אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף לד:
ומאי איכא דלמא ר"ש בק"ו מייתי וצ"ע דבתוספתא פ"ג דשבועות איתא מפי עצמו מניין ת"ל תחטא לרבות שומע מפי עצמו דברי ר"ש:
שם ונהדר עדות וניגמר מפקדון דמזיד לא כשוגג הקשה מהרש"א א"כ ג"ש למה ונראה דעוד הקשה לר"ש נילף ביטוי מפקדון שיהי' מושבע כנשבע ונראה דמפקדון לחוד ליכא למילף דמה לפקדון שהוא בקרבן קבוע אבל ביטוי הוא בעולה ויורד ונצטרך לומר עדות יוכיח ואי דמה לעדות שחייב במזיד פקדון יוכיח ואיצטרך למילפנהו במה הצד והרי על מה הצד פרכנין פירכא כל דהוא וגם כאן איכא למיפרך דמה להצד השוה ביניהם שכן תבעה וכפרה ובודאי פירכא כל דהוא הוא ובזה מיושב מה שהקשה דא"כ ג"ש למה י"ל דלכך כתב ג"ש להורת דלא נילף בק"ו דהלא גם פקדון איכא למילף בק"ו מעדות דמה עדות דאינו רק בראוין להעיד עשה מושבע כנשבע פקדון שנוהג בכל לא כ"ש ומדכתיב רחמנא ג"ש ש"מ דקרא בא להורת דנא נילף מעדות והוה כמו ב' כתובין ודוק גם יש לומר דמסתמא ר"ש בשיטת ר"ע קאי ועיי' לקמון דף מ"ב שכתבו תוס' שדרך הש"ס להקשות מרבי' על תלמידו ועיי' מנחות דף ע"ב ראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו ור"ע סובר במס' כריתות דחייב על ס' מעילות אשם תלוי וא"כ איצטרך ג"ש תחטא למילף שיהי' פטור בשבועת פקדון מאשם תלוי ומשכחת שתבעו שניים אחד תבעו ממין וא' קנס ונשבע לאחד מהם ושכח לאיזו שנשבע אם לזה שתבעו קנס או לזה שתבעו ממון וה"א דנילף ממעילה שחייב אשם תלוי איצטרך ג"ש תחטא תחטא למילף מעדות ובעדות ליכא אשם תלוי דהא עדות הוא בעולה ויורד ואשם תלוי לא בא רק היכא דודאי בקבוע דגמרי מצות מצות כדאי' זבחים דף מ"ח: ובזה מיושב מה שהקשה ת"ח דמאי הקשה ש"ס אדרבה נילף מעדות א"כ ג"ש דמעילה למה לי ולהנ"ל י"ל דאיצטרך ג"ש לחייב גם בפקדון על ספיקו אשם תלוי דמסתמא ר"ש בשיטת ר"ע רבו:
עוד נראה לתרץ קושי' ת"ח דבמס' ב"מ דף נ"ה איתא אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להישבן ורש"י כתב דנפקא מואת ובתורת כהנים פ' ויקרא פרשה י"א דריש מדכתיב מן הקודש וכתיב קרבן אהרן דמן משמע מקצת הרי דנהנה פחות משוה פרוטה חייב לשלם אע"ג דלא מחייב בקרבן א"כ מתורץ קושי' ת"ח דאיצטרך ג"ש למילף ממעילה להורת שכופר בפקדון ונשבע חייב לשלם אף שאינה ש"פ והא דדריש בת"כ לאשמה בה פרט לפחות מש"פ כתב זית רענן דקרא לא ממעט רק הקרבן אבל בית דין נזקקין: בסוגי' זו קשה לי על הא דמקשה אדרבה ניגמר מעדות דחייב במזיד והלא הריטב"א כתב דגבי קרבן לא אמרינן לחומרא גמרינן דאם אינה חייב מביא חולין לעזרה וכ"כ מגינה שלומה במס' פסחים דף ל"ב א"כ יותר יש למילף ממעילה דלא חייב במזיד, ובזבחים דף מ"ה דמקשה ש"ס ולילף עון מפיגל ונראה אף דלחומרא גמרינן מ"מ יותר יש למילף מדדמי והלא המקשה שם לא אסיק הנך נפישן, וסוגי' דהכא קאי לר"ש ואיהו סובר במס' חולין דף פ' דחשב"ע דאורייתא:
ודע דאף בממון כתבו תוס' ריש ב"ק דף ג' בשם ל"ת דכך היא המידה לחומרא גמרינן ל"ש באיסורא ול"ש במנונא ע"ש והתם חומרא לנתבע רה דלא כדעת בספר כרתי ופלתי סי' ס"א ס"ק ט':