא נקוה, כמו מה שהוא יתברך מעריך מידת הדין כמתאכזר עלינו כדי להטיב לנו באחריתנו כי זה הוא נגד טוב מדתו כמאמר טהור עינים מראות רע והבט אל עמל לא תוכל (חבקוק א', י"ג) ועכ"ז נתן הקב"ה אל הרשע כח ועוז להשמיע ברגש קולו לחלל מקדשו ולטמאו וזהו מאמר חסד ומשפט אשירה (תהלים ק"א, א') ר"ל כי יותר פליאה דעת ממני איכה היתה כזאת מאתו יתברך לעשות נגד רחמנותו יתברך ולסבול רעות וצרות העוברות עלינו כמאמר כי ידעתי את מכאוביו אני מרגיש בצערן של ישראל כמו שהם מרגישים (שמות רבה ב'):

ובכלל זה מאמר שלפנינו לא איש אל ויכזב גו' ההוא אמר ולא יעשה אומר להביא עליהם רעות והוא מבטלם, גם כי נצח ישראל לא ישקר ולא איש אל ויכזב עכ"ז יעשה נגד מדתו ויתנחם על הרעה אשר דבר לעשות שזה הוא מן הפלאים היותר גדולים נגד תמימותו יתברך. וזאת הראנו ה' אלהינו בשלחו יתברך את משה רבינו ע"ה להוציא את עמו ישראל ממצרים והגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ובמדרש: למה הרעות לעם הזה גו' אמר משה רבש"ע ת' שנה אמרת ועדיין לא שלמו (סוף פ' שמות) ועכ"ז ברחמיו המרובים הפך את הגזירה. ומאז יש לנו לדעת כי אנו אין לנו אלא להטיב דרכנו מעתה ושלא לדאוג פן גזירה כבר נגזרה כי מה לנו לדעת מה שהיה ומה שעבר, אין לנו רק לכונן דרכנו מעתה כמליצתם ז"ל אין ועתה אלא תשובה (בראשית רבה כ"א, ו') כי היא מסוגלת גם עתה, ואין לנו רק להשתדל מהיום הזה והלאה שיהיו מעשינו רצויים ומה שעבר אין, כי אין גזירה עומדת בפני התשובה כמאמר ובשוב רשע מרשעתו גו' הוא את נפשו יחיה (יחזקאל י"ח, כ"ז) והמופת ע"ז הוא יציאת מצרים. וזהו המשך המאמר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ועכ"ז ההוא, כלומר האל ההוא אמר ולא יעשה, ובלשון המדרש אמר להביא עליהם רעות ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ולא כן בברכה כי על הברכה אינו חוזר, וזהו הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה.שפת היריעה והמשיך את דבריו ואמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הזכיר ב' סוגי חטאים לפי ב' מדרגות העושים, כי הפחותים לא יחשוב ה' להם עון כ"א בהיות בהם דבר אשר חטאו, והמעולים והחשובים עמהם ראוי לדקדק יותר כפי מעלתם ובחינתם הרמה. לזה חלק המאמר לשתים באלה - לא הביט און ביעקב, ובאלה - ולא ראה עמל בישראל כי ה' אלהיו עמו גו'. והמופת לזה ידעתי כי הלא אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו וביד חזקה ובזרוע נטויה עשה דבר נגד מדת הדין ונגד הגזירה אשר נגזר עליהם, וא"כ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כלומר אין לישראל להסתכל ולחקור על העבר רק לראות כעת עתה כי כעת יאמר ליעקב גו' וכמאמר הלא מעתה קראת לי אבי גו' הינטור לעולם גו' (ירמיה ג', ד'-ה'):

עוד יתכן במאמר לא הביט און ביעקב גו' על דרך שאמר הנביא ע"ה בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם (ישעיה ס"ג, ט'). ר"ל כי האף אמנם שגרמו העונות וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, עכ"ז ישלח לנו ע"י מלאך פניו כל צרכנו ומחייתנו בדרך נסתר, ואין הבדל רק כי בזמן החורבן מלאך פניו הושיעם ובאהבתו ובחמלתו הוא (בעצמו) גאלם, ובין כך ובין כך וינטלם וינשאם כל ימי עולם, הן בזמן הבית והן בזמן חורבנו וא"כ בכל צרתם לו צר צער היותר גדול הוא רק לו יתברך ממש על דרך אחד כעס על בנו והוציאו מביתו, וילך ויתגורר בעיר אחרת, ומכאב לב האב כי נעצב על בנו שלח אגרת אל העיר ההיא ליד גואלו וקרובו אשר שמה כי ישים עינו ולבו עליו לנהלהו בלחם ולהספיק לו כל מחסוריו, והוא ישלם את הכל ובזאת אין להנער ההוא צער גדול כ"כ, כי גם עתה הלא השגחת אביו עליו, רק הצער הוא אל האב שאינו רואה את בנו על שלחנו.

כן אנחנו הלא גם עתה הקב"ה מכלכל אותנו ע"י כמה סבות אבל הקב"ה אומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו (ברכות ג').יריעות האהל

וזהו מה שאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ר"ל גם בעת שאינם זכאים כ"כ עכ"ז לא יאבה ה' לקללם ולא יביט על האון אשר ביעקב, והטעם - ה' אלהיו עמו כמאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א, ט"ו). אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כלומר הגביה אותם מעלה מעלה בחזקת היד אל קדושת התורה והמצות לפרסם עמהם כח אלהותו יכלתו וקדושתו, וכי תאמר א"כ מדוע הגלה אותם למצרים אחר כי אליו נוגע הדבר. ופן יעלה על לב מי כי מצרים בכח שלהם וברוב כשפיהם שלטו בישראל. לזה אמר כי לא נחש ביעקב גו' רק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ר"ל בעת אתה אחר כי עלו למדריגתם הגבוה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בדבר הגלות. כמאמר רשב"י ע"ה שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנו אלא ע"י יסורים (ברכות ה') וכענין מה שאמרו במדרש (דברים רבה) אמרו ישראל רבש"ע הנפש הזאת שהיא מקלסת אותך עד מתי תהיה נתונה בעפר כי שחה לעפר נפשנו, אמר להם הקב"ה חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות (סוף פ' ואתחנן). ומה זו תשובה לשאלת עד מתי, אבל למה זה דומה לאב ששלח אחר רופא מומחה לרפאות את בנו מחליו, ויבוא הרופא ויתן אליו רפואות מרות כלענה, וחתך את בשרו, והוא מצעק אבי אבי איה חמלתך איה אהבתך, והאב עומד ורואה והדמעות מתגלגלין מעל עיניו, ואומר לו בני בני תאמין לי כי לימים אחדים תראה כי תהיה על איתנך הראשון, ויתברר לך כי מרוב אהבתי אותך עשיתי כל אלה לך.

כן הוא יתברך מנחם אותנו עם הנאנחים והנאנקים על שאלת הנפש הזאת שהיא מקלסת אותך עד מתי תהיה נתונה בעפר, והוא יתברך משיב חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות, ר"ל למפרע כי בעת הגאולה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.יריעות האהל וכמה יורה על זה מאמר דוד המלך ע"ה בשוב ה' את שיבת ציון כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' (תהלים קכ"ו, א'). כי הנה כבר ידענו מכל חכמי לב האמתיים החליטו ואמרו כי הטוב והעונג שישיג האדם במלאות תאותו אם אמנם יערב לו מאד, אבל השקר טמון בחבו כי אמר לרע טוב כי כל טובות העוה"ז המה הנאות מדומיות כי אותו שמרגיל עצמו לחיות עם פת חרבה יחיה חיים ערבים כאותו שהוא רגיל בבשר שמן. וקח לך עדים כל המוני הברואים שהמה חלוקים בתאותם זה מתאוה לבשר וזה לעשב השדה, ואם תתן לפניו בשר ימאס בו כי אין לו רוח המתאוה, ומזה תדע כי כל ההנאות אינם אמתיות רק מדומיות מצד תולדות רוח המתאוה. ואם תאמין זאת תנצל מכמה מיני יסורין שישיגו אותך על חסרון מלוא תאותך כי כמו אשר בהשגתם שקר ההנאה כן בהעדרם שקר הצער. ולעתיד ישמחנו ה' יתברך בתת לנו רוח זכה ודעת שלמה וחכמה אמתיית לדעת ולהבחין להבדיל בין הטוב האמתי ובין הטוב המדומה אז נשכיל לדעת ונתעורר להודות למפרע על כמה צרות שנצטערנו בהעדר מלוא התאוה ונודה ונשבח לה' על אשר מנע אותם מאתנו.

למשל אם תסגור את השיכור ותמנע ממנו יי"ש הוא יצעק וישאג על הרעה אשר אתה עושה עמו אמנם כאשר יפיג ויתעורר משנתו אז יתן לך אלף תודות על אשר מנעת אותו מלשתות עוד.

וזהו ענין מאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א, י"ב) פי' ישמחו למפרע על היגון שהיה הכל לטוב נשגב רק אז לא היו מבינים פעולתו וסגולתו. וזהו ג"כ מאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה (ישעיה ל"ה, י') פי' קודם שיודו על הטוב העתיד ירננו תחלה על המקרים המדומיים שעברו עליהם. וזהו ג"כ מאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כ"ה, ט') פי' כי אז יתברר אלינו למפרע כי זה שהיינו מצטערים על העדר ההנאות היה מסבת העדר ההבנה וההשכלה, וזה שהיינו חושבים למידת הדין היה בהיפך רחמים גמורים כי באמת זה ה' קוינו לו, ועתה נגילה ונשמחה בישועתו כי למפרע היה רק טוב. וזהו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו כמ"ש במדרש יש אז על העבר, היינו גם כי לעתיד נשיב עולם מלא בתים מלאים כל טוב כו' עכ"ז לא נשמח אל מציאותם אז כמו גודל השמחה שנשמח על העדר מציאותם במה שהיינו חסרים דעה, אשר הקב"ה ברוב רחמיו מנע מאתנו הטובות ההם ונשמח על הצרות שעברו ראשנו, והעמים לא יאמינו זאת, וזהו אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה פי' כל שמחתם הוא על הטובות הגדולות שהשיגו עתה ועל הטוב המושג עתה הם שמחים, ואם יתן ה' לנו הטוב ההוא גם אנחנו היינו שמחים:

עוד נראה בכוונת מאמר לא הביט און ביעקב גו' ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו על דרך מאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו גו' (ירמיה ל"א, י"ט) ובמדרש: כי מדי דברי בו ודאי דבורי בו גם מאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע י"ד, ה') גם מאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה גו' (ישעיה ס"ב, ד'). דע כי יש ב' סוגי אהבה, אהבה שכליית ואהבה חקיית, השכליית היא אהבה אשר סבתה וטעמה מושג בשכל, כמו אהבה התלויה בדבר, כאהבת האדון אל עבדו, כי בראותו שעבודתו מוצלחת יאהבהו מאד. השני אהבה חקיית כאהבת האב לבנו, וההבדל כי האהבה השכליית התלויה בדבר תוכל להתחלף ממקום למקום, כי האדון כאשר ימצא משרת היותר מוכשר למלאכתו הלא יבחור את השני ויעזוב את הראשון, ויתקיים בו בטל דבר בטלה אהבה, לא כן אהבת אב לבנו הוא כיתד במקום נאמן לא יזח ממנו לעולם, כי האב את בנו לא יחליפנו ולא ימירנו, ולא יעזבנו לאהוב בן אחר במקומו, כמאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (ישעיה מ"ט, ט"ו) כן הדבר וכן הענין באהבת ה' את ישראל כי כל עוד אשר האהבה היא על דרך משפט ומושג בשכל כמאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל"ב, ד') יוכל להיות שישלוט בנו קטרוג המקטרגים לאמר אינם כדאי לאהבה זאת, או מה נשתנו אלו מאלו, כמה שידענו מזמן קריעת ים סוף. ולכן הבטיח הקב"ה אותנו על העתיד - ארפא משובתם ויהיו שלמים ותמימים, ועכ"ז אוהבם נדבה על דרך חק, ואהבה כזאת אינה בטלה לעולם כמשפט אהבה שאינה תלויה בדבר כי אוהבם נדבה.

וזהו הבן יקיר לי אפרים ר"ל שתהיה אהבתו יתברך אותנו כאהבת האב אל הבן, וזהו כי מדי דברי בו ודאי דבורי בו, כלומר ודאי תהיה האהבה שמורה לנצח ולא יהיה מקום אל המקטרג לומר מה נשתנו אלו מאלו, כמו שלא תשאל את האב על אהבתו את בנו ולא בן אחר, וגם אם יחטא הבן עכ"ז אין הקשר נפסק, האב הוא אב אל בנו, ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו גו'.

זהו ממש מאמר לא הביט און ביעקב גו' ה' אלהיו עמו וגו' לאמר הלא אני רואה שלא יפעול המקטרג עליהם כל מאומה ואין מקום כלל להקשיב דבריו, כי הלא המקטרג יזכור מעשים רעים שבהם אשר על ידיהם ראויים הם לקללה, והקב"ה הלא הוא שוכן בתוכם ויודע את הכל וירא און ולא יתבונן, ולא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הלא ה' אלהיו עמו גו' א"כ כבר יבחן כי אהבתו את ישראל היא אהבה חקיית ואינה בטלה לעולם כמאמר אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה גו' (תהלים ב', ז'):

חלק י

אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו (כ"ג, כ"ב).

הנראה בזה על דרך מאמר שלמה המלך ע"ה בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (מלכים א' ח', י"ג)שפת היריעה וכבר כתבנו בזה באור רחב (ריש פ' בראשית) כי הבית הזה היה רק הכנה לבית המקדש העתיד, כי כן חייבה חכמתו יתברך אשר הבית הזה יהיה עליון רק אחר היותו בנוי וחרב ובנוי. זה שאמר שלמה על הבית הזה אשר בנה עתה בנה בניתי בית זבול לך, וגם כי הוא עתיד ליחרב עכ"ז ראוי לשמוח בו כי הוא מכון לשבתך עולמים, וזהו מאמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ"ז, א') רצה לומר הלא ממני ראו ותאמינו להבטחת בנין העתיד, כי לולא שכוונתי רק עליו ואם ה' לא יבנה בית העתיד הלא שוא עמלו בוניו בו, ולריק יגעתי ח"ו ולבעבור כי נאמנה את אל רוחי כי הבית הזה אשר בניתי הוא מכון לשבתו עולמים אל מקדש ה' אשר יכוננהו ה' יתברך בעצמו על כן שמחתי ושימחתי:

כן וכן ראוי אלינו לדעת ולהאמין אשר כל האותות והמופתים והיד החזקה אשר חשף ה' זרוע קדשו בנסי יציאת מצרים אשר עתה נשארנו מכל אלה ככלי ריק גם הם לא נאבדו מתוך הקהל ח"ו אבל הם שמורים ועומדים אל הגאולה העתידה במהרה, וגאולת מצרים לא היתה רק הכנה אליה וכמאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו) (וכמו שהארכנו בזה בפ' בשלח ע"ש). וזהו שאמר בלעם אל בלק ידוע תדע כי אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, כלומר הקב"ה בדבר הגאולה הזאת עיניו למרחוק יביטו להכין תשועת עולמים בגאולה העתידה באחרית הימים, כי לא נחש ביעקב, לאמר כי הלא תדע ההבדל בין מעשה הקב"ה ובין מעשה המכשף כי מעשה הקב"ה הלא הם קיימים ועומדים לעד ולנצח באין מחסור כל דבר, ולא כן דברים הנעשים ע"י כשפים המה חסרים בתחלתם ובטלים באחריתם כידוע, וא"כ יציאת מצרים אשר נתפרסמה האמונה בזה בכל גבולות העמים אשר אל מוציאם ממצרים, וכמאמר אני הוא ולא אחר, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. וכי תאמר הלא גאולת מצרים נתבטלה ומה נשאר ממנה, לא תאמר כן כי כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כלומר לעתיד יתברר ויתגלה למפרע איך כל סדרי ההשתלשלות בהנהגת ישראל כלם מכוונות מאת הבורא יתברך:

חלק יא

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (כ"ג, כ"ג).

באור המאמר נראה ע"פ משל לשר אחד שמע כי יש במרחקים איש אשר המציא לעשות סם אשר סגולתו אל האיש שמושח את גופו בסם זה לא יזיקהו כל חץ מכל היורה זיקים וכדומה, וכאשר שמע זאת גמר אומר לנסוע שמה ויעשה הוצאות גדולות עד כי בא אל האיש האומן הזה ויתן לו שכרו ככל חפץ לבבו, וימשחהו עם הסם הזה ונסע לבוא לביתו, ויהי בדרך בעברו הרגישו בו רוצחים ויורו המורים אליו ולא החטיאו המטרה והוא נשאר בחיים, וכאשר ראו הרוצחים כי הוא חי ויתחילו לברוח קרא להם בדברי חן שיבואו אליו ויגשו אל מרכבתו ויתן להם משקה מאשר נמצא אתו, ויתפלאו מאד ואמרו אל השר הלא תגיד לנו מה המעשה הזה אשר עשית עמנו אתה גמלתנו טובות ואנחנו הלא עשינו עמך רק רעה, ויאמר אליהם השר דעו כי אני הוצאתי הוצאות הרבה מאד על הנסיעה הזאת למשוח עצמי בסמים המסוגלים לדחות ממני כל חץ וכל אבני הקלע, ונתתי אל האיש מוהר ומתן הרבה מאד בשכרו, ואני כאשר פניתי לנסוע לביתי היה לבי חולה עלי עד מות לאמר מה עשיתי כי אבדתי והפסדתי הון יקר, ולא ידעתי על מה, ולנסות את הסגולה אשר אמר האומן הלא יראתי פן יורה המורה וימיתני, לכן ישבתי על המרכבה בעצבון לב מאד, ועתה כאשר אתם באתם עלי להמיתני וכבר פגעה בי החץ ולא פעלה עתה נפשי יודעת מאד הצלחתי הגדולה שכבר אני בטוח בעצמי ואוכל להתייצב לקראת נשק ולא יפגיעני רע, וא"כ טובה גדולה עשיתם עמדי כי על ידכם נתברר לי כי לא על דבר ריק הוצאתי רכוש גדול כזה.

הנמשל כי ישראל היו יודעים מכבר כי יש מורשה לקהלת יעקב מאת אביהם הזקן ע"ה כי לא נחש ביעקב, כי יעקב היה בבית לבן והיה אורב לו וקם עליו בקסמיו ולא יכול לו (וכמו שתמצא הדברים האלה באורך למעלה פרשת לך) וישראל היו יודעים כי יש להם סגולה זאת אבל לא נתברר אליהם אמתתה, ולנסות הדבר מי זה יאבה להכניס עצמו בסכנה. וכאשר בלק שלח להביא את בלעם בקסמיו ולא עשה עמהם דבר, אמר אל בלק עתה ראה מה עשית כי לא זאת שלא עשית עמהם רעה אבל עוד טוב נשגב השיגו על ידך כי עתה נתברר להם תקפם וגבורתם, ונתברר להם אמתת הסגולה כי אני יריתי חץ בחטאת קסם ולא פגעתי בהם. וזהו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל זאת שמעו מימים כבירים, אבל כעת, ר"ל הלא עתה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והבן כי אמת וישר הוא.

עוד נוכל להמליץ בזה על דרך ב' בחורים למדו בחדר אחד וע"י מחלוקת עשה אחד מלשינות על השני שהכה התרנגולת של בעה"ב והלך אל אביו וישלם מחירה, למחר הלשין עליו שהרג בר אווזא, אח"כ שהרג אווזא, והאב בהכרח שילם את הכל, ויאמר הרב אליו מה בצע אליך במה שתבקש עלילות עליו הלא אותו אין אתה מפסיד דבר רק את אביו ואין אתה שונא את אביו רק אותו לבדו, השיב הנער ואמר באין ספק יגיע אל השוטה הזה שיעשה היזק בבית האב עצמו ואז יזכיר לו גם את התרנגולת גם את האווזא אשר לקחו מלבושיו מעליו והוא היה צריך לפדות אותם להפסיד ממונו בשביל מעשיו.

הנמשל מבואר במאמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב גו' (מיכה ו', ה') וזהו שאמר אל בלק אמת הדבר שלא פעלתי לך דבר, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, אבל עכ"ז רבות פעלתי כי הלא אלהיהם יפקוד אותם ויזכור ויוכיחם בעתים הבאים זכר נא מה יעץ בלק גו' ומה ענה אותו בלעם גו' וכלשון הגמרא כמה צדקות עשיתי עמכם גו' (ברכות ז'). וזהו הלא כעת יאמר ליעקב ולישראל (זכור נא) מה פעל אל:

חלק יב

ובגמרא: כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב, ופריך ומי כתיב לו לא כתיב באל"ף אלא מדה כנגד מדה כו' (נדרים ל"ב, א').

והפליאה נשגבה מעיקרא מאי קא ניחא ליה.

אבל דע כי עיקר הלמוד ממה שאמר ביעקב כי ראוי היה לומר כי לא נחש ליעקב, אבל בא להורות הטעם למה לא ישלוט בהם הניחוש, יען כי אין נחש ביעקב ר"ל שאינם מאמינים בזה ע"כ לא ישלוט בהם ולכן כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב. ר"ל שאין מן הראוי שיהיה ביעקב אמונה במעשה כשפים, רק המקשה לא הבין והקשה ומי כתיב כו' אח"כ ביאר לו אלא כו' והבן:

חלק יג

בילקוט: מברך רעהו בקול גדול כו' קללה תחשב לו (משלי כ"ז, י"ד) בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל את ישראל כיון שלא באה לידו התחיל נושא קולו והיה מברכם בקול גדול כדי שישמעו האומות ויכניסו בהם עין רעה, אמר לו הקב"ה אני אמרתי לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור אותה קללה תחשב לאותו האיש (פרשתנו רמז תשס"ו).

הנראה כי רז"ל כוונו אל מאמרם ז"ל (בילקוט פרשתנו) בלעם אמר מברכיך ברוך ואורריך ארור ולהלן הוא אומר אורריך ארור ומברכיך ברוך, אלא בלעם ע"י שהיה שונא את ישראל פתח בברכה וסיים בקללה ויצחק שהיה אוהבם פתח בקללה וסיים בברכה כי הכל הולך אחר החיתום (רמז תשע"א), וא"כ למה אמר הקב"ה לאברהם תחלה ואברכה מברכיך ואח"כ ומקללך אאור אם לא כי סדר מאמר זה בא להורות גם אם יאמר אחד לברך אשר הברכה עצמה תסבב קללה מה יהיה בדינו. ופירוש המאמר כך הוא ואברכה מברכיך ומקללך להורות על המברך אשר הברכה מתוך הקללה כדרך שמצאנו (מועד קטן ט') תזרע ולא תחצד כו' ליחרוב ביתך וליתב אושפיזך כו' וכלם ברכות הן. וכן מברכיך ומקללך אאור להורות על הקללה אשר הוא מסבת הברכה כענין שדרשו ז"ל על מאמר את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כ"ה, ל"ז) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ב"מ ס"א, א') וכן דרשו (פסחים כ"א, ב') על מאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור גו' (דברים י"ד, כ"א). ומעתה מאמר מברכיך ומקללך אאור רומז על ברכה אשר חשב בלעם כי חשב לברכם בקול להמשיך מזה קללה כדי שישמעו האומות ויכניסו בהם עין רעה אמר לו הקב"ה אני אמרתי לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור אותה קללה תחשב לאותו האיש, והבן, ואולי זהו מה שאמר לו בלק גם קב לא תקבנו פי' אתה תברכם ובתוך הברכה תהיה גם קללה גם מזה תנח ידך.

חלק יד

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף גו' (כ"ג, כ"ד).

רצה להורות בזה איך עבודתנו את ה' יתברך היא בשמחת הנפש וחמדתה הנפלאה, והעד ע"ז כי הלא אנחנו משכימים ומעריבים ותיכף בקומו ממטתו לא יפנה דרך כרמים ושארי עסקים רק יקבל עליו תחלה עול מלכות שמים ועול מצות ויחוד שמו הגדול באהבה, ב'. בצאתו לפעלו ולעבודתו עדי ערב והוא בא לביתו עיף ויגע מזעת אפו כל היום ועכ"ז לא יתן מנוחה לנפשו ולא ישכב עד יאכל טרף ויקרא ק"ש על מטתו:

חלק טו

הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב (כ"ג, ט').

הנראה בכוונת המאמר כי הוא בא כמתפלא ומתמיה על הבנין הכבד אשר בנה ואשר נטע ה' יתברך, כי ה' אלהינו דורש מעמנו לשמור חקיו עדותיו ומשפטיו תמיד לא יחשו המזכירים את ה' כל היום וכל הלילה, ושלא להסיח דעת מיראתו ואהבתו ועסק תורתו, ואל כל אלה חייב אותנו להבדל ולהנזר מכל עם ולשון וזו קשה מכלם, כמבואר במדרש כל מעשי בראשית צריכים זה לזה ואמרו בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לווים זה מזה ועושים שלום זה עם זה כו' הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה כו' התורה מן המצות והמצות מן התורה כו' (שמות רבה ל"א) כש"כ בעולם השפל הזה איך אפשר לבני אדם שלא יקבלו עזר וסעד זה מזה, כש"כ חצר כש"כ עיר כש"כ מדינה לא יסתפק להם שלא יקבלו טובה אלה מאלה, ואותנו הבדיל ה' מכלם הבדל גמור ומוחלט לבלי להתערב עמהם מאומה.

וכבר אמרו במדרש (במקומו) ושני גוים בבטנך שנואי גוים (בראשית רבה פרשה ס"ג, ו'). אשר על זאת התפלל משה רבינו ע"ה ואמר ה' בדד ינחנו כי זהו מן הנמנעות שתתקיים אומה אחת בין שבעים אומות, אם לא או שנהיה לראש לכל האומות לקיים מ"ש על במותימו תדרוך (דברים ל"ג, כ"ט) או ח"ו להיפך שנהיה כאסקופה הנדרסת לכלם, וזהו מאמר התורה ונתנך ה' לראש ולא לזנב (שם כ"ח, י"ג) וזאת עדות נאמנה כי אנחנו אין לנו דרך ממוצע כ"א א' מב' הקצוות, וזהו שהתפלא ואמר מי כמוהו בעמים שיוכל להתקיים כן הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב אין זאת כ"א מרחמם ינהגם, ועל מבועי חסדו ינהלם וה' בדד ינחנו. יריעות האהל

חלק טז

נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה גו' (כ"ד, ג'-ד').

ראוי להבין למה עוד התפאר ואמר שהוא שתום העין וכי בעבור שהוא מוכה בסנורים יהיה איש מכובד.

ונזכיר לזה עוד מאמר נפלא ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך (דברים ז', י"ב) כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מכח ברכותיו של אותו רשע אבל הברכות שברכו אותם האבות הקדושים משומרים הן לע"ל שנאמר ושמר גו' (במדרש ריש עקב). והדבר פלאי אשר אחר ברכות אבותינו נצטרך להתפרנס מברכות בלעם הרשע. ועם דרכנו יתבאר ג"כ מאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור, ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם גו' (דברים כ"ג, ד'-ה'). אשר מאמר ולא אבה הוא אך למותר כי הכתוב לא בא רק לתת טעם על שהזהיר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', הלא יספיק מאמר ואשר שכר עליך את בלעם גו'. אמנם דע כי הנבואה אם שלא ידענו מהותה עם כל זה אחר שהכתוב קורא אותו רואה לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (שמואל א' ט', ט') בע"כ הוא ענין דומה אל ראיה, כי רואה בעיניו דברים שאין אחרים רואים אותם, ובע"כ הדבר תלוי בכח עיני הרואה, וכמו שחלקו ז"ל בין רואה באספקלריא המאירה ובין אספקלריא שאינה מאירה.

ומעתה הדבר מובן מאד כי הנה כאשר יבואו ב' סוחרים על יום השוק, א'. סחורתו משובחת מאד, והשני. יש בה חסרונות, תראה ההבדל ביניהם כי הראשון שש ושמח בבוא אליו איש מבין וחכם יודע בטיב הסחורות, כי איש מבין לא יתעסק עמו הרבה ובודאי יקנה ממנו ויתן לו מחירה ככל הראוי לסחורה יקרה כזאת. לא כן השני אשר יש בסחורתו מעלות גם חסרונות הוא לא יאבה להגיש איש מבין אל חנותו, כי המבין ירגיש החסרונות אבל כל מגמתו וחפצו שיבואו אליו קונים הבלתי בקיאים ואינם מבינים, וביותר שיבוא אליו קונה שיהיו עיניו כהות או בין השמשות אז יגיל וישמח בו.

כן הדבר בענין שלפנינו כי הקב"ה לפניו היה גלוי כל הדורות והתחלפות מדרגותיהם והדורות היקרות אשר אין בהם שום דופי הראה אל האבות הקדושים ודומיהם כי המה הסוחרים המבינים אשר אל כל תכלית הם חוקרים ובראותם סחורה יקרה ומשובחת כזאת ודאי יברכו אותנו מטוב לב. לא כן הדורות שבגליות אשר יש בהם מעלות גם חסרונות לא רצה הקב"ה להראות אל המבינים ההם כי עינים להם לראות באספקלריא המאירה ויתגלה לעיניהם החסרון ולא יתנו לבם לברכם כראוי. לזאת בחר הקב"ה בנביא אחר היינו בלעם שהוא עיניו כהות ואם יראה לא יראה כ"א כאותו הרואה בעינים כהות עד אשר יראה רק המראות והגוונים, היינו רק המעלות ולא ירגיש החסרונות ויברכם בלב שלם. וזהו שהי' מתנצל לפני בלק למה הוא מברך אותם ולמה לו להקב"ה ברכותיו, לזה אמר נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין גו' אשר מחזה שדי יחזה ר"ל שאינו רואה כי אם מה שמראים לו. ולכן יפה אמרו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז הוא רק מכח ברכותיו של אותו רשע:

ולהמתיק הדבר יותר קח לך משל מאת המחלק וקוצב לעבדיו מחייתם ממה שהשיגה ידו במו"מ ויגיעה, זה יקרה בעיניו וכסף ישקול בפלס ומאזני דעתו למי יתן הרבה ולמי יקמץ, לא כן אם נזדמנה לפניו מציאה הדבר אצלו בזול ואינו מדקדק למי ראוי יותר.

כן ממש הברכות היקרות אשר מפי האבות הקדושים הקב"ה מדקדק מאד לתת אותם אך אל יד הראוי להם, אבל ברכותיו של אותו רשע שהוא אך כמציאה אין הקב"ה מדקדק בהם ומה גם כי אלינו ראויים הברכות כי הם נתהפכו מן הקללות אשר באין ספק לא עלה על לבו שיוכל לקלל בלתי את הפחותים כמ"ש אולי אוכל נכה בו, היינו לפחות ולגרוע ממספרם הרב ואחר שנתהפכו לברכות לא זזו ממקומם:

אמנם עיקר הדבר קשה מאד למה לא רצה הקב"ה שילך בלעם גם אם בדעתו לקלל, אחר כי הקב"ה ידע מה יהיה בסופם שיתהפכו לברכות.

אבל לדרכנו מובן מאד כי הקב"ה לא רצה שנהיה במדרגה פחותה כ"כ עד שנצטרך להתפרנס מן הקללות כמאמר המדרש (ריש בראשית) ודרך רשעים תאבד הפליגן מכנגד פניו, כאומר הלואי שלא יצטרכו ישראל אליו. ומעתה המשך הכתובים כך הוא לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גו' ואשר שכר עליך את בלעם גו' ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם גו', כלומר גם על תנאי שיתהפכו לברכה כי גם בזה לא אבה ה' לשמוע, רק אחר אשר בבחירתו הרעה הלך אז בהכרח - ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. רק אחר אשר נתגלגל לידך והשגת ברכות על ידו יעלה על לבבך לאמר אם כן הוא ראוי להחזיק לו טובה כענין מאמר יוסף אל אחיו שהצדיק אותם ואמר אליהם ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה (בראשית נ', כ') לזה השלים ואמר לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם, כאומר הלואי שלא תצטרכו לטובתם כי למה תהיו במדרגה פחותה עד שתצטרכו לברכותיו הלא טוב לישראל שנהיה טובים ונשבע לחם מטל השמים גו' ברכת אבותינו הקדושים:

עוד נראה בהמתקת הכתובים על דרך משל לשני אחים אחד עשיר ואחד עני והעני היה איש רע עין גם כי העשיר נתן לו די מחסורו היה מתאוה יותר, עד כי בעבור קנאתו נתן לבו לקחת אש ולשרוף את ביתו ואת כל רכושו, רק נזדמן כי הרגישו זאת והצילו את הבית ולא נשרף כל מאומה, והעני ברח מפני הבושה, וכאשר ארכו לו הימים והוא מתגורר במר נפש מאד שלח אגרת אל אחיו העשיר כי רצונו לבוא לביתו, והעשיר לא השיב לו דבר, ולסוף בא מעצמו שלח אליו העשיר לאמר לא תבוא על מפתן ביתי ולא תוסיף ראות פני, והעני עשה כל ההתאמצות שיניחנו לכנוס אצלו, וימאן ויאמר העשיר הלא הוא השתדל לשרוף כל הון ביתי ולאבד את כל רכושי וא"כ הלא רצונו שיהיה גם אחיו עני ואם הקב"ה עשה לי נס הלא עשה לי ולא לו:

הנמשל הם שכרו את בלעם שילך ויקלל את ישראל ובלעם רצה לעקור אומה שלימה כמאמר מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו לקללם (סנהדרין ק"ה, ב'), אך הוא יתברך עשה נס לישראל הלא עשה לישראל לא להם. וזהו ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה (לך ולא לו) לברכה, כי אהבך ה' אלהיך, אבל המה לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם:

חלק יז

ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד (כ"ד, כ') ילקוט: אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות, ועכשיו תהיה ראש לכל יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק ואומר כי מחה אמחה את זכר עמלק (סוף בשלח).

באור זה, דע כי מאמר ראשית הוראתו על השורש פורה ומוליד, כמו האב הוא ראשון לבנו הנולד מכחו ומסתעף מגזעו אשר בזולת הראשון יעדר השני. וזאת היא מעלת התורה החמודה ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח', כ"ב) כי מסבתה נסתעפו כל מעשה בראשית. ומאמר ראשית גוים עמלק ג"כ בעבור היות עמלק ראש וראשון להם כי בשעה שעברו ישראל את הים נאמר שמעו עמים ירגזון גו' תפול עליהם אימתה ופחד (שמות ט"ו, י"ד) ועמד עמלק נגד ישראל ונלחם עמהם וממנו למדו שארי העמים לעמוד נגדם ולולא הוא שיצא ראשונה לא היה מי שירהיב בנפשו עוז להרים את ידו להלחם בישראל ולכן נקרא ראשית גוים עמלק.

ומעתה נמשיל משל לאחד עשה משתה בעבור כמה קרואים ויתן אל המשרת מכתב אשר בו רשומים שמות האנשים הקרואים לסעודתו, וזה משפט הרשימה להיות הקודם בחשיבות ובמעלה להיות נרשם קודם כי הוא עולה במחשבה תחלה, ואח"כ את שהוא אחריו במעלה וכן כלם, ובתוכם היה אחד פחות הערך מאד והיה נרשם אחרון לכולם, וכאשר הלך המשרת להזמין את הקרואים הנה איש הפחות והגרוע הזה מדאגה פן לא יקראו אותו נשא את רגליו והקדים את עצמו ובא ראשון לכלם, ויאמר לו חבירו היושב אצלו הלא אצלי היה המשרת עם הרשימה אשר בידו וראיתי אותך ברשימת הקרואים אחרון, ומה זאת ומה לך פה להיות ראשון, וישמע חכם אחד ויאמר לו אל תתמה כי גם אחרון יהיה, ויאמר איך יתקיים שיהיה אחרון אם כבר הוא יושב פה, אמר לו החכם הלא זה שבתו הבית בזה יהיה אחרון, כי הוא ישב עד אשר כל המסובים ילכו והוא יהיה נשאר פה למכה ולחרפה ויהיה ראשון לביאתו ואחרון ליציאתו.

הנמשל עמלק נברא לאחר שבעים לשונות וראוי לו להיות אחרון ועתה נעשה ראשון לכל יורדי גיהנם וגם הוא יתברך את דבריו לא הסיר כי הוא מחוייב להיות אחרון. לזאת בא הכתוב והכריע שיתקיימו שניהם ואמר ראשית גוים עמלק כי הוא הוא הראשון ליורדי גיהנם ועכ"ז יתקיים בו שגם אחרון יהיה כי כל יורדי גיהנם במלאת ספקם יעלו מן הגיהנם והוא ישאר, ואחריתו עדי אובד.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה