אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף מא.
גמרא מאי איכא בין שבועה דאורייתא לרבנן הקשה בס' שערי בינה להפוסקים דסברי דבשבועת התורה לא מהני עד המסייע רק בשבועה דרבנן א"כ איכא נ"מ בעד המסייע ע"ש ועיי' תשובת רשב"א סימן תתק"ז וסי' אלף קס"א ונראה דרשב"א לא אמר רק בשבועת מודה במקצת הוא דלא מהני ער המסייע אבל שבועת התור' נגד עד א' מודה רשב"א דמהני עד המסייע וכמ"ש נ"י ריש ב"מ דכיון עד ח' מכחישו משוי סהדות דע"א כמאן דליתא וא"כ מאי נ"מ בין שבועת התור' דהיינו נגד העד לשבועה דרבנן דאידי ואידי מהני עד המסייע ובזה ניחא פוסקי' דסברי דהיסת ניתקן אפי' לא כפר אלא בפרוטה ואם כן יש נ"מ לשבועת התורה דבעי ב' כסף ולהנ"ל ניחא דאכתי לא נ"מ לשבועת עד א' להיסת דנגד עד א' ג"כ לא בענין ב' כסף והנה נ"י ריש ב"מ כתב בשם הרבנר דעד א' שהעיד שחייב שבועה אפי' כבר חייבהו ב"ד מהני שוב עד א' לפוטרו ועיי' ב"ש א"ה סי' ד' ס"ק ס' ע"ש: תוס' ד"ה מאי איכא בפ' הכותב גבי האי דאמר ר"נ אי פקח הוא וכו' ובגירסא שלפנינו הוא ר"פ ובכתובת כתב רש"י דנ"מ לענין נקוטי חפצא והקשו עליו דלמה לא מפרש"י לענין היפך וכ' פ"י משום דר"פ אמר אי פקח ור"פ אמר האי מאן דאפיק שטרי' על חברי' יוכל לומר זיל אשתבע דלא פרעתיך כ"ש דיוכל להפך כמ"ש תוספת לקמון ע"ש ונראה אף אי גרסינן שם ר"נ ג"כ יוכל לקיים דבריו דהמרדכי פ' הכותב כתב רבינו שבט דלכך המוכר שט"ח לחבירו דיוכל למחוק משום דאכתי לא מסולק מזה השטר כח המוכר דהלוה יוכל לומר אישתב' דלא פרעתיך ובמס' כתובת דף פ"ה יהב ר"נ עצה דתמחול הרי דגם ר"נ ג"כ סובר כר"פ דיוכל לומר אשתבע והנה אם נימא כגירסת תוס' דגרסנין בהאי דפ' הכותב אר"נ אי פקח הוא יש לתרץ קושי' תוס' שם במס' כתובת דף פ"ח ד"ה היכי ותימה הא פלוגתא הלואה אחר הלואה אי מצטרפי ועיי' מהר"ם שיף שכתב דקושי' תוס' על רש"י ואי גרסינין שם ר"נ ניחא דהראב"ד כתב דאיכא דקשי' להו על הא דאמר ר"נ במס' מכות דף וי"ו עדות מיוחדת כשר בדיני ממונת דכתיב לא יומת ע"פ עד א' השתא הלואה דלא מסהדי אחד מנה מצטרפי עדות מיוחדת דבחד מנה קמסהדי כ"ש דמצטרפי' וניחא לרש"י דבאמת ר"נ סובר הלואה אחר הלואה אין מצטרפין וכ"כ הריטב"א בחדושיו למס' מכות וזה לשונו הנכון מה שאמרו בתוס' לא נצרכה הא דר' נחמן אלא לרבנן דפליגי על ריב"ק דס"ל הלואה אחר הלואה אין מצטרפין אפ"ה כל שבהלואה אחת מצטרפין ואם כן שפיר הקשה ש"ס היכי סמך וכו' דהרי ר"נ ע"כ סובר הלוואה אחר הלואה אין מצטרפין:
שם בגמרא וכו' מה בין זה לפוגם שטרו הקשה ט"ז לרב האי הביאו הטור סי' פ"ד דפוגם שטרו אפי' בתוך זמנו צריך לישבע א"כ מאי הקשה ש"ס דבפוגם שטרו צריך אפי' בת"ז אבל באיני פוגם א"י לומר אשתבע בת"ז ורבים מקשים דהא לר"פ הקשה ש"ס ור"פ סובר בריש ב"ב דאדם פורע תוך זמנו ובס' אורים ותומים כתב דכוונת הט"ז כמ"ש תוספת ריש ב"ב ד"ה היכא דלא לטרדן שכתבו דהיכא דאיכא למימר שלא יבוא לידי פרעון לכ"ע אין פורע תוך זמנו והחי דפוגם מיירי בכתובה וג"כ איכא למימר שלא יבוא לידי פרעון דשמא היא תמות ברישא ואף ר"פ מודה דאינו פורע בת"ז ובס' קדושת ישראל השיג דהא איתא ברייתא במס' כתובת דף פ"ז אלי נשבעין וניטלין פוגם שטרו שלא בעדים הרי דגם בבעל חוב איתמר פוגם ולדידי לא קשה דתוס' הקשו שם בכתובת ד"ה אלו אמאי לא תני כל הני ותירצו דהאי תנא וכו' כיון דהוא עצמו מודה שפרע מקצת קמ"ל דנשבע ונוטל ע"ש הרי דהך ברייתא סובר דפוגם שטרו מן הדין דאפי' בשבועה לא יטול וא"כ ע"כ אין כוונת המקשה וכי מה בין זה לפוגם שטרו מברייתא דמאי ארי' פוגם דאפי' בלא פוגם צריך שבועה זה אינו דה"א דפוגם אפי' בשבועה לא יטול כיון דהמלוה עצמו מידה דנפרע קצת כמ"ש תוס' אבל ודאי אפי' לא פוגם צריך שבועה וע"כ כוונת הש"ס להקשות ממתני' דקתני הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה דמשמע דמן הדין נוטלת בלי שבועה רק דהטילו שבועה עליה ועל זה מקשה ש"ס שפיר דהא בלא"ה צריכה שבועה ולי נראה דקושי' הש"ס הוא דהא שמעינין לר"פ גופי' לקמון דף מ"ח ע"ב דאמר ר"פ הפוגם שטרו ומת יורשיו נשבעין ונוטלין הרי דגם בעל חיב נקט ר"פ פוגם ונקט נשבעין ונוטלין דה"א דאין ניטלין אפי' בשבועה דא"א מ"שלם וע"ז מקשה ש"ס מאי ארי' פוגם ואי משום תוך זמנו הלא ר"פ סובר בב"ח פורע תוך זמנו דלא לטרדן ומתורץ קושי' ט"ז דבש"ע ח"מ סי' פ"ד פסק דפוגם שטרו לא יפרע רק בשביעה היינו אחר זמנו אבל ת"ז לא ישבע אא"כ טען לוה אשתבע לי ותמה סמ"ע מנ"ל זה ונראה דבמס' כתובת דף פ"ו ע"ב הקשה ש"ס שבועה זו מאי עבידתי' והקשה פנ"י דילמא כתב לה נדר ושבועה וכו' שלא יוכל לומר הבעל אשתבע לי דלא פרעתי כתובתך ונראה דשם איתא כתב לה נדר ושבועה א"י להשביעה ולמאי הוצרך לפטור איתה דהלא בשעה שמגרשה א"י לומר אשתבע לי דאין פורע תוך זמני וכ"כ הב"ש סי' צ"ו ס"ק ח' (רק לתוס' שכתבו דשמא התפיס לה צררי קודם הזמן) רק איך משני ש"ס בפוגמת הלא הוא גם ג"כ בתוך זמנו וע"כ בפוגם אפי' בת"ז אי אמר אשתבע צריך לישבע שוב מצאתי זה בס' אורים ותומים:
ראיתי בס' בית לוי בחדושיו מס' ב"ב דף קנ"ח שהוכיח מסוגי' דכתובת דף פ"ו דאמר ר"ה ברי' דר"י אי פקח מקרקש בזוז' והקשה הש"ך דהוה לי' להקנות במעמד ג' דאינו יוכל למחול ותירץ שהוא בתוך זמן והרשד"ם כתב דבת"ז אינה נקנה במעמד ג' רק אי מיירי בתוך הזמן הלא בלא"ה א"י למחול לפמ"ש המרדכי דלכך המוכר שט"ח לחבירו יוכל למחול דאכתי לא מסולק כח המוכר דהלוה יוכל לומר אשתבע דלא פרעתיך והרי בת"ז א"י לומר אשתבע א"ו אפי' בת"ז יוכל לומר אשתבע ע"כ ולדידי אין זה קושי' דהא ר"ה ברי דר"י אמר זה אי פקח וכו' ואיהו סובר ריש ב"ב דאדם פורע תוך זמנו וש"ך סי' קכ"ו מפלפל במלוה שלא הגיע זמנו אי יוכל להקנות במעמד ג' ועיי' תשובת מהרי"ל סי' שא דף כ"א מ"ש בשם א"ז: