אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות שבועות › דף מה:

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

שבועות · דף מה:

דף מה.

המפקיד בשטר צריך להחזיר והרא"ש ריש ב"מ הקשה בשם ר"י לדעת הפוסקים דעד המסייע פוטרו משבועה אמאי נקט עדים תסגי' בעד א' ונראה דהסמ"ע סימן ק"ח ס"ק י"ז כתב דהא דנאמן בשבועה לומר החזרתי במגו דנאנסה אף דנאנסה לא שכיח מ"מ ניחא לי' למיטען יותר נאנסה דאין בו העזה אבל החזרתי צריך להעיז ולומר דבר שקר בפני חבירו ועיי' תשובת מהרי"ו סי' קס"ב ואם כן מתורץ קושי' הרא"ש ולא מהני עד א' דכיון דיש לו עד א' שוב ליכא מגו דנאנסה דלא ניחא לי' למיטען נאנסה דלא שכיח ואי דיותר ניחא לי' לטעון נאנסו דלא יצטרך להעיז אבל החזרתי צריך להעיז כיון דיש לו עד א' דמסייע יוכל להעיז כמ"ש הרשב"א והטו' סי' י"ז גבי אשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת דאין אשה מעיזה ואם יש לש עד א' דמסייע מעיזה ולכך צריך ב' עדים דע"י עדי' פטור אפי' ליכא מגו ואין להקשו' על הסמ"ע מהא דאי' בח"מ סי' ש"ג סעיף ט' דנאמן הרועה להציל בשכר עד כדי דמיהן במגו דנאנס ועיי' שם סמ"ע ס"ק ט' ושם לא שייך סברה דצריך להעיז נראה דשם הטענה שטוען עכשיו שהציל בשכר נגד טריפות חיות גם כן לא שכיח ומלא שכיח ללא שכיח אמרינן מגו ובזה מיושב מה שתמה המ"ל פ"א ה' מלוה ולוה על חכם א' ד"ה עוד דלית לי' מגו דנאנסה והקשה מ"ל הא קיימ"ל דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסה ולסמ"ע ניחא דשאני התם דצריך להעיז ולומר החזרתי אבל בנידן של מ"ל שטוען שחייב לו המת במגו דנאנסה אין שם העזה דהיורשים לא ידעו אם האמת טוען ולדידי קשה על הסמ"ע מדברי מהר"ם הביאו ד"מ ח"מ סי' ע"ט מחודש ז' ראובן שטוען על שמעון חגורה של כסף ושמעון השיב אשתך הפקידה בידי קודם שנשאת ליתן לבנה משל בעלה הראשון ונפסק שבועה לשמעון במעמד יורשי אשתו ואח"כ אמר שמעון כדברי ראובן ופסק דנאמן לומר טעיתי במגו דהחזרתי או במגו דנאנסה וקשה הלא נאנסה לא שכיח ושם לא שייך תירץ הסמ"ע ומזה יש ראי' למשנה למלך:

וא' מתלמדים השיב מדברי תוס' גיטין דף י"ד ד"ה ולא דטענות טעיתי הוא טענה גרוע יותר ועיי' בהרא"ש שם ולא נאמן אפי' במגו ועיי' בד"מ שהרגיש בזה:

שם מכלל דתרווייהו סברי בשטר צריך להחזיר בעדים ובמס' ב"ב דף ע' הקשה רשב"ם דברי רבא אהדדי דהא רבא סובר נשבע וגובה מחצה ותמהו תוס' דרבא לא אמר רק דנאמן בשבועה וכאן מיירי שיהי' פטור משבועה ונראה דבתשובת מיימני פי"ד מה' מלוה ולוה סי' כ' כתב דר"ח פוסק מודה בשטר שכתבו א"ל לקיימו וטעמו נראה משום דרבא מפרש במס' כתובת דף י"ט דברי רב שהאומר שטר אמנה וכו' משום דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דרבא אמר במסכת שבת דף ע"ט דכ"ע מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דרך אמורא לפרש ברייתא אף איהו לא סובר (ולקמון אכתב אי"ה דל"ק דברי רבא אהדדי) וכן הוא שיטת הרי"ף וכהחולקים על הרא"ש בפ"ק דשבת דאין דרך אמורא לפרש דברי אמורא אם איהו לא ס"ל אמנם אי נימא דרבא סובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דיש לו מגו דמזויף צ"ל דסובר דסברא דשטרא בידי מאי בעי מבטל המגו א"כ קשה איך אמר רבא נשבע וגובה מחצה הלא אביהם לא היה נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסה דהלא שטרה בידי מאי בעי מבטל המגו ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשה רשב"א על האומרים דעל כת"י נאמן לומר פרעתי הואי דאינה גובה ממשעבדי לא חשש להניח שטר ביד המלוה והלא בשטר פקדון ג"כ אינה גובה ממשעבדי ואפ"ה אינו נאמן רק במגו דנאנסה וגם הרא"ה הקשה מסוגי' דכתובת דלא ליכתב אינש אסיפא דמגילתא דילמא משכח וכו' והלא יוכל לטעון פרעתי ונראה דש"ך סימן ס"ט ס"ק חי' כתב להוכיח שיטה זו דהכי משמע מתני' שילהי ב"ב המלוה חבירו בעדים גובה מב"ח הוציא עליו כת"י גובה מב"ח משמע דחד דינא אית להו וכי היכי דמלוה בעל פה א"נ לפורעו בעדים ה"ה בכת"י נאמן לומר פרעתי וכ"כ הרמב"ן במלחמות סוף ב"ב דהואיל ושנאן בלשון אחד חד דינא אית להו ובאמת קשה דילמא מתני' אתי' כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דהא פלוגתא דתנאי היא כמ"ש תוס' רפ"ב דכתובת) וא"כ למ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ממילא גם בכת"י צריך לפורעו בעדים הואיל דמתני' שילהי ב"ב שנאן בלשון אחד חד דינא אית להו ואם כן מיושב קושי' הרשב"א דלכך נקט ר"ע דנאמן החזרתי במגו דנאנסו ולא אמר משום דלא גבי ממשעבדי דאולי ר"ע סובר כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וממילא גם בכת"י צריך לפרוע בעדים דהואיל ושנאן התני כת"י ומלוה בעדים בלשון אחד אבל הפוסקים דפסקו דבכת"י נאמן לומר פרעתי דסברי המלוה חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ממילא ה"ה בכת"י כמ"ש הרמב"ן וש"ך וא"כ ניחא דברי רבא דאף דסובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו מ"מ שפיר סובר שטר כיס גובה מחצה ולא משום מגו דהא סובר מודה בשטר א"צ לקיימו דמגו לא מבטל שטר מ"מ אביהם נאמן לומר החזרתי הואיל ולא גבי ממשעבדי לא חשש להניחו ביד המלוה וכיון דטעמי' דרבא דנאמן החזרתי הואיל ולא גבי ממשעבדי שפיר הקשה רשב"ם דברי רבא אהדדי דלמה המפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים הלא ראוי נאמן אף בלי שבועה כיון דבשטר פקדון אינה גובה ממשעבדי אמנם הרשב"ם מסכת ב"ב דף מ' ד"ה הודאה כתב דאינו נאמן לומר פרעתי על כת"י רק דיש לתרץ דברי רח שהקשו ג"כ דברי רבא אהדדי והרמב"ן תמה עליו וכמו שהקשו תוס' על רשב"ם ועל ר"ח יש לתרץ כהנ"ל וגם אולי הרשב"ם לא הקשה זה רק בשם ר"ח כי דרכו להביא דברי ר"ח ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי בכתובת דף י"ט משמע דרבא סובר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ובמס' שבת דף ע"ט אמר רבא דכ"ע מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולהנ"ל ניחא דסוגי' דשבת קאי להך לישנא במס' שבועת דף מ"א דאמר ר' פפי משמי' דרבא מלוה חבירו בעדים צריך לפורעו וא"כ ממילא גם בכת"י צריך לפורעו בעדים הואיל ושנאן התנא שלהי ב"ב כת"י ומלוה חבירו בעדים גבי אהדדי כמ"ש המלחמות אף דבכת"י לא גבי ממשעבדי אפ"ה אינו נאמן לומר פרעתי ואם כן הא דאמר שטר כיס גובה מחצה ולא כולה ע"כ אינו הטעם דאביהם הי' יוכל לטעון החזרתי משום דלא גבי ממשעבדי דהא מלוה חבירו בעדים וגם כת"י ג"כ אינו גובה ממשעבדי ואפ"ה אינו נאמן לומר פרעתי וע"כ הא דגובה רק מחצה ולא כולה משום דאביהם הי' יוכל לטעון החזרתי במגו דנאנסה (אף דתוס' מחלקים מ"מ הרמב"ן מתרץ באופן אחר) הרי דמגו עדיפא מהאי סברה שטרא בידי מאי בעי ומגו מבטל השטר ולכך גם מודה בשטר צריך לקיימו דמגו אי בעי אמר מזויף אף דשטרא בידי מאי בעי מ"מ מגו עדיף אבל סוגי' דכתובת קאי להך לישנא דאמר ר' פפא משמי' דרבא המלוה חבירו בעדים א"צ לפורעו א"כ ממילא גם בכת"י א"צ לפורעו בעדים הואיל ושנאן התנא בלשון אחד סוף ב"ב וטעמא משום דלא גבי ממשעבדי לא חשש להניח ביד המלוה וא"כ שפיר נוכל לומר דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אף דיש לו מגו מ"מ החי סברא דשטרא בידי מאי בעי עדיף ממגו ומגו לא מבטל השטר והא דאמר שטר כיס גובה מחצה ולא כולהו דאביהם יוכל לטעון החזרתי נגד פלגא דפקדון דהואיל ולא גבי ממשעבדי לא חשש להניח ביד המפקיד אבל לא משום מגו דמגו לא מבטל השטר וקשה לי על מלחמות שכתב שכת"י נאמן לומר הואיל ושנאן המשנה שילהי ב"ב כת"י ומלוה בהדדי חד דינא אית להו וקשה דילמא מתני' אתי' כה תנא דסובר מלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דהא פלוגתא דתנאי כמ"ש תוס' כתובת דף י"ח ד"ה אין וא"כ ה"ה בכ"י ונראה דכוונת הרמב"ן דלעיל דף מ"א דאיתא שם דלמאי דלא אסיק קושיה דרב אהאי ולא פליגי רק באומר אל תפרעני אלא בעדים אבל המלוה בעדים כ"ע סברי דנאמן לומר פרעתי ואפ"ה קתני מלוה חבירו בעדים וכת"י בהדדי ש"מ דחד דינא אית להו ובזה נסתר קצת מה שכתבתי לעיל רק אפי' אי פלוגתא דתנאי היא לא דחינן פשיטת דסתם משנה:

בח"מ סי' ס"ט ש"ך ס"ק י"ד הקשה על הרשב"א הא מה"ט גופיה אינו גובה ממשעבדי דשטר פקדון הואיל ונאמן לומר החזרתי לכך א"י לגבות ממשעבדי וקשה לי הלא הש"ך גופי' כתב בסימן ק"ח דטוענין ליתמי נאנסו וכמו שטוענין ליתמי ה"נ טוענין ללוקח וא"כ בשטר פקדון אף אי לא נאמן לומר החזרתי מ"מ א"י לגבות ממשעבדי דטענין ללקוחת אולי נאנסו ואפי' אם מודה הנפקד דלא נאנס חיישנין לקנוניא ועיי' סי' ע"ט ש"ך ס"ק ל' מה שכתב בשם ריב"ם עוד כתב בהגהת ש"ך דשטר שאין בו אחריות א"י לטעון פרעתי כדמוכח ב"מ דף י"ג ולא ידעתי איך מוכח דאם כוונתו מהא דאיתא שם מחלוקת בשאין חייב מודה וכו' וחכמים סברי מב"ח גבי וקשה למה לא יחזור דהלוה יוכל לטעון פרעתי ואם זה הכוונה יש לדחות דיש לומר דלכך לא יחזור דחיישינן כשיבוא המלוה לגבות יטען הלוה להד"ם או מזויף ושוב לא יהי' נאמן לומר פרעתי דהוחזק כפרן וכה"ג כ' הרא"ש רפ"ב דכתובת ועוד הלא תוס' ומהרש"ל גרסי שם דלרבנן מגבי גבי אפי' ממשעבדי:

שם דאפקיד בשטר הר"ן תמה על הפוסקים דפסקו דשבועת שומרין אפי' בדלא אפקיד בשטר ועיי' מה שתירץ מ"מ קשה מנ"ל זה ונראה דמרב גופי' יהי' מוכח דש"ש אפי' בלא שטר דהרמב"ם פסק דעל כת"י נאמן לומר פרעתי וכתב המ"מ פי"ד מה' מלוה ולוה הלכה יו"ד דהואיל ובכת"י אינו גובה ממשעבדי לא חשש להניח ביד המלוה דאי בעי מזבן כל נכסי ולא טריף מידי וקשה א"כ רב דסובר שעבודא לאו דאורייתא ומד"ת אינו גובה אפי' בשטר מלקוחת א"כ שבועת שומרין היכא משכחת אף אי אפקיד בשטר מ"מ נאמן לומר החזרתי דלא חשש להניח השטר ביד המפקיד דהא אי בעי מזבין לנכסי ומד"ת אינו גובה מלקוחת א"ו כמ"ש הר"ן דהוא מגו דהעזה וחתני הרב מ' מאיר נרו השיב דאולי רב סובר כמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואיהו ע"כ לא סובר כיון דלא גבי ממשעבדי לא חשש להניחו:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה