אור ברסלב
אהל יעקב על התורה בהעלותך › חלק ו

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

בהעלותך · חלק ו

חלק ה

ויעש כן אהרן גו' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (ספרי)

ולבוא אל הבאור נזכיר מאמר המדרש (ריש חקת) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז', כ"ב) אמר שלמה חקרתי ופשפשתי על כל התורה ומצאתי בה טעם כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דע כי כבר נתבאר מפי סופרים ומפי ספרים שאין לחקור ולבקש טעמים על מצות השם יתברך רק להיות תמים עם ה' אלהינו באמונה שלמה כמאמר כל מצותיך אמונה (תהלים קי"ט, כ"ו) ונאמר ראשית חכמה יראת ה' (שם קי"א, י') ושלמה המלך ע"ה אמר אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע (משלי ג', ז') ומה לך להתחכם ולבקש טעמים על המצות. וזהו מאמר דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי (תהלים קי"ט, ל') היינו גם במשפטים שיש בכחי לחקור טעמם אני משוה את כל המצות לדרך אחד והוא דרך אמונה לבד.

וטעם ענין זה על דרך המשולח אשר הסוחר שלח אותו ללייפציג לקנות סחורה בעבורו, והמשולח הזה נשא ונתן על הדרך עם המעות הזה והרויח, ואח"כ קנה סחורה בעבור המשלח, יש בידו און כי הלא יקח מאת המשלח שכר שליחותו והסוחר ישלם לו במיטב כספו ומה זה לו לבקש עילות להשתכר במעותיו.

כן אם האדם מקיים לא תגנוב ולא תגזול בעבור התועלת המושג לחברת בני אדם הוא משתכר בסחורות ה' יתברך, והלא הוא יתברך ישלם לאדם שכרו בעוה"ב.

הוא שהתנצל החסיד ע"ה ואמר טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי (שם, שם) לאמר כי אני ראוי אנכי שתלמדני טוב טעם ודעת, והטעם - כי במצותיך האמנתי. משל לשלשה אנשים חולים על מחלה אחת הביא אליהם הרופא סמים שוים אחד לא חקר מאומה ועשה ככל אשר צוה עליו הרופא ונתרפא, השני היה קצת בקי ברפואות כנשים ויחקור בשכלו בעניני הרפואה והדברים אשר לא הבין היה זורה אותם הלאה ומת מחליו, השלישי היה כמו השני הנ"ל אבל היה יודע כי הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאד, לכן גמר אומר בלבו גם כי אנכי אחקור ואתבונן ולא אבין כמה דברים אני סומך עצמי על הרופא ועל חכמתו כי רבה היא וא"כ לא הזיק את עצמו כל מאומה בחקירתו.

כן איש ההמוני מקיים המצות בשלמות בלי חקירה כלל, אבל החכם החוקר בכל פרט נקל אליו לעבור על אשר לא ידע אבל אם מקדים לעצמו האמונה בגודל אלהותו וחכמתו יתברך לאין תכלית אינו נופל ע"י חקירתו. וזהו אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך מצות שאין טעמם מושג, אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כלומר בהביטי בעין חקירתי במצותיך השכליות, וכבר כתבנו ענין נכון ואמיתי בבאור מאמר המדרש (ריש שה"ש) שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי ר"ל כאשר אני רוצה לחדש לי מעשים מלבי ומהשערת חכמתי אז שחורה אני ונאוה רק במעשי אבותי כאשר אתנהג כמנהג אבותי ואבחר בדרכיהם ואעשה כמעשיהם אז אני נאוה.יריעות האהל (ועי' עוד מה שכתבנו בספר המדות בתשיעי משער היראה, ובאהל יעקב פרשת בחקותי על מאמר וזכרתי את בריתי יעקב גו').יריעות האהל

הוא הדבר בשלמה המלך ע"ה כי הוא חשב שתועיל אליו חכמתו אל קיום התורה אשר באמת כן אמר אביו החסיד ע"ה הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב (תהלים קי"ט, ל"ד) ואמר כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה בעניני התורה והיה זה סבה אל ההיפך כי עי"ז היא רחוקה ממני יותר מהזולת הבלתי חוקר מאומה כי ע"י חקירתו שפט ואמר אני ארבה ולא אסיר כו'. וכן חקר במשפטים והתבונן בהם עד נקודת האמת, אבל כאשר הגיע לפרשת פרה אדומה וחקר על כל הצדדים ולא מצא בשכלו טעם מספיק, זה היה לו אות נאמן כי תורת ה' היא נשגבה מבינת אנוש, ואין לאדם לחקור על מצותיה רק לקיים מאמר אביו החסיד ע"ה כל מצותיך אמונה.

וזהו מ"ש להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ממש על דרך עשיר שהזמין איש עני אל המשתה ויאכל העני וישתה ויפול למשכב, ויתפלא מאד לאמר אם פת חריבה שזה הוא ארוחתי ארוחת תמיד לא יזיקני, ובשר שמן ומטעמים יזיקני?! אבל שקר בפיו כי יותר יזיקו וישחיתו המאכלים היקרים השמנים לא הדלים והרזים, אשר ע"כ השרים והרוזנים יש להם רופאים קבועים.

כן איש ההמוני מה שאינו משנה אין בזה חידוש כי הלא אין בכחו לחקור, אמנם אהרן היה לבו לב חכם והיה משכיל מאד ועכ"ז מיאן בחקירה ולא שינה כל מאומה.

וכבר כתבנו בספר קול יעקב על מאמר מקום הצדק שמה הרשע גו' מקום שהצדקתיםשפת היריעה וקראתים אלהות שמה הרשע, כי כבר מבואר בספר הכוזרי ובא"ע כי במעשה העגל לא היה כוונתם למלאות תאותם לעבוד ע"ז ח"ו, רק יען כי משה רבינו ע"ה הבטיח אותם שיוריד להם מן השמים איזה דרך ישרה ומסוגלת לכונן אליו העבודה הרצוי' בעיני ה', וכוונתו היתה עשיית המשכן שהיא המיישרת יראת האדם כמאמר ומקדשי תיראו כי שם חביון עוזו, ולכן כאשר הראה להם השטן דמות מטתו וחשבו שמת התחילו להתחכם בשיקול דעתם לעמוד על כוונת משה ועלה חוח בידם, כי בעת ההיא לא היה העולם מורגל כ"כ בבתים מקודשים לעבודה לאמר בית ה' נלך, ויותר היה המושכל וההרגל לעשות איזה דמות ותבנית אשר במרכבה העליונה כמאמר המדרש שמטו אחד ממטטראמולין שלי ועשו אותו אלהות ותכלית עונם היה במה שעשו דבר שלא נצטוו כמאמר אחרי לבבכם זו מינות וכמאמר כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר (שמואל א' ט"ו, כ"ג) ר"ל כמו שהמרי היינו מי שעושה נגד רצונו יתברך הוא עון גדול כן המוסיף על דבר ה' ועושה דבר אשר לא נצטוו עליו הוא און ותרפים. מהו מקום הצדק שמה הרשע ר"ל כי כל מה שעשו עשו בתורת צדק, כי חשבו מעשיהם לצדקה גדולה ועבודה תמה ונפלאה וזאת רעתם כי מר, וזהו שמה הרשע כי אין חפץ לה' בעבודות אשר האדם בודה מלבו. וכבר פגעה מדה"ד בבני אהרן הקדושים על דבר הנאמר בהם ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם (ויקרא י', א').

ומה נפלאו בזה דברי חכמינו ז"ל (שבת קל"ח, ב') עתידה תורה שתשתכח מישראל שנא' והפלא ה' את מכותך (דברים כ"ח, נ"ט) הפלאה זו איני יודע מה היא כו' הוי אמר הפלאה זו תורה שנאמר הנה ימים באים גו' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו (עמוס ח', י"א)שפת היריעה וראוי להתבונן מה קללה יש בזה שישוטטו לבקש דברי ה', וגם אם לא ימצאו עכ"ז גם זו טובה גדולה שיהיו רעבים לבקש דבר ה' ויהיו בכלל הולך ואינו עושה ששכר הליכה בידו, ומה גם כי בעינינו יפלא למה לא ימצאו.

אבל אם תתן לבך על כמה תועים מדרכי התורה מהם שהזכיר הרשב"א ז"ל בתשובותיו עיקר הצמיחה היתה מסבת היותם להוטים אחר התורה לחזות בנועם ה' ולבקר על מצפוניה ועמקי סודותיה, משל לעשיר שהיה מנהגו להאכיל את בניו פטומים, והם לא אכלו מהם רק מעט והאב היה מצטער ע"ז מאד, פעם נסע עמהם לארץ רחוקה ויתעו מדרכם כמה ימים אל מקום מדבר שמה ושאיה, ולא היה להם מה לאכול רק עשבי השדה אשר הם כחרבות לגיו, וכל נחמת האב היתה כי בניו הלא הרבה לא יאכלו רק מעט וזה לא יזיק אותם, ויהי אחר ימים אחדים בא אחד מן הבנים אל אביו ואמר לו דע אבי כי ב"ה יש לי כח הרעבון וחשק גדול וכבר הוא ביכולתי לאכול הרבה, בכה האב אל קול דבריו ואמר הוי בני יקירי דע כי מאד יכאב לבי על רעבונך אשר לך פה, כי הלא לא תמצא במקום זה לאכול כ"א דברים רעים המזיקים, ואני אמרתי זאת נחמתי במה שלא הורגלתם לאכול הרבה ואיך עתה נהפכתם ואכלתם אכול ושבוע מהעשבים הארורים האלה.

הנמשל כי בימים הראשונים שלח הקב"ה אלינו את הנביאים הקדושים יום יום השכם ושלוח, והיה דבר ה' להם למשא ולא קבלו רק מעט מן המעט, וכן בקראם בדברי התורה קראו רק שנים ושלש דלתות ונעשו יגעים ועייפים כמאמר כי יגעת בי ישראל (ישעיה מ"ג, כ"ב). והקב"ה כמה הצטער ע"ז כביכול, עד כי גרם החטא וישראל גלו מעל אדמתם ואין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, קמו ונתרבו המתנבאים הבודים מלבם דברים אשר לא צוה אותם והם יבואו אל המתנבאים האלה כאיש רעב אל הלחם והנזיד.

וזהו והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' וביאר ואמר ונעו מים עד ים גו' ישוטטו לבקש את דבר ה', אבל - ולא ימצאו כי טועים הם בדבר הנסיעה, המה ישוטטו לבקש דבר ה' אצל המתחפש והמחניף את הארץ, כי הלא זה כמה נסתם החזון ואין עוד נביא כו'. וכמו שנתחדשו אצלנו בעבודת ה' מנהגים חדשים מקרוב באו אשר לא ידענו ולא שמענו, כן נתחדשו בימינו מקרים רעים לא שערום אבותינו ורפואת תעלה אין לנו כי עוד הוכח יוכיחו את השרידים בעם לאמר אם גם אתם תהיו כמונו הלא היתה תקומה לכל ישראל וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט, א') אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנא' הוי אנחם מצרי גו' ואשיבה ידי עליך גו' ואשיבה שופטיך כבראשונה גו' אח"כ ציון במשפט תפדה גו' (ישעיה א', כ"ד) ואמר עוד ושבר פושעים וחטאים יחדו (שם שם, כ"ח).

החזיון הזה היה על אלו העוזבים ארחות יושר דרך סלולה שהלכו בה אבותינו מעולם, והולכים בדרכים הבדויים שאין להם שורש בתורה, ועוד הפוכים מדרכי התורה רק ממשקל דעתם.

וכמה נשתבחו ריב"ז ור' אליעזר תלמידו אחריו שלא אמרו דבר שלא שמעו מפי רבן (סוכה כ"ח, א') ומי הוא זה אשר מלאו לבו להרהר אחר רבותינו הקדושים, אשר קבעו הלכה כפי הקבלה שהיה להם עד משה רבינו ע"ה לבוא היום לשנות דבר מדבריהם, אין לך פשיעות וזדון גדול מזה, ועכ"ז אחר שנשתבשו בזה והורגלו בדרכים האלה אין לך שוגג גדול מזה שהוא חושב כי הוא עושה בשלמות על צד היותר טוב א"כ הוא תחלתו בפשיעה וסופו באונס. לכן קראו שבר פושעים וחטאים יחדו כי הם מתוארים בשני התארים יחדיו.

וזהו מאמר הגמרא (שבת ע', א') קרבן דחייבה רחמנא אמאי אשגגה, התם חדא שגגה הכא טבא שגגות הוויין, פי' כי העושה בזדון חייב על המעשה אשר עשה אבל העושה בשגגה אינו חייב על המעשה כי לא ידע ובהעלם עשה, רק התורה חייבה אותו על ההעלמה, לאמר אם היה נותן הדברים על לבבו לא היה מתעלם. כמאמר כזכור בניהם מזבחותם (ירמיה י"ז, ב') וכמ"ש השל"ה הקדוש ז"ל בבאור מאמר בלעם אל המלאך חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי (במדבר כ"ב, ל"ד) ואם לא ידע במה חטא. אבל פי' הכתוב כך הוא זו היא חטאתי מה שלא ידעתי כי היכולת ביד האדם לתקוע הדברים בלבו עד שלא יתעלמו ממנו, וזהו קרבן דחייבה רחמנא אמאי אשגגה, התם חדא שגגה והכא טובא שגגות הוויין לכן חייב על כל העלמה והעלמה.

כן הדברים בעניננו אם באמת הוא מוטעה עכ"ז הוא פושע על טעותושפת היריעה כמאמר אחרי לבבכם זו מינות וכמה הזהיר שלמה המלך ע"ה ואמר כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע (משלי ב', י'-י"ד). הנה ביאר כי זה דרך המדבר תהפוכות ועוזבים ארחות יושר כו' כי עוד ישמחו יעלצו לפני אלהים לעשות התהפוכות וזהו השמחים לעשות רע והכל לשם שמים ויגילו בתהפוכות רע אשר ארחותיהם עקשים כו' והבן:

עודי מדבר בזה אזכיר דברי פי חכם חן ה"ה הרב מו"ה אליהו שפירא ז"ל בבאור מאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו (בראשית ו', ה'). דע כי כבר כתב החכם (בשביעי מספר המדות) כי האדם יחטא לאחד מב' סבות, אם שיהיה שכל החוטא נכון ובריא רק כח התאוה יעור עיני החוטא, ואז לבו יודע מרת נפשו יודע כי און בידו רק התאוה גברה עליו ותמתיק בפיו רעה ויעשה החטא מבלי עצת השכל כלל, הב' הוא החוטא גם בשכלו שנפסד והתמכר אל הרע והחטאים שהוא עושה יעשה ביד רמה. וההבדל כי הא' הלא אחר עשותו המזמתה יתחרט ויתמרמר כמאמר כי אחרי שובי נחמתי, לא כן השני לבו בריא אולם. וזהו שאמר הכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ר"ל האדם במה שהוא אדם מקובץ מגושי עפר זה העולם החמריי נמשך הוא מטבעו אל דברים חמריים, אבל הלא גם זאת לו וכל יצר מחשבות לבו רק רע גם כל היום גם אחר המעשה אין בלבו ציור אחר רק הצטיירות המרד והמזמה והחטא נעשה גם בשכל. הנה ע"ז אמר הכתוב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ר"ל על עשותו המעשה בפועל היה אליו יתברך כביכול תנחומים להתנצל עליו כי הלא האדם נעשה בארץ לא בשמים ולכן הוא נמשך בטבעו מצד כחותיו החמריים אשר בו בטבע הרכבתו אל דברים חמריים אבל ויתעצב אל לבו ר"ל ע"ז התעצב כביכול איככה נשחת לבו ואיך נפסד שכלו עד כי גם שכלו ונפשו לא יצייר עוד את הטוב ואת הישר ואיככה נתהפך גם הוא אל ציורי הגוף החמריי והוא באור נכון וטוב:

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה