אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף לג.
גמרא רישא חדא קמ"ל ח"נ צרורת ממון וקשה לי דהא כבר נשמע זה מהא דתנן ספ"ג דכתובת זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהיזק אינו משלם ע"פ עצמו ודייק ש"ס שם דלמה לא קתני כמה שהזיק משום ח"נ צרורות דממון א"כ כבר שמעינן דממון הוא ונראה דאבעי' דהכא משביעה עידי קנס קאי באת"ל אין העדאה לצרורות ועיי' ב"ק דף ט"ו דמספקא לש"ס בזה ואם כן מהא דקתני כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' דנשמע דצרורות הוא ממון לא הוה מוקמנין רק דאייעד ג"פ דבג"פ אפי' בקרן הוה ממון וא"כ לא הוה יוכל למיתני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו דבצרורות בג"פ ג"כ אינו משלם כמה שהזיק ואפ"ה הוא ממון ומשלם ע"פ עצמו אבל בפ"א ובפ"ב גם בצרורות הוא קנס קמ"ל מתני' דהכא דאפי' בפ"א ובפ"ב הוא ממון ובזה ניחא סוגי' דב"ק דף ט"ו דמקש' הש"ס הניזק ומזיק בתשלומין השתא לאו דידיה שקיל וכו' והקשה השיטה מקובצת דילמא מיירי בח"נ צרורות ולהנ"ל ניחא דא"כ נשמע מהך מתני' דצרורות הוא ממון וא"כ תיפשט משביע עידי קנס חייב מהא דקתני ח"נ ואי דמיירי בצרורות וקמ"ל דממון הא כבר שמעינן מהא דנזיק ומזיק בתשלומין ואי דהוה מוקמנין בפ"ג זה כבר נשמע ממתני' דכתובת מדלא קתני כל שאינו משלם כמה שהזיק ותלתא בבי למה לי ודו"ק:
ראיתי למ"ל בה' גנבה פ"ג שהקשה על הרמב"ם דפסק דאם לא נתחייב עצמו בכלום בהודאה והודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב א"כ למה פסק הרמב"ם משביע עידי קנס פטור ע"ש ולי נראה דאיכא לאשכוחי כגון דיש ב' כתי עדים שגנב וכת אחת יודעים שגנב ולא ידעו רק מגניבה לבד וכת אחרת יודעים שגנב וטבח ומכר והשביע אותו כת שגנב וטבח ומכר שיעידו לו שגנב וטבח ומכר וקמ"ל הרמב"ם דפטורים משום קנס דאי מודה הי' מיפטר שהרי חייב עצמו בקרן ומשום קרן ליכא לחייבי העדים כיון שיש עוד ב' עדים על הגניבה פטורים כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' שבועת שאם יש ב' כיתות עדים וכפרו כת אחת פטורים דמפני שסומכין על עדות שני': תוס' ד"ה א"ד ח"ל דגבי שבועת הפקדון משום דלא כפר ממונא הקשה בס' עלה דיונה א"כ תיפשט להיפך מדלא פליגי גבי שבועת עדות ש"מ דגבי עדות לכ"ע חייב ולי נראה דליכא למיפשט דאולי חכמים ור"ש סברי מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב וליכא לאשכוחי פטור גבי עדות והש"ס לא בעי רק למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור גם י"ל דנקט פקדון לרבותא דאפי' בפקדון מחייבי ולענין שבועה כח החיוב עדיף כמ"ש תוס' לקמון דף מ' תוס' ד"ה , להודיעך וגם דלא נימא דמביא חולין לעזרה:
תוס' ד"ה שאנס הקשו על רש"י הלא מתני' מס' כתובת הבא על בתו צריך לאוקמי' בנתארסה ונתגרשה א"כ ג"כ מתני' דהכא יש לאוקמי' בנתארסה וכו' ונראה לתרץ דרבים מקשים על תוס' דכתבו דמתני' אתי' כר"ע הלא הש"ס מסיק לקמון דר"ע סובר משביע עידי קנס פטור אמנם אין זה קושי' דלקמון דף ל"ח מסיק הש"ס דחכמים סברי דאף בושת ופגם קתבע והר"אש מס' כתובת פ"ג סי' ד' כתב דלמ"ד נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה ה"ה בושת ופגם ג"כ לעצמה דאיתקש אהדדי וא"כ אף דמשביע עידי קנס פטור מ"מ חייבים קרבן שבועה משום בושת ופגם דהוא ממון ובזה מיושב שיטת רש"י דרש"י סובר כשיטת הרמב"ם הביאו הר"אש שם בכתובת דאפי' למ"ד בנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה אבל בושת ופגם לאבי' וא"כ מתני' דכתובת דהבא על בתו פטור משום דקים לי' בדרבה שפיר מתוקמי' בנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה ואפ"ה פטור משום דנתחייב בנפשו אבל מתני' דהכא א"א לאוקמי' כך דא"כ קשה לעיל דבעי משביע עידי קנס ובעי למיפשט מהאי דאנס איש פלוני את בתי ודחי' הש"ס משום בושת ופגם קשה דאכתי יש לפשוט מסיפא שאנס איש פלוני את בתו דלא פטור רק משום דקים לי' בדרבה ותיפק דבלא"ה פטור משום דמשביע עידי קנס ואי משום בושת ופגם הא בושת ופגם אפי' בנתארס' ונתגרש' לאבי' וממאן קתבע השתא אנס' אח' לאבי' הוא עצמו לא כ"ש וע"כ משום קנס א"כ תיפשט משביע עידי קנס חייב דהא חזינן דסתמא דתלמודא לא רצה לאוקמי' לעיל סתם מתני' כמ"ד משביע עידי קנס חייב ולכן דחה רש"י הי"מ אבל מתני' דריש אלו נערות הבא על בתו שפיריש לאוקמי' בנתארסה ונתגרשה ומשום קנס וגם בלא"ה מה שמקשים דאיך כתבו תוס' דיש לאוקמי' בנתארסה וכו' דר"ע הוא דאמר זה והלא ר"ע סובר משביע עידי קנס פטור אין זה קושי' דיש לאוקמי' כר"א דסובר במס' כתובת נתארסה ונתגרשה יש לה קנס ואולי סובר משביע עידי קנס חייב אבל כרי"ה א"א לאוקמי' דלדידי' אפי' אם תבע בושת ופגם לא מחייב דלרי"ה בעי ידיעה בלא ראי' וזה לא שייך גבי בושת ופגם דמי לא בעי למידע אי בתולה בעל וכו' ולולי דמסתפינא אמינא דט"ס נפל דמה שכתבו תוס' רי"ה צ"ל ר"ע דאיהו סובר במ"ס כתובת דף ל"ח נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה: