אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
בחוקתי · חלק ז
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם אני ה' אלהיכם כו'. (כ"ו, י"ב)
ילקוט: משל למלך שבא אצל אריסו והיה אריס ההוא מיטמר מלפניו ואמר לו המלך מה לך שאתה מיטמר הריני כיוצא בך, כך עתיד המקום לטייל עם הצדיקים והצדיקים מזדעזעים מלפניו, והמקום אומר להם מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני הרינו כיוצא בכם. אי לפי שאני כיוצא בכם יכול לא תהא מוראי עליכם תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים ואתה תהיו לי לעם, אם אתם מאמינים בדברים האלה אני ה' אלהיכם כו' (רמז, תרע"ב).
והמאמר סתום מאד, אם במה שאמר הקב"ה מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם הדבר כמו זר, גם מה שאמר יכול לא תהא מוראי עליכם תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים לא ידענו ג"כ מה ענין ההוכחה הזאת.
אמנם לבוא אל הבאור נקדים מאמר אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך (תהילים נ', כ"א)שפת היריעה דע כי כבר קבלנו מפי רז"ל שאין הקב"ה דורש מאת האדם רק כפי מה שהוא אדם, עד שאמרו הקול היה יוצא לכל ישראל ואצל כל אחד לפי כחו הזקנים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו וכן הוא אומר קול ה' בכח בכחו של כל אחד ואחד (שמות רבה ה).
וכבר כתבנו בבאור מאמר בתוכחות על עון יסרת איש כו' אך הבל כל אדם סלה (תהלים ל"ט, י"ב) כלומר כאשר תדין את האדם על מעשיו אין אתה מעריך את מעשיו ואת חטאיו לפי גודל אלהותך, שא"כ לא היה קץ וסוף אל העונש המר שהיה ראוי לו כי בערך מי שחטא לו הלא חטא לאלהים שהוא אין לו סוף ותכלית, והיה ראוי ג"כ לענוש את החוטא בעונש בלתי בעל תכלית, אבל ברוב טובו וחסדו יתברך אינו מעריך את הנבראים בערך עצמו כ"א לפי ערכם הדל והפחות וזהו בתוכחות על עון יסרת איש כלומר בערך האדם שהוא רק אנוש אנוש. וכמו שכתבנו למעלה באורך (פ' ויגש) שאין הקב"ה תובע כבודו מאת האדם רק כפי כח האדם והשגתו וכמאמר כי ברב חכמה רב כעס כו' (קהלת א', י"ח) כי לולא זאת אין צדיק בעולם שיוכל לצאת זכאי בדינו כפי העבודה הראויה לבלתי בעל תכלית כמאמר התימני הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו (איוב ט"ו, ט"ו) ומעתה הן הן הדברים שאמר הילקוט עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים והצדיקים מזדעזעים מלפניו והמקום אומר להם מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם ר"ל שהקב"ה כביכול יצמצם כבודו כפי כח השגת האדם והבן.
ומעתה יפה אמר הילקוט אי לפי שאני כיוצא בכם יכול לא תהיה מוראי עליכם ת"ל והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם כו', ירצה כי עתה יש מקום שיאמר האדם שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, כי אין רשע שלא יהיו מעשיו כפי השגתו כי טחו עיניו מראות וכל דרך איש ישר בעיניו. אבל שקר בימינו כי אין דינו כפי השגתו עתה כ"א כפי יכלתו להשיג אם היה פונה לבבו לבקר בהיכלי החכמה והתושיה היה משיג כפי אשר חלק לו בבינה כאמרם ז"ל (ויקרא רבה ט"ו) על מאמר לעשות לרוח משקל.
וזהו דמית היות אהיה כמוך, כלומר אתה תחשוב כי ראוי להיות שאהיה כמוך כלומר שיהיה המשפט אשר אשפוט אותך כמוך עתה במחשך ההשגה, לא כן הדברים כי אם אוכיחך ואערכה את משפטי לעיניך, כלומר לפי עין השגתך לא כההשגה החשכה רק כאורה.
וזהו יכול לא תהיה מוראי עליכם תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, כי לפי דעת האדם הנזכר היה ראוי להקדים ולומר אתם תהיו לי לעם ובערך זה אהיה לכם לאלהים, לכן הורה הכתוב ואמר והייתי לכם לאלהים ואחלק לכם בבינה ובערך זה אתם תהיו לי לעם (ומה שאמר הילקוט מה לך שאתה מיטמר כו' כי הם יחשבו להטמיר ולהסתיר עצמם לאמר שהקב"ה לא יראה אותנו מחמת שהוא אינו רואה במסתרים, כמשפט עוף ידוע שאם ירצה להסתר מעיני הבריות הוא מעצים עיניו וחושב כי אז אין מי רואה אותו) והבן: