אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף מט.
תוס' ד"ה והעדים וכו' דבגוזל קמא וכו' והנה בירושלמי משני דטבח מיירי ע"י אחר ועיי' פ"מ משמע דירושלמי חולק על סוגי' דידן במס' ב"ק דף ע"א דטובח ע"י אחר חייב המשלח והנה יש מקום לומר דכוונת ירושלמי בטובח ע"י אחר היינו שציווה לקטן לשחוט דכה"ג לא מחייב משלח דאין שליחות לקטן דנהי דרביא קרא גבי טביחה דיש שליחות היינו בר דעת דלא נימא אין שליח לדבר עבירה אבל קטן לא גלי' קרא וכה"ג כתב המשנה למלך דאם צווה לשלוחו לשחוט בשבת פטור מד' וה' ע"ש:
ומידי דברי בהאי ענין אמרתי ליכתב מה דקשה לכאורה על סוגי' דב"ק דף ע"א דמסיק דסובר כרי"ה דמעשי' שבת אסורים והיינו ע"כ במזיד דבשוגג גם רי"ה סובר דמעשי שבת מותר וכיון דאיירי במזיד קשה מ"ט דר"מ דמחייב הא מיד כשהתחיל השליח לשחוט פורתא חילל שבת ונעשה מומר ומומר אינו בכלל בני ברית כמ"ש תוס' בסנהדרין הביאו מג"א סי' קפ"ט ס"ק א' וב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ז וא"כ פקע השליחות דאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומומר לחלל שבת כמומר לכל התורה ופקע השליחות וחיוב דד' וה' לא בא עד גמר הטביחה כדאי' ב"ק דף ע"ב וטבחו כולהו בענין ונהי דגלי רחמנא גבי טביחה דחייב ע"י השליח היינו היכא דשליח בן ברית אבל אם השליח אינו בן ברית לא מצינו דחייב רחמנא וכה"ג כתב המשנה למלך פ"ג מה' גניבה בשלומא לשיטת תוס' פ"ק דחולין דכתבו דבפעם א' לא נעשה מומר ניחא אבל להרמב"ם כפ' משניות דכתב דהא דשוחט בשבת דשחיטתו כשרה היינו דוקא בשוגג קשה וע"כ צ"ל שהזיד בסוף השחיטה דחיוב טביחה והמרה באים כאחד ור"ש דפוטר משום מעשי שבת במזיד אסורים והוה שחיטה שאינה ראוי ובזה מיושב מה שמקשים להרמב"ם בפי' משניות דמוקי האי דשוחט בשבת כשרה דוקא בשוגג א"כ מאי הקשה ש"ס ב"ק דף ע"א שחיטת שבת שחיטה ראוי' היא וכו' הא איכא לאוקמי' ששחט במזיד וכשהזיד בתחילת השחיטה או בפרהסיא לחד תירץ תוס' דנעשה מומר ולהנ"ל ניחא דאי בהזיד בתחילת השחיטה מ"ט דר"מ דמחייב דנהי דגלי' רחמנא בטביחה דיש שליח לד"ע היינו היכא דהוא בר ברית אבל הכא כיון דנעשה מומר פקע השליחות: