אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ
אמור · חלק ח
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש כו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון (כ"ג, ב')שפת היריעה
הנראה בבאור מאמר שבת שבתון ע"ד שמצאנו ברז"ל (שמות רבה י"ג): לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ', כ"ח) במי אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כו'. ומעתה יש שובת בשבת ומוצא מנוחה לעצמו ויגיעה להקב"ה לסבול עוונותיו כמאמר הנביא ע"ה שהביאו חז"ל הוגעתם ה' בדבריכם (מלאכי ב', י"ז) כי ע"י שביתתם ממלאכה מתאספים אגודות אגודות לספר עם רעיהם, וכל המרבה דברים מביא חטא ומה גם המרבים בשמחה של הוללות גדול עונם מנשוא וזהו שבת שבתון לה'.
והדמיון בזה מלמד תינוקות נתן אל תלמידיו מנוחה על שעה או שתים והוא הלך בעבור איזה ענין והתלמידים כאשר היתה להם הרוחה הכו איש את רעהו ועשו מעשים רעים במכות ופצעים עד שפך דם עליהם, עד שנתהפכה מנוחתם לפני המלמד ליגיעה גדולה וכבדה:
עוד נראה לומר בבאור שבת שבתון על דרך אחד הביא לבנו מורה השעות זייגר נחמד ונתן לו במתנה כבואו מן הדרך למען יהיה לבנו נחת רוח ממנו, והנער התחיל משחק עמו בכל פעם וקלקל אותו ונשחתו אופניו וגלגליו עד כי נהפך אל הנער הזה הנחת ליגון וצער גדול, וטענת אביו היה כלום עשיתי לך זאת ליגון הלא אנכי כל ישעי וכל חפצי היה שיהיה לך תמיד נחת רוח ממנו לא שיהיה סופו לתוגה וצער.
כך הקב"ה נתן אלינו שבתות שהמה מתנה טובה מבית גנזיו יתברך למען ינוח כל אחד מעצבו ומרגזו, מעבודתו ומעמלו, כמאמר שבתות למנוחה לא שהשבת יהיה סבה לאנחה, כי כאשר יבלו את היום הנכבד הזה בהבלים בדברים בטלים ובהוללות הלא יהיה אחריתם כיום מר. וזהו שבת שבתון ר"ל שתהיה ההתחלה מנוחה וסופה לעוה"ב ג"כ מנוחה, לא שתהיה מנוחה שתסבר אח"כ עונש מר ח"ו: