אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
פתיחה לכבוד התורה
סמיכות התורה נעוץ סופה בתחילתה משה לעיני כל ישראל בראשית אפשר לקשרם יחד במה שנקדים מ"ש רז"ל במדרש ובתקונים כי בראשית רומז על התורה שנקראת ראשית ככתוב ה' קנני ראשית דרכו. גם כתבו עוד שהקב"ה היה מביט בתורה ובורא העולם כדרשתם בפסוק ואהיה אצלו אמון ע"כ. ודב"ק הללו הובאו ברבה ובתנחומא ובפסחים נ"ד ובכ"מ ע"ש ובילק"ר רמז עוד כי בראשי"ת בר"א אלהי"ם גימט' תור"ה נביאי"ם וכתובי"ם ע"ש ובס"ד נרמוז עוד והענין דידוע דתחי' הבריאה העליונה שהיה בה השבירה ועל ידי זה היה בה בחי' מיתה ובטול בבחי' הכלים לבי"ע של אותה הספירה כידוע ו"ק דעתיק לעתיק דבי"ע וכו' וכו' עי' באורך בע"ח ש' שבירת הכלים ובהקדמת השמ"ש ביאור וברור הענין באורך וזה רמוז בס"ת וחש"ך על פני תהום ס"ת אותיות כלים ועי' בס' הקרנים ובמגע שכתבו כי כלים כשרים גימט' תרע"א ע"כ ודב"ק בקצרה באו אבל הם הם הדברים כי השבירה היתה בבחי' ב"ן כידוע שהיא בחי' אדנות ואדנות מלאה היא בחש' תרע"א וכבר ידוע כי השבירה היתה בארבע בחי' ב"ן של עסמ"ב כל אחת ממספר ע"ב שלה ולמטה כידוע שבכללם הם מספר רפ"ח והיתה בבחי' ו"ק דכל פרט שהוא עץ הדעת טו"ב ור"ע גימט' רפ"ח ומה מתוק מדבש מ"ש בתפילה בברכת רפאנו בסוף חותמים ה' רופא חולי עמו ישר' שהוא ר"ת גימ"ט רפ"ח וס"ת הם אותיות אליהו שהוא בחי' ב"ן ויש לרמוז רמזים רבים בזה אבל היות שהוא בחי' השבירה טוב שלא להאריך בזה כידוע:
והנה על ידי למוד תורה לשמה מתברר ומתעלה חלקי הבחי' הנופלים והמתבטלים של אורות וניצוצין וכלים היורדים לבי"ע דכל פרט שנקרא חושך ונקרא מת כדרשתם על וימת מלך מצרים שירד מגדולתו ובאד"ר מאן דנחית מדרגא דיליה נקרא מת ע"ש, ומעתה זהו הסמיכות משה לעיני כ"ל ישראל ר"ת כלים וס"ת לילה (שהם בי"ע) ומה הוא חיותם ע"י בראשית הוא התורה הנקראת ראשית וזהו ברא את השמים וארץ שחיו ומקביל יותר הענין כי אותיות התורה הם כ"ב וסדרן ט' מכאן וט' מכאן מימין ומשמאל ואותיות כלים הם באמצע לומר ע"י התו' מסביב כללותם הם ח"י הכלים חיים כי האצילות נקרא ח"י בכמה לשונות צרור החיים (צרור גימט' מלכות) אור חיים (גימט' לא"ה רח"ל ע"ה) אלקים חיים (אהי"ה מלא) שהיא בינה המבררת כסף הנקי ודוחה את הפסולת וכידוע ומודע לבינה כי כמו שהיה בם ח"ו מיתה ובטול כן היה ג"כ בבריאת האדם כי ע"י חטא הקדום של אדה"ר (עי' סה"ק שופ"ד) שהוא גרם ג"כ לשבירה גם ממנו נפלו וירדו ג"כ חלקי נר"ן שבו שהיו שתולים בחב"ד בראש משכן האצילות ירדו במל"ך שבו מוח ל"ב כב"ד ס"ת חב"ד וע"י עסק התורה לשמה בעסק ובחום של אש דידה מפרדת החלקים ומעלה כל חלק למקום הראוי לבחינתו כי התורה לשמה היא פרחא לעילא (זוה"ק) וא"כ הוא מברר ומחייה ג"כ חלקי נר"ן שבו שהיו טבועים למטה בחשך ומעלם אל חלקי החיים של בחי' נשמתו לעילא לעילא ע"י התורה שבה מלאכת הכימייא מפרדת החלקים המתלבטים זה בזה ובכן בדין יקרא את הצדיק בשם ח"י כמ"ש בתיקונים בפסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי כי הצדיק העוסק בתו' ובתרי"ג מצוותיה בהם יכול הוא להחיות את העולמות גם את בחי' נשמתו מהערפל הדבוק באורו וראה פלא כי ידוע שהיה בשבירה שני בחי' רפ"ח בבחי' האורות ושכ"ה בבחי' הכלים [שער הצלם ויותר מבואר במבו"ש ש"ב פ"ט דיו"ד וז"ל שכ"ה בחי' הכלים רפ"ח ניצ' אורה שבתוכם ע"ש] צרף שכ"ה ורפ"ח גימט' תרי"ג כי ע"י התורה הכוללת עמה תרי"ג מצות מחיה שניהם ולכן נקראים ימין שהוא חשוב בורא אותם במה שהוציאם מהמות החופף עליהם ולזה צדיקים במיתתם נקראים חיים כי כל משך ימי חייו בעוה"ז עוד לא גמר כל חלקי חייו המעורבים ומהולים בחומרו בכל חלקיו ולכן עוד לא שלמים חייו כי כשחסר חלק קטן עוד לא נקרא חי שלם אבל אחר שמת ונשלמו ימיו ועלו לבחי' שלמים במשכן החיים האמיתיים נקרא חי באמת והיא הסבה נמי שלא נאמר בבריאת האדם כי טוב כמו שנאמר בשאר כל הברואים כי בכולם טובם בעת הויתם למה שנבראו לו אבל האדם לא נקרא טוב עד יום מותו וסילוקו מעוה"ז ורז"ל במדרש אמרו טוב מאד טוב אדם וגם טוב מות ע"ש. והטעם כי שניהם קשורים זה בזה מתי טוב אדם הוא דוקא בעת שטוב מות כי אז נקרא אדם על הצורה שבו ולזה כל טרחת והתעצמות השלמים היא להפוך החומר לצורה וכשרואים הצדיקים כי השלימו חקם אזי שואלים מיתה בפיהם כמ"ש רז"ל [הרב המוסקאטו הביא מעשה בפילוסוף גדול שהיה חולה מסוכן ותפוח בידו שהיה משיב רוחו בו אליו והם הזכירוהו שהמגיע למעלה זו ראוי לו לבקש המות והודה לדבריהם והשליך התפוח ומת ע"ש] כי בזה נכנסו אל החיים הטהורים וההיפך הרשעים שאל זר המת שרוי בתוכם רח"ל ולזה רשעים גימט' כר"ת ובכן בדין הוא שרשעים בחייהם קרויים מתים ונסביר עוד הדבר כי ידוע כי האבר המיוחד לפעולה בהבטל הפעולה ממנו נקרא מת כמו יד ורגל וכו' ובכן האדם שנקרא כן על שם צורתו השכלית בסורו ממנה נקרא כולו מת רח"ל הרי שלך לפניך שכמו שהיה בבריאה מיתה ואח"כ חיים כן הוא באדם משום שהאדם ג"כ הוא דפוס כל העולמות הכולל אבי"ע לזה דומ' הוא להם במות ובחיי' אבל ע"י מעשיו הטובים ועסק התו' זוכה הוא בזה ובזוה"ק פ' שלח לך כיון דאמשכתון עלייכו יצה"ר כאדם תמותון וכו' בגין דיתמחי ההוא יצה"ר דבגויה וההוא יצה"ר מית ואתעכל בגויה ע"ש ופי' בו כי המיתה היא הגמר והתיקון וכו' ע"כ:
מעתה נובין בס"ד הטעם שבא רמז השבירה והתיקון בשם משה לעיני כל ישראל משום שהוא היה השורש ובסיס לתורה המיוחסת אליו כמש"ה תורת משה עבדי ורוחו משוטטת בכל חכמי הדור הישרים בלימודם בכל חלקי פרד"ס (גימט' מש"ה) וכן מש"ה רבינ"ו גימט' תרי"ג (ושוב ראיתי שקדמני המג"ע אופן קי"ג וז"ל את האור גימט' מש"ה רבינ"ו העולה תרי"ג) כי בו רמוז התורה בחלקיה פרד"ס ומצוותיה שבם חשוב הוא רבינו גם נובין עוד ונראה כי כל העולמות הם ג"כ רמוזים בשם משה והענין כי בס' יצירה כתוב כי כל הבריאה רמוזה בשלש שהם נקראים עולם שנה נפש עכ"ד ודב"ק מובנים דהכונה נקרא עולם הוא עולם השפל ונקרא שנה הוא על עולם התיכון כי בו יוכר חלוף הזמנים והתקופות שנקרא שנה בחזרת המאורות במעגלותם סביב למקומם בסבוב השנתי ונקרא נפש הוא על עולם השכלים עולם הנשמות ונפשות נחצבות משם והם הם בי"ע בכלל עולם שנה נפ"ש ס"ת משה הרומז שהוא תכלית בריאת העולמות שתכליתם היא יצירת האדם (הגם דהרמב"ם במורה ח"ג דוחה זה בשתי ידים שלא לומר דהאדם עדיף אין להביא ראיה מדעות פילוספיות שגם הרב הק' יודה דליחיס האדם עדיף ותדע כי התורה היא רק לאדם והא ודאי שהרב יודה שהתורה עדיפא ואין ליחס אותה ג"כ ביחס למלאכים וממילא מובן דהדבק בתורה הוא עדיף מהמלאכים ומפורש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ומי גדול השומר או הנשמר וגם שהאדם מוצב ארצה מ"מ ראשו השכלי מגיע השמימה והדבק בתו' דבק באלקיו וכל שתה תחת רגליו והרב דיבר בכלל ולא בפרט וזה פשוט ואין צורך להאריך) ומובחר האדם היה מרע"ה לכן בשמו רמוז כל הבריאה ולזה נקרא ראשית ככתוב וירא ראשית לו וביאר הרמב"ן כי משה שראה באספקלריא המאירה ראה ראשית לו ע"ש בדברי קדשו המאירים כספירים. ומענין לענין נדרוש דאולי היא הסבה לקריאת שמו משה ככתוב כי מן המים משיתיהו (בס' נחלת שבעה בס' הגט כתב כי שם המים בלשון מצרי הוא משה ע"ש ודפח"ח) היותו על שם התורה שנקראת מים נקרא כן אבל שאר הברואים הם מעפר ומתאים לזה זכורני משם הראשונים דבר יקר כי כשתחשוב בא"ב מתחי' א' עד אות מ' עולה קמ"ה וכן תחשוב מא' עד יוד עולה נה וכן מא' עד מ' השניה של מים עולה קמ"ה בסך הכל גימט' מש"ה הרי משורש מים עולה משה והשקה מים חיים של התורה לישראל שהיו מבחינתו והוא שקול כמותם כדרשתם בפסוק למשה ולישראל וראיתי בס' הקרנים בדן ידין וז"ל משה עולה ששים רבוא כזה מ' פעמים ש' י"ב רבוא ה' פעם י"ב עולה ס"ר ע"כ. ולכאורה הוא קשה כי החשבון לא יעלה רק ק"ך אלף ומשמע לי בכוונתו דבמשה רבינו החשבון הוא מבחי' האלפים שידוע שאחדים בעשיה וכו' ואלפים באצילות ומשה הוא מבחי' האצי' ובחי' ש' היא העיקרית שבה הרבוי שהוא שד"י א"ל שד"י גימט' מש"ה ואות מ' היא בחשבונה הרגיל ובכן מ' פעם ש' שהיא שלשת אלפים היא ק"ך אלף וה' פעם ק"ך הוא ס"ר ודוחק. שוב ראיתי אמיתות הענין בהרב י"מ מחק"ד ח"ב פל"א וז"ל ויש בשמו עם יו"ד דשכינתא שתמיד מאירה בו מספר ס"ר מ' פעם ש' הוא י"ב אלף וכולם ה' פעמים ששים אלף וכולן עשר הוא ששים רבוא ע"כ ובודאי על זה כיון הרב רק הלשון אינו מתוקן ודוק:
והנה דורשי רשומות אמרו כי תורה בגימט' ס"מ ופלנית לומר שהעוסק בה מכניעם תחתיו וברז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכן דרשו מושכהו לביהמ"ד ורמזו בכוונת המשנה כופין את הס"ל לפני האפרוחים נוט' ס"מ ופ' וכופין לפני האפרוחים העוסקים בתו' וכן רמזו תור"ה גימט' לבטל עבודה זרה מ"ן העולם ע"כ. ובס"ד ארחיב הדבור קצת כי בסנהדרין איתא דחיילי הס"מ הם אף וחימה ומשחית עון גונדא דחימה ע"ש ואלו ס"ת שלהם עולה מספר ישראל ור"ת שלהם עם הכולל של כל שם עולה ס"מ הרמז כי הם חייליו כן רמוזים בשמו וחפץ לשלוט על ישראל ח"ו תחתיו אך על ידי התורה שעולה כמו מספרו עם בת זוגו כנ"ל הם נשמטים ממנו המקולל ומתברכי' ע"י התור' וכמ"ש א"ת הברכ"ה אש"ר תשמעו ס"ת תורה כידוע וכן תמצא כי סוף חמשה חומשי תורה מ' דמצרים דבראשית מ' דמסעיהם דשמות יו"ד דסיני דויקרא ו' דיריחו דבמדבר למ"ד של ישראל דדברים ס"ה עולה גימט' ס"מ ותחילת התורה בראשית אות תיו ה' דואלה שמות א' דויקרא רי"ש מוידבר דבמדבר ה' מאלה הדברים עולה מספר תורה להודיע על הכנעתם לפני התורה והוא הטעם נמי למ"ש רז"ל בפסוק וזהב הארץ ההיא טוב שאין תורה כתורת א"י (עי' מדרש אסתר יו"ד חלקים של חכמה ושל תו' ט' בא"י ואחד בכל העולם) כי א"י לרוב קדושתה דבקו בה הקלי' וכמ"ש בילק"ר וז"ל אר"ץ כנען גימט' פלנית יתר חד שבעה עממין שישבו בה כנעני חוי ח"תי אימורי פריזי יבוסי גרגשי ר"ת ס"מ חסר חד ע"ש הרי דבין שניהם ישנם זו"ן דקליפ' ולזה נגד היושבים בה בחי' ס"מ נצטוינו עליהם לא תחיה כל נשמה ונגד הארץ נצטוינו לעקר אשריהם ומזבחותם וכו' ולשרש אחריהם עד כדי עומק המחרישה ומשם ואילך לא נשאר בה דבוק הקלופ'. וגם יש לומר פשט עוד הטעם לעקר אחריהם מהארץ משום שחטפו ועשקו גבול שאינו שלהם וכמ"ש האר"י ז"ל בש' קליפ' נוגה כי ד' קליפ' ענן ורוח סערה ואש והרביעית היא נוגה וזאת היא מחצה על מחצה עה"ד טוב ורע ע"ש והנה אחרי קליפ' נוגה הוא מחנה שכינה והירדן המפסיק הוא עצמו בחי' קליפ' נוגה וכמ"ש בש' מאמרי רז"ל (ורמזתי נאה ושמעתי שקדמוני כי אחר אותיות ירדן הם כשהם גימט' שכינה והוא כו"פ) וכן בילקוט נשא איתא מעבר לירדן הוא מקום השראת שכינה ע"ש ובכן הם עברו וגזלו המקום הקדוש לזה חל הדין עליהם לא תחיה כל נשמה ולשרש אחריהם. ומעתה נחזור לדברינו כי לכן עסק התורה הוא טוב כי הוא משמיד ומצמית את הרע הבלוע בה ובמקומה תשכון הקדושה הטהורה בעלת הבית העיקרית וכשתסיר אות פ' שהיא פלנית מפסולת שהיתה חופפת עליה תשאר סולת נקי גימט' מלכו"ת ובזוה"ק בראשית קנ"ט העוסק בתורה זוכה וכופה לכל פגעים ומורידם לתהומות ע"ש וזהו העלוי לעסק התורה באה"ק נחת רוח לשכינת עוזנו וממילא קיימים ישר' שהם קשורים בשכינה כידוע גם בפשטא כתבו הראשונים כמ"ש בר' סעדיה גאון בס' האמונות והדיעות כי אומתינו אינה אומה אם לא בתורתיה ע"ש בדב"ק הנחמדים:
היוצא מהמדובר כי בעסק התו' בטוח הוא מהם ומהמונם שלא יכשל ויען כי אין כל ישראל עוסקים בתורה נתן להם תרופה אחרת שהם הקרבנות המועיל למחצה עכ"פ למגן וכמ"ש במגלה ד"ג (בתוס' שם מבואר) ע"פ הלנו אתה אם לצרינו אם על התורה הנקראת לנו או על הקרבנות המגינים עלינו מצרינו (בדב"ק רמזתי נוסח התפי' הנפרע לנו מצרינו כי מקדים ה' לתבוע תחי' עה"ת שנקראת לנו יותר מהקרבנות הנק' מצרינו וכן יתפרש הבה לנו עזרת מצר וכן אתה סתר לי מצר ר"ת הידוע ויש הרבה מזה) והענין כי הראשונים כתבו כי שם הקרבנות הם נגד ארבעה אלה אשם נגד אף. חטאת נגד חימה. עולה על עון. משחית נגד מנחה ע"כ ורמזתי עוד דלזה המזבח נקרא בשם מזבח חיצון מזבח עולה אדמה מקביל אל ארבעתם אמנם זה יועיל רק למגן כנ"ל אבל ע"י התורה הוא מלחמת תנופה להוציא בולעו ומכ"ש למגן ובפשי' יותר הוא בעוסקו בתו' מושגח הוא מהשי"ת כי השכינה עמו ובודאי שניצול מכל (עי' במו"ן ח"ב פכ"א כשהשגחת ה' עם האדם וכו' אז אי אפשר להקרא לו מהרע וכו' ע"ש) וראיתי להה"ק אור החיי' הבי"ד החיד"א בדבש לפי כי שמע ישראל סופו אחד שמ"ע ואחד ר"ת וס"ת ש"ד והשאר הם מ"ע א"ח שהם נוט' הארבעה הללו ע"כ ולזה כתבו רז"ל אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שניצול מכולם גם ציותה התו' לתת שרי אלפים מאות חמשים עשרות שהם ג"כ נגד אלה ונגדם בקה"ק אופנים חיות מלאכים עבדים והט' שאלו השרים למטה חשובים כמו התו' כי דינא נמי תורה היא כמ"ש רז"ל (אולי ראיתי זה ושכחתי ההי"ב) אשר בזה דרשתי אני עני כונת המסרה ואחרי שנים רבות ראיתי שקדמני קרוב לדרכי הג' בעל יסוד האמונה (ראיתיו לרגע בבית אחד) וזכיתי לדעתו בצד מה וז"ת ויהי בארבעים שנה, בארבעים אלף בישר' ע"כ ופי' שם המפרש כשיש ת"ח בין מ' אלף לא צריכים לא רומח ולא מגן ע"כ ולבאר יותר נקדים דרז"ל כתבו לא פחית עלמא מתלתין צדיקים דכתיב ואברהם היה יהי"ה בגימט' תלתין ואולי שכוונת דב"ק כי בכללות ישר' כולם ימצא לפחות ערך שלשים כאברהם אבל לאמר שימצא אנשים פרטים כמו אברהם קשה מאד ואם כן אז יהיה כשתחלק שלשים כמו אברהם על ק"ך רבוא מישר' הם ונשיהם יעלה בכל ארבעים אלף מישר' אחד כמו אברהם ועי' בחלק דק"ח הוה שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי ע"ש ועי' להג' חיד"א בהפטרת לך לך בפסוק יתן כעפר חרבו וכו' על אברהם ע"ש וזהו מגן אם יראה ורומח שיש שני נסים מגן ורומח הוא בארבעים אלף בישר' בטוח שיש אחד כמו אברהם ולזה בשנת הארבעים סמוכים הם לארץ הודיעם כי יהיה להם שני הנסים מגן ורומח והג' בעל יסוד האמונה דרך דרך אחרת והנלע"ד כתבתי:
נחזור לדברינו כי התורה היא הסגולה העליונה לשבר מתלעות עוול והיא שיש בה הכח להציל העשוק מידם וזהו מש"ה תורה תמימה ובתקוני זוה"ק אוריתא דאצי' נקראת תורת ה' תמימה ע"ש ולזה היא משיבת נפש העשוקה בידם נפש גימט' ת"ל פלנית שנקראת כן כשהיא בתכלית הרע והוסר ממנה שם יל"י כידוע בפסוק והיתה ת"ל עולם ובכ"ז כשתורת ה' תמימה כנ"ל עליונה היא יכולה ומשיבת נפש למקומה הטהור. ובס"ד בהדי שותא נימא ביה מילתא בהכתובים הנ"ל כי תמצא כי הכתוב תיאר את התורה בששה לשונות שהם תורת עדות מצות יראת פקודי משפטי ה' ובכל תואר יש בו חמש תיבות והענין הוא כי תורה שבע"פ שהיא שיתא סדרי משנה הם שורשם בה' חומשי תורה (הגם שיש דברים שהם מדרבנן מ"מ גם הם מסיני שנמסר למשה גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש והגר"א הק' רמז מדרבנן גימט' מפי גבור"ה ע"כ ובעקבותיו רמזתי מדרבנן ע"ה גימט' מש"ה לומר שהכל נמסר אליו) הששה תוארי הללו הם מקבילים כפי מה שראיתי בספר העקרים בפתיחה וז"ל טבע הדבורה הוא לבנות את השעוה שהדבש כנוס בתוכה בתמונה ששית שבזה דומה אל העגולה ויש לה יתרון עליה כי בתמונה הששית יתמלא כל השטח הפנוי משא"כ בעגולים שהרי אם תניח שלש עגולים סמוכים זה לזה יהיה אויר ביניהם ע"ש. ומעתה זהו הטעם שתיאר אותה בשש לשונות תמונה הששית לומר שאין אויר ריק ביניהם שמלבד שהיא כוללת כל הבריאה רום ותחת וד' רוחות עוד בה שהיא דומה לדבש העשוי בתמונת שש והיא דומה לו בטעמו ותכונתו בצלעות שש שהוא בין סדר לסדר ופרשה לפרשה ופסוק לפסוק ותיבה לתיבה ואות לאות ונקודה לנקודה שהם שש בכולם יש ביניהם פרד"ס גמור ואם ריק הוא ממנו וזה הוא הדמיון לדבש והיות כי לא תתפאר הדבורה ביופי מלאכתה משום שהוא טבעי בהם לזה סיים כי בתורה לא כן כי בשמרם עקב רב בזה ובבא ועל כל הגה והגה הוא עצמו תכלית בשגם לא השיג התכלית של הבנתו ורמזו הראשונים כל רודפיה השיגוה ר"ל רודפי י"ה להשיג יזכה השיג ו"ה גם הדמיון לדבש מלבד התיכונה עוד בחמימותו וטעמו ותמצא בכתוב ואתן אותם ראשים עליכם אותם כתוב מלא וי"ו כי טוב שהדיין יהיה לו יד ושם בכל מקצעות שבתו' שש קצוות וככתוב מי ימלל גבורות ה' במי שישמיע כל תהלתו (מגיל' די"ח.) [בס' לב אהרן למהראנ"ח ביהושע כתב הנשמה השכלית תסבב תנועה סבובית לזה החכמים הקדומים במדרשיהם היו סובבים תנועה עגולית ע"ש] והוא הטעם שפקודי ה' ישרים משמחי לב כי אינה כשאר החכמות דכל שלא הגיע אל המטרה כל טרחתו הבל ולזה הפילוסוף יגון יומו ואנחה לילו כידוע לא כן הוא בתורה כל דבור ומחשבה ורעיון בה הוא עצמו זוהר עליון ובדין הוא משמחי לב וחוץ מזה ירמוז ג"כ למ"ש החוקרים ועי' בעקידה ומבואר יותר בספרים שמספר השלם הוא שחלקיו שוים לכללו עד"מ שמנה חלקיו א' מספר השמיני ב' חלק הרביעי שנים החצי הוא ד' בכללות הם ז' ואינו מגיע לשמנה וכן בי"ב וכו' אכן הששה הוא מספר שלם בחלקיו חלק ששי א' והשליש שנים והחצי שלש בכללו הוא שש וכן בח' וכו' ע"כ ולזה דומה התורה בשש שחלקיה האחד והשליש וכו' שנים לכללותה שכולה קשורה זה בזה ושלימה כליל מהשלם הנותנה:
והנה מלבד שהכתוב דימה אותה לדבש עוד דימה אותה לזהב שיש בו שתי סגולות דומה לאש חם מקצתו חם כולו' וכן לזהב שחלקיו מחוברים הרבה וקר שבחלק שבו יגיע אל כולו ביחד והרמז לשני מיני לימודים חלק הפלפול הבוער כאש והאגדה הקרה כמים בזה מחמם על מ"ע ומקרר על ל"ת ומתוק לחיך רמזתי הטעם שקורין להחכם הגדול רבי וכמ"ש רז"ל כל רב מבבל ורבי מא"י [ועי' בקרנים בפסוק ותזני על שמך ר"ל אותיות הקודמות לשמ"ך שהם קלי' (רי"ב) [לר"י] ע"ש ולזה בשם רבי מבטלם ועי' להג' חיד"א בפני דוד דברים נחמדים ע"ש ואכ"מ] והענין כפי מה שכתב בס' טל אורות אשכנזי בפתיחה משם חכמי הטבע שבדקו כי יש הפרש בין תכלית הקור הקרח והגליד לתכלית החום הגדול סך מאתים ושנים עשר מדריגות ע"ש ובכן מתאים הדבר שקוראים לו בשם רבי אם להודיע שהוא ביטל הקליפ' בכח חום תורתו המגעת לרי"ב מעלות עוקר הרי הרים וע"י כח פלפולו מאיר ההלכה כזהר הרקיע זהר גימט' רבי ואחרי שהתו' היא אש ככתוב אש דת למו אותיות אש תלמו"ד והלומד בה בחום פושט צורתו ולובש אותה ומתעצם בה נאה ויאה לו להקרא בשם רבי. ובזה נבין נמי הטעם למ"ש רז"ל בסוף חגיגה ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם ע"ש בעבור כי אש התורה היא אש דשכינה שהיא אוכלת אש וכמ"ש ביומא (דף כ"א:) ולכן אש של התורה שנתעצמה בו אוכלת אש דגהינם וכבר כתבו בעלי הרמז כי ז' שמות של יצה"ר ר"ת שלהם עולים במספר ד"ת א"ש ומכוון הענין שאין אש דגהינם שולט בו כי ע"י דת אש של התו' מכניע כל הז' כחות דיצה"ר המחטיאים אותו ומכל הצדדים הת"ח הלומד לשמה מוצל משחיתותם [ראיתי לעורר במ"ש הרב מקום שמואל במס' עירובין די"ט שהק' דר"ל אמר פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהם ק״ו וכו' והוא עצמו אמר ופערה פיה לבלי חק למי ששייר חק אחד והוא ז"ל תירץ דאש דגהינם אינו שולט ושאר דינים דגהינם שולטין וכו' ע"כ. ולקוצ"ד קשה לי בישובו דא"כ לר"ל אש דגהינם למאי חזי והכתוב של ופערה פיה על גהינם של אש הוא והק"ו ממזבח הזהב הוא דהאש לא פעל בו וכן הוא בויקרא רבה ובתנחומא ובעירובין שם ובתוס' בר"ה י"ז ד"ה כי לית להו ע"ש. אך אנכי הרואה דקושיא מעיקרא ליתא דר"ל קאמר אין אור שולטת כלומר כי אינה מכלה אותם בכליון הגם דמקבלים צער כויית האש וכמו מזבח הזהב שהיה הזהב מתחמם מכח האש ולא נתך גם הוא כמוהו תולעתם לא תמות אף שאשם לא תכבה ושפיר ידרש דרשתו ופערה פיה שיורדי' לגהינם ונדוני' כשיעורם וההפרש שיש בינם ובין הת"ח הוא כי שם הק"ו היה מסלמנדרא שהסך מדמה אין אור שולט בו ר"ל כאלו אינו כלל שאינו מרגיש בחום האש משא"כ פושעי ישר' סובלי' מרורות בצער ושוב ישובו ליהנות באור החיים כי נשמת ישראל זרע קודש מצבתה ולכאו' יש לדחות מ"ש דחלילה לומר דת"ח לא יענש ויעשו מה שיחפצו בעבור שהם לומדי' ולא ניחא למרייהו זה ואדרבה מצינו ששגגת תלמו' עלו זדון ועי' בפ' שתי הלחם ד"ק. כי ערוך מאתמול תפתה ושמא תאמר למלך לא הוכן ת"ל וגם הוא למלך הוכן ע"כ ופירש"י מלך ת"ח אלא הכוונה כמ"ש בש"ס ת"ח הוא במי שתמיד תורתו אומנותו שהיא מצילתו מכל חטא ועי' בשו"ת מהרימ"ט ח"א סי' ק' וז"ל דם סלמנדרא אי אפשר ללקט הדם אלא מתוך האש ושם שוחטים אותו ואם יצא אין בו דם כן הת"ח היוצא מן התו' מיד ראוי להכשל ע"ש]:
נשובה אל הקודם במה שדימה התור' לדבש ולזהב לחום וקור שיועיל לשני חלקי המצות עשה ול"ת והביאור בו כי גם לחום עצמו צריך לו הקור כי האש לבדו בו כליון גמור וע"י חסומו במים הקר הוא מתחזק ומתחסם וכבר ראיתי מ"ש הטבעיים כי שכל החריף אין לו נחת ותמיד הוא הולך בעקמימות (ושמעתי שהגר"א הק' היה מזהיר על הלימוד שיהיה רק בפשטות שבזה זוכה לדעת האמת ולזה הוא נחוץ לו האגדה הקרה כמים וזכורני בס' הג' יערת דבש שכתב כי ראש החכמים שהיה גדול מכל נתקלקל בחמדה שכתב משם חכמי הטבע כי מרוב החום בחכמה מוליד חמדה וטבע החכמה להוליד חום ע"ש ומעתה כשהוא חכם ורבי גדול הוא בעל חום גדול ויש חשש שיפול ח"ו ברשת החמדה המקפת על כמה מינים ובכללם גם העריות אם לא באיסור אז ירבה לו נשים בהתר לזה הוא צריך להאגדה הקרה כמים המשככת ומישבת אותו ואת תורתו הבוערת ולזה כתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש וכבר כתבנו כי תמימה הוא תורת האצי' ושם הוא האגדה שהם סתרי תורה ותמצא בכתוב הנז' תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' ר"ת תמנ"ע ומזה ומזה שם ה' והענין יקביל בס"ד עפ"י מ"ש המקובלים שאחרי אותיות חכמה הם אותיות לוטן ע"כ ואגמור עפ"י דב"ק דאחות לוטן תמנ"ע אותיות הקודמים לתמנ"ע הם אותיות סמא"ל ונמצא כי שניהם רמוזים בכתוב היא אחר חכמה והוא קודם תמנע וע"י התורה תהיה מלת תמנ"ע תמימה משובת נפ"ש עדות וה' מסבבם כי היא תמימה בשני לימודים הלכה ואגדה קור וחום זהב אדום ופז לבן ככתוב מזהב ומפז כי ע"י כ"ב אותיות התו' חופפת עליו השכינה אדנות. אדנות עם כ"ב אותיות התו' גימט' פ"ז לבן טהירו טלא דבדולחא ומרגניתא חזיתי בספרים קדמונים סופרי וחובבי אותיות התורה במה שדימה התורה אל הפ"ז שהוא לבן הטהור וז"ל כל אלף בית כל אות ממנה כשתמלא האות ההיא ותקח ממנה אות השניה שלה ואותה האות עוד תמלאנה ותקח אות השניה שלה וכן תעשה עד חמש פעמים בצרופם יעלו פ"ז ולדוגמא נזכיר אחת אלף אות שניה היא למד שניה של למד היא מ' שניה למים היא יו"ד שניה של יו"ד היא ואו שניה של ואו א' סך הכל חמש פעמים הם כזה למיוא חשבונם עולה פ"ז וכן תעשה על דרך זה בכל אותיות התו' בחמשה פעמים תקח אות השניה וממנה והלאה עולה פ"ז והטעם שהוא בשניות שהתו' התחילה בבית ובארבע פעמים שילמוד כמ"ש רז"ל פנים בפנים ארבעה וכן בלימוד הישר של התו' ד' פעמים אזי פעם החמישית יתגלה אליו הפ"ז הטהור שלה והיע"ב:
עוד זאת מצאנו ראינו שדימו רז"ל את התורה ללחם ויין ככתוב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ובחגיגה י"ד כל משען לחם וכל משען מים הלכה ואגדה ע"כ רצו בזה כמו שהאוכל מברר מה ממנו הראוי למזונו והשאר פסולת כן ע"י פלפול ההלכה טוחן ומברר זוהר ההלכה ומסיר הפ' מפסולת כנ"ל ועם שבתחי' נראית חשך כדרשתם במחשכים הושיבני כמתי עולם ודרשו זה תלמוד בבלי ע"ש ורמזו בזה במ"ש כמתי עולם ר"ל שכמו מתי עולם שהיתה בהם שבירת הכלים ושוב חיו לאור החיים כן הוא בתו' דכוותה בתחי' חשך ואח"כ אור וזהו בתחי' במחשכים הושיבני כמו מתי עולם הם המלכים דמיתו וירדו לחשך ושוב האירו אור בהיר וחיו כן הוא בתלמוד בבלי שאחר הטרחא יאיר עליו:
נחזור להנ"ל הדימוי לאכילה ר"ל לברר ולזה צדיק אוכל לשובע נפשו דייקא לברר הרוחני המעורב בדצ"ח לבררו משם אל נפשו ויותר נעמיק בזה בהרחבה קצת עפ"י מ"ש בשעה"פ איוב ל"ז בפ' וימנע מרשעים אורם כי ע' של רשעים תלויה ופירש הרב הכונה כי אין להם אחיזה רק בשני חסדים המגולים שהם שני הויו"ת הם נ"ב ושני שלישי הת"ת ח"י הם ע' עכ"ל וכפי"ז הצדיק הוא לוחם מלחמות להציל ע' אורות מהרשעים שלא יעשקו אותם כי לזה הע' תלויה ולתתם לחלק השכינה נקיים כי החו"ג ושליש ת"ת בלא"ה הם שמורים תוך יסוד דאימא ורק נ"ב ושני שלישי ת"ת שהם גימט' ע' אורות עליהם העבודה וידוע שהשכינה נקראת נפש וזהו צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל לשוב הע' אל נפשו וכשתחשוב ע' עם צדיק הלוחם עולה מספר לא"ה רח"ל מלכות בכללה שמשם נפשו ובטן רשעים היא אות הע' שהיא בתוך תיבת רשעים שהיא בטנם שממנה יונקים תחסר מהם וישארו רשים והיע"ב ויזכנו לכוין אל האמת:
והנה זה הברור הוא באכילה שהוא דומה להלכה דכוותה אבל חלק האגדה שהוא סתרי תורה הוא דומה למים כי רוב ככל נבלע בגוף לרוב רוחניותו והגר"א פי' מ"ש רז"ל עד שתין שנין מיכלא מעלי ואח"כ משתייא מעלי הוא על הלכה ואגדה ע"ש וכן פירשו הוי שותה בצמא את דבריהם כי האוכל אין צורת המאכל עצמו יורד למעיים שנשתנה ע"י טחינת השיניים ולעיסת הפה משא"כ המים שהם יורדים למעיים כמו שהיו והרמז שלא ישנה כקוצה של יו"ד מדבריהם ויותר יוצדק זה בלימוד האגדה שהוא סתרי תורה שאין לשנות כלום ממה שקבל וגם יאמר בצמא כי כמו הצמא אם ישתה בבת אחת יסתכן רק לאט לאט כן הוא בתו' וק"ו בסתרי תו' שמסוכן הוא ההבנה בזה בבת אחת וזהו בצמא ומובן ועי' בשעה"פ פ' וארא נשמות בני אדם הם מדריגת אגדה ע"ש מכוון הענין שהנשמה מזונה באגדה וזהו דמיונם למים שכולם נבלעים בגוף מלבד הכרחם לחיים יותר מהאוכל ובמדרש וידגו לרוב בקרב הארץ דגים גדלים במים וכשיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצמאון כך ישראל גדלים בתו' וכששומעין דבר חדש מקבלין אותו בצמאון ע"ש:
ובס"ד נרחיב הדבור בזה ונקדים מ"ש בילקוט דניאל ז' אין אמת אלא תור' שנא' ותשלך אמת ארצה ע"כ (אמת מלא אל"ף מי"ם תי"ו עם שלש אותיות אמת עולה כת"ר תרי"ג דאו' וז' מצות דרבנן) ומצינו כי חותמו של הקב"ה אמת כמ"ש בסנהדרין ס"ד. ובתורה שהיא אמת ברא שני עולמות נגלה ונסתר הרמוזים בבי"ת רבתי דבראשית גם שמו יתברך נגלה ונסתר יקו"ק נסתר ואדנות נגלה והכוונה נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו והשגחתו ופליאות סתרי הטבע המתגלים דור דור ולזה בברכה מברכין בשני לשונות ברוך אתה נגלה אשר קדשנו נסתר ובתורה הק' יש בה הפשט הנגלה והנסתר סתרי תו' הנק' תורת אמת וכן במצות מלבד טעמים הנגלים בפשט יש בהם תוך סודי ועי' לרש"י בפ' תרומה בפסוק ויקחו לי תרומה כתב לי לשמי ע"כ רצה בזה לשם משכן שהכונה תהיה לשם משכן העליון הנסתר כי גם במצוה מעשית למטה יש נגלה ברוחני למעלה וגם רמוז במ"ש לשמי כי שלש תרומות היו למשכן ולאבנים ולתמידין שהם נוט' אמת וזהו לשמי שמו של הקב"ה אמת (כמ"ש בסנהד') ותמצא כי תיבת מ"ת מקפת כל חלקי התורה אגדה מקרא משנ"ה תלמו"ד ועקרית מכולם חלק האגדה עי' שוח"ט וז"ל כשהחכם דורש באגדה ועונין איש"ר וכו' בני כתרוני וכו' ע"כ והכונה נ"ל מלשון כתר כי משלימים שיעור קומה עליונה ע"י לימוד האגדה תורת האצילות ואולי כי מ"ש רז"ל במדרש שהתו' נקראת אמון פדגוג מוצנע רבתא מכוסה לשון חלוקתם הוא על הפרדס ויתכן דנוכל לומר כמו שכתב האר"י החי דמי שלא זכה לחלק הסוד הוא נקרא פרד מן פרדס כן יתכן לומר מי שלא זכה לחלק האגדה נקרא מת מן אמת שהוא חי היות כי בה תלוי עיקר החיים של הנשמה. ונרחיב יותר כי האמת הוא חי משום שהוא תכלית הכל וכבר זכרו המפרשים ד' סבות חומר פועל צורה תכלית שהגם שהצורה היא ג"כ עקרית מ"מ התכלית הוא הסוף ולזה האגדה שהיא סתרי תו' היא התכלית ועל ידה יזהיר ויכיר גדולת התורה וברוך הוא לעד כל חד כשיעורו הראוי לו ועי' בספרי פ' עקב רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה ע"ש וסתם ספרי הוא רשב"י שע"י אגדה היא סתרי תורה כי זוהר התורה הוא בה (ע"י הרמ"ז כי יופיא"ל שר התורה הוא גימט' קבלה ע"ש) וזה אומרו הן אמת חפצת בטוחות כי בטוחות הם הכליות מיעצים לחפצ"ת שהם נוט' חומר פועל צורה תכלית אנכי מבקש על התכלית הסתום שהוא נקרא חכמה כמובן שהתכלית סתרי תו' הם בעולם העליון הנקרא חכמה בכללות בהתחלקות חבת"ם על אבי"ע על זה בקש תודיעני ועוד הטעם משום שהלכה ואגדה פשט וסוד הפשט הוא אל החומר והסוד מזון הנשמה והוא רמז הכתוב ועל לבם אכתבנה בלב יש בו שני חללים אחד מלא דם ואחד מלא רוח הדם לפשט והרוח לאגדה ותמצא סוף וראש תו' שבכתב הוא לב וסוף וראש תו' שבע"פ הוא מ' תחי' מאימתי וסוף בשלום בכללות הוא לבם וזהו ועל לבם אכתבנה והאדם הכולל דם ורוח צריך הוא לשתיהם וגם זהו רמז הכתוב כי חיי' הם למוצאיהם בפה והכוונה היא לשניהם למוצאיהם לשון מציאה הוא לחלק הסוד וחלק השני הפשט הוא למוציאם בפה ועל הראשון שהוא מציאה אמר כי חיים הם כי בסוד נקרא חי באמת ועל השני חלק הפשט אמר לכל בשרו מרפא ודורשי רשומות אמרו כי אמת במספר קטן הוא ט' כמי מספר ח"י וזרעו בו למינהו כשתכפול אותו הוא ל"ו גימט' ט' ויש לומר עוד כי החכם הלומד באמת והוא מתלבש ומלביש אותה צדק לבשתי וילבשנו הוא שני פעמים אמת לכן החכם נקרא חי ועי' בתנא דבי אליהו ת"ח לא נקרא מת עש"ב ועי' בטוב הארץ להרנ"ש דל"א ת"ח שהוא עוסק בתו' עץ חיים וכו' האלקים בציון עם סיעת צדיקים מתגלה עליהם ואוספם עש"ב והטעם שאחרי שהוא דבוק בתו' החי האמתי ובפרט בסתרי תו' ושם משכן החכמה ורמז כי מילוי חכמה חית כ"ף מ"ם ה"י הכל גימט' תרי"ג הרי הסו' וכן מצוותיה הם בחכמה כ"ש בסתרי תו' בכל תרי"ג מצוותיה ששם משכן החכמה שהוא בחלק הסוד ושם אין מבוא אל המות דכתיב ימותו ולא בחכמה כי חכמה נקראת חיה כידוע ואחרי דכתיב ימותו ולא בחכמה הנה ידיעת ההפכים אחת היא שבמקום החכמה זז מות ומפורש בע"ח ש' דרושי הצלם פ"ו הגוף מתנהג אחר הרוחניות ע"ש ועי' בשעה"ג הקדמה י"ז באורך וברוחב דמי שלא עסק בסודי התו' פוגם בת"ת דאצי' ח"ו ע"ש ושם הוא משכן החיים ובכן העוסק בה ובדין הוא חיה יחיה לנצח חכם גימט' חיים את זה כתבתי פתיחה לכבוד התורה יה"ר שנזכה ללמוד וללמד לאקמא שכינתא מעפרא ולאור באור החיים אמן:
עבדא דרבנן כושל שבהן יעקב חי זריהן בעהמ"ח חלק יעקב בכורי יעקב שופריה דיעקב ראב"ד הספרדים בעה"ק טבריה ת"ו.