אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות שבועות › דף מב:

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

שבועות · דף מב:

דף מב.

אמר רבה מ"מ אמרה תורה מודה במקצת וכו' מקשים על הרמב"ם דפסק דלא מגו לאפטורי משבועה ועיי' לעיל דף מ' ע"ב ד"ה מאי קמ"ל מש"כ שם לתרץ שם אר"ה ש"מ שהקדיש נכסיו וכו' הקשה הרמב"ן תיפק דנאמן דאי בעי מיתשל ותירץ הש"ך בח"מ סי' רנ"ה דמיירי במנה פקדון ואי לאו דחזקה דאין אדם עושה קנוניא על הקדש לא הי' נאמן במגו דחזקה כל מה שהוא ביד אדם הוא שלו ובזה מיושב מה שהקשו תוס' מס' עירוכין דף כ"ג דהלא אכתי ר"ה כתנאי ולש"ך ניחא דהא דדייקנין מר"ה דדוחא ש"מ ולא ברי היינו בפקדון דאף דאין עושה קנינים על הקדש מ"מ יש חזקה דכל מה שביד אדם היא שלו אבל מקדיש נכסיו ויש עליו כתובת אשה א"צ להדיר הנאה דחזקה אין אדם עושה קניניא נכסיו וכו' דדייקנין דבברי איני נאמן אף דחזקה אין עושה קנוניא על הקדש מ"מ כיון דמיירי במנה פקדון יש חזקה אחרת כנגדו דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו ומעיקרא דמקשה הש"ס לימא כתנאי הוא מכח כ"ש דר"א דחייש לקנוניא אצל חוב מכ"ש דיש לחוש לקנוניא בפקדון:

תוס' ד"ה ש"ח וכו' כדמוכח ס"פ החובל ומ"ל בפ"ב ה' שכירות כתב כיון דמסברה הוה לן למימר לחלק לעניים פטור מתשלומין דמאן קתבע לי' דעניים לא נתנו לו כלום והמפקיד נמי לא יוכל לתבוע דלאו דידי' נינהו אלא דאי לא כתב קרא לשמור וכו' ה"א דסתם קרא אפי' לחלק חייב אבל השתא דכתב קרא לשמור ולא לחלק ממעטינן מסברה כל תשלומין דמאן קתבע משא"כ הכא ע"ש ולי נראה בדעת תוס' דהמרדכי בפ' המפקיד מביאו דיעות אי צדקה הוה כמו הקדש והוכיח מהר"ם דהוא בכלל רעהו דאל"כ למה צריך הברייתא לומר לשמור ולא לחלק תיפק דרעהו כתיב ונראה דתוס' שברי דצדקה הוא בכלל הקדש והנה קרא לשמור איצטרך ג"כ לשאר דרשות לשמור ולא לאבד כדאי' בפ' החובל רק דקשה על הברייתא למאי צריך למעט לשמור ולא לחלק תיפק דרעהו כתיב וניחא לתוס' דהברייתא אתי' כר"ש דסובר דבר הגורם לממון כממון וקדשים שחייב באחריותן הוא בכלל רעהו ואיצטרך הך דרשא לשמור ולא לחלק בכה"ג כגון אחד שאמר הרי עלי מנה ליתן לעניים והפריש מנה והפקיד ביד שומר ואיצטרך לדרשא לשמור ולא לחלק דמשום רעהו ליכא למיפטר כיון דחייב באחריות ליתן מנה אחר לעניים דדבר הגורם לממון כממון דמי' וא"כ מתורץ מ"ש המ"ל שכתב דהמפקיד נמי לא מצי לתבעו דתו לאו דלי' וזה לא שייך לר"ש דהא ר"ש סובר קדשים שחייב באחריותן נשבעין ש"מ דזה מקרי בע"ד דידי' ואפי' לחכמים דפליגי על ר"ש נראה דהמפקיד מקרי בע"ד והוא לפמ"ש המרדכי בפ' הגוזל בשם אבי העזרי א' ששלח זקוק לאשתו למזונות ונאבד ופסק דהבעל משביע להשליח דהא הבעל צריך ליתן מזונות אחרים והביא ראי' מהאי דבני העיר ששלחו שקליהן עד שלא נתרמה תרומה נשבעין לבני העיר דצריך ליתן שקלים אחרים ועיי' תה"ד סי' ש"ח הרי דמקרי בע"ד ונהי דפטרי חכמים קדשים שחייב באחריות הוא דלא מקרי רעהו אבל מסברת יש לחייבו:

בט"ז סי' צ"ה הקשו על הפוסקים דסברי דקרא לא ממעט רק משבועה שלא פשעתי אבל שבועה דאינה ברשותי צריך לישבע א"כ מאי הקשה ש"ס במס' ב"מ דף נ"ח מהאי דבני עיר ששלחו שקליהן דנשבעין וכו' דילמא שם איירי משבועה דאינה ברשותי ושם בהג"ה כתב מדקרני ונגנבו או שאבדו משמע דאיכא עדים שנגנבו וממילא א"נ לישבע אינה רשותו כיון שיש עדים על זה:

ולדידי אין זה הכרע דהלא ר"פ המפקיד איתא נמי ונגנבו או שאבדו כתבו תוס' שכך טוען הנפקד ולא שיש עדים שנגנבו וגם שם דף ל"ד איתא ונאבד המשכון ורבא לחוד מוקי שיש עדים שנאבד ואינך מתרצים שנוי' אחרינא אף דלא קתני והלא אימר שנאבד ולי נראה לתרץ קושי' הנ"ל על הפוסקים דהנ"י הקשה על הא דמשני אביי ריש ב"מ שמא מלוה ישנה וזה לשונו איכא למידק אי משום מלוה ישנה ליטעון הכי והכי אית לי' עליו ונאמן במגו דלקוח ותירץ דילמא עיניו נתן בטלית ורוצה לתפוס הטלית משום מלוה ישנה ולא חשיד אממון בהכי דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע עש וזה שייך בטלית או בשאר כלים אבל בני העיר ששלחו שקליהן דהוא מעות ליכא למימר דנשבעין שבועה שאינה ברשותי דא"כ קשה לאביי דמשני שמא ס' מלוה ישנה א"כ בהאי דבני העיר נימא מגו דחשיד אממון חשיד אשבועה ואי משום מלוה ישנה הוה להשלוחים למיטען שתפסו השקלים עבור המלוה והכא לא שייך תירץ הנ"י דמה לי הנך שקלים או מעות אחרים וע"כ דנשבעין שבועה שלא פשעו דבזה לא שייך מגו דחשיד אממון משום אשתמוטי קמשתמיט כדאי' ריש ב"מ:

ובזה מיושב נמי מה שהקשה פנ"י רפ"ב דקידושין על הא דאית' שם מגו דיוכלו לומר אהדרינה כלוה וכו' והקשה פנ"י דילמא יש להם ס' מלוה ישנה על המלוה ולא על הלוה ולהנ"ל ניחא כיון דשם מיירי ששלח מעות ליכא למיחש משום מלוה ישנה דהוה להו למיטען וכקושי' הנ"י:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה